טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האזור שקפא בו הזמן: הקסם של מחוז פרובנס בצרפת

טיול בין הכפרים של פרובנס מוכיח שלמרות כל הקדמה, יש דברים ונופים שלעולם לא משתנים. טירת המרקיז דה סאד, חלזונות וארנב ברוטב דם, עבודות אמנות מרשימות ומלונות מפנקים במיוחד: סיור רגוע במחוז הצרפתי

תגובות

לרגל יום השנה ה-40 לנישואינו, חזרנו אשתי אלנה ואני למקום שבו הם החלו: דרום צרפת. תיכננו לבקר באותם מחוזות שבהם חיינו בעבר. אז היה לנו את כל הזמן שבעולם, עכשיו היה לנו שבוע. אז היינו בשנות ה-20 לחיינו והתקיימנו מתקציב דחוק, והיום אנחנו תיירים “בגיל מסוים” ולנים בבתי מלון משובחים.

כזוג טרי, בירח דבש שהוארך לשנה, גרנו בקוטג’ בחווה יפהפייה, הסמוכה לעיירה גראס. את השדות חרשו סוסים, וכשרוח המיסטרל נשבה בחורף, אפשר היה לראות מעבר לקאן את קורסיקה.

כיום פועל שם קלאב מד עם ספא, מרכול החליף את הקצב ואת האופה, ומסלול גולף תפס את מקומם של מטעי הזיתים. נמל התעופה החביב הוגדל ושודרג, אבל היציאה כבר לא מובילה לשוקי הפרחים ולרחובות המוריקים עם בתי הקפה. הקדמה הגיעה לעיר, ויצאנו מנמל התעופה במכונית כמו בכל נמל תעופה, רק שזה שוכן למרגלות הים התיכון.

געגועים לשקט. פרובנס (צילום: dreamstime)

הכפר סנט פול דה ונס - שהיה ישנוני ושקט בפעם הראשונה שראיתיו - נהפך למעין מכה לאוטובוסים של תיירים ועולי רגל. The Fondation Meaght (אתר רשמי: www.fondation-maeght.com) מחוץ לכפר מציג עבודות של בראק, שאגאל, ג’קומטי ואמנים אחרים שהפכו את האזור לביתם. בונארד, מאטיס ופיקאסו גם הם גרו בסביבה, ורבים מהם הגיעו בהזמנתו של פול רו, בעל מלון עם גישה של “בואו לסוף שבוע והשאירו מאחוריכם ציור או פסל בתמורה לארוחה טובה ולמיטה”. זה היה הסדר גאוני.

אמנות תמורת חיוך. The Fondation Meaght (צילום: האתר הרשמי)

בגן La Colombed’Or (אתר רשמי: www.la-colombe-dor.com/indexEN.html) מוצגת יצירה של פרננד לז'ר; בפנים תמצאו תמונות ואיורים בכל מקום, חלקם של אמנים ידועי שם. המסעדה המעולה כאן הזכירה לי דברים שכתבה אמי ביומן מסע שניהלה: “רק בצרפת אפשר לאכול טוב”, היא כתבה לאחר ארוחת צהריים ב- La Colombe d’Or . אכלנו סלסלת ירקות טריים, ואז חלזונות וארנב ברוטב דם. ויתרנו על בקבוק שאטו ד’יקם (550 יורו) לטובת יין מקומי זול.

לאכול בהשראת אמנות. La Colombe d’Or (צילום: האתר הרשמי)

בשני הלילות הראשונים של הטיול לנו ב-Le Haneu . בתחנה הבאה שלנו, בכפר ההררי גורדון, חשבתי כמה קשה היה לנהוג בדרכים התלולות האלה, שסלולות לאורך הצוקים ולפעמים עוברות דרכם, כשהן מכוסות קרח בחורף. ז’אק לאפורט, אב הבית במקום שבו התגוררנו, היה מעביר מכלי דלק לכמה חנויות ומסעדות שנותרו פתוחות גם לאחר סיומה של עונת התיירות, כדרך להרוויח קצת כסף מהצד. הייתי מסייע לו לסחוב את המכלים הכבדים, וחולק עמו כוס קפה לפני הירידה התלולה. ז’אק ואשתו אודט היו חברינו הקרובים, ולימדו אותנו כיצד לבשל, לשתול צמחים ולהתחיל בחיינו כזוג צעיר. שמרנו על קשר בדואר, אך לא התראינו במשך שנים, ואודט כבר הלכה לעולמה.

נוף אל טירתו של המרקיז דה סאד התחנה הבאה שלנו היתה במחוז לוברון, שבו הטבע פראי והדרכים ריקות באמצע מאי. נסענו ללומרין (אתר רשמי: www.provenceweb.fr/e/vaucluse/lourmari/lourmari.htm), הכפר שבו נפשנו בקיץ של 1987, כשבנותינו עדיין היו אתנו ולא אמהות בעצמן. נראה שהנוף המקומי לא השתנה. ללומרין יש טירה, כמה מסעדות וחנויות וקסם רב. הוא מכריז על עצמו, בדומה לסנט פול דה ונס ולגורדון, כ”אחד הכפרים היפים ביותר בצרפת”, ובו קבור הסופר אלבר קאמי.

לנו במשך שני לילות בכפר הסמוך, בוניו (Bonnieux). עיצובו של המלון Le Domaine de Capelongue עוצר נשימה: זהו סוג מלון שלא היינו יכולים להרשות לעצמנו בשנותינו המוקדמות, ולכן היה זה תענוג לנהוג דרך שעריו. באחד הערבים סעדנו ב-Hotel Cesar שמציע נוף פנורמי לעמק לוברון ולכפר לקוסט, שבו שיפץ פייר קרדן את טירתו החרבה של המרקיז דה סאד. בפעם האחרונה שראיתי את הטירה הזאת, היא היתה ערימת חורבות. כעת אפילו המרקיז היה מסכים להתגורר בה.

נוף של אצילים. טירת המרקיז דה סאד (צילום: dreamstime)

בערב אחר סעדנו בעמק, בדרכנו למבצר בואו (Buoux), במסעדה שבה ביקרנו לפני 20 שנה: Auberge de l’Aiguebrun (אתר רשמי: www.aubergedelaiguebrun.fr/website/fr-0-0-1-0-0-Aubergedelaiguebrun.html). בשני חדרי האוכל החצי מלאים של המסעדה, הוקדשה תשומת הלב למזון. שררה בה אווירה רשמיתשהצרפתים עדיין לוקחים כמובנת מאליה, ועבורנו היא נדירה.

רשמיות בחיק הטבע. מסעדת Auberge de l’Aiguebrun (צילום: האתר הרשמי)

התחנה הבאה שלנו היתה עמק לה בו (Les Baux), שבו הסלעים עשויים מבוקסיט ושבו האקלים אפילו קשה יותר. הנופים מלאים בהריסות רומאיות והאור המיוחד שלהם העניק השראה לאמנים כמו ואן גוך וסזאן. לה בו הוא כפר הנשען, תרתי משמע, על ענף: הוא שוכן מעל העמק כמו עיט המתכונן להסתער על טרפו. לפי המשורר הצרפתי פרדריק מיסטרל, מקימיו היו “לוחמים כולם,לעולם לא משרתים”. דנטה, מסופר, השתמש בנופיו כהשראה לגיהינום בקומדיה האלוהית.

הרבה סלעים וכפר. Les baux (צילום: http2007, פליקר)

המסעדה־מלון L’Oustau de Baumaniere שוכנת ממש מתחת לכפר, וכך גם המלון הפחות מפואר Cabro d’Or , אך אנו בחרנו בפונדק הכפרי Domaine de Valmouriane עבור הלילה האחרון של מסענו. זהו פונדק מהסוג שמשמר את התחושה של בית פרטי: יש בו ספרייה שאפשר לקרוא בה, חדר שמיועד למשחק ביליארד, בריכה ומגרש טניס שמצביעים על כך שזה היה מקום משפחתי לפני שנהפך למלון ארבעה כוכבים. קבלת הפנים אדיבה והאוכל באיכות מעולה. התחושה היא שגם עוד 40 שנה הירקות שעל השולחןיגיעו מגינת הירק.

חייכו, אתם בעולם אחר. מלון Domaine de Valmouriane פרובנס (צילום: האתר הרשמי)

מי ייתן וכך יהיה. מי ייתן וכל הזוגות שיינשאו השנה יאכלו, ישתו, ילכו, ידברו ויישנו גם בעוד עשרות שנים. מי ייתן והרוח תנשוב בעדינות דרך תריסי עץ לבנים חצי סגורים, המוסיקה תנגן בעדינות והסומליה ייגש לשולחנכם כשתפריט יין בידו.

*#