אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בקלאווה, מסגדים ויצירות אמנות: ביקור בתוניסיה

שנה וחצי לאחר מהפכת היסמין, תוניסיה מחכה לתיירים. עם מבנים רומיים, תזכורת לתקופה הקולוניאלית וחיי לילה מפתיעים - זה יכול להיות היעד החם של הקיץ

תגובות

מתחת למגדל השמירה של מצודת ריבאט העתיקה נשקף נוף פנורמי של העיר סוס. ממזרח משתרע חוף הים התיכון, שבו עגנו הספינות של קרתגו בעת מלחמותיה האפיות באימפריה הרומית. מדרום וממערב משתרכות סמטאות הרובע העתיק של העיר, עד שהן נעלמות בסבך של בתים.

ביום שמשי פסעתי לאורך חומות המצודה הריקה, הבטתי דרך חרכי הירי אל הרחובות שבהם התהלכו קשישים תוניסאים בכובעים אדומים ונשים מצועפות. עלה בדעתי כי אני יכול לראות כמעט כל דבר בסוס מעמדת התצפית שלי. כל דבר, מלבד דבר אחד: תיירים אחרים. נכון שזו לא היתה העונה, אך הסיבה האמיתית היתה מהפכת היסמין של ינואר 2011. מספר התיירים צנח ביותר מ-30%, אף שמאז נפילת המשטר המדינה רגועה יחסית.

עבור תיירים, ביקור בתוניסיה מציע הזדמנות לא רק לחזות ברגע מכריע זה בתולדות המדינה, אלא גם להבין טוב יותר את מאבקי האביב הערבי באופן כללי. תוניסיה משמשת כדוגמה מרגיעה למה שיכול לצוץ מההריסות. הבחירות באוקטובר הניבו תוצאות שאי אפשר היה לדמיין שנים ספורות קודם לכן: ראש ממשלה ממפלגה אסלאמית מתונה ונשיא הידוע כפעיל זכויות אדם.

איפה התיירים? תוניסיה (צילום: dreamstime)

ניצלתי את תשתית התיירות המפותחת של תוניסיה - שפע מלונות, מסעדות נקיות ותחבורה יעילה יחסית - ויצאתי למסע בן שמונה ימים כדי לראות את האתרים המפורסמים של המדינה. בעיר הבירה תוניס פגשתי אנשים ששמחו לדון בדעותיהם עם תיירים. במקומות מרוחקים, התלויים יותר בתיירים, הביעו המקומיים שמחה מקריסת המשטר הישן, אך הסבירו שהם מחכים שהמלונות והמסעדות יתמלאו.

יומי הראשון בתוניס היה גשום. רכנתי מחלוני במלון אקסל המיושן והבטתי בשדרת חביב בורגיבה, אחד מאתרי המחאה המרכזיים. השדרה, המעוטרת בחזיתות צרפתיות קולוניאליות ובבתי קפה, מספקת קורס מהיר בהיסטוריה תוניסאית מודרנית - החל בשמה. בורגיבה, עורך דין שהתחנך בפריז, שימש קול נלהב נגד הקולוניאליזם הצרפתי, וסייע במאבקה של המדינה לעצמאות ב-1956. שנה לאחר מכן התמנה לנשיא המדינה והחל בתהליך מודרניזציה, כולל חינוך לכל ושוויון זכויות לנשים. הפוליגמיה נאסרה, והממשל עודד את הסרת הרעלות.

מפירות האביב הערבי. תונסיה (צילום: AP)

אך הנטייה הדיקטטורית של בורגיבה הביאה למפלתו: הוא הודח ב-1987 על ידי זין אל-עאבדין בן עלי, שהמשיך את דרכו בתחומי החינוך ושוויון הזכויות לנשים. אך מדינת המשטרה שלו וחייו הססגוניים הובילו בשנה שעברה גם למפלתו. כיום שדרת חביב בורגיבה שלווה, ופוסעים בה אנשי עסקים, סטודנטים דתיים, נשים - חלקן עם כיסוי ראש, אבל מרביתן בלעדיו.

נחוש ללמוד עוד על מהפכת היסמין, עליתי על רכבת לפרוור החוף לה מרסה. בנייני אר-דקו השתרכו לאורך החוף. יחד עם סידי בו סעיד, כפר כחול ולבן שכולל מלונות קטנים וגלריות לרוב, השכונה היא הלב האמנותי של האומה. בוטיקים וגלריות - ובראשן גלריית אל-מרסה היוקרתית (www.galerielmarsa.com) - מפוזרים ברחובות, ומדי אביב נחגג פסטיבל בן שבועיים של אמנות תוניסאית ובינלאומית בת זמננו.

הלב האמנותי של האומה. גלריית אל-מרסה (צילום: האתר הרשמי)

בחנות הספרים מיל פיי (99 Habib Bourguiba; 216-71-744-229) הוצגה תערוכת תמונות בשם "דגאג'", על שם סיסמת המהפכה של השנה שעברה. התמונות הראו את ההמונים נוהרים בשדרות חביב בורגיבה. מארגנת התערוכה, לילה סוויסי, אמרה כי הצגת תערוכה עם אופי כזה היתה בלתי אפשרית לפני נפילתו של בן עלי. "היו זורקים אותי לכלא, והגלריה היתה נסגרת. כיום מותר להגיד הכל". אך לא הכל ורוד בתוניסיה: "הקיצוניות האסלאמית מדאיגה אותי עכשיו".

באותו ערב לא נראתה ולו רעלה אחת במסעדת לה בוף סור לה טואה בפרבר לה סוקרה. תוניסאיות צעירות במכנסי ג'ינס צמודים רקדו עם גברים בחלל הניאו-תעשייתי לצלילי להקה שהשמיעה גרסאות כיסוי לשירים כמו "קשמיר" של לד זפלין. לאחר מכן החלה הלהקה לנגן את ההמנון הלאומי. כולם שילבו ידיים ושרו. "אנשים באמת יכולים להשתחרר עכשיו", אמרה לי רים טמימי, צלמת שהשתתפה בתערוכת "דגאג'".

בבוקר למחרת רכשתי כרטיס לשבוע במחלקה הראשונה ברכבת. כעבור שעתיים של נסיעה הגעתי לסוס. ברחתי מהרובעים הפקוקים המודרניים והסתתרתי ברובע העתיק, שבו לנתי במלון מדינה הספרטני אך הנקי. יצאתי לרחובות כדי לחפש מציאות בדוכני השוק, אך מכיוון שהיה יום שישי, מרבית הדוכנים והחנויות הקטנות היו סגורים. סיסמאות מהמהפכה עוד התנוססו על הקירות. למחרת בבוקר העיר התעוררה ודוכני השוק התמלאו מוכרים וקונים.

ויש גם נוף אל העיר. תוניסיה (צילום: הוטל מדינה, האתר הרשמי)

הסמטאות הצרות הובילו אותי לדאר אסיד, אחוזה שהשתייכה לאחד השליטים העות'מאנים המקומיים של תוניסיה. פסעתי לי בנחת בחדרים עם נברשות מבדולח ושטיחים אוריינטליים. אחד הסדרנים הראה לי חלל לבן על הקיר: בעבר היו תלויים שם חוזה נישואים בן מאות שנים וחוזה קבורה, שנגנבו בכאוס של המהפכה. לדבריו, זו היתה גניבה קטנה יחסית למה שהתוניסאים סבלו: "בן עלי גנב 23 שנה מחיינו".

למחרת השקפתי מחלון הרכבת אל עבר מטעי הזית תחת השמים הכחולים. חנויות לחלקי חילוף וכמה מסעדות רעועות עיטרו את הרחוב הראשי של אל-ג'ם. בעודי מסיע את מזוודתי באבק, נגלה לעיניי היעד האמיתי שלי: האמפיתיאטרון הרומי המרהיב של העיר, שנבנה במאה השלישית לספירה, והיה אז השלישי בגודלו באימפריה (דמי כניסה: 8 דינרים; tinyurl.com/cp5meze). גם כיום הוא נראה קולוסאלי. בשיאו, 30 אלף צופים היו מריעים מול הבידור המקובל של התקופה: קרבות בין חיות אקזוטיות או גלדיאטורים, והוצאות להורג.

קולוסיאום 2. האמפי תיאטרון הרומי (צילום: האתר הרשמי)

היעד הבא שלי היה ספקס, העיר השנייה בגודלה בתוניסיה, הידועה במוזיאון הארכיאולוגי שלה. ציפיתי בעיקר לבקלאווה של הפטיסרי "מסמודי" (masmoudi.com). בחנות הנקייה הכחולה והלבנה, נשים לבושות לבן יצרו את הבקלאווה הגדולה בעולם לפני עשור. הסתפקתי בבקלאוות בגודל ביס ובמטעמים קטנים נוספים. בערב חיפשתי מוסד גסטרונומי ותיק אחר: מסעדת בגדד, שם חפרתי בבריק התוניסאי הקלאסי ובמנות מקומיות אחרות (Farhat Hached 63; 216-74-223-856).

בשביל הבקלוואה. מסמודי (צילום: האתר הרשמי)

משם נסעתי למטלאווי, עיירה שכוחת אל שחבה את קיומה למכרות הפוספטים שבה. העיר מציעה את אחת האטרקציות המרתקות ביותר של תוניסיה: מסילת הלזאר רוז' ("הלטאה האדומה"), רכבת שנבנתה בצרפת בתחילת המאה ה-20 וניתנה כמתנה לשליט העת'מאני של תוניסיה (מחיר נסיעה: 20 דינר; lezard-rouge.com). בעשורים האחרונים שונה ייעודה לרכבת תיירים, הנעה בין כמה מהנופים המדהימים במדינה. המסילה נפתחה מחדש רק בדצמבר, לאחר שהושבתה כמעט שנה בשל המהפכה. מנהל המסילה, עבד אל-עזיז טוויל, מספר כי עם עשרות אלפי המבקרים מדי שנה נמנו גם רבים משועי אירופה. "ב-2009 ביקרו אצלנו הנסיך אנדרו מבריטניה ונשיא צרפת ניקולא סרקוזי".

מלון אקסל (תוניס): מחיר לחדר זוגי: 80 דינר (35 Habib Bourguiba; 216-71-355-161).

מלון מדינה (סוס): מחיר לחדר זוגי: 30 דינר (www.hotel-medina.com)

מלון גולדן טוליפ (ספקס): מחיר לחדר זוגי: 310 דינר (www.goldentulipsfax.com)

הוטל תלג'ה (מטלאווי): מחיר לחדר ליחיד: 25 דינר (Route de Gafsa; 216-76-241-570)

אילת למתקדמים. גולדן טוליפ תוניסיה (צילום: האתר הרשמי)

כתבות שאולי פספסתם

*#