אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיות מופלאות ומסלולים מרהיבים: ביקור בגספזי שבקוויבק

עם מסלולי הליכה מאתגרים ונסיעות מפותלות עם נופים יפהפיים, חצי האי גספזי שבצפון-מזרח קנדה מתאים למיטיבי לכת וגם למטיילים חובבים. על המאכל המקומי אפשר לוותר

תגובות

בתחילתו של המסלול בפארק פוריון שבקוויבק עמד חתול פרא. "זו פומה", אמר הבחור השווייצי שעמד להתחיל את המסלול ביחד אתנו. "היא נדירה פה והיא מסוכנת". הוא התכופף והרים מקל מהרצפה. "קחו", הוא אמר, "אם היא מתקרבת אליכם, תנו לה מכה על האף, זה אמור להבריח אותה". העברתי את המקל לאמי ואיחלתי לה הצלחה. הבחור השווייצי התחיל את המסלול לפנינו ובזכותו הרגשנו בטוחות, עד כמה שאפשר להרגיש בטוח אחרי מישהו שמחזיק בידו ספריי נגד דובים.

"זו לא פומה", איכזבה אותנו הריינג'רית שבחנה את התמונה שצילמתי, "לא ראו כאן פומה כבר עשור. לפי התמונה זה שונר (Lynx), והוא מסוכן לא פחות", היא ניסתה לגרום לנו להרגיש אמיצות בכל זאת. כשסיפרנו לה שראינו גם דוב שחור, היא ציננה את ההתלהבות ואמרה שהם נפוצים בפארק.

המסלול שבו פגשנו את השונר סובב את הר סנט אלבן בפארק, שמשתרע על שטח של 224 קמ"ר ונמצא בקצה המזרחי ביותר של חצי האי גספה, או בשמו הרשמי גספזי, במחוז קוויבק הקנדי. חצי האי כולא בתוכו שלל פארקים, נופים ירוקים אינסופיים, בעלי חיים, צוקים רמים וחלקים מטראק האפלצ'ים הבינלאומי. אפשר להקיף את האזור בטיול של שבוע, אבל מיטיבי לכת יכולים בקלות להעביר שם תקופת זמן משולשת. גספזי ממוקם במרחק נסיעה של שעות ספורות מהעיר העתיקה המפורסמת קוויבק סיטי, אך אנחנו בחרנו להגיע אליו מארה"ב בנסיעה צפונה ממדינת מיין.

העצירה הראשונה שלנו בגספזי היתה מעט דרומית מפארק פוריון, באי קטנטן שנקרא בונאבנטור (Bonaventure), או כפי שמטיילים רבים מתארים אותו - גלפגוס של קנדה. הכינוי ניתן לבונאבנטור הודות ל-239 מיני הציפורים והעופות שחיים בו, שחלקם נחשבים נדירים וייחודיים למקום. ההפלגה במעבורת אל האי (25 דולר קנדי לשני הכיוונים) יוצאת מהעיירה הסמוכה פרסה, והיא עוברת לצד הסלע המחורר המרשים (Rock ecreP) וממשיכה באטיות לצד הציפורים.

התחושה היתה כאילו אנחנו צופים במערבולת של ציפורים, שחלקן עמדו על הצוק בצפיפות וחלקן עפו במהירות מעל האי ומעל ראשינו. המדריכה המוכשרת במעבורת החלה לאתר מינים שונים של ציפורים והציגה חיקויים מרשימים של הקולות שהם משמיעים. עם זאת, מרבית הנוסעים נצמדו לדופן המעבורת כדי לחזות בתופעה המרשימה ולנסות לצלם את כלבי הים שהופיעו בסמוך לאי.

חזון הבלהות של היצ'קוק. האי בונאבטור (צילום: אתר הרשמי)

האי משתרע על שטח של כ-4 קמ"ר, והוא מרושת בארבעה מסלולי הליכה באורך כולל של 15 ק"מ. לאחר ששילמנו את דמי הכניסה (6 דולרים קנדיים) בחרנו בדרך המהירה ביותר להגיע אל שמורת הסולות, השמורה הגדולה ביותר של עוף המים הנדיר. בשמורה יש יותר מ-120 אלף עופות סולה, ואת הזוגות אפשר לאתר לפי הטקס הזוגי הייחודי שלהם - חיכוך המקור של הנקבה והזכר בשילוב עם פרישת הכנפיים. החבלים הנמתחים מסביב לאזור מאפשרים לקהל לקבל מראה מרהיב של המוני העופות, המנהלים את חייהם בצווחות רמות. בעבר התגוררו דייגים על האי, אך מספרם התמעט עד שב-1970 רכשה ממשלת קוויבק את השליטה באי והכריזה עליו כעל שמורת טבע.

סופר הוא מראה נדיר

מפרסה עלינו על כביש 132, הדרך המקיפה את חצי האי - שבעצמה מספקת נופים מרשימים אל שפך סנט לורנס, המתחבר אל האוקיינוס האטלנטי. לאחר נסיעה של שעתיים צפונה הגענו לעיר גספה, עיירה גדולה יחסית (15 אלף תושבים) בהשוואה לכפרי הדייגים שעברנו קודם. אבל מרבית התיירים עוצרים בה רק מכיוון שהיא סמוכה לפארק פוריון, וגם כי יש בה סופר גדול - ואלה נדירים בחצי האי.

עד הקצה. פארק פוריון (צילום: האתר הרשמי)

מציאת מקום לינה בגספזי היא מטלה פשוטה יחסית. דייגים רבים שלא מצאו פרנסה בדיג פתחו אינספור מוטלים ואתרי קמפינג לצדי הדרך, ובערים גדולות מעט יותר אפשר למצוא מלונות מפוארים יותר במחירים סבירים. חיפוש מקומות לינה ללא הזמנה מראש עלול להיות מייגע אם מדובר בסופו של יום הליכה מתיש, אך בשיטה זו מגיעים לעתים למלונות לא סטנדרטיים כמו La Maison William Wakeham שמצאנו בגספה, שהפתיע עם חוויה קוויבקית צרפתית אותנטית. במלון, שנבנה ב-1860, המיטה חרקה, הקומה מתחת תיפקדה כמסעדה ההומה ביותר בעיר, וב-20:00 התבשרנו שהדפיקות החזקות למטה הן למעשה השף ש"עורך דו קרב עם הפרה, ומיד יסיים" - כך לדברי המלצר, שהיה גם החדרנית, שהיה גם הבחור בקבלה, ותמיד היה חנוט בחליפה. בבוקר התיכו לנו גבינת ברי על האומלט. קלאסה.

בצדי הדרכים אין הרבה מסעדות גדולות או ידועות, ומטיילים המחפשים חוויה קולינרית מוזמנים לעצור בכפרים ובעיירות הקטנות ולחפש מסעדות ביתיות ומעדניות מיוחדות. אחד המאכלים המקומיים הנפוצים נקרא פוטין, בדומה לשמו של המנהיג הרוסי. מדובר בצ'יפס ששוחה ברוטב חום עם חתיכות צמיגיות של גבינת מוצרלה. ניסינו אותו בשני מקומות, בשלוש ורסיות, כדי שלא יגידו שנפלנו על מסעדה לא טובה. ייתכן שתושבי קוויבק החליטו להשקיע בנופים והזניחו את הפן הקולינרי, אחרת אין דרך להסביר למה דווקא השילוב המוזר הזה זכה לתהילה גדולה.

לא טעים בכל ורסיה. פוטין (צילום: dreamstime)

מגספה המשכנו לפוריון, שמעבר למפגשים עם חתולי פרא מציע שלל מסלולי הליכה - וגם אופציות לרוכבי האופניים, עם אינספור שבילים המקבילים למסלולי ההליכה. אחד המסלולים המוצלחים מגיע עד לקאפ גספה (Cap Gaspe), הקצה המזרחי ביותר בפארק ונקודת הסיום הקנדית של טראק האפלצ'ים הבינלאומי. המסלול, שאורכו 15 ק"מ, מתחיל בקו המים ומגיע עד למגדלור בקאפ גספה המשקיף על מפרץ גספה. רוב ההליכה היא בסמוך לקו המים של המצוק והדרך ירוקה ופורחת, עוברת דרך מפל מרשים ומלווה באינספור ציפורים וסנאים. פוריון מציע גם צלילות, קיאקים, רכיבה על סוסים ואזורי קמפינג.

אחרי הביקור בפוריון וטראומת השונר המשכנו בנסיעה בכביש 132 שבצדו הצפוני של האי, שדורשת לחלק את תשומת הלב בין נוף עוצר נשימה לפיתולים חדים. בדרך עוברים בכמה עיירות דייגים מקסימות שנראות זהות, ואפשר לעצור בצדי הדרך כדי לספוג את הנוף השליו של מפרץ סנט לורנס. בצד הצפוני של האי נמצא גם מסלול הכניסה לפארק גספזי, הפארק הגדול בחצי האי, שמיועד בעיקר לתרמילאים המצוידים לטרקים ארוכים.

למטרקים. פארק גספזי (צילום: האתר הרשמי)

350 מדרגות אל העמק

התחנה הבאה היתה רימוסקי, העיר הרביעית בגודלה בקוויבק והמודרנית ביותר שראינו מאז שנכנסנו לחצי האי. היא גם נקודת מוצא נוחה לפארק ביק (Bic). לפני ביק קפצנו לפארק קטן בשם קניון שערי הגיהינום (Canyon des Portes de l'Enfer), שם שניתן לו בזכות מסלול ההליכה לצד עמק עם גדה תלולה. הפארק אינו בבעלות ממשלתית, ועל כן הכניסה אליו יקרה יחסית לפארקים האחרים (9.5 דולרים קנדיים לאדם). המפלים מרשימים ומלאי עוצמה, ונמצאים במרחק של 15 דקות הליכה בלבד.

מוקד משיכה נוסף בפארק הוא ירידה של 350 מדרגות, המכונה "הירידה לשערי הגיהינום", ולאחר מכן טיפוס חזרה. אבל אם טיפוס על מדרגות לא מרגש אתכם וראיתם עמק אחד או שניים בחייכם, אפשר לוותר על הפארק.

גולת הכותרת של פארק ביק היא שמורת כלבי הים במקום, אך אנחנו נהנינו בעיקר מהמסלול הנמוך היפהפה העובר בחופי המפרץ, שינוי מהגבהים של הפארקים הקודמים. בדרך פגשנו איילה שהחליטה לאכול את ענפי ארוחת הצהריים שלה בסמוך למסלול. העובדה שחמישה אנשים נעמדו סביבה וצילמו ללא הרף לא נראתה לה חשודה. גם בביק יש אינספור מסלולי אופניים, ואפשר לשכור את האופניים במקום.

מחוז קוויבק משקיע כספים רבים בשימור הפארקים באזור. המסלולים, גם הפופולריים פחות, מסומנים כראוי תוך התערבות מינימלית בתוואי הטבעי. אף שברחבי הפארקים אין פחי זבל רבים, המסלולים נקיים יחסית.

הגובה לא קובע. פארק ביק (צילום: האתר הרשמי)

הטיול בחודשי הקיץ בחצי האי נוח מאוד, והטמפרטורות בו נמוכות מאלה ששוררות בישראל. בחורף, לעומת זאת, הטמפרטורות צונחות עד מינוס 40 וחלק מהפארקים נהפכים לאתרי סקי. מרבית התושבים מדברים אנגלית ברמה טובה, ולא מורגשת העקשנות הידועה של תושבי המחוז לדבר אך ורק בצרפתית במסגרת הגאווה המקומית.

איפה מטיילים?

פארק פוריון כניסה: 7.8 דולרים קנדיים

האי בונאבנטור מעבורת הלוך ושוב: 25 דולר קנדי; כניסה לאי: 6 דולרים קנדיים

פארק ביק כניסה: 6 דולרים קנדיים

פארק גספזי כניסה: 6 דולרים קנדיים

קניון שערי הגיהינום כניסה: 9.5 דולרים קנדיים

כל המחירים נכונים לעונת הקיץ לכניסה יומית למבוגר, ללא עלות נוספת של שהייה באתרי הקמפינג או השכרת ציוד

איפה ישנים?

La Maison William Wakeham: בית הארחה ומסעדה בסמוך למרכז גספה. במקום תשעה חדרים וטווח המחירים הוא 90-100 דולר קנדי ללילה (כולל ארוחת בוקר).

Hotel Rimouski: המלון מארח תיירים ואנשי עסקים וממוקם קרוב למרכז העיר רימוסקי. יש בו 184 חדרים בטווח מחירים של 100-250 דולר קנדי ללילה (לא כולל ארוחת בוקר).

כתבות שאולי פספסתם

*#