טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תל אביב זה שם: ערי בועה אמריקאיות יוצאות דופן

אוסטין טקסס היא עיר של היפסטרים, באטלנטה ג'ורג'יה יש בר אירוני ובבולדר קולורדו לומדים בקולג' בודהיסטי: ארצות הברית מלאה בערים "תל אביביות", שגם הן מובלעות שמאלניות בלב סביבה רדנקית עוינת

תגובות

תל אביב לא לבד, גם בארצות הברית יש בועות: ערים כחולות בארצות אדומות. מבט מדוקדק במפה האלקטורלית יגלה את האיים הכחולים, ערים ליברליות מצביעות אובמה, שניצבות בלב מדינות אדומות שדוגלות ברישיון לנשק, הפחתה במסים, מדיניות חוץ אגרסיבית ואיסור על הפלות. סוגיית זכויות הנשים שמרחפת מעל סדר היום האמריקאי גורמת גם לביברמן להישמע כמו אחרוני הליברלים.

בועה היא בדרך כלל כינוי שניתן על ידי מקור חיצוני. העולם פתוח, והבועה היא אוטונומיה שלא קשורה למציאות ומנותקת מהסביבה. מי שחי בתוך הבועה, כמו שאתם יודעים בעצמכם, רואה את דפנותיה המבריקים כשכבת הגנה מכל מה שמחוץ לה ומהסכנה שמאיימת על קיומה (רמז: לא הגרעין האיראני). תל אביב תמיד נעה על סקאלת ערכים אוטונומית, והיתה מעוז בוהמייני של ליברליות ותרבות, לפחות בעיני עצמה. בשנים האחרונות, עם התחזקות הימין בישראל, המרחק בין תל אביב ובין שאר היישובים בארץ התעצם, והטרור של שנות ה־90 שנתן לה מעט קרדיט קורבני התחלף בהתקפות טילים על הדרום, מלחמה בצפון, וציפה את דפנות הבועה בחומר אטום. תל אביבים שאוהבים לטייל בעולם נרתעים מנסיעה של חצי שעה מחוץ לגבולות גוש דן, או אפילו מחוץ לגבולות הירקון. מה שקורה בחוץ נתפס כאן לא רק מסוכן באופן ממשי, אלא בעיקר רווי גזענות, לאומנות וחוסר סובלנות.

מעוז כחול. מדיסון וויסקונסין (צילום: ra_hurd, פליקר)

"החיים האורבניים באופן מהותי מעודדים השקפת עולם יותר ליברלית, פלורליסטית וסובלנית מאשר בכפר", אומרת ד"ר יעל שטרנהל, מרצה להיסטוריה ולימודים אמריקאיים באוניברסיטת תל אביב, "זו לא תופעה אמריקאית אבל בהחלט מאפיינת גם את אמריקה. אלה מרכזים שבהם אנשים חיים יחד, הם צריכים לחלוק מרחבים ציבוריים, לחלוק חינוך ובריאות, יש שם קהילות תרבויות ואתניות שחיות במשולב זו עם זו".

ומה בנוגע לירושלים? היא עיר, יש בה אוכלוסיות רבות ואוכלוסיות מוחלשות, והיא עדיין שמרנית."בירושלים האוכלוסיות גרות במנותק כמעט לגמרי זו מזו, והיא לא עיר שקולטת הגירה. אחת הסיבות לפלורליזם היא מיעוטים ומהגרים מכל הסוגים והמינים, שנוטים בדורות הראשונים שלהם להצבעה למפלגה הפרוגרסיבית. אבל גם בערים אמריקאיות, עם כל הנטייה שלהן לפלורליזם, יש הפרדה גזעית פנומנלית. שחורים ולבנים לא חיים יחד".

פרי טו בי. מדיסון וויסקונסין (צילום: ra_hurd, פליקר)

אין מדינות כחולות

המפה האלקטורלית האמריקאית מראה שמדינות דמוקרטיות רבות נצבעות כחול רק בזכות ערים דמוקרטיות גדולות, שגוברות בנקודות על מקבצי פרברים אדמדמים. הפרברים באמריקה כמעט תמיד רפובליקאיים, אלא אם חיים בהם ריכוזי אוכלוסייה גבוהים של שחורים, היספנים או אינדיאנים (או בקיצור, כל מי שהרפובליקאים שמים עליו מה שהם שמים עליו). בנתונים משנת 2004 אפשר לראות שלולא שיקגו, אילינוי כולה היתה נצבעת אדום, ואפילו קליפורניה ההיפית היתה מאדימה בלי סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס וסן דיאגו. יש שירחיקו ויאמרו שאין מדינות כחולות – יש ערים כחולות, שמצליחות או לא מצליחות להכריע את הכף.

יש מדינות שבהן הנקודות האורבניות הכחולות לא מספיקות כדי להשפיע על נתוני המדינה. אוסטין שבטקסס היא דוגמה מובהקת למובלעת שמאל אומללה. אוסטין ידועה כעיר ליברלית ובומהיינית, היא מרכז מוזיקלי חשוב ומארחת כמה וכמה פסטיבלי מוזיקה גדולים. מרכז העיר הצפוף וכמות הצעירים שחיים ויוצרים בה, מזכירים לא מעט את תל אביב. מספיקה שהות קצרה בה כדי להתרשם שכל צעיר מקומי מחזיק לפחות באחד המאפיינים הבאים: קעקוע, להקה ותחביב יצירתי כמו פיסול קרמי. במילים אחרות: עיר של היפסטרים. פטריק הלפרטי, 32, עבר לאוסטין מפילדלפיה שבפינסלבניה, מדינה דמוקרטית מובהקת, ונדהם מההבדלים. "פילדלפיה היא עיר דמוקרטית ותיקה, אבל עם ראיית עולם ישנה, והיא לא מתקדמת כמו אוסטין", הוא אומר, "אוסטין היא עיר צעירה מבחינה דמוגרפית, ויש בה ערכים של פתיחות לאחר שלא קיימים אצל ההורים או הסבים שלנו. כשאני יוצא מחוץ לעיר ההבדלים צורמים. אני שומע איך אנשים מדברים ותופסים את העולם, ואז אני נזכר שאני בעצם גר בטקסס". נשמע מוכר?

זה לא מקרי שאוסטין צעירה - מדובר, אחרי הכל, בעיר אוניברסיטאית. אוניברסיטת טקסס מושכת אליה עשרות אלפי סטודנטים, שצורכים את התרבות המקומית ודוגלים ברעיונות הפרוגרסיביים שרווחים בעיר. בולדר שבקולורדו ומדיסון שבוויסקונסין הן דוגמאות נוספות לערים אוניברסיטאיות שהפכו, בזכות האקדמיה, למעוז כחול. אמנם קולורדו וויסקונסין נחשבות למדינות מתנדנדות, אבל הערים הספציפיות הללו ידועות ככחולות נחרצות.

"כשאנחנו יוצאים מגבולות בולדר, אני והחברים שלי תמיד אומרים שאנחנו יכולים לשמוע את הבועה נסגרת מאחורינו", אומרת שרה באואר, סטודנטית בת 28 מבולדר. "עבורי, כלסבית, החיים היומיומיים נפלאים כאן. אנשים לא בוהים בי ומתייחסים אלי בכבוד, לאף אחד לא אכפת מהקוויריות שלי, ואני נהנית להיות בוצ'ית. באתי ממדינת טנסי השמרנית, והחופש ותחושת הבטיחות מאוד חשובים לי. עברתי לכאן לפני שמונה שנים, ואנשים כאן מאתגרים אותי בכל יום. הם גורמים לי להתייחס טוב יותר לסביבה ולגוף שלי, ומלמדים אותי הרבה דברים שלא היתה לי גישה אליהם בדרום, בייחוד כקווירית לא נוצרייה".

"כשאני יוצאת למערב המדינה אני רואה הרבה שלטי תמיכה ברומני, ויש כאן ערים שלא הייתי מתקרבת אליהן אלא אם הייתי מוכרחה – ערים שיש בהן קבוצות שמטרתן לעודד חקיקה נגד נישואים חד מיניים, למשל. בבולדר יש אוניברסיטה מעולה וקולג' בודהיסטי, והשילוב של שוחרי סביבה, בודהיסטים ואקדמאים יוצר כאן עיר של חולמים. גם ההרים מעניקים לנו מהדרם". "בכל הערים בארצות הברית יש אוניברסיטאות, אבל ערים קטנות עם אוניברסטאות גדולות תמיד מאופיינות בגוון פוליטי מאוד ליברלי", אומרת שטרנהל, "רואים את זה באוסטין, במדיסון וויסקונסין ובצפון קרוליינה".

עיר של חולמים. בולדר קולורדו (צילום: Lee Coursey, פליקר)בר עם שם אירוני אבל בועות כחולות לא נוצרות רק בערים אוניברסיטאיות קטנות. אטלנטה שבג'ורג'יה היא העיר הכי מאוכלסת בארצות הברית: למרות שהיא ידועה כעיר דמוקרטית, חמישה מיליון תושביה מתקשים להטות את הכף בבחירות לנשיאות, והמדינה צבועה באדום השמרני העז של הדרום. למרות שרבים מחבריו של ראיין, 28, עברו למחוזות ליברליים כמו אוסטין, פורטלנד וסן פרנסיסקו, הוא לא מתכוון לעבור בעקבותיהם.

"עברתי לכאן ממדינה דמוקרטית, ובהתחלה הייתי בשוק תרבותי מהערכים הדומיננטיים פה", הוא אומר. "מחוץ לעיר הדוקטורינה הדתית שולטת, ורעיונות כמו רווחה חברתית נתפסים כגורם מאיים. בקרב החברים שלי יש בדיחה רווחת, שאומרת שצריך להיזהר שלא להיתפס כמוזר כשאתה יוצא מהעיר. בניגוד לפרברים, שבהם למדתי לשקול את המילים שלי, בתוך אטלנטה יש תחושת חופש אדירה. יש בעיר דברים שלא תראו במרחק מאות קילומטרים מכאן. אפשר לראות זוגות חד מיניים שמחזיקים ידיים ברחוב או מתנשקים בפארק, בר עם שם אירוני שלועג לדת, והמון אמנות ומוזיקה, חלקה רעה. בפשטות, אף פעם לא משעמם פה".

לא להיתפס כמוזר ביציאה. אטלנטה ג'ורג'יה (צילום: k1ng, פליקר)

"הזמניות והנדידה של התושבים מביאות איתן קוסמופוליטיות שגוברת על הערכים הלוקאליים, השורשיים והשמרנים", אומר פרופ' אייל נווה, ראש החוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. "הסיפור הליברלי מאפשר לגיטימציה למהגרים, לא רק כתופעה גיאוגרפית, אלא גם כנורמה שבה הריבוי הדמוגרפי לא מאיים עליך אלא תורם לך. מכל הערים האמריקאיות - תל אביב הכי מזכירה את ניו יורק: הגיוון של הבועה הפיננסית, הבועה האמנותית, הבועה האקדמית, הפערים בין עשירים לעניים, חוסר המרכז, החולין, הכיעור. זו חברה אזרחית במהותה, חברה שלא בנויה על אתניות, משפחה, קדושה או ביורוקרטיה פוליטית. לדור הצעיר, לסטודנטים שלי, אין משהו אחר מחוץ לתל אביב. זה הרע במיעוטו".

חברה אזרחית במהותה. ניו יורק (צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב)

מרכז אורבני, ריבוי מהגרים ומרכזים אקדמיים מאפיינים מובלעות שמאל, אבל לא כל עיר שיש לה את כל אלה הופכת למעוז ליברלי. נראה שיש מרכיב נוסף, סודי, שהופך את אוסטין, תל אביב, מדיסון ואטלנטה למרכזים של סובלנות כחלחלה. בירושלים, כאמור, המצב שונה, למרות עומס המוסדות האקדמיים שמושכים למקום כמויות של צעירים. לפי איידה ברוסארד, שעברה מלואיזיאנה השמרנית לאוסטין הליברלית ומשם לירושלים, הסביבה בטקסס היתה פחות עוינת מזו שנתקלה בה בעיר הקודש והמריבה.

"באוסטין כמעט כל ההתארגנויות הפוליטיות, ההפגנות והפעילות בקמפוס אורגנו על ידי השמאל", היא אומרת, "ואף פעם לא הרגשתי מאוימת במקומות אחרים בטקסס. בכל עיר טקסנית קטנה יעיפו מבט על השמלה המוזרה או הקעקועים המשוגעים ויכריזו 'את היפית מאוסטין' - אבל בכל זאת יזמינו אותי לבירה או ברביקיו. בטקסס ובדרום בכלל הרגשתי נוח עם הדעות שלי, ששונות מהדעות של המשפחה והחברים. כאן, בגלל שאני חיה בעיר מאוד שמרנית, הסביבה מדכאת יותר. בישראל, ואולי זה בגלל שאני מנותקת מתל אביב, אני מרגישה אבודה בים אדום".

מרכז של סובלנות כחלחלה. מדיסון וויסקונסין (צילום: rocketjim54, פליקר)

*#