${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רק הימורים: ביקור בלאס וגאס האמיתית

מעבר למלונות המפוארים, בתי הקזינו השוקקים וכנסיות לנישואי בזק, עיר החטאים מציעה גם מסעדות מצויינות, מוזיאון שלטי חוצות מרתק והיכל משחקים ממכר. קפיצה קטנה ולא שגרתית לבירת ההימורים

תגובות

ברגע שנכנסתי לסטקייה, ידעתי שאני במקום הלא נכון. או שאולי בעצם בדיוק במקום הנכון? המקום היה N9ne בקזינו של מתחם פאלמס, במרחק של כמה רחובות מהסטריפ של לאס וגאס, וזה בהחלט לא היה המקום הטבעי לי.

העיצוב החלקלק, המורכב מעור בצבעים בהירים, מפלדה ומאלומיניום, עם תאורה מטופשת, היה אחד מהגורמים לכך, אבל התמודדתי עם דברים גרועים יותר. הבעיה היתה קהל הלקוחות: גברים גדולים עם שיער שופע ומנופח וחיבה לחולצות מכופתרות מחוץ למכנסיים, ונשים מטופחות ומשופצות לצדם. הגברים היו כל מה שמעולם לא הייתי, ומעולם לא רציתי להיות. למרות תחושת העליונות המתנשאת שלי, הייתי מרותק. התיישבתי ליד הבר, הזמנתי בורבון מהברמן - בחור קודר, מקועקע ומפחיד בשם איי.סי, והתכוננתי לחוש פחד ותיעוב.

במשך כל חיי תהיתי בנוגע לכוח המשיכה של העיר - כלומר, בפעמים שבהן חשבתי עליה, רק כשהיא הופיעה בטלוויזיה ובסרטים. ידעתי שהיא ארצם של הפסנתרן המוחצן ליברצ'ה, של מדרכות הניאון ושל קהל הסווינגרים חסר המודעות העצמית, מקום פולחן למעריצי הסרט "קזינו" שחשים נוסטלגיה לימי המאפיה.

בעשור האחרון הסתכלתי בחוסר אמון כיצד נהפכה עיר החטאים להתגלמות האשליה האמריקאית, שילוב של חובות בסך מיליארדי דולרים וסדרת סרטי "אושן", שבהם הסיכון היחיד היה הון עצום והסיכוי ללבוש בגדים יפים על שטיח אדום. ואז, לפני שנתיים וחצי, הכלכלה האמריקאית כולה קרסה, ועמה נעלמה לאס וגאס: מלונות הענק, שבהם מיליוני בני אדם הימרו בכסף שלא היה ברשותם, היו ריקים; כך גם האחוזות החדשות, שעוקלו מאז. כיום שיעור האבטלה בעיר הוא 14.9%, אחד מהגבוהים בארה"ב. לאס וגאס למדה שיעור בצניעות.

לא הכל נוצץ. לאס וגאס בגירסה הטבעית (צילום: dreamstime)

קירות מעוטרים בכוכבי עבר ובכן, אם העיר יכולה היתה ללמוד צניעות מהי, גם אני יכול. הזמנתי טיסה בג'ט בלו ותיכננתי לבלות שבוע בלאס וגאס ללא מדריך, ללא איש קשר מקומי או הזמנות למלון שיעזרו לי למצוא את דרכי. כמו רבים לפני, הייתי צריך להסתמך על מזלי. באופן מפתיע, מזלי מצא אותי מיד: נחתתי בשדה התעופה מקראן, אספתי את הטויוטה השכורה שלי ונסעתי בסטריפ - רחוב בתי המלון ובתי הקזינו של העיר. באור הבוקר הבוהק של המדבר היא נראתה עזובה, תערובת חסרת חן של זכוכית ופלדה.

הדבר הראשון שחשתי כשהגעתי לעיר התחתית היה רעב, ולכן עצרתי במסעדה מקסיקנית בשם אל סומבררו. האוכל היה סביר, אבל האווירה - בדיוק מה שחיפשתי: המקום חשוך, כמעט ללא חלונות, תקרות נמוכות וקירות מעוטרים בתמונות של כוכבי עבר. כמעט כל הסועדים במקום היו מקומיים. לאחר ארוחת הצהריים, המשכתי לחקור את האזור. הגעתי אל הביט, בית קפה מרווח השוכן באמרג'נסי ארטס, מתחם שבו פועלות גלריות, חברות הפקה ועמותות. הזמנתי קפה קר וניצלתי את הזמן כדי לפתח שיחה עם כריסי דיינ'ר, בלונדינית מקועקעת שעובדת בכנסיית XXX, המספקת תמיכה למכורים לפורנו ולסקס. אמרתי לה רק שהגעתי כדי ללכת לאיבוד בלאס וגאס, ומיד האינפורמציה לגבי מקומות בילוי ולינה החלה לזרום.

אבל לפני שאתפנה לבילויים ליליים, רציתי לראות את לאס וגאס האמיתית. צפונית לעיר התחתית, לדוגמה, שוכן מוזיאון הניאון, תצוגה פתוחה של שלטים חשמליים שמציגים באופן מושלם את ההיסטוריה של לאס וגאס. ההיסטוריה הזו החלה עם הקמתו של סכר הובר ב-1931, כך טען ג'סטין המדריך, שהוביל את הסיור במוזיאון. החיבור לזרם החשמל הוא ששינה את העיר, שהיתה עד אז תחנת מעבר נידחת, ואיפשר את הצבת השלטים הנוצצים שהעניקו לה את אופיה הייחודי. במוזיאון הניאון אפשר לראות כיצד השתנו השלטים מסגנון המערב הישן לסגנון ידידותי למשפחות. יש שם גם נקודות ציון היסטוריות בולטות, דוגמת השלט האלגנטי של הקזינו המשולב הראשון, המולאן רוז'. הוא עוצב על ידי בטי וויליס, האישה היחידה שהצליחה לחדור למועדון הבנים הסגור של מעצבי שלטי הניאון. היא גם זו שיצרה את סימן ה"סטארדאסט", האייקון של העידן האטומי, ואת השלט המפורסם "ברוכים הבאים ללאס וגאס הנפלאה".

ברוכים הבאים, חוטאים. השלט המפורסם בכניסה ללאס וגאס (צילום: dreamstime)

מה שהדהים אותי היה המסירות של אנשים כמו ג'סטין המדריך וכריסי דיינ'ר לשימור ולהבנת עברה של העיר. והם לא היו היחידים. ערב אחד, כשנהגתי בדאון טאון, עצרתי בחריקת בלמים מול חנות שנקראה "וגאס האבודה" (Lost Vegas), חנות עתיקות שבה אפשר לרכוש כל פריט ולו הקטן ביותר מההיסטוריה של לאס וגאס, למשל בובה של מרלין מונרו או מאפרות מכל קזינו שהיה אי פעם בעיר. קניתי חפיסת קלפים סגורה מה"דיונס" עליו השלום, ויצאתי אל תוך הלילה. רציתי לשחק. כלומר, לשחק משחקי וידאו. היכל התהילה של הפינבול שעליו המליצה כריסי ניצב ממש בסמוך. אף על פי שזנחתי את ההתמכרות למשחקי וידאו אי שם בקולג', חשבתי שמכונות הפינבול הללו, ששרדו מסוף שנות ה-40, לא יהוו בעיה.

בהתחלה הכל היה בסדר. דחפתי רבעי דולר למכונות ושחקתי במשחקים ישנים וחדשים. נורא נהניתי. ואז מצאתי עצמי דוחף מטבע אחרי מטבע והאדרנלין זורם. הבנתי שאני שוב שוקע, וקרעתי עצמי משם. לבי פעם בחוזקה, אבל הייתי גאה בעצמי על השליטה העצמית שהפגנתי.

הימורים בגירסת הלייט. היכל הפינבול (צילום: האתר הרשמי)

מסעדות הבופה בעיר, אני חייב להודות, לא נראו לי מפתות, וגם לא התחשק לי במיוחד לאכול לבד באחת ממסעדות היוקרה בעיר. אבל ערב אחד לקחתי כמה פניות לא נכונות ולפתע מצאתי עצמי בלבה של צ'יינטאון. בימים הבאים סעדתי בעיקר בחלק הזה של העיר, שם אפשר למצוא שפע של דוכנים ומסעדות המגישות מאכלים אותנטיים ומעניינים במחירים סבירים.

אותנטי, מעניין, טעים. מנת בשר במלון הקזינו Sam's town (צילום: האתר הרשמי)

להפתעתי, התחלתי לאהוב את העיר, ובאופן מוזר אף לכבד אותה. החיים כאן קלים: יכולתי לאכול אוכל אסיאתי ולחקור את לאס וגאס הישנה בבקרים, ובלילות לרדת לעיר התחתית לבירה בגריפין או באחד הברים הרבים. לאס וגאס שחקרתי היתה שונה לגמרי מעיר החטאים של הסטריפ - עם ההמונים, המלונות המפוארים וההימורים - אך ללא ספק גם אמיתית יותר.

ובאותו זמן ממש, הבנתי שאני מתחבא. לאס וגאס ה"אמיתית" שחקרתי היתה בעצם שלוחה של אחת אחרת, אמיתית לא פחות: עיר החטאים של הסטריפ, שכללה את ההמונים, את בתי המלון האקסטרווגנטיים ואת ההימורים. הבנתי שיש עוד דבר אחד שאני חייב לעשות לפני שאעזוב את לאס וגאס: להמר. זה הפחיד אותי. לפני שנים נהגתי לשחק בלאק ג'ק עם חברים בעבודה. בהתחלה שיחקנו על חצי דולר או דולר לסיבוב, אבל נסחפתי והעליתי את הסכומים. אז הפסקתי.

בלילה האחרון שלי בלאס וגאס הסתובבתי לבדי בסטריפ, צילמתי תמונות של אורות נוצצים ותיירים לבושים בעליבות, והצטערתי בסתר לבי שאיני יכול פשוט ליהנות כמותם, משוחרר מאירוניה ומביקורת עצמית. כשחזרתי למלוני החלטתי להשקיע בהימורים 300 דולר ולא יותר. הסתובבתי במשך עשר דקות בין שולחנות הבלאק ג'ק, מתקשה להחליט אם להצטרף למשחק שהחל כבר או למצוא שולחן ריק. מה אם אעשה משהו שגוי? הייתי משותק. ואז לפתע התעוררתי לחיים. בחרתי בשולחן ריק, הושטתי את הכסף לדילר והנחתי צ'יפ בשווי 25 דולר - ההימור המינימלי - על הלבד הירוק. עשר דקות אחר כך כבר הייתי מרושש.

איפה לישון? אם אתם נשארים בעיר התחתית, קשה למצוא מקום טוב יותר מאל קורטז ‏(651 East Ogden Avenue; 800-634-6703, eccabana.com; החל ב-57 דולר ללילה‏). אך אם ברצונכם לחסוך כסף, גולד ספייק הסמוך ‏(217 Las Vegas Boulevard North; 702-384-8444; goldspike.com‏) מציע חדרים משופצים בסגנון איקאה החל ב–39.99 דולר ללילה.

60 דולר ללילה. מלון El Cortez (צילום: האתר הרשמי)

בסטריפ, אפשרות טובה היא הווין ‏(3121 Las Vegas Boulevard South; 702-770-8000, wynnlasvegas.com‏) או הקוסמופוליטן ‏(3708 Las Vegas Boulevard South; 702-215-5500; cosmopolitanlasvegas.com‏) אך תתקשו למצוא חדר בפחות מ–200 דולר ללילה.

איפה לטייל? מומלץ לבקר במוזיאון הניאון ‏(821 Las Vegas Boulevard North; 702-387-6366; neonmuseum.org‏), ולאחר מכן בסמ'ס טאון ‏(5111 Boulder Highway; 702-456-7777; samstownlv.com‏), מלון קזינו המציג מופע לייזר־אור־מים מרשים.

היכל התהילה של הפינבול ‏(1610 East Tropicana Avenue; 702-597-2627; pinballmuseum.org‏) הוא מקום נפלא להיפטר בו ממטבעות מיותרים, ולצלול להיסטוריה של משחקי הפינבול והווידאו.

איפה לאכול? בעיר התחתית, אל סומבררו ‏(807 South Main Street; 702-382-9234‏) היא מסעדה טובה שכדאי לבקר בה. ביט קופיהאוס אנד רקורדס ‏(520 Fremont Street; 409-5563 -702; thebeatlv.com‏), מציעה תפריט מגוון, שכולל כריך חמאת בוטנים וריבה עם בייקון ופלפלים חריפים - מעדן.

אחרי החשיכה, בגריפין ‏(511 Fremont Street; 702-382-0577‏) תוכלו למצוא בירה טובה, וקוקטיילים משובחים בדאונטאון קוקטייל רום ‏(111 Las Vegas Boulevard South; 702-880-3696; thedowntownlv.com‏).

בלב צ'יינה טאון, בדרך ספרינג מאונטן, תוכלו למצוא אוכל טוב יותר: ברביקיו קוריאני, אטריות סצ'ואן, כריכים ויטנאמיים, מאפיות פיליפיניות וסאטה מלאזי.

קוקטיילים מהסרטים. בר הדאון טאון (צילום: האתר הרשמי)

*#