שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למה לא פשוט להיכלל ברשימת שבילי ההליכה הטובים באירופה

טיול בשביל ההליכה של האי היווני אנדרוס גילה לנו את ארגון "שבילי ההליכה הטובים באירופה" וערר מספר שאלות: מדוע מדינות האיחוד מתאמצות כל כך להיכנס לרשימה הנחשקת ומיהן המדינות שאין להן אף שביל מכובד?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שביל באי אנדרוס
שביל הליכה באי אנדרוס צילום: Konstantina Gkini / shutterstock

אולגה קאראיאניס הצביעה על מפת האי אנדרוס (Andros) וסימנה עבורנו כמה שבילי הליכה. שניים מהם מעגליים ושניים אחרים מאפשרים הגעה פשוטה במונית לקצה אחד של המסלול (מנזר בראש ההר) והשארת המכונית בקצה האחר (חניון על חוף הים). המפה שהעניקה לי מצוינת. מסומנים בה 20 שבילי הליכה ברחבי האי שאורכו כ-40 קילומטרים. קאראיאניס בחרה עבורנו שבילים קלים יחסית, ובכל אחד מהם יש עניין – האחד צופה מגובה רב אל הים, האחר מוביל בין פרדסי לימונים וגשרי אבן עתיקים, השלישי פוקד מגדל קדום בן 3,000 שנה.

< בחזרה לפרויקט יוון

מגדל הלני באי אנדרוס
מגדל הלני באי אנדרוס צילום: Robert Harding Worl / Getty Imag

הפגישה עם קאראיאניס וחוגי ידידיה התקיימה במסעדה על הטיילת הקצרה של העיירה באטסי (Batsi). במהלכה סיפרו איך הפכו במשך עשר השנים האחרונות לקבוצה מגובשת, מין יחידת עילית לפיתוח שבילי הליכה שנקראת Andros Routes. עיקר הגאווה שלהם על ההכרה שזכו לה לאחרונה מן הארגון שמדרג ומסווג את שבילי ההליכה הטובים באירופה – Leading Quality Trails – Best of Europe.  רשת השבילים של אנדרוס מופיעה ברשימת הארגון במקום של כבוד לצד עוד שתי נציגות יווניות.

האי היווניאנדרוס, הצפוני בקבוצת האיים הקיקלאדיים, היה עד לפני כמה עשרות שנים אי חקלאי לחלוטין. דרך ראשית אחת חצתה אותו וכל יתר הדרכים היו למעשה שבילי חמורים. כך התנהלה התחבורה הפנימית באי עד שנות ה-50. אז חלו שינויים משמעותיים. הגירה מאסיבית ונטישת החקלאות הובילו להזנחתם ולהיעלמותם מן התודעה ומן השטח של רוב שבילי החמורים.

בשנת 2004 הגתה קאראיאניס, אז תושבת חדשה, שהגיעה לאנדרוס מאתונה, רעיון מבריק. היא הציעה לפתח באי רשת שבילי הליכה, שתתבסס על שבילי החמורים הקדומים. הרשת הזו, כך הבטיחה, תביא לאנדרוס תיירים חובבי הליכה. תושבים רבים הביטו בה בספקנות, אבל אט אט התגבשה סביבה קבוצה של מתנדבים, שרואים בכך משהו בין שליחות לתחביב, ובין ספורט למפעל חיים. מאז 2009 החלו חברי הקבוצה בפיתוח מעשי של השבילים וכיום מסומנים באי 170 קילומטרים של שבילים, כולם מבוססים על שבילי חמורים שנוקו, תוקנו, סומנו, שולטו והותאמו להליכה תיירותית. במהלך הקמת רשת השבילים הציבו חברי הקבוצה 4,000 שלטים קטנים.

חוף הים באי אנדרוס
חוף הים, באטסי, אנדרוס צילום: Aerial-motion / shutterstock.com

חשוב מכל – הקבוצה המקומית הנחושה מבצעת תחזוקה שוטפת של הרשת הגדולה הזו, כולל החלפת שלטים שהתבלו, גיזום צמחייה שהתפשטה ועוד. כל זה בהתנדבות מוחלטת. מתוך אמונה ברורה שהעתיד הכלכלי והתרבותי של אנדרוס טמון בשימור המורשת הזו. לכל אחד מאלה שישבו איתנו סביב השולחן יש את "השביל שלו" או "שלה". כאשר סיפרנו על שביל לאורכו צעדנו התעניינו מיד אם היה נקי, מסודר, משולט בבירור. כאשר הזכרנו בעיה פעוטה כלשהי הצביעו מיד על האחראית שזה "השביל שלה". 

קאראיאניס הסבירה בשיחה שחלק חשוב מן הפעילות של הקבוצה נעשה מול האוכלוסייה המקומית. כ-10,000 תושבים חיים באי ולא כולם רואים את החשיבות של שימור רשת השבילים. חלק מהבעיה נובע מכך שכפרים רבים סובלים מנטישה של תושבים ועומדים ריקים רוב השנה. הטראסות, שהיו אחד ממרכיבי הנוף היפים והחשובים באי, מוזנחות במקומות רבים. השבילים שמתפתלים ביניהן הם דרך להעיר את המקומות הרדומים הללו לחיים.

אולגה קאראיאניס
אולגה קאראיאניסצילום: משה גלעד

במשך כמה ימים צעדנו בכל יום בעקבות הוראותיה של קאראיאניס. השבילים ברחבי האי מסומנים היטב ובאופן מדויק. השילוט קטן ובולט, עשוי מתכת או עץ ומוצב בתבונה בצמתים, בהם עלול הצועד להתלבט לאן לפנות. אין שילוט מיותר בשביל ישר שאינו מעורר תהיות. בצמתים מרכזיים יש סימון מרחק ואתרים בולטים בהמשך הדרך. הנופים בהם הלכנו היו ים תיכוניים, עם המון זיתים, תאנים, ופרדסי לימונים. במשך רוב ימי ההליכה (בסוף חודש ספטמבר) פגשנו מעט מאוד מטיילים אחרים. כמעט כולם הגיעו מצפון אירופה. רוב היוונים, הסבירה קאראיאניס, סבורים עדיין שהליכה פירושה צעדה מן החניון למסעדה הסמוכה. ייתכן שבגלל העונה המאוחרת, או בגלל אופיו של המקום – התחושה הייתה שנותרנו לבד. בכל שביל בו צעדנו הגענו בשלב כלשהו למנזר קטן או לכנסייה זעירה. ישבנו לצידם בצל. התבוננו בים (רואים אותו כמעט מכל מקום באי), שתינו מים והרגשנו בריאים ודי מרוצים. אחרי הצהריים שחינו, שתינו קפה, אחר כך אוזו, ואז אכלנו סלט. חשבנו שהחיים טובים.

האתר של מפתחי השבילים באנדרוס:https://www.androsroutes.gr/

עד 28 באוקטובר מתקיים באי פסטיבל ההליכה הראשון, שנועד לערוך לתושבים ולתיירים היכרות עם רשת השבילים המקומית.

חוף הים בעיירה באטסי באי אנדרוס
חוף הים בעיירה באטסי באי אנדרוסצילום: Aerial-motion / shutterstock.com

כדי להגיע לאנדרוס יש לטוס לאתונה. משדה התעופה נוסעים באוטובוס או במונית כחצי שעה לנמל ראפינה. משם מפליגה פעמיים ביום מעבורת לאי. ההפלגה נמשכת שעתיים. בנמל גאבריו אליו מגיעים כדאי לשכור מכונית.

שבילי הליכה טובים באירופה

רשת השבילים של אנדרוס התקבלה השנה לרשימה היוקרתית של "שבילי ההליכה הטובים באירופה". ליאן ג'ורדן, המנהלת את הארגון שאחראי על הרשימה מסבירה בראיון ל"הארץ" כך:

"Leading Quaity Trails הוא מותג שנוצר באיחוד המטיילים האירופי (European Ramblers Association). זהו ארגון גג שחברים בו 63 ארגוני מטיילים וחובבי הליכה מרחבי היבשת."

האי אנדרוס
שביל הליכה באי אנדרוסצילום: Paul Bigland / Lonely Planet Ima

ג'ורדן עצמה היא הנציגה של גרמניה בארגון (Deutscher Wanderverband Service) ונבחרה כמתאמת בין החברים בו. תו התקן שמספק הארגון הוא לדברי ג'ורדן בעל חשיבות גדולה מבחינה שיווקית ומסייע מאוד במשיכת חובבי הליכה ליעד שעמד בדרישות התקן.  

המטרה של הרשימה, מסבירה ג'ורדן, היא לאפשר לחובבי הליכה לבחור שבילים איכותיים על בסיס של קריטריונים אובייקטיביים. הרשימה מאפשרת לצועדים לדעת מראש למה לצפות בכל אחד מן היעדים שמופיעים בה. תו התקן המחמיר הוא לדברי ג'ורדן כלי עזר חשוב בבחירת היעד הבא של אלה שיוצאים לטיולי הליכה. התו מקפיד מאוד בנושאים כאיכות הסביבה ושמירה על הטבע. חלק מן הדרישות הן מעורבות גבוהה של תושבי האזור ותחזוקה מתמשכת של השבילים.

סימן על שביל הליכה בעיירה באטסי באי אנדרוס
סימן על שביל הליכה בעיירה באטסי באי אנדרוס צילום: Alexander Mazurkevich / shutters

אזור, חבל ארץ, לשכת תיירות מקומית או ארגון אחר שמעוניין לקבל את תו התקן היוקרתי שמאשר שיש בו את אחד השבילים הטובים באירופה, אמור לעבור תהליך יסודי ומורכב. שמונה מנציגי האזור המועמד מקבלים תחילה שני ימי הדרכה, שמבהירים את המשמעות של פיתוח שבילי הליכה באיכות גבוהה. הצוות שהוכשר לכך אוסף לאחר מכן את כל הנתונים והמידע על שבילי ההליכה שמועמדים לתו התקן. הם בוחנים את השבילים בחבל אותו הם מייצגים ומצביעים על אלה מהם שאינם עומדים בסטנדרט הנדרש (לא אפשריים להליכה, מסוכנים, מוזנחים, לא מעניינים מספיק, לא מוסדרים היטב). לאחר שהוחלט שהשבילים הגיעו לרמה הדרושה יכול האזור או הארגון להגיש בקשה להיכלל ברשימה. כל המידע שנאסף יופיע כחלק מן המועמדות. חשיבות גדולה מיוחסת למצב הסביבתי-אקולוגי של השבילים ולפיתוחם בדרך בת קיימא. בהמשך התהליך יגיעו נציגים של הארגון ממדינה אחרת כדי לבחון כמה קטעים באורך ארבעה קילומטרים מן השבילים. לאחר שיתוקנו כל הליקויים עליהם הצביעו הבוחנים יזכה השביל באישור הנדרש וייכלל ברשימת השבילים היפים באירופה. התהליך כולו כרוך בתשלום – בין 2,000 ל-3,000 יורו לפי אורכו של השביל שאושר.

הרשימה העכשווית של שבילים איכותיים שמפרסם הארגון מעניינת ומאוד לא שגרתית או צפויה. היא מכילה בעיקר מדינות ואזורים שרוצים לפתח תיירות  הליכה ופחות מקומות שתיירות כזו כבר פורחת בהם. ברשימת 2018 מופיעים שבילים בפורטוגל, בשוודיה, בדנמרק, בגרמניה, בצרפת, בשווייץ, באוסטריה וביוון. לא מופיעים בה כלל שבילים באיטליה, בפולין, באנגליה או בספרד.

כאשר שאלתי על כך את ג'ורדן השיבה בפשטות – הם לא הגישו מועמדות או החלו בתהליך האישור המורכב. כמה נציגים ממדינות אלה אמנם הביעו עניין להשתתף אבל זה לא התקדם עדיין.

האם היה לכם קשר עם גופים שמפתחים שבילי הליכה בישראל?

עדיין לא.

האתרים של רשת השבילים האירופית: www.leading-qualty-trail.eu,  או www.era-ewv-ferp.com

תגובות