אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוכלים עולם: אחרי חודשים בבית מדריכי הסיורים הקולינריים מסתערים על השוק

E
שתפו בפייסבוק

טיולים קולינריים בערים הגדולות בעולם הפכו בשנים האחרונות לטרנד מסחרר וגם מדריכים ישראלים דוברי עברית לוקחים בזה חלק. עם רשימות המתנה וקשרים אישיים עם מיטב השפים בעולם, מדריכי הסיורים הישראליים הפכו אף הם לחלק מרכזי בגל הזה. אבל אז הגיע הקורונה ונעלמו התיירים. לקראת הפתיחה המחודשת של עונת הטיולים, כעת נערכים המדריכים להסתערות מחודשת על השוק | הארץ

ברלין, גרמניה | איתי נוביק

לברלין הגעתי בפעם הראשונה ב-2010 ולקח לי בדיוק יום להחליט שכאן אני רוצה לגור. אחרי מספר שנים באירופה, הגעתי למקום שהיה שונה מכל מה שהכרתי. עניינה אותי הסצנה הקולינרית הצעירה והגועשת, תחושת הסולידריות, כמו יחידת קומנדו שכולם בה מכירים את כולם ואני גאה להיות חלק מהסיפור הזה, כמדריך סיורים שמתמקדים בסצנת האוכל שלה. ברלין בשבילי היא כמו מוזיאון ענק עם אגפים שונים, שכל אחד מהם מכיל אוסף מיוחד. אדם יכול להסתובב בעיר בשכונות שונות ובמסלולים משתנים, וכל סיבוב כזה יוליד חוויה שונה לחלוטין. הגיוון הזה נובע מכל מיני סיבות, ואולי העיקרית שבהן היא העובדה שהעיר הזו צמחה מערים שונות שאוחדו לפני כמאה שנים אל תוך ברלין. הקורונה קרתה פה די מהר. אני עוד זוכר את הסיור האחרון כי הוא היה ב-29 לפברואר (תאריך די חד פעמי) והוא דווקא לא בוטל, כי זה היה קהל מקומי. משם הכל התחיל להסגר ולהתבטל. לקח לי בערך שבועיים לצאת מההלם ולהתחיל לחשוב אונליין, לגשש, לדבר עם הקולגות. למזלנו, ברלין לא חטפה את המגפה בצורה קשה, אז אולי יום אחד אפילו אסתכל על זה בחיוב. למתכון של איתי נוביק>

עין כרם, ירושלים | עתליה עין מור

נולדתי בכפר עין כרם שבירושלים ותמיד היה לי ברור שיום אחד גם העסק שלי יהיה חלק מהמקום הזה. אני מחוברת לכאן וזה רק טבעי שלא אשמור את כל הפלא לעצמי ואשתף אותו עם שאר העולם. מאז, אני פותחת את ביתי לארוחות מול הנוף, אבל אחת האהבות הגדולות שלי היא לחשוף את ירושלים והאוכל המופלא שלה דרך סיורים בעיר העתיקה או לשכונות החרדיות וכמובן, לכפר עין כרם שבו נולדתי. בתקופת הקורונה אמנם לא הובלתי סיורים לחלקים השונים של ירושלים, אבל לא החמצתי הזדמנות לשוחח עם רבקה ממאה שערים או עם אבו עלי מהעיר העתיקה כי בסופו של דבר, הרבה מעבר לאוכל, הגורם שעושה את החוויה מיוחדת הוא החברות שנוצרה ביני לבין הבשלנים. כשהכל היה סגור, וכולנו היינו בבית, תמיכה של חברים היא מה שחשוב. למתכון של עתליה עין מור>

רומא, איטליה | מיכל מילרד

לפני עשרים שנה עזבתי את הארץ כדי להגשים חלום ילדות וללמוד אדריכלות פנים בעיר האמנות הגדולה – רומא. אחרי שש שנות לימודים עזבתי לפריז, שם התאהבתי בעולם הקונדיטוריה והחלטתי ללמוד אותו. מאז עבדתי כשף קונדיטורית וחזרתי לרומא, בה החלטתי להקים עסק שכולו קולינריה, מסיורים קולינריים דרך סדנאות אוכל יחד עם שפים מקומיים ועד כתיבה על אוכל איטלקי. לצערי, הקורונה הכתה באיטליה כמוקד הראשוני באירופה. ב-11 במרץ הוטל סגר כללי על המדינה וכולם התבקשו להיסגר בבתים, אבל התיירים הסתלקו עוד קודם. אסור לצאת מהבית אלא עד 100 מטר בלבד או למקרים מיוחדים כמו כדי לבקר רופא או לצורך קניית מצרכים או תרופות. כל יציאה כזאת התלוותה בטופס והסבר אודות מטרת היציאה. ברומא עצמה ולא רק בהשוואה לצפון איטליה, לא היו הרבה נדבקים. לשמחתנו, ב-18 במאי העיר החלה להיפתח אט אט ואיתה גם המסעדות והברים. התיירים עוד לא חזרו אבל אנחנו מנסים ליצור שגרת פוסט קורונה חדשה ואופטימית. מאז שעברתי לרומא אני עסוקה במנטליות האיטלקית בכלל והרומאית בפרט, לכן הסיורים שלי סובבים סביב זה, מפני שמנטליות היא אוכל והיא גם התרבות המקומית. על הדרך, אני אוהבת לגלות את הסודות של רומא דרך ביקורים ברבעים השונים שלה ודרך סיפורים או מקומות שמאפיינים כל רובע וייחודיים להיסטוריה הקולינרית שלו. למתכון של מיכל מילרד >

ואדי ניסנס, חיפה | ארז גולקו

ואדי ניסנאס הוא אחד המקומות האותנטיים בישראל. כחיפאי מלידה, היה לי חשוב להציג את הוואדי על האוצרות שלו, מחומרי הגלם העונתיים ועד האנשים המקסימים. התחלתי לארח בבית ארוחות "Eat with" ובהן, אנשים התעניינו במקורות הבישול, בהשראה שלי וכמובן, גם בחומרי הגלם שבהם אני משתמש. כך התעורר אצלי הרצון לחשוף את סוד הקסם של ואדי ניסנס וכך נולד הסיור הקולינרי שלי. אני נמצא בוואדי כמעט בכל יום, מקשיב לסיפורים, סופג את הריחות ואת האווירה המקומית ומתרגש כל פעם מחדש. בימי הקורונה קצת שינינו זווית, נפסקו הסיורים, הפסיקו הארוחות שערכנו בביתינו ופתאום מצאנו זמן לדברים שלא היה זמן אליהם אף פעם. שיפצנו את האתר שלנו, הוספנו מתכונים, התחלנו לבשל לאנשים בשישי, היה לנו ממש כיף ואפילו הוצאנו חבילות של קופסאות מהוואדי. בעצם הייתה לנו חופשה, אחרי חמש שנים שלא הייתה לנו כזו. למתכון של ארז גולקו>

בודפשט, הונגריה | עופר ורדי

אני גר בבודפשט מאז 2017 ומוביל בעיר סיורי אוכל, אחרי שב-2010 קיבלתי מממשלת הונגריה את אות Pro Cultura Hungarica לקידום תרבות הונגריה בעולם עבור הספר "גולאש לגולש - מטעמי המטבח ההונגרי". בבודפשט היה סגר מאוורר יחסית אבל לבקשת הרשויות, נשארו תושבי העיר בבית. הרחובות השוקקים התרוקנו והעיר היפה הזאת שבימי שגרה עמוסה במיליוני תיירים - הפכה לעיר רפאים. החנויות היחידות שנשארו פתוחות היו המרכולים ובתי המרקחת. מרבית המסעדות ובתי הקפה נסגרו לקהל אבל המשיכו להציע שירותי משלוחים ולקחת. מאז אמצע מאי הוסרו מרבית המגבלות והחיים חוזרים אט-אט למסלולם. עכשיו רק מחכים לתיירים, שבקרוב יגיעו. למתכון של עופר ורדי>

שוק הכרמל, תל אביב | נורית גורן

כבר 11 שנים שאני גרה ממש על שוק הכרמל, שהפך לגמרי לחלק ממני. ההיכרות היומיומית שלי עם השוק ואנשיו, הבסטיונרים והקונים, הביאה לכך שהחלפתי קריירה בעולם המסעדנות בסיורי אוכל. בסיור אני כמו מארחת את המשתתפים בסלון ובמטבח הפרטיים שלי. אין ממש הפרדה בין חיי האישיים ולבין השוק, ואני אוהבת את זה. לכן, הקורונה תפסה אותי בהפתעה מוחלטת. זה היה כל כך מפתיע לעבור מפול גז לעצירה מוחלטת ביום אחד. יומן שהיה מלא לגמרי חודשים קדימה נמחק לחלוטין. אבל אני שולית בסיפור הזה. לראות את שוק הכרמל, המקום הכי שוקק בעיר הכי שוקקת נועל את שעריו וסגור לחלוטין היה כמו סכין בלב. ליבי כאב על אותם הבסטיונרים שהשוק היה כל פרנסתם וידעתי שמצבם לא מזהיר בלי שום קשר למגפה. כל יום עברתי בשוק הריק ובכל פעם זה היה עצוב מחדש. עם זאת, זמן הקורונה היה הפסקה כה נחוצה עבורי וניצלנו את הזמן לטיולים. גילינו מקומות חדשים, בישלתי בכל פינה אפשרית ופגשתי חקלאים. מפה הגיע הרעיון הבא שלי ושלנו כמשפחה להוסיף לסיורי השוק שלי גם סיורי ליקוט ובישול בטבע וסיורים בין חוות חקלאיות מיוחדות ומגדלים מיוחדים. השוק נפתח לאחרונה, בהתחלה עם המון מגבלות ומרמור של בעלי הדוכנים, מפני שקנו סחורה וקונים לא הגיעו. לאט לאט השוק מתעורר ואילו החיוך והשמחה האופיינית ששורה באוויר חזרו. ההתרגשות הגדולה היא לחזור לסייר, ממש בשבוע הבא. למתכון של נורית גורן>

פריז, צרפת | שרון היינריך וגלי הדרי

הסיורים שלי הפכו למשרה מלאה כשעזבתי את עבודתי בשגרירות והקמתי את Paris chez Sharon. גלי, שותפתי ואשתי, הגיעה אליי לסיור קולינרי, נשארה בפריז והיום אנחנו מקיימות בכל יום סיורים בנפרד. ב-17 במרץ נכנסה פריז לעוצר. העיר הכי יפה בעולם הפכה ברגע אחד לשוממה. הרחובות התרוקנו, המונומנטים נותרו עירומים מתיירים וכמובן שהעסק שלנו הוקפא. את השפעות הקורונה התחלנו להרגיש עוד לפני כן, כשאנשים בחרו לא להגיע והחליטו לבטל את הסיורים, לאחר מכן עם סגירת השמיים וכניסת פריז לעוצר כל הפעילות בוטלה לחלוטין. כמובן שהיצירתיות בתקופה הזו חשובה מאוד ובמקום שהתיירים יבואו אלינו, הבאנו את פריז אליהם. כתבות, מתכונים וגם סדרה של מפגשים עם שף פטיסיירים מכל העולם ועוקבים מישראל, באמצעות הזום כמובן. כרגע אין כל צפי לחזרה של טיסות לפריז, אבל הגבולות של צרפת נפתחים אט אט ובתקווה שבסתיו הקרוב כבר נוכל לפגוש שוב את המסיירים. למתכון של שרון היינריך וגלי הדרי>

בני ברק, ישראל | פיני גורליק

איפה יכול ישראלי מן השורה לחוות סיור בחוץ לארץ במרחק של עשרים דקות מלב תל אביב? איפה עוד נמצא כזה עושר של נוסטלגיה וזכרונות שקשורים לטעם וריח? היכן המקום בו סיפורי השטעטל של מזרח אירופה יוצרים מציאות ולא על ידי שחקנים מחופשים? בבני ברק כמובן. סיורי התרבות והקולינריה שלי בבני ברק שמים דגש גדול על קירוב לבבות, על היכרות בלתי אמצעית עם האנשים, המנהגים והמאפיינים שהופכים את העיר הזו לכל כך מיוחדת. אבל הקורונה, זה לא סוד, היכתה בבני ברק במלוא עוצמתה. חשוב להגיד שלא בגלל שלא שמרו על ההנחיות, אלא מפני שבבני ברק אם מותר למשפחה הגרעינית לשבת יחד, מדובר על ארוחה של כ-20 איש. בלי אורחים. ליל הסדר היה שונה ועצוב כי בדרך כלל זה מפגש משפחתי רחב מאוד. נכון לעכשיו, כל המעדניות והמסעדות חזרו לפעילות אבל ללא אפשרות ישיבה במקום. הסיור שלי, שתמיד היה מהסוג של טעימות בחוץ, מתחדש אט אט, בתקווה שהישראלים יפסיקו לפחד ויגיעו לבני ברק. למתכון של פיני גורליק>

טוקיו, יפן | יונתן צאירי

נולדתי וגדלתי בבית ישראלי-יפני בירושלים, ממנו הגיע החיבור שלי למטבח. בהתחלה התאהבתי בשיטות הבישול והטעמים של המטבח הצרפתי ובהמשך עברתי ליפן ולמדתי ב"קורדון בלו" בטוקיו. את הסיורים התחלתי כהשלמת הכנסה במהלך הלימודים ובין התמחויות. השנה הייתה אמורה להיות שנת המבול הישראלי בטוקיו עם הטיסות הישירות שהיו מתוכננות למרץ, זה כמובן לא קרה. אותי תפסה הקורונה בהונג קונג כבר בסוף ינואר, כשהעברתי שם כמה ימים לפני ביקור בארץ. הונג קונג חסמה את המעבר עם סין והעיר נותרה ריקה למרות ראש השנה הסיני שנחגג באותו הזמן. היתרון היה שזה איפשר להזמין מקומות במסעדות שבדרך כלל יש בהן המתנה של חודשים. אני מקווה לשוב בקרוב אל חלקה המזרחי של טוקיו, אל השכונה בה התגוררה משפחתה של אמי ואל הסיפורים שחוויתי שם בילדותי. השכונה מלאה בעסקים משפחתיים עם היסטוריה ארוכה של כמעט מאתיים שנים, שגם הקורונה לא תהרוג. למתכון של יונתן צאירי>

תרשיחא ועכו, צפון הארץ | נורית פורן

לפני שבע שנים עזבתי את עבודתי כמנהלת רכש לטובת מה שתמיד רציתי לעשות - להוביל אנשים לשווקים בהם גדלתי בצפון, לטעמים שאני אוהבת ולמקומות שאני מכירה. כך הקמתי את "העולם על פי נורית" להדרכת סיורים בעכו, תרשיחא ובכפרים הדרוזים שבגליל העליון. החצר האחורית היא הסיפור המרכזי בסיורים שלי והמטרה היא לחשוף אנשים לנרטיב המקומי ולמקומות הפחות מוכרים, דרך הדרכים הצדדיות. אני עורכת סיורים בשווקים, אתגר בפני עצמו בעת מגפת הקורונה. אני יכולה להעיד שהאסימון נפל לי מהר מאוד, בתחילת מרץ, יחד עם הביטולים שהגיעו בגל גדול. אז הבנתי שמשהו גדול עומד לקרות ומהר מאוד הרמתי את הפרויקט שלי עם פאטמה, הבשלנית העכואית. עכו נהפכה לעיר רפאים וזה פשוט היה הזוי לראות אותה ככה, ממצב שבו הייתה בפיק מטורף ומפוצצת בתיירים, היא פשוט שבקה חיים בין רגע. בכל תקופת הסגר עשיתי משלוחי אוכל מעכו למרכז ולצפון ושלחתי ארגזים של מטעמים עכואיים, פשוט החלטתי שבצל הקורונה, במקום להוביל אנשים לשווקים, אביא את השווקים לאנשים. למתכון של נורית פורן>

ברצלונה, ספרד | טל הולצמן-סגל

לברצלונה הגעתי לפני חמש שנים, עם בן זוגי ושני ילדינו, ברילוקיישן מטעם עצמנו. אני מגיעה מעולמות השיווק והתוכן ויש לי ניסיון של כמה שנים גם בתחום האופנה אבל את דרכי בברצלונה התחלתי כאן בלי עבודה ובלי חברים וכך בעצם התחלתי לבנות את מחדש את חיי. למזלי, השתלבנו והרגשנו כאן בבית כמעט מהרגע הראשון. סיורי האוכל נולדו מתוך אהבה גדולה למקום שבו אנחנו חיים. אני רואה בשכונת גרסיה (Gràcia), בה אני עורכת את הסיורים, מקום מאוד ייחודי וצבעוני, שרציתי לחלוק עם אחרים. אני אוהבת לדבר עם אנשים, לתת להם הצצה לחיים שלנו ואני מאושרת שניתנת לי ההזדמנות לעשות זאת. דרך הפינות הנסתרות של השכונה הזו בברצלונה, אפשר ללמוד הרבה על האנשים החיים בה, וגם על קטלוניה וספרד בכלל. ספרד כידוע נמצאת בצמרת הרשימה המפוקפקת של המדינות שנפגעו הכי קשה מהקורונה. אחרי יותר מחודשיים בהם לא יצאנו מפתח הבית (חוץ ממבוגר אחד פעם בשבוע לקניות אוכל), לאט לאט מתחילות הקלות והשמחה חוזרת לאיטה לעיר שכל כך אוהבת לשמוח ולחגוג. מחכה כבר לרגע בו הכל יהיה זיכרון רחוק. למתכון של טל הולצמן-סגל>

לונדון, בריטניה | עומר לוגסי

עברתי לגור בלונדון לפני מספר שנים בעקבות לוסי, אשתי. הוקסמתי מעשרות השווקים ומהקולינריה המתחדשת של העיר. אפשר למצוא כאן מטבחים מרתקים ממגוון עמים - מאוכל פרואני וטאיוואני ועד לטיני וקריבי, יש כאן הכל מהכל. אחרי שדגמתי כמעט כל שוק ומנה בעיר, החלטתי לשלב בין שתי האהבות הגדולות שלי – קולינריה והדרכה. התחלתי להדריך סיורי אוכל במטרה להכיר לתיירים מנות צבעוניות מפינות שונות בעולם, שישראלים לרוב פחות מכירים. בין המטבחים בקולינריה הלונדונית המתחדשת אפשר למנות למשל את המטבח הג׳מייקני, אחד המטבחים הוותיקים והאהובים ביותר על הלונדונים. מהגרים מהאיים הקריביים החלו להגיע ללונדון כבר בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, והתיישבו בעיקר באזור בריקסטון (Brixton), שכונת שוק צבעונית. בבריקסטון של היום נוצר ׳מיקס׳ של קולינריה בינלאומית-מקומית, שמשלב בין קולינריה קריבית, אפריקנית, לטינית ואפילו קצת אסיאתית. הסיור בשכונה כולל בין השאר ביקור בשוק, שעדיין לא הפך מתוייר להחריד וביקור במתחם שפועלות בו מסעדות פועלים קטנות ומשפחתיות. הקורונה לצערי היכתה חזק בלונדון ובבריטניה בכלל וממש ״שיתקה״ את העיר. מסעדות ושווקים נסגרו, כל הסיורים בוטלו, ולונדון התרוקנה. נכון לעכשיו, לונדון מתאוששת, אבל לאט. יותר מקומות נפתחים במתכונת טייק אוואי. רוב השווקים עדיין סגורים אבל מתחילים לראות ניצנים של פתיחה מחודשת ושל חיים בשגרה בצל הקורונה, גם בתחום הקולינריה. נקווה לחדשות טובות. למתכון של עומר לוגסי>

ניו יורק, ארה"ב | לירון עציון

נולדתי וגדלתי בקיבוץ גבעת ברנר. במקצועי אני קונדיטור, למדתי קונדיטוריה בישראל ועבדתי במסעדות ומאפיות בתל אביב. כשעברתי לניו יורק, הכנתי קרואסונים במאפיות הנחשבות בניו יורק, למשל אצל דומיניק אנסל, שזכה בתואר אלוף העולם בקונדיטוריה לשנת 2017. בשנתיים האחרונות אני מעביר סיורי אוכל ומתוקים בניו ירק. אני חי ונושם את הקולינריה האמריקאית, ולאחרונה הגשמתי חלום קטן, כשעשיתי טיול קולינרי של שלושה חודשים במערב, מזרח ודרום ארצות הברית. ניו יורק היא אולי כור ההיתוך הגדול בעולם – אנשים ממדינות ומתרבויות שונות הגיעו לפה והביאו איתם משהו חדש. את מגוון התרבויות האלה אפשר לא רק לראות אלא גם להרגיש, להריח ולטעום. רוב הסיורים שאני מעביר מתמקדים בגריניץ ווילג', השכונה הכי קולינרית בעיר. במהלך הסיור מגלים את ההיסטוריה שעומדת מאחורי כל מנה, מהי מדינת המקור שלה ואילו שינויים אמריקאים היא עברה במהלך השנים. בניו יורק הרגשתי שהקורונה היא רק עניין של זמן. בהרבה מדינות בעולם כבר היה ברור שמדובר במגפה הגדולה ביותר במאה השנים האחרונות אבל כאן שררה שאננות. אנשים חשבו "לכאן זה לא יגיע" אבל הקורונה תפסה אבל העיר, ועוד בתקופה הכי יפה שלה, באביב. פריחת הדובדבן שמביאה איתה מראות שכולם רוצים לצלם ומזג האוויר המושלם לטיול ברחובות, הגבירו את ההדבקות. כך קרה שהעיר שלעולם לא ישנה, נכנסה לתקופה הקשה בתולדותיה. אני מקווה שהתקופה הזו תסתיים במהרה ומעגל החיים הסואן ישוב במלוא המרץ. למתכון של לירון עציון>

סינגפור | קרני תומר

אני גרה בסינגפור כעשר שנים, חוקרת אוכל ומתמחה בסיורים קולינריים בעקבות תרבות האוכל הסינגפורית בפרט, והאוכל של דרום מזרח אסיה בכלל. לפני מספר שנים הקמתי חברה לתיירות קולינרית אותה אני מנהלת ובה פועלים מדריכי תיירים שמוסמכים על ידי משרד התיירות לביצוע סיורים קולינריים ברחבי העיר. בנוסף, אנחנו מארגנים סדנאות בישול וסיורי Farm to Table. סיור השוק בטקה (Tekka) מרקט וליטל אינדיה הוא הראשון שערכתי והוא גם המועדף עליי עד היום. במהלכו אוכלים ארוחת בוקר מקומית שכוללת בין השאר מסאלה דוסה, הקרפ של דרום הודו, ופוגשים את בעלת הדוכן; מסיירים בין דוכני השוק השונים שמוכרים חומרי גלם מהמטבח הסינגפורי, שמורכב ממטבחים הודיים, סיניים ומלאיים. זו הופכת להיות חגיגה של טעמים וריחות, שכוללת קוקוס טרי מגורר, עלי קארי, מדוזות, כרישים, ביצי מאה השנים ושלל ירקות ופירות צבעוניים. אחרי השוק, ממשיכים לליטל אינדיה לביקור שמאגד ציורי קיר, מתוקים הודיים, ביריאני חריף ותפילה במקדש ההודי. באשר לקורונה, היא הגיעה לכאן היישר מסין כבר בסוף ינואר. סינגפור הצליחה להתמודד ללא סגר עד חודש אפריל אבל אז הוחלט להטיל סגר הדוק והוא צפוי להשתחרר רק באמצע יוני. בינתיים, אנחנו והשווקים מחכים. למתכון של קרני תומר>

העיר התחתית, חיפה | נעמה סובול

אני חיפאית דור שני שנולדה בתל אביב. אני זוכרת חופשות מאושרות אצל סבא וסבתא עם ריח ים ואורנים. בגיל 12 עברנו לחיפה והקסם פג. בעקבות מעבר לקריות התחלתי להתגעגע לעיר של פעם מהזיכרונות של הוריי. התחלתי לשוטט ברחובות חיפה ולתעד את מה שראיתי, שמעתי וטעמתי. ב-2012 פתחתי בלוג חיפאי שסוקר את חיי הקולינריה והתרבות בעיר ובעקבות ביקוש הקהל, התחלתי להעביר סיורים בעיר שנתיים לאחר מכן ובתוך כך, הייתי מראשוני המדריכים שיצאו מחוץ לאזור התיירותי של ואדי ניסנאס. חיפה בשבילי היא העיר בה הכל מתחבר - הטעמים, הצלילים והמראות. פסיפס יפהפה של אנשים ונופים. בעיר התחתית, לא רחוק מהנמל, משובצים לא מעט מוסדות שמלווים את חיפה ותושביה כבר שני דורות לפחות ולצערי, לא יהיו כאן לנצח. המון חיפאים לא ישבו בהם מעולם ובמקרה הטוב רק שמעו את שמם. דרך הסיפור האישי של כל עסק משפחתי והאנשים שעומדים מאחוריו אפשר להרכיב את אותו פסיפס מגוון של עדות ודתות שיוצר את חיפה של פעם, אותה חווים בסיורים דרך בלוטות הטעם. בין השאר, דרך פירות וגבינות, חלבה משכם, אוכל רומני אסלי וקינוחים אוסטרו-הונגריים. באופן אישי, הקורונה תפסה אותי בשיא עונת הסיורים, פתאום הכל עצר. זה נתן לי הזדמנות לחשוב, להעמיק ולשאול את השאלות הגדולות שלא הצלחתי קודם להתרכז בהן. בזמן הקורונה חזרתי להיות הבלוגרית שהייתי, שכותבת על העיר ולא רק מקדמת סיורים. גיליתי את הרצאות הזום ואת הפוטנציאל שלהן לחלוק עם הקהל שלי ידע, זכרונות וחוויות. הרגשתי שאף על פי שאנחנו לא נמצאים פיזית אחד עם השני, הקהילה והקשר בין החיפאים חזק ונוכח. הבנתי שאפשר להוציא אותי מחיפה אבל אי אפשר להוציא את חיפה ממני. למתכון של נעמה סובול>

פראג, צ'כיה | נהוראי סבן

אני גר בפראג מגיל 17, כשבע שנים. עד שהגעתי לכאן ידעתי אמנם לבשל, אבל בצ'כיה למדתי לאכול. כשהתחלתי לחקור את האוכל הצ'כי הבנתי שהכללים מתחילים להשתנות. הירקות הטריים זזו הצידה ואת מקומם תפסו תבשילים, נקניקים, גבינות עתירות בשומן וירקות שורש לרוב. בסיורים, אנחנו מתמקדים בהיסטוריה של האוכל המקומי מתקופת האימפריה הרומית הקדושה ועד היום. באחת הסמטאות השקטות בעיר העתיקה נמצאת מבשלת ''החתולים'' ובה, עם כוס בירה ביד, אוכלים את המנה המיוחדת ביותר בנמצא – סביצ'קובה נא סמטנה (Svíčková na smetaně), או בעברית: פילה על שמנת, מנה שבבסיסה בשר רך ברוטב חמוץ מתוק וקרמי, קצפת וריבת חמוציות; לא פלא שבכל שנה הסביצ'קובה זוכה כאן בתואר המנה הלאומית של צ'כיה. בהתחלה, כשכל הסיפור אודות הקורונה היה בגדר ידיעה צדדית באתרי החדשות על מגפה בסין, לא ממש דמיינתי את המצב משתנה. ואז, בשיא ההכנות לתכנית חדשה אני מבין שפראג נכנסת לתרדמת מאוד עמוקה. אז עד שפראג תתעורר ואיתה גם הסיורים שאני מעביר, אני בינתיים מוכר את האוכל שלי לישראלים שמתגוררים בפראג. למתכון של נהוראי סבן>

זאגרב, קרואטיה | יפעת ואיילת שטיבל דורון

הגענו לקרואטיה בעקבות טיולים רבים, במהלכם התאהבנו בה והחלטנו לעשות את הצעד הנועז ולעבור אליה, לפני ארבע שנים. הקמנו מסעדה ישראלית שאמנם כבר נסגרה, אבל בזכות הקשרים שפיתחנו והעובדה שאנחנו חובבות אוכל מושבעות, הקמנו עסק של סיורים קולינריים. בנוסף, יש לנו גם בלוג שעוסק בקרואטיה וסלובניה. במשך השנים ובתור בעלות מסעדה לשעבר בזאגרב, יצא לנו להכיר רבים מהמקומות השווים לאכול בהם בעיר. זאגרב היא עיר שממשיכה להתפתח בתחומים שונים וביניהם הקולינריה שלא נשארת מאחור. תוכלו למצוא כאן מעל 1,000 מסעדות, בתי קפה וקונדיטוריות שלא היו מביישות אף פטיסרי בפריז. הסיור שלנו נולד מתוך היותנו חובבות אוכל מושבעות ומתוך הרצון להכיר לכולם את המקומות הכי כיפיים וטעימים לאכול בהם בעיר. הסיור משלב, מעבר לאכילה בלתי פוסקת, המון אנקדוטות וסיפורים מעניינים אודות תרבות הפנאי של הקרואטים. באחת התחנות למשל, טועמים את מנת השטרוקלה, בצק רך ובו שכבות של גבינת שמנת חמה שאופים ברגע ההזמנה. המנה יכולה להגיע מבושלת או אפויה, מלוחה או מתוקה, ומקורה במחוז זאגוריה שבצפון קרואטיה. יש לה מאות גרסאות וכל אחת טוענת לכתר. עד לאחרונה, הכל די נעצר, מפני שאחרי התפרצות הקורונה, קרואטיה שינסה מאוד מהר מותניים והכניסה את כולם לסגר. לא ניתן היה לעבור בין ערים, נסגרו כל החנויות, כמו גם בתי הקפה והמסעדות. לפני כשבועיים מקומות החלו להיפתח בהדרגה ומותר לנוע בחופשיות בתוך המדינה. כבר כמה ימים ברציפות שאין נדבקים חדשים וקרואטיה נחשבת כמדינה ירוקה אז התקווה היא שיגיעו לכאן אנשים לטייל עוד השנה, ברגע שתבוטל חובת הבידוד בחזרה. למתכון של יפעת ואיילת שטיבל דורון>

שוק לוינסקי, תל אביב | ליאור משיח

אני שף קונדיטורית מתל אביב ואת תחילת דרכי בעולם הקולינריה עשיתי במטבח של רפי כהן במסעדת "רפאל" ומשם המשכתי על מטוס ישיר לניו יורק, שם ביליתי שנתיים בלימודי קונדיטוריה ובהתמחויות במסעדות שונות בעיר. כשחזרתי לארץ התחלתי לעבוד במסעדת "פרונטו" עם השף דייויד פרנקל כקונדיטורית ובהמשך נסעתי לסטאז' במסעדת "נומה" הדנית, בה התנסיתי כמעט בכל מה שיש למסעדה להציע: החל בליקוט ועד סרוויס ומטבחי הכנות. בעקבות הסטאז', התחלתי לכתוב בלוג בו תיעדתי את החוויה, שהפך בהמשך לטורים שבועיים באתר "וואלה" ובאתר של מגזין האוכל "השולחן". בימים רגילים, שאינם ימי קורונה, אני מארחת בביתי 4-5 אירועים בשבוע, ולפני זה מתקיים סיור קולינרי קצת אחר בשוק לוינסקי. פתאום הכל נפסק. מאז פרצה הקורונה לחיינו, פרט לרגע אחד של משבר שכולל חוסר אונים וחרדה, החודשיים וחצי האחרונים היו מדהימים עבורי. אין הרבה מקרים בחיים בהם אפשר לקחת הפסקה של כמה חודשים מהכל ופשוט להתכנס. התקופה הזו גרמה לי לחשב מסלול מחדש, להבין מה אני יכולה לעשות בזמן הזה, הזמן הלא מוגדר הזה וכן מה אני יכולה לעשות גם כדי לא להתחרפן וגם כדי לשמור על פרנסתי. מבחינתי, החודשיים האחרונים היו יצירתיים ופוריים כמו שלא היו לי שנים. בהיבט הרומנטי, יצא לי להיות עם בן זוגי יותר מאי פעם ובהיבט המקצועי, קמתי מדי בוקר ופשוט יצרתי. היה לי זמן לחלוק יותר מתכונים עם הקהל שלי. הייתי פנויה יותר לקבל הזמנות ולהכין מארזים מפנקים לכל החפץ בהם. ואחר כך גיליתי את הלייבים וסדנאות הזום. עולם חדש מופלא נגלה אליי. היכולת להגיע לכמה שיותר אנשים, בין אם הם גרים בצפון הארץ, בצפון גרמניה, או אפילו באקוודור, בחינם או בסכום סמלי, היא בגדר "גיים צ'יינג'ר" מבחינתי ומאוד הייתי רוצה לראות את העניין הזה נשמר. הייתי שמחה לו סדנאות הזום יהפכו להיות חלק אינטגרלי מהאופן בו אנחנו עובדים, זה היה ועדיין פשוט עונג צרוף. מעבר לכך, לראשונה מאז ימי בית הספר, לא עבדתי בשבת. בכל שבת, פתאום הייתי בחופש. אז קיבלתי החלטה, מעתה, אעשה זאת יותר. גם עכשיו, עם החזרה לשגרה, לפחות אחת לחודש, אקח לי שבת חופשית לבלות כאוות נפשי. נחמד, לא? נראה לי שכולנו למדים משהו מהתקופה האחרונה, המבחן האמיתי יהיה מה מתוך הדברים באמת נצליח ליישם. למתכון של ליאור משיח>

מדריד, ספרד | בת-אל אביר

לפני שלוש שנים החלטנו, בעלי ואני, שאנחנו רוצים לחוות מגורים במדינה אחרת. הבחירה במדריד הייתה קלה כי טיילנו בה לפני והיה לנו ברור שזה מקום שאנחנו רוצים לגור בו. כשהגענו, הבנתי מהר מאוד שהיא לא בדיוק עיר להישאר בה בבית, כי הרחובות התוססים מושכים אותך החוצה. יצאתי להמון טאפאס ברים, טעמתי, אכלתי ולאט לאט התאהבתי בתרבות האוכל הספרדית. התחלתי לבשל מתכונים מסורתיים, לחקור חומרי גלם, את ההיסטוריה הגסטרונומית של ספרד, ולהתחקות אחרי מתכונים מקומיים. את כל המסע הזה שיתפתי בבלוג שפתחתי במיוחד בשביל זה. לאחר זמן מה, החלטתי לצאת מהמרחב הווירטואלי ובמקום להמליץ לאנשים איפה ומה לאכול, פשוט לקחת אותם בעצמי למסע אוכל ברחבי העיר. היה לי חשוב לבנות סיור שיהיה טעים, אבל לא פחות חשוב מכך, שייתן את החוויה הספרדית במלואה. במדריד הבנתי כמה המטבח הספרדי זר לישראלים. הוא אמנם לא אקזוטי במרכיבים שלו ביחס למטבח שלנו, אבל הוא רחוק מלהסתכם רק בפאייה וסנגריה. תרבות האכילה היא ים תיכונית ומשוחררת, ולא מוותרים על אלכוהול לא משנה מה השעה ביום. הייחוד של האוכל הספרדי הוא הטאפאס. אני תמיד נוהגת לומר שהספרדים אוכלים ארוחה אחת ביום שנמשכת מהבוקר ועד הלילה. זה משוגע כמה שהם אוהבים לשתות ולנשנש. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בסיור. המנות והמאכלים משתנים מקבוצה לקבוצה, לפי הטעם ולפי העונה. בקיץ אחת המנות שאני הכי אוהבת לאכול היא הגספצ׳ו, מרק קר שמקורו באנדלוסיה, שבורכה בקיץ נפלא ושמן זית מדהים. את עגבניות השמש המדהימות שיש בספרד מערבבים עם עוד ירקות, שמן זית ספרדי בכמות נאה וחומץ חרז האופייני למחוז זה. באנדלוסיה מקובל לשתות את המרק בכוס רחבה ואילו בשאר ספרד מקובלת יותר גרסת צלחת מרק רחבה עם תוספות כקוביות מלפפון ופלפל, קרוטונים ושמן זית. תלוי במצב רוח ותלוי איפה אוכלים אבל מה שבטוח הוא ששתי הגרסאות טעימות מאוד. כשהקורונה החלה לתת אותותיה, היה דיבור אודותיה אבל לא היו פחד ובהלה ברחובות. גם לא היו צעדים משמעותיים, בעוד העיר המשיכה בשגרה התוססת שלה והספרדים המשיכו להצטופף בטאפאס ברים ולהתנשק לשלום כמנהגם, מה שבדיעבד ודאי עודד את ההתפרצות. הסגר הגיע כבר אחרי שההתפרצות החלה ותפס את עולם התיירות במדריד לא מוכן. העיר נכנסה בבת אחת למצב של דממה – הפוך ממה שקורה בה בימים כתיקונם. אורח החיים שלי השתנה ברגע, והחשש מאי הוודאות היה הדבר הקשה מכל. בנוסף, זה לא קל גם להיות סגורה בבית וגם להפסיק לעשות את מה שאני אוהבת. בימים אלו ממש מדריד חוזרת לשגרה ולראות סוף סוף את העיר חוזרת לחיים זה אחד הדברים המשמחים ביותר. למתכון של בת-אל אביר>

פרובנס, צרפת | נורית גאון

לפני ארבע שנים עשיתי רילוקיישן לפרובנס, בעקבות בן זוגי. מבעלת עסק לאירועים בארץ, הפכתי לאמא במשרה מלאה. כשהילדים הלכו לבית הספר ובן זוגי לעבודה, אני יצאתי לעיר בה אני גרה כדי לאכול פחמימות ריקות. בהמשך, התאהבתי בהיסטוריה, בקולינריה ובנופים שלה. בשיא תמימותי, כתבתי יום אחד פוסט בפייסבוק והצעתי למי שמגיע לאזור להתייעץ איתי. היו המון תגובות ובאחת מהן אפילו נשאלתי אם אוכל לערוך סיור. טיילתי עם המבקרים, בקטע חברי, אבל כשהם הלכו, הבנתי שיש לי עסק חדש. מאז אני מפתחת את התיירות הישראלית בפרובנס ונהנית מכל רגע. בפרובנס נופים מדהימים, אוכל משגע ויין נפלא. העיירה Aix-en-provence היא הבירה ההיסטורית של האזור, שמציעה את השיק המושלם, המון מזרקות וקולינריה פרובנסאלית. אחד המקומות בהם אני עוצרת בסיור הוא חנות קטנטנה של עוגיות קליסון הייחודיות לאזור. האגדה מספרת שכשהמלך רנה גילה לאחר חתונתו שכלתו, המלכה ז'אן, מרירה ולא חייכנית. הוא אץ לאיש השיקויים של הארמון והורה לו להכין למלכה שיקוי שיגרום לה לחייך ולהיות מאושרת. איש השיקויים רקח משחה בה ערבב שקדים, מלון ותפוז. כשהמלכה טעמה, חיוך קל בצבץ מבין שפתיה, חיוך שנותר כסמל בצורת השפתיים של העוגייה. בעיר תמצאו המון חנויות קטנות שמכינות ומוכרות את העוגייה הסמלית של העיר. כשהקורונה הכתה בעיר, היא תפסה אותי בביקור מולדת בישראל. היינו בחופשה וממש חששנו שהשמיים יסגרו ולא נוכל לחזור לפרובנס. כשחזרנו, מצאנו עיר עצובה, שקטה וזה היה בלתי נתפס לראות אותה ככה. נכון להיום הסגר הוסר, לאט לאט, ומותר כעת לנסוע עד 100 קילומטר, השוק נפתח השבוע ויש תחושה כאילו העיר כל כך חיכתה שנתרפק עליה שוב. למתכון של נורית גאון>

אמסטרדם, הולנד | ענבל וגיא כץ

עברנו לאמסטרדם מתוך אהבה גדולה לעיר ורצון לצאת להרפתקה משפחתית משותפת, כזו שתשאיר בנו חותם. לפני המעבר לקחנו חלק במיזם הנפלא Eatwith, במסגרתו אירחנו אצלנו בבית אנשים מכל העולם לארוחות קונספט. אז התאהבנו לראשונה במפגשים עם אנשים חדשים וביכולת לשמח דרך האוכל. המעבר להולנד הביא איתו שינוי גדול, אבל הרצון להמשיך ולייצר חוויות דרך אוכל נשאר. כך נולד העסק הנוכחי שלנו, במרכזו אנחנו עורכים סיורים קולינריים בשוק המרכזי בעיר ובנוסף, הקמנו גם קבוצת פייסבוק שמאגדת המלצות על קולינריה, שווקים ואירועי אוכל בעיר. בסיור אנחנו מסתובבים בעיקר סביב שוק אלברט קאופ, שהוא המרכזי, הפופולרי והגדול ביותר באמסטרדם ובתמצית, גן עדן לחובבי השווקים. הוא ממוקם בשכונת De Pijp התוססת, שבניגוד למרכז העיר העמוס בתיירים, מאפשרת שיטוט קצת פחות עמוס, אבל עם הרבה מאוד שיק. כמובן שיש גם דגש על מנות הדגל ההולנדיות כמו סטרופוופל, הוופל ההולנדי הקרמלי וצ'יפס, אבל גם מנות אחרות. לפעמים הסיפור בסיור מתמקד בבית העסק עצמו או במשפחה שעומדת מאחוריו ולפעמים הסיפור הוא דווקא סביב המנה שטועמים. אחד המאפיינים הייחודים כאן הוא המטבחים שהגיעו הנה מבחוץ, השתרשו והפכו למקומיים, דוגמת המטבח האינדונזי או הסורינמי. שתי המדינות נכבשו על ידי הולנד במאה ה-17, ונשלטו על ידה במשך 300 שנה. אליהן הצטרפו בשנים האחרונות מטבחים משמעותיים נוספים, ביניהם המטבח המרוקאי והתורכי. בשבועות הראשונים של התפרצות המגפה בהולנד, המקומיים הגיבו בהיסטריה שקיבלה ביטוי ברשתות הסופר, כשמדפים שעמדו ריקים מניירות טואלט, ביצים, פסטה, קמחים ושימורים במשך שבועות שלמים. הפער העצום בשגרת הקניות של הולנדי ממוצע, שהיה מורגל לרכוש רק מספר מוצרים בודדים כל יום אחרי העבודה ועבר להעמסה של עגלות, הדגיש את הלחץ בו שרויים ההולנדים ואת השוני במציאות החדשה, שאנחנו מקווים שאיננה כאן כדי להישאר. למתכון של ענבל וגיא כץ>

הכתבות המומלצות

הכתבות הנקראות היום באתר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות