לא רק אמסטרדם: אתרים מסבירי פנים לתייר הסטלן

תיירים שמחפשים לתפוס ראש טוב יכולים להתנחם בהרבה אזורים אחרים בעולם. מברלין ועד אוסטרליה: מקומות עם מדיניות מריחואנה סובלנית

יוראי דניאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
קנאביס
יש קנאביס חוקי, יש חצי חוקי ויש מפחיד מלא-מלאצילום: Carlos Osorio/רויטרס
יוראי דניאל

הדיווחים טורדי המנוח ממוסקבה העלו, שוב, את נושא הסמים לרמת חרדה. הסטלנים ספונים בבתיהם, נוהרים אל המרפסות כדי להצית ג'וינט שישכיח במעט את העוול שנגרם למטיילת הישראלית. מעל לכל יש לזכור - באיזו מדינה כדאי להצית ובאיזו מדינה ממש ממש לא

לפני הסקירה של המקומות המפתיעים בהם העשן המתוק והסמיך הוא עניין שבשגרה, יש לציין את המדינות המתקדמות/ נאורות/ משמחות לבב, שהפכו את הקנאביס לחוקי לחלוטין בשטחן. ישראל כמובן היא לא אחת מהן. בארצות הברית לא פחות מ-11 מדינות כבר התירו שימוש בקנאביס למטרות פנאי (וושינגטון, קולורדו, קליפורניה, אורוגון, מיין, אילינוי, מסצ'וסטס, מישיגן, נבאדה, וורמונט ו-וושינגטון הבירה). גם השכנה מצפון, קנדה, הפכה את הקנאביס לחוקי לחלוטין - לכל מטרה - השנה, ואפילו שינתה את חוקי הטיסות הפנימיות שלה כך שיאפשרו העלאת קנאביס על גבי המטוס.

עם כל הכבוד לאמריקה הצפונית, המדינה הראשונה שביצעה לגליזציה מלאה היא אורוגוואי, שעשתה זאת כבר ב-2016. בפורטוגל נערכה אי הפללה רחבה, לכל סוגי הסמים. כך שניתן לעשן ולרכוש, אך לא באופן מוסדר. מדינה נוספת, מפתיעה, היא צפון קוריאה. המדינה המסוגרת אמנם לא מתירה חוקית שימוש בסמים, אך הדיווחים העיקשים ממנה טוענים כי השימוש מותר ואף מכירה של קנאביס מתבצעת בשווקים הפתוחים של פיונגיאנג. לצד אלה ניתן למנות את המדינות שערכו רפורמות אי-הפללה, כצעד מקדים לעבר לגליזציה מלאה. בינהן ניתן למנות את ארגנטינה, איטליה, קרואטיה, בליז וג'מייקה.ואחרי החוקיות לגמרי, או למחצה, הגיעה העת לעבור למדינות המפתיעות בתחום.

ג'וינט ואהבה: נימבין, אוסטרליה

היפים לא מתים, הם רק עוברים לגור בנימבין אוסטרליה, אחת העיירות הכי נידחות ביבשת הדרומית. ראשוני החבר'ה הטובים הגיעו לנימבין ב-1973 עם הרבה אהבה חופשית, קשרים בשיער וסמים קלים. הם הגיעו בעקבות פסטיבל אקווריוס (Aquarius) שנערך במקום, ולמעשה הצילו את העיירה מפשיטת רגל כלכלית. אחרי שהתקבלו בחום וחלקם אף קבעו בעיירה את משכנם, החלו להגיע עוד ועוד סטודנטים, אמנים, מוזיקאים, שחקנים, ילדי פרחים וסוחרי סמים שהפכו את העיר לוודסטוק מנומנמת כל ימות השנה.

למרות שבניו סאות' ווילס נאסר על גידול, מכירה או צריכה של קנאביס, נימבין נחשבת לטריטוריה עצמאית בעניין והעיסוק בקנאביס נחשב לפולקלור מקומי. מ-1993 אפילו מתקיים במקום פסטיבל מארדי גראס, החוגג את העיסוק של בני העיירה בצמח הממסטל. חלק מהתחרויות המתקיימות עוסקות בספורט אתגרי כדי להוכיח לקודקודים כי קנאביס לא פוגע בבריאות ובכושר הגופני ובמקרים מסוימים אף מסייע.

הודות ליצירתיות השוצפת של תושבי המקום, המבקרים בעיירה נחשפים לאמנות אלטרנטיבית, מופעי שירה, מוזיקה, אופנה ואירועי תרבות שונים בנושא חופש הפרט, מתירנות, העידן החדש, אנרכיה, פמיניזם, הומניזם, אהבת הטבע וכל מחלקת מדעי הרוח באוניברסיטאות נבחרות.

יקר אבל משתלם: שוויץ

מאז שנות ה-60 חוקרת ממשלת שוויץ את נושא הסמים, ומנסה להבין איך לתעל אותו לטובתה. בשנים האחרונות עברו במדינה מספר חוקים המאפשרים מתירנות בנושא, כמו החוק שמאשר לגדל בבית עד ארבעה צמחים במחוזות וויד, ניושאטל, ז'נבה ופריבורג. השנה לקחו הרשויות צעד נוסף קדימה בתהליך הדה קרימיניליזציה של הנושא, וקבעו כי מותר לאדם להחזיק עד 10 גרם בכל רחבי המדינה, לשימוש אישי בלבד. אם ייתפס עם יותר, הוא צפוי לקנס בסך 100 פרנקים שוויצרי, אך לא יואשם בעבירה פלילית.

לא יבוא שוטר: ברלין, גרמניה

בשנות ה-90 קבע בית המשפט בגרמניה כי הגבלת העישון פוגעת בחירות הפרט. מגובים ברוח תקדימית מטחנות הצדק החלו הגרמנים (והברלינאים בפרט) להפריח טבעות עשן יותר בחופשיות. לאחרונה הצטרפה גם הרשות המחוקקת והחוק קבע כי ניתן להחזיק 15 גרם (חשיש וגראס) לשימוש עצמי ואף שוטר לא יבוא לעשות לכם נו-נו, גם אם תעשנו מולו ברחוב. אפשר להצטייד בנונשלנטיות בגורליצר פארק (Gorlitzer Park) בשכונת קרויצברג, בחווייה שהפכה לחובה עבור כל תייר המגיע לברלין בפעם הראשונה.

חופשי על הבר: פאב Cekarna בפראג, צ'כיה

כמו אחיותיה המערביות, גם פראג מנסה למתג את עצמה כעיר חופשית ושובבה שבה ניתן לשאוף בשקט סיגריה מגולגלת. מותר להחזיק כמות קטנה (עד 15 גרם) לצריכה עצמית אבל אסור לסחור, מה שעלול להוביל לקנס משמעותי ובמקרים חריגים גם למאסר. אין לעשן בבתי קפה או פאבים מבלי שקיבלתם אישור רשמי מהבעלים ובכלל, עדיף לגלגל בשטח ציבורי פתוח.

ישנם מספר מקומות שאפשר לרכוש בהם סמים קלים בקלות אבל ב-Cekarna גורמים לכם להרגיש בבית ומציעים שפע של אפשרויות עישון בלי לגרום לכם להרגיש לא נוח, או שחלילה אתם מבצעים עבירה. והיי, אפילו הבירה זולה. 

לא רק בוריטו: טיחואנה, מקסיקו

לא משנה כמה התנגדויות רשמיות הגישה השכנה הצפונית ארצות הברית, איומים בסנקציות וישיבות רועמות, מקסיקו מסרבת לקטוע את הסחר בסמים קלים בערים הסמוכות לגבול עם אמריקה. במטרה להקל על העומסים בבתי הכלא שלה, העבירה מקסיקו חוק שמתיר נשיאה של עד חמישה גרם מריחואנה לשימוש אישי בלבד.

מה הפלא, אם כך, שכל חופשת אביב או קיץ פראי זורמים למקסיקו (בעיקר לטיחואנה, קנקון ואקפולקו) אלפי סטודנטים אמריקאים התרים אחר ג'וינט מגולגל היטב ואפשרות לשכוח לשבוע מהמבחנים? מוניות מיוחדות מחכות כבר בקו הגבול כדי לקחת את מי שהפרוטה בכיסם לרכוש סמים קלים, ובמקומות מסוימים נמצאים גם סוחרים באזורי הנופש עצמם.

יחד עם זאת, בנושא הסמים הקשים ישנה הסכמה בין שתי השכנות שכל סוחר, משתמש או מזריק מטופל ביד קשה. למעשה, גם תיירים שנתפסים עם בדל של מריחואנה או גרגר חשיש במעבר הגבול שבין המדינות, מסתכנים במאסר ופתיחת תיק פלילי.

תפריטים שמחים: Vang Vieng, לאוס

צפון לאוס עמוסה במאורות אופיום, שלא חייבות להיות חדרים מטונפים, טבולים ברומנטיקה ועשן אלא גם סתם חדר עם מזרונים בבית הארחה ממוצע. מטרתן: להוות מענה לאלפי התיירים המערבים שפוקדים את האזור בחיפושם אחר מערפל חושים ברמות חוזק משתנות. בלאוס ישנה מסורת ארוכת שנים של שימוש באופיום להקלה על כאב, ומומחים רפואיים אף ממליצים עליו מכיוון שהוא אינו ממכר כמו הירואין, אחת הנגזרות שלו.

את שוטרי העולם, האמריקאים, זה לא ממש עניין ולמרות שלאוס נחשבת ליצרנית האופיום השלישית בגודלה בעולם, אחרי לחץ כלכלי ופוליטי הוצא השימוש בסמים מחוץ לחוק. זה לא מפריע לעיר ואנג-ויאנג לארח על בסיס יומי צעירים וצעירות (לפעמים רק ברוחם) שמעוניינים לקחת כמה שאיפות בטרם ימשיכו במסע.

כבדרך הטבע: מתחם קריסטיאנה שבקופנהגן, דנמרק

בשנת 1971 החליטו 700 אמנים, היפים, אנרכיסטים, אידיאליסטים ובעלי רוח חופשית לנטוש את חיי הנוחות והבורגנות הנורדים ולחפש לעצמם אלטרנטיבת מגורים ומחייה אחרת. היעד שנבחר הוא רובע קריסטיאנה (Christiana) בדנמרק, שהיה למעשה מתחם צבאי נטוש. במקום אווירה צבאית ומסדרים שידע המקום בעבר, מתקיימת בו היום "דמוקרטיה אנרכיסטית" שדוגלת בחופש הפרט לחיות כפי שהוא רוצה ללא היטלים ומגבלות של מערכת אכיפת חוק.

שמונה שנים אחר כך החליטו המתיישבים שאין לסחור בסמים קשים בתחומי הרובע, אבל פטריות הזיה וקנאביס ייחשבו כחוקיים לשימוש, מסחר וגידול. עד היום האזור מתקיים כאוטונומיה שלטונית וניתן להשיג בו לצד מסעדה טבעונית, מספרה טבעית וחשיפה לאוכלסיה היפית מזדקנת - גם מריחאונה משובחת שאסורה למכירה בשאר דנמרק. יחד עם זאת, מדריכי תיירים מזהירים כי במקום כי פונטיציאל אלימות גבוה, וכי לא מומלץ לפקוד את האזור בשעות הלילה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ