אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרוייקט RAנווי: חנות הקונספט הכי מגניבה בבלגיה

חנות בגדים, מסעדה, גלריה, חנות ספרים, מועדון לילה וחלל לאירועים אופנתיים: RA באנטוורפן היא אחד המקומות שכל חובב אופנה חייבים לבקר בו ומהר, לפני ששאריות ההייפ יתמוססו

תגובות

לאנטוורפן, אחת הערים המנומנמות במערב אירופה, תמיד יהיה מקום של כבוד בעולם האופנה. אלא שבשנים האחרונות נראה שהיא מתרחקת באופן אקטיבי מתדמיתה כבירת אופנה קונספטואלית, ומנסה ליישר קו עם תו התקן האופנתי של הערים הגדולות.

נסיקתה של אנטוורפן כבירת אופנה בינלאומית החלה בתחילת האייטיז, דווקא מתוך ניסיון לטפח את הייצור המקומי כנגד המעבר לייצור במזרח. תחרות הגולדן ספינדל, שנוסדה אז, קראה למעצבי אופנה צעירים להציג את יצירותיהם ולזכות בתמיכה ממשלתית. בין הזוכים באותה תחרות היו אן דמיולמיסטר, וולטר ואן בירנדונק, דריס ואן נוטן, דירק ביקמברגס, דריס ואן סאנה ומרינה יי, מי שלימים יהפכו לנושאי הדגל של האופנה הבלגית, הידועים בתור "השישייה מאנטוורפן". חברי השישייה המיתולוגית סיימו את לימודיהם באקדמיה המלכותית בעיר, והחלו לעבוד במעין קומונה אופנתית, שבה לכל אחד סגנון וקו עיצובי ברור, אך הנושאים ודרך הטיפול בהם עוברים כחוט השני ביניהם.

צבעים של אופנה. אנטוורפן (צילום: dreamstime)

ואן בירנדונק היה הראשון לפתוח קו אופנה הנושא את שמו ב־1983, כשנתיים אחריו עשתה דמיולמיסטר את אותו צעד, וב־1986 השיק ואן נוטן קו חולצות גברים. דירק ביקמברגס ומרינה יי עבדו על קו משלהם ואף שיתפו פעולה בליין בגדי עור. סאנה היה זה שאיחד את כולם תחת קורת גג אחת כשפתח את החנות Beauties and Heroes, בה מכרו השישה מיצירותיהם. הצעד המשמעותי ביותר בתולדות השישייה קרה כשהחליטו לנסוע להציג ביריד האופנה השנתי בלונדון. הם הציגו קולקציות מצומצמות במיוחד – לא בגלל מחסור בעבודות, אלא מתוך הבנה עמוקה שבתעשיית האופנה העבודות שלך לא שוות כלום אם אתה לא יכול לספק אותן במהירות ובאיכות גבוהה לחנויות. על אף שקיבלו ביריד מיקום לא מוצלח בעליל (מאחורי עמדת ענק של שמלות כלה), הם לכדו את עיניהם של נציגים משלושה מבתי הכלבו החשובים בעולם: בארניז בניו יורק, ויסלס הלונדוני ופאו מאמסטרדם. בשעה שמעצבים כמו ז’אן פול גוטייה, כריסטיאן לקרואה ותיירי מוגלר שלטו ביד רמה וצעקנית להחריד בעולם האופנה, הרוח החדשה מאנטוורפן הביאה איתה צורה חדשה של עשייה אופנתית – מינימליסטית, קונספטואלית וחרדה לפרטים.

על אף ההצלחה שלה זכו בלונדון והמעבר של רובם להציג בפריז, חברי השישייה המשיכו לעבוד גם באנטוורפן, והפכו את העיר למרכז שוקק של עשייה אופנתית. אבל הסיפור של השישייה לא נגמר בהם, אלא ממשיך הלאה לגל שלם של מעצבי אופנה שצמחו באקדמיה המלכותית, ושבזכות ששת החלוצים העירוניים זכו להכרה בינלאומית. החשוב שבהם הוא מרטין מרג’יאלה, שכבר ב־1983 עזב את בלגיה לטובת פריז, שם החל לעבוד אצל ז’אן פול גוטייה ולימים פתח בית אופנה משלו. קולקציית הביכורים שלו מסוף האייטיז עוררה גלי תדהמה ברחבי עולם האופנה. זו היתה הראשונה בסדרה של תצוגות אופנה משונות במיוחד, שקראו תיגר על כל המוסכמות שידעה סצנת האופנה הצרפתית: מהגשת יין אדום זול בכוסות פלסטיק לקהל ועד צורת ההתייחסות החדשה לבגדים עצמם, שפירקה והרכיבה אותם ללא הרף. כיום אפשר לזהות בקלות את בני המהפכה שהנהיגה השישייה מאנטוורפן, בשורה מרשימה של מעצבים כמו רף סימונס, ורוניק לרוי, אן וננדורסט ופיליפ אריקס, ורוניק ברנקינו, ברונו פייטרס, היידר אקרמן, קריס ואן אש וברנרד ווילהלם. אנטוורפן עצמה חייבת הרבה לאותם שישה, שהסבו אל העיר העייפה את תשומת הלב העולמית, והפכו אותה למרכז אופנתי שוקק חיים ועשייה.

כשמסתכלים על אנטוורפן של היום אפשר בקלות לאתר את השפעת האבות המייסדים על הסצנה הנוכחית, כשהדוגמה המוצלחת ביותר היא Ra. חנות הקונספט, הממוקמת בחלקה הדרומי והיוקרתי של העיר, היא מעין קומפלקס מורכב שמשלב בתוכו חנות בגדים, מסעדה, גלריה וחנות ספרים, ומתפקד גם כמועדון וחלל לאירועים אופנתיים שונים ומשונים, שהאחרון שבהם היה מסיבת מחווה לתוכנית הטלוויזיה הקאלטית "RuPaul's Drag Race". Ra הפכה מוקד עלייה לרגל אופנתי מהמדרגה הראשונה: היא מאכלסת תחת קורת גג אחת את מיטב המותגים הנחשקים בעולם, לצד מעצבים אזוטריים שקשה למצוא בבוטיקים כמו גארת פיו, רד חורני וג’ון ג’יי. יותר מהכל היא מספקת במה למעצבים צעירים, רובם בוגרי האקדמיה. הופעתן של קולקציות גמר וקולקציות ביכורים בבוטיק בסדר גודל שכזה היא לא עניין של מה בכך, שכן מדובר בפריטים בכמות מצומצמת, במידות קטנות ובמחירים שערורייתיים. התחושה היא ש־Ra נשענת ומקדשת את אותם עקרונות שעל בסיסם נוסדה סצנת האופנה הבלגית – הקולקטיביות, שימת הלב לפרטים והצורך העז לעשות דברים אחרת.

אבל כמו כל סצנה שמנסה לתחזק את עצמה לאורך זמן, גם במקרה הזה מתחילים להופיע סדקים על פני השטח, שאם לא יזכו להתייחסות נאותה יהפכו במהרה לבעיה של ממש. Ra מתקיימת כרגע בעיקר על שאריות הייפ, וכמו כל עסק שזקוק למגניבות כדי לנשום אפשר לראות איך התדמית האובר־קולית שלה מתחילה לאט להתמסמס. מה שהחל כפרויקט אזוטרי נועז מתחיל להיראות כמו שינקין בצהרי שישי - אם פעם התפאורה האנושית בחנות היתה פריקית למדי, הרי שהיום היא בורגנית לתפארת. המעבר מהשוליים ללב המיינסטרים נותן את אותותיו, או כמו שקוקו שאנל אמרה פעם: “כדי להיות בלתי ניתן להחלפה, צריך לדאוג להיות תמיד שונה”. Ra עדיין שווה את הביקור שלכם, אבל יכול להיות שתזכורת קלה של העיקרון הזה לא תזיק לה.

תזכורת: אתה אמור להיות מגניב. בוטיק Ra (צילום: Roman Hayat)

*#