אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטוב, הפרוע והרגוע: ביקור בקוסטה צ'יקה שבמקסיקו

במשך שנים לא הגיעו תיירים לקוסטה צ'יקה שבמקסיקו. כיום אפשר למצוא בה חיות בר מרתקות, נופים קסומים ומקומיים מסבירי פנים

תגובות

גברים צעירים סימנו לנו לכיוון מקומות חנייה פנויים ליד קיוסק תיירותי־אקולוגי. הגיהינום התיירותי שעט לכיווננו. אחרי אנחה ארוכה ומבט אל האוקיאנוס השקט שמולנו, נכנענו. ואז הקוסטה צ'יקה, כפי שמכונה מחוז וואחאקה, הפתיעה אותנו. "שיט בסירה פרטית עם מדריך עולה 400 פזוס", אמר אחד הגברים הצעירים. "אבל אם אף אחד אחר לא מופיע, אתה יכול פשוט לשלם את המחיר לאדם בקבוצה". אשתי ואני הבטנו סביב: היינו לגמרי לבד. מצאנו את עצמנו על סירה שכורה שיצאה להפלגה בת שעה וחצי בין מנגרובים שורצים בציפורים מזדווגות, בתנינים עצלים ובאיגואנות ירוקות זוהרות. המדריך שלנו דיווש בסירה בשקט, תוך שהוא מצביע על בעלי החיים השונים. הילדים שלנו צווחו בהנאה, ואנחנו ישבנו נדהמים מול הנופים עוצרי הנשימה.

ההפלגה התרחשה באחד מאותם מקומות נדירים שקשה מאוד למצוא במקסיקו ובאיים הקריביים - עם טבע יפהפה ומבקרים, אך ללא גישת "דחוס מקסימום תיירים". לא גבו כסף על הכיסאות בחוף הים, ואף מלצרית לא הציגה תפריט פלסטיק בניסיון לפתות אותנו למסעדה. במקום זה, שפים במטבחים פתוחים הציעו לבשל עבורנו אוכל במחיר נוח שאינו מופיע בתפריט, אם זה אומר שגם ילדינו יוכלו לאכול. ואז, כשהיינו ישובים, הופיעו צעצועים, חתול או ילד אחר לשעשע אותם.

ים, יבשה ומה שביניהם. קאסה פאן דה מיל (צילום: האתר הרשמי)

החביבות הזאת נראתה טבעית בארבעת הלילות שבהם שהינו בבית שכור בסן אגוסטינילו. זה היה ניגוד לגלים העצומים ולמערבולות המסוכנות שהגנו על האזור מפני הצפת תיירים במשך שנים. ארבע עיירות החוף כאן - זיפוליטה, סן אגוסטינילו, ונטנילה ומצונטה - היו כמעט ריקות מאדם, להוציא דייגים שהעלו ברשתותיהם צבי ים או את ביציהם. המקומיים אומרים שהחול הזהוב היה מכוסה לעתים קרובות בקרביים של צבים, ועם דרכים סלעיות במקרה הטוב, הסירות היו נתיב התחבורה המועדף.

כל זה החל להשתנות בשנות ה-80, כשאוכלוסיית הצבים הידלדלה וגלי התיירים הראשונים מאיטליה הגיעו. כשממשלת מקסיקו אסרה ציד צבים ב– 1990, החוף נהפך למקרה מבחן למעבר מכלכלה מזיקה לסביבה לענפים אקולוגיים. כיום, עם השקעה ממשלתית ועסקים ללא כוונת רווח בעלי תפישה ירוקה (כמו קואופרטיב למוצרי קוסמטיקה שמנהלות נשים מקומיות, שהוקם בסיעו של מייסד רשת בודי שופ), נראה שהמשימה כמעט הושלמה.

גרגירים של זהב. חוף בקוסטה צ'יקה (צילום: לואיס הרננדז)

הדייגים באזור עדיין נוהגים לצוד כרישים, למרות הלחץ מצד הממשלה והמקומיים להפסיק את המנהג: ראינו (והרחנו) פגרים מהשולחן שבו ישבנו ב"לה טרמיטה" במהלך ארוחה מהנה של פיצה על לבנים. אבל יותר מכל, נראה שהאזור מצא את הקצב הנכון עבורו. מרבית הבנייה החדשה אמורה להשתלב בסביבה שבה יש יותר הולכי רגל מנהגים, וכמה בעלי עסקים מנסים לקדם כעת תוכנית לטובת תאורת רחוב סולארית. "הם עושים עבודה טובה", אומר הוגו אסנסיון לופז, הבעלים של ארטה סאנו, חנות מלאכה בסן אגוסטינילו. הסיפור שלו אופייני לתושבי האזור: לפני 10 שנים הוא הגיע מהעיר פואבלה לביקור חטוף בעיירה, ותוך זמן קצר החליט לעבור לכאן. "בעיר אין זמן לכלום", הוא מספר, בעוד כלבו ובנו בן השנתיים עורכים לילדיי סיור בחנות. "רציתי קצב אחר לחיים, וכאן הכל פשוט יותר".

תושבי המקום שחיים כאן זמן ארוך יותר גאים לא פחות, ושמחים להראות את מרכיבי הבישול שלהם או את התוכים שנהפכו לקמע המועדף. בסן אגוסטינילו יש יותר קסם מאשר בשלוש העיירות האחרות באזור, עם חוף קטן יותר, העדפה לבתי קפה ושפע בתי מלון יוקרתיים כמו פונטה פלשר (נקודת העונג ואל סואנו (החלום). ממקום מושבנו בבית בן שני החדרים שבמעלה הרחוב, עם דלתות שאינן ננעלות ומרפסת פתוחה לחלוטין, יכולנו לראות את אפלת הלילה עוטפת את הכפר הקטן.

העיירה מצונטה, השוכנת במרחק 10 דקות הליכה, נראתה הומה יותר. מוסיקה חיה בקעה מתוכה עד שעת הסגירה - יש שאמרו עד חצות, אחרים שיערו שעד 2:00 . בזריחה, על הדרך הראשית בין העיירות, נשים במכנסיים רחבים הופיעו עם מזרוני יוגה תחת זרועותיהן. אחת מהן, צעירה ניו־יורקית, הציעה להעביר לילדינו שיעור שיסייע להם למצוא את "מרכז העין" שלהם.

ארוחת הבוקר נמתחה אל אחר הצהריים במסעדות על הרחוב הראשי של מצונטה, שבה גמרו תרמילאים צעירים לאכול ותפסו טרמפים לפוארטו אסקונדידו או להואטולקו, שתי הערים הקרובות ביותר - כל אחת במרחק שעת נסיעה. חנות הקוסמטיקה היתה מלאה במבקרים, חלקם מקסיקאים והשאר ממקומות קרים יותר כמו קנדה. ואולם האטרקציות המרכזיות כאן הן חוף הים והמרכז לצבים. שחינו עם הילדים בין מפרצונים קטנים ליד שורה של סלעים גדולים. התחלנו ברדודים ולאט לאט העמקנו פנימה.

משמר המפרץ זה כאן. קוסטה צ'יקה (צילום: קאסה פאן דה מיל, האתר הרשמי)

בניגוד לשחייה בים, הביקור במרכז הצבים היה נטול דאגות. יש בו אקווריום ומרכז מחקר שמציגים חמישה מתוך שבעת המינים שאותרו במפרץ מקסיקו. הוא נפתח בתחילת שנות ה-90 ליד מה שהיה פעם בית מטבחיים לצבים. כיום המטרה היא לעודד את שימור הצבים, וכשביקרנו בו נראה היה שהוא עבר חידוש באחרונה. "רבים במקסיקו עדיין אוכלים צבים", אמר לנו דיוויד ארמנדו רוחאס, ביולוג במרכז. "קל יותר לשכנע את הילדים לפתח מודעות לשימור, ואז הם ישכנעו את הוריהם לא לאכול אותם". בתפריטים שבהם עיינו במהלך החופשה בהחלט לא היו מנות צבים. אכלנו מטעמים כמו בכל אזור אחר במקסיקו, רק בפחות כסף: ארוחה לארבעתנו עלתה באחד המקומות 315 פזוס (23 דולר). הארוחה במסעדת לה טרמיטה במלון פונטה פלייסר גרמה לנו לרצות לחזור לכאן לשהות ארוכה יותר, עם ריזוטו פנטסטי שהוגש עם גבינת גורגונזולה וגויאבה. זה הזכיר לנו שבכל מקום שתיירים איטלקים צצים בו, אפשר להניח שיש גם אוכל טוב, יין וקפה משובח.

גם אפשרויות הלינה הגבירו את רצוננו לביקור חוזר. בפאן דה מיל (אתר רשמי:  www.casapandemiel.com), השוכן על הצוקים בין סן אגוסטינילו למצונטה, יש חדרים ב-1,500 פזוס ללילה (65 דולר), שמאפשרים למטיילים ליהנות מנוף מדהים ללא הפרעה מצד הילדים - שאינם מורשים להצטרף. חדרים במחיר נמוך שכיחים יותר במלונות אחרים, רבים במרחק שמיעת הגלים.

לישון על הים. קאסה פאן דה מיל (צילום: האתר הרשמי)

הגלים, רועשים וגבוהים, מגדירים את המקום הזה. הגענו עם כבוד רב אליהם, ואולי היה זה פחד, לאחר שקראנו על אשתו המקסיקאית של הסופר הידוע פרנסיסקו גולדמן, שמתה ב– 2007 מפציעות שנגרמו לה כתוצאה מתאונת גלישה במצונטה. אבל עבורנו, האיום של החוף היה חלק מהמשיכה למקום: זאת אינה מקסיקו של קנקון הסוערת או של טולום האופנתית. במדינה שמלאה בכפרי נופש שמדגישים את נוחיות התיירים ומסמלים את הרדיפה אחר תיירות הדולרים, שווה לנסות את קוסטה צ'יקה.

*#