להפסיק לפחד ולהתחיל לטייל: קסמם המסתורי של טיולי הלילה

קהילת המטיילים הישראלית גדולה מאי פעם, וכעת היא מסמנת כיוון חדש ומאתגר – טיולי לילה. הסכנות רבות, אמצעי הזהירות נחוצים והסיכויים ללכת לאיבוד גבוהים, אבל בסוף הדרך ממתינה אפשרות לגאולה

טיול לילה בנחל פרסלילה בנחל פרסטיול לילה בנחל פרס
טיול לילה בנחל פרס. "הכל הופך מאפור למלא צבעים"צילום: שגיא יובל
איתן לשם
איתן לשם

"הכי חשוך לפני עלות השחר" הוא יותר משפט עידוד מאשר מציאות בשטח. כיום, כ-80% אחוז מאוכלוסיית העולם חיה תחת Skyglow - הבהרת שמי הלילה מעל אזורים מיושבים. באשר לאזורים נטולי "זיהום אור", או אז רמת התאורה תלויה במיקום הירח. לעומת זאת, רמת הקור היא זו שתמיד נשמרת הגבוהה ביותר לפני הזריחה. זאת משום שהקרקע סופגת במשך כל הלילה את הקור ורגעים לפני הזריחה היא הופכת את הסביבה לקרה יותר, כפי שמומחי מכון דוידסון מסבירים. אם כך, נכון יותר לנסח כי תמיד "הכי קפוא לפני עלות השחר" וזו אולי סיבה לא מוצלחת במיוחד לצאת לטיול לילה. ובכל זאת, מדובר בכמעט טרנד בקרב קהילת המטיילים הישראלית, שגדולה כיום יותר מאי פעם בזכות, או באשמת, הקורונה.

לגבי צימוד המילים "טיול" ו-"לילה" כמעט ולא צריך לפרט את הסכנות, אבל כדאי. זו פעילות שמשלבת את כל הסכנות שאורבות בטיול – נפילה, פציעה, חיות בר, התייבשות, הליכה לאיבוד ועוד, לצד הסכנות המובנות מאליהן של הלילה וקשיי הראייה וההתמצאות שמקפל. שגיא יובל, בן 45 מהרצליה, התחיל את סיפור האהבה שלו עם לילות המדבר לפני כחצי שנה. אווירת החנק מהסגרים והעבודה מול מסך המחשב עוררו בו דחף עז לטייל, אבל לוח הזמנים הצפוף שלו לא אפשר זאת.

טיול לילה בנחל פרסצילום: שגיא יובל

דווקא מתוך מצוקת הזמן שבה הוא חי, נולדה ברירת המחדל שהפכה להרגל. "הנוף אחר לחלוטין, זה שונה לגמרי מטיול יום. הקצב אחר, הרבה יותר איטי ושקט, הראייה כמעט מאבדת מחשיבותה", הוא מספר בשיחה, כשהוא בין טיולי לילה – הפעם, בלילה נטול ירח. "ביום הכל ברור, הכל פתוח, יש אנשים בדרך, הכל מרגיש מאוד בטוח ויציב – בלילה הכל מפחיד יותר, קל מאוד ללכת לאיבוד".

כדי להימנע מתחושת הלחץ והחרדה שמצטרפות לידיעה שלמעשה, אין ודאות מלאה לגבי חלקי המסלול השונים, יובל ממליץ "לבוא בידיעה שאתה עומד ללכת קצת לאיבוד". לגרסתו, כל עוד יש את הידיעה הזו ברקע, אז המוח והגוף יכולים להגיע לתיאום ביניהם. "וגם אם הלכת לאיבוד שני קילומטרים, אתה יכול לחזור אותם, וזה חלק מההבנה לגבי מהי הליכת לילה", הוא אומר ומיד מוסיף: "משלמים הרבה יותר על טעויות בלילה". במשך כל השיחה ותיאורי המסלולים הליליים, עולה גם סוגיית האתגר הפיזי הגדול. נדמה שכשהמטייל לא יודע לאן להביט, בהיעדר נוף בדרך, אי אפשר לדעת מתי העלייה נגמרת וכל תנועה מצריכה הרבה יותר מאמץ, גם מנטאלי.

טיול לילה בנחל פרסצילום: שגיא יובל

יובל ושותפו למסעות הליליים מנווטים באמצעות מפה וכוכבים, זכר להיכרות שלהם, אי שם בימי הניווטים הליליים בצבא. בשונה מהניווטים דאז, יובל מוצא את הקסם. "היום, הראש כל הזמן למעלה. הכל זרוע כוכבים ואפשר לראות גלקסיות שלמות מעליך", הוא מספר. "אז אתה מנסה להבין את המשמעות של כל הגודל העצום מלמעלה לעומת מה שקורה כאן הרגע – שאני לא מצליח לעשות צעד קטן בלי להיתקל באבן, כי חשוך. זו חוויה של כמה אתה זעיר, וגם זהיר, עד כמה אתה כלום בתוך הטבע הזה. זה הופך מלהתפעל מהטבע ל-להתפעל מהיקום. כל הדברים המרשימים שהטבע יצר – נניח הר, נחל, גב - הופכים להיות מזעריים לעומת המתרחש למעלה, ברקע. זה נותן לי הזדמנות להעריך את היופי של הקוסמוס, אתה הופך להיות נמלה מול זה".

ואז עולה החמה ומתחילה הזריחה. "הכל הופך מאפור למלא צבעים, והעייפות של הגוף מאפשרת למוח לנדוד. העין רגילה לחושך והצבעים הופכים להיות עזים מאוד", הוא מאפשר לעצמו להתפייט. כמצופה למתפעל מזריחה. "זה כמו חזיונות בצבעים מאוד חזקים, אבל במקביל עדינים מאוד, ככה שכל המקום הזה מקבל ממש מאוד רומנטי, אמיתי. באור הראשון בחמש בבוקר, אתה רואה רצפה כחולה. צבועה בצבעם של השמיים. מגיעה תחושת רוגע מטורללת, מעין תחושה שאתה יכול הכל, ופתאום עולה השחר – ועשינו את זה, בחיים. ואני יודע איפה אני, ואיפה האוטו ואיפה סוף המסלול. משהו באתגר הזה שנגמר, והזריחה, השמש שעולה כשהרגליים משכשכות בגבים – מכניס את הטבע עמוק פנימה לגוף. רגוע מאין כמוהו. ועכשיו אתה יכול להרפות", הוא מסכם ומחייך לניצחון.

"מגיעה תחושת רוגע מטורללת". טיול לילה בנחל פרסצילום: שגיא יובל

המסלול שיובל אוהב במיוחד הוא תוואי נחל פרס, שמסתיים בגבי פרס, כשבדרך ממתינה זריחה מעל מפעלי ים המלח הרחוקים. "כמו זריחה מעל ווגאס", לדבריו. המסלול מעגלי, כך שהוא מאפשר למטיילי הלילה להשוות, מול אור היום. אורכו כשישה ק"מ, ויש לצאת לדרך עם נעליים סגורות – סימן לחיות הלילה, פנס – לעת חירום, מים – כי הגוף עובד קשה גם בלילה, ואמצעי קשר או ניווט בעל ג'י.פי.אס – לכל מקרה שלא יבוא (והוא יבוא). הפנס, יובל מבהיר, הוא בגדר אפשרות אחרונה להבנה מה, לכל יללות התנים, קורה מסביב. "להדליק את האור בלילה זה כמו לכבות את האור על העולם; אם אתה רוצה לראות משהו, אתה חייב לכבות את האור", הוא טוען.

טיול לילה בנחל פרסצילום: שגיא יובל

יותר מהכל, נדמה שטיול הלילה הוא הזדמנות להתגבר על פחדים ולהתמודד מול כוח עצום ואפל. היכן עוד בחיינו יש לנו הזדמנות לצאת למאבק כזה, ולצאת בחיים מצדו האחר? "לחיות יום שלם, מעבר ל-24 שעות, זה אומר שהעולם פתאום נראה מאוד שונה, דברים אחרים תופסים את העין", יובל מתאר את החזרה האיטית לשגרה של הגוף אחרי החוויה של טיול הלילה. "כשבבוקר אתה רואה את השביל ואתה מבין שכל מה שנראה לך בלילה הוא אחר לגמרי, אתה פשוט צוחק על עצמך מרוב שאתה מגוחך. וזה תמיד טוב לצחוק קצת על עצמך".

טיול לילה בנחל פרס. "הכל הופך מאפור למלא צבעים"צילום: שגיא יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ