${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רק אמסטרדם: אתרים מסבירי פנים לתייר הסטלן

גם אם בהולנד יוציאו בסופו של דבר את החשיש מחוץ לחוק, תיירים שמחפשים לתפוס ראש טוב יכולים להתנחם בהרבה אזורים אחרים בעולם. מברלין ועד אוסטרליה: מקומות עם מדיניות מריחואנה סובלנית

תגובות

בתחילת השנה עוד היה קיים החשש שמא אמסטרדם לעולם לא תהיה אותו הדבר ועישון הקנאביס יאסר בתחומה. אך לשמחת התיירים מרחבי העולם, עיריית אמסטרדם הפריחה את השמועות כשהבינה שאליה לא מגיעים בשביל טוליפים ואנה פרנק. כמו בהולנד, גם במקומות נוספים בעולם הבינו לא שלא ניתן להתעלם מהנושא, וכיום ניתן לראות סובלנות במדיניות הסמים גם בשוויץ, ארצות הברית, אורגוואי ואפילו רומניה. המסע שלכם בעקבות חומרים מאלחשים ללא אות קלון מתחיל פה והוא ממש לא נגמר באמסטרדם.

ג'וינט ואהבה: נימבין, אוסטרליה היפים לא מתים, הם רק עוברים לגור בנימבין אוסטרליה, אחת העיירות הכי נידחות ביבשת הדרומית. ראשוני החבר'ה הטובים הגיעו לנימבין ב-1973 עם הרבה אהבה חופשית, קשרים בשיער וסמים קלים. הם הגיעו בעקבות פסטיבל אקווריוס (Aquarius) שנערך במקום, ולמעשה הצילו את העיירה מפשיטת רגל כלכלית. אחרי שהתקבלו בחום וחלקם אף קבעו בעיירה את משכנם, החלו להגיע עוד ועוד סטודנטים, אמנים, מוזיקאים, שחקנים, ילדי פרחים וסוחרי סמים שהפכו את העיר לוודסטוק מנומנמת כל ימות השנה.

למרות שבניו סאות' ווילס נאסר על גידול, מכירה או צריכה של קנאביס, נימבין נחשבת לטריטוריה עצמאית בעניין והעיסוק בקנאביס נחשב לפולקלור מקומי. מ-1993 אפילו מתקיים במקום פסטיבל מארדי גראס, החוגג את העיסוק של בני העיירה בצמח הממסטל. חלק מהתחרויות המתקיימות עוסקות בספורט אתגרי כדי להוכיח לקודקודים כי קנאביס לא פוגע בבריאות ובכושר הגופני ובמקרים מסוימים אף מסייע.

הודות ליצירתיות השוצפת של תושבי המקום, המבקרים בעיירה נחשפים לאמנות אלטרנטיבית, מופעי שירה, מוזיקה, אופנה ואירועי תרבות שונים בנושא חופש הפרט, מתירנות, העידן החדש, אנרכיה, פמיניזם, הומניזם, אהבת הטבע וכל מחלקת הרוח באוניברסיטאות נבחרות.

עשו גראס, לא מלחמות. פסטיבל המריחואנה בנימיבין:

יקר אבל משתלם: שוויץ

בשנות ה-90 קבע בית המשפט בגרמניה כי הגבלת העישון פוגעת בחירות הפרט. מגובים ברוח תקדימית מטחנות הצדק החלו הגרמנים (והברלינאים בפרט) להפריח טבעות עשן יותר בחופשיות. בקיץ שעבר הצטרפה גם הרשות המחוקקת והחוק קבע כי ניתן להחזיק 15 גרם (חשיש וגראס) לשימוש עצמי ואף שוטר לא יבוא לעשות לכם נו-נו, גם אם תעשנו מולו ברחוב. אפשר להצטייד בנונשלנטיות במרכז תכלס (Tacheles), בניין שבו התנחלו בעבר חבורות של אמנים ופתחו גלריות, אולם קולנוע, בר, מועדון וחצר אחורית מרובת ספסלים. כיום המקום בעיקר נטוש, ומשמש כסקווט לאמנים ואומנים שונים. שם ניתן לרכוש ג'וינט ובירה, עדיף בפינה חשוכה. אמיצים יותר יכולים לנסות את מזלם בגורליצר פארק (Gorlitzer Park) בשכונת קרויצברג. 

הדשא של השכן ירוק יותר. פסטיבל ההמפ השנתי בברלין (צילום: zeitrafferin, פליקר) חופשי על הבר: פאב Cekarna בפראג, צ'כיה כמו אחיותיה המערביות, גם פראג מנסה למתג את עצמה כעיר חופשית ושובבה שבה ניתן לשאוף בשקט סיגריה מגולגלת. מותר להחזיק כמות קטנה (עד 15 גרם) לצריכה עצמית אבל אסור לסחור, מה שעלול להוביל לקנס משמעותי ובמקרים חריגים גם למאסר. אין לעשן בבתי קפה או פאבים מבלי שקיבלתם אישור רשמי מהבעלים ובכלל, עדיף לגלגל בשטח ציבורי פתוח.

ישנם מספר מקומות שאפשר לרכוש בהם סמים קלים בקלות אבל ב-Cekarna גורמים לכם להרגיש בבית ומציעים שפע של אפשרויות עישון בלי לגרום לכם להרגיש לא נוח, או שחלילה אתם מבצעים עבירה. והיי, אפילו הבירה זולה. 

Cekarna - כתובת: Na bojisti 1989/8, 120 00 Praha-Nove Mesto. Czech Republic, טלפון: 420.604.372.667+

» סקס זמין וג'וינטים חוקיים: הצד הפרוע של פראג

לא רק בוריטו: טיחואנה, מקסיקו לא משנה כמה התנגדויות רשמיות הגישה השכנה הצפונית ארצות הברית, איומים בסנקציות וישיבות רועמות, מקסיקו מסרבת לקטוע את הסחר בסמים קלים בערים הסמוכות לגבול עם אמריקה. במטרה להקל על העומסים בבתי הכלא שלה, העבירה מקסיקו לפני כשנתיים חוק  שמתיר נשיאה של עד 5 גרם מריחואנה לשימוש אישי בלבד.

מה הפלא, אם כך, שכל חופשת אביב או קיץ פראי זורמים למקסיקו (בעיקר לטיחואנה, קנקון ואקפולקו) אלפי סטודנטים אמריקאים התרים אחר ג'וינט מגולגל היטב ואפשרות לשכוח לשבוע מהמבחנים? מוניות מיוחדות מחכות כבר בקו הגבול כדי לקחת את מי שהפרוטה בכיסם לרכוש סמים קלים, ובמקומות מסוימים נמצאים גם סוחרים באזורי הנופש עצמם.

יחד עם זאת, בנושא הסמים הקשים ישנה הסכמה בין שתי השכנות שכל סוחר, משתמש או מזריק מטופל ביד קשה. למעשה, גם תיירים שנתפסים עם בדל של מריחואנה או גרגר חשיש במעבר הגבול שבין ארה"ב למקסיקו, מסתכנים במאסר ופתיחת תיק פלילי.

יופי של ספרינג ברייק. טיחואנה במקסיקו (צילום: Marc van der Chijs, פליקר)

תפריטים שמחים: Vang Vieng, לאוס צפון לאוס עמוסה במאורות אופיום, שלא חייבות להיות חדרים מטונפים, טבולים ברומנטיקה ועשן אלא גם סתם חדר עם מזרונים בבית הארחה ממוצע. מטרתן: להוות מענה לאלפי התיירים המערבים שפוקדים את האזור בחיפושם אחר מערפל חושים ברמות חוזק משתנות. בלאוס ישנה מסורת ארוכת שנים של שימוש באופיום להקלה על כאב, ומומחים רפואים אף ממליצים עליו מכיוון שהוא אינו ממכר כמו הירואין, אחת הנגזרות שלו.

את שוטרי העולם, האמריקאים, זה לא ממש עניין ולמרות שלאוס נחשבת ליצרנית האופיום השלישית בגודלה בעולם, אחרי לחץ כלכלי ופוליטי הוצא השימוש בסמים מחוץ לחוק. זה לא מפריע לעיר ואנג-ויאנג לארח על בסיס יומי צעירים וצעירות (לפעמים רק ברוחם) שמעוניינים לקחת כמה שאיפות בטרם ימשיכו במסע.

עסקית היום. תפריט בבר טיפוסי בואנג-ויאנג (צילום: Christian Haugen, פליקר)

כבדרך הטבע: מתחם קריסטיאנה שבקופנהגן, דנמרק בשנת 1971 החליטו 700 אמנים, היפים, אנרכיסטים, אידיאליסטים ובעלי רוח חופשית לנטוש את חיי הנוחות והבורגנות הנורדים ולחפש לעצמם אלטרנטיבת מגורים ומחייה אחרת. היעד שנבחר הוא רובע קריסטיאנה (Christiana) בדנמרק, שהיה למעשה מתחם צבאי נטוש. במקום אווירה צבאית ומסדרים שידע המקום בעבר, מתקיימת בו היום "דמוקרטיה אנרכיסטית" שדוגלת בחופש הפרט לחיות כפי שהוא רוצה ללא היטלים ומגבלות של מערכת אכיפת חוק.

שמונה שנים אחר כך החליטו המתיישבים שאין לסחור בסמים קשים בתחומי הרובע, אבל פטריות הזיה וקנאביס ייחשבו כחוקיים לשימוש, מסחר וגידול. עד היום האזור מתקיים כאוטונומיה שלטונית וניתן להשיג בו לצד מסעדה טבעונית, מספרה טבעית וחשיפה לאוכלסיה היפית מזדקנת - גם מריחאונה משובחת שאסורה למכירה בשאר דנמרק. יחד עם זאת, מדריכי תיירים מזהירים כי במקום כי פונטיציאל אלימות גבוה, וכי לא מומלץ לפקוד את האזור בשעות הלילה.

*#