אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרים ומיתוסים בנפאל: סיור במוסטנג שבהימלאיה

טיולים רגליים בין מנזרים בודהיסטים באזור הטיבטי של הרי ההימלאיה חושפים אוצרות אמנות מדהימים וסיפורים קסומים שעוברים במשך דורות. ועוד לא דיברנו על הנופים

תגובות

המעשיה מתחילה בשד. לפני כמה מאות שנים, הוא הרס את יסודותיו של מנזר בודהיסטי במרכז טיבט במהלך בנייתו. ואז הגורו רינפוצ'ה, שהביא את הבודהיזם לממלכה, רדף אחרי השד למערב, עמוק לתוך מחוז מוסטנג. השניים נלחמו זה בזה בפסגות המושלגות, במדבריות ובשטחי המרעה של מוסטנג. הגורו רינפוצ'ה ניצח, ופיזר את חלקי גופתו של השד ברחבי מוסטנג: דמו עיטר את הצוקים האדומים, וחלקיו הפנימיים נפלו לאדמה, ממזרח לצוקים. לימים, ייבנה שם קיר תפילה, הארוך ביותר בנפאל.

שביל ההימלאיה הגדול: הדרך הארוכה הקשה בעולם
הימלאיה של מעלה

המסעדה ההודית שמסרבת ליישר קו עם רוח הזמן​

ביום החמישי לטיול הרגלי שלנו, עמדנו מעל לבו של השד. כאן, על צלע ההר, אנשי מוסטנג בנו את לו גקר, אחד המנזרים העתיקים בעולם הטיבטי. בסיור במקום לא מצאתי שרידים ללבו של השד, אך קירותיו של אחד החדרים במנזר היו מכוסים בציורים של יצורים מפחידים עם ניבים ועור כחול. הטיבטים קוראים להם אלים מגינים. המדריך שלנו, קארמה, משך אותי הצידה וכיוון אותי לעבר קיר אחר, שם ראיתי פסל בודהה מסותת בסלע. או כך לפחות חשבתי. "אומרים שהפסל טבעי והתגלה כאן", אמר קארמה. "לאנשים במוסטנג יש הרבה סיפורים. הם מאמינים בכל דבר. ישנן רוחות בכל מקום שאליו תפנו".

מוסטנג היתה כר פורה להרבה מיתוסים, כפי שגיליתי בטיול שלי בן 16 הימים באזור ההימלאיה של נפאל בספטמבר. המודרניזציה אמנם חלחלה לאזור, אך הסיפורים עליו לא השתנו לאורך השנים. רציתי לבקר כאן עוד מאז שזכיתי להצצה אליו כשטיילתי במעגל אנאפורנה הסמוך לפני 12 שנה. כילד, ראיתי את אמי מאמצת כמה מהאמונות הבודהיסטיות, ומאוחר יותר התחלתי לטייל בהימלאיה בחיפוש אחר דברים נשגבים וביטויים של אמונה בנוף. בקרוב ימלאו לי 40, וילדי הראשון יוולד בקרוב. הגיע הזמן לעלות לרגל ולסגור את הפרק הזה של חיי לקראת פתיחתו של פרק חדש.

היתה סיבה נוספת לנסיעה בעיתוי זה. בשנה שעברה, כשבטיבט אירעו הרבה מקרים בהם אנשים הציתו עצמם, סין הגבילה את הגישה לאזור. עבור תיירים, מוסטנג הוא אלטרנטיבה טובה, שנותנת טעם אותנטי של התרבות הטיבטית. היא נמצאת באזור הטרנס-הימלאיה, מדבר בגובה רם, צפונית לרכס ההימלאיה, אשר חוסם את רוב ענני המונסון שמורידים גשם כבד על הודו ודרום-מזרח אסיה בקיץ. בשנה שעברה, כמעט 3,000 תיירים נכנסו לאזור העליון של מוסטנג, לפי נתוני הממשלה, עליה של יותר מ-25% לעומת שלוש שנים קודם לכן. עם זאת, מחיר אישור הכניסה - 500 דולר לעשרה ימים, ו-10 דולר על כל יום נוסף - עדיין מרתיע מטיילים רבים.

לאחר שבוע בעמק קטמנדו עם אשתי, נפגשתי עם חברי ז'יל וטסנו ביחד צפונה, בין רכסי אנפורנה ודאולגירי. מטיילים רבים ממהרים מקגבני ללו מנטאנג, בירתה מוקפת החומה של מוסטנג, וחוזרים לאחר עשרה ימים. אנחנו החלטנו לקחת את הזמן ולראות כמה מהפינות הנסתרות שבדרך. קיץ בנפאל הוא התקופה שבה הנומאדים האחרונים שנותרו בה מקימים מחנה בהרים ממערב ללו מנטאנג. אישור כניסה ל-16 ימים מאפשר לטייל בעמקים שמצפון ללו מנטאנג, לכיוון טיבט, ואז לחזור לקגבני, דרך הגאיות שמזרחית לקאלי גנדאקי. החלק המזרחי של מוסטאנג מרוחק יותר, ונמצאת בו אמנות המערות הטיבטית הבודהיסטית השמורה ביותר בעולם.

בכל יום של הטיול, התפעלתי לראות עד כמה הנוף של מוסטנג שונה מכל מה שראיתי בהרי ההימלאיה. רוב האזור העליון של מוסטנג הוא שומם. חיים בו כ-5,400 איש בלבד, ורק שיירות של עולים לרגל ובהמות יאק עוברים בו. אנחנו נכנסנו לאזור ביום השני לטיול. מי הקאלי גנדקי געשו. כל הציוד שלנו היה רתום לשלושה סוסים. למעט קארמה, הצוות שלנו הורכב מגומבו, פורטר מלו מנטאנג, ופינג'ו, טבח מבני השרפה.

אחרי שחצינו את קאלי גנדקי, עלינו לכפר סמאר, שנחשב למקום הלח והירוק ביותר במוסטנג. ממש לפני שעת הדמדומים, עברנו דרך שביל מעוטר בדגלי טיבט וירדנו לאכסניה שנמצאת בבעלות אחיו של קארמה. בכל הכפרים הגדולים של מוסטנג יש לפחות בית אחד שבו מטיילים יכולים להתאכסן. בחדרים יש מיטות פשוטות או ספסל עם שטיח צמר טיבטי עבה.

בימים הבאים, נכנסנו לשגרת טיול: קמנו בכל בוקר בשש או שבע, אכלנו ארוחת בוקר, הלכנו במשך שש עד שמונה שעות, והגענו לכפר חדש לפני רדת הלילה. הגענו ללו מנטאנג לאחר כמה לילות שבהם ישנו בסמוך למשפחות נומאדיות. ישבנו באוהלי הצמר שלהן ושתינו תה עם חבצה. בלו מנטאנג, שוחחתי עם נסיך מוסטנג (אביו המלך בן ה-80 היה חולה) וביקרתי בשלושה מנזרים בלב העיירה.

עזבנו לאחר יומיים, והמשכנו הלאה. מהכפר יארה, הגענו למערה מזרחית לערוץ קאלי גנדקי, שאליו ניתן היה להגיע רק באמצעות טיפוס. טיפסנו ולעינינו נגלה טאשי קאבום, מקדש מערב שהמקומיים פתחו לציבור רק לפני כמה שנים. בתוכו היתה סטופה לבנה גדולה, ועל קירותיו ניתן היה לראות אמנות בודהיסטית עתיקה כמו שמעולם לא ראיתי.

כאן, הכי רחוק שאפשר, התגלה לי באחד הציורים צ'נרזיג, בודהיסטווה המסמל את חמלת כל הבודהות. הטיבטים מאמינים שהדלאי לאמה הוא התגלמות שלו מחדש. האמונה בו חוצה גבולות וזמנים. משמעות הסיפור שונה אצל כל אדם. הבטתי עמוק לתוך עיניו וראיתי איך הסיפור שלו ימשיך להתגשם עוד שנים רבות.

איך מגיעים?

רוב המטיילים נכנסים לחלק העליון של מוסטנג דרך הכפר קגבני. נמל התעופה הקרוב ביותר הוא בג'ומסום, במרחק של שלוש שעות הליכה. טיסות לג'ומסום מפוקארה עולות פחות מ-100 דולר לכיוון. אפשר גם לקחת אוטובוס לג'ומסום, בנסיעה בת 14 שעות, אך במסלול יש לעתים קרובות מפולות בוץ.

זרים חייבים להשיג אישורי כניסה למוסטנג דרך מדריך או סוכנות. אני ממליץ לשכור את שירותיו של מדריך מקומי, אם כי אין הרבה כאלה. אני השתמשתי בקארמה סמדפ (karmakurt@hotmail.com). אם תרצו להשתמש בשירותיה של סוכנות מערבית, פרוג'קט הימלאיה (project-himalaya.com) וקמזאנג (kamzang.com) מארגנות טיולים במוסטנג.

איפה ישנים?

בכל כפר גדול במסלולי הטיול במוסטנג יש גסטהאוס או בית שבו מטיילים יכולים ללון. מדריכים מנוסים מכירים את כולם.

*#