יותר ויותר נשים מטיילות לבד בעולם, וזה בכלל לא מסוכן (אם עושים זאת נכון)

ב–192 מדינות טיילה ג'סיקה נבונגו מדטרויט, ובמחציתן היתה לבדה. עם חיזוק מהרשתות החברתיות, עוד ועוד נשים יוצאות לאחרונה לטייל בעולם: "נסיעה לבד כאשה היא מתנה, ואינה מסוכנת יותר מנסיעה לבד של גבר"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נאבונגו בקירגיסטן. זוכה לחוויה תרבותית עמוקה וטובה יותר כשהיא לבד
נאבונגו בקירגיסטן. זוכה לחוויה תרבותית עמוקה וטובה יותר כשהיא לבדצילום: Elton Anderson
משה גלעד
משה גלעד
משה גלעד
משה גלעד

ג'סיקה נאבונגו מדטרויט אמורה להשלים במהלך אוקטובר את המשימה שלה ולהפוך לאשה השחורה הראשונה שביקרה בכל מדינה בעולם. רוב הזמן היא נוסעת לבד. ב–89 מתוך 192 המדינות בהן ביקרה טיילה בגפה. בראיון ל"הארץ" הסבירה את הסיבות לכך: "אני נהנית לבלות עם חברים, אבל זה שונה לחלוטין. כשאני לבד אני זוכה לחוויה תרבותית עמוקה וטובה יותר. אני מדברת עם אנשים. מדברים אתי. אני באמת במקום, וחשופה יותר לחוויות".

הצילומים הצבעוניים והמרהיבים שלה מן המסעות מופיעים באתר Catch me if you can. היא צוחקת כשאני שואל על התגובות להן היא זוכה. "נולדתי בדטרויט אבל שני הורי מאוגנדה. יש לי שני דרכונים — אמריקאי ואוגנדי. רואים מיד שאני אפריקאית. זה חלק מהאתגר שלי ואני אוהבת אותו. למדתי שבכל מקום בעולם יש דעות קדומות על נשים ועל שחורים. כאשה שחורה אני נתקלת בהן הרבה וגיליתי שבמעברי גבול מעכבים אותי יותר מאחרים. במקומות רבים בעולם, אשה שחורה שנוסעת לבד, עם הופעה חיצונית בולטת, אינה מראה שגרתי. זה מושך תשומת לב. התרגלתי ולמדתי ליהנות מזה".

יחד עם זאת העולם הוא לדבריה מקום בטוח. נשים, היא אומרת, חייבות לשחרר את הפחד מנסיעה לבד. הפתרון לחששות האלה מצוי לדברי נאבונגו באינסטגרם. "80% מהאינסטגרם זה צילומים מנסיעות. נשים רואות שם נשים אחרות יוצאות למסעות ואומרות לעצמן — אני לא אשב ואחכה לגבר. אסע לראות את העולם". לדבריה, רוב האנשים שפגשה כלל אינם גזענים. איראן למשל מדהימה וידידותית, היא אומרת, ואין לה ספק שתשוב לשם "כדי לקנות אריחים נהדרים". יחד עם זאת, המדיה העולמית לבנה לדבריה לחלוטין. "אני מושכת תשומת לב כי אני אשה שחורה שמשנה את הרעיון של איך נראים נוסע או נוסעת בן זמננו. תתרגלו".

ג'סיקה נאבונגו: "כאשה שחורה אני נתקלת הרבה בדעות קדומות. אשה שחורה שנוסעת לבד אינה מראה שגרתי. זה מושך תשומת לב. התרגלתי ולמדתי ליהנות מזה"

ג'סיקה נאבונגו בסרי לנקה
ג'סיקה נאבונגו בסרי לנקהצילום: Elton Anderson

לחופש נולדה

ארגון האכסניות הוסטלוורלד (Hostelworld) ערך ב–2018 סקר שגילה שמספר הנשים שנסעו לבד בשלוש השנים האחרונות נסק ב–45%. בטקסט שפורסם לצד תוצאות הסקר נכתב: "נסיעות לבד של נשים היו תמיד, אבל נתפסו בעבר כמעשה אמיץ ומסוכן. בשנים האחרונות חל שינוי בגישה. כיום נסיעות כאלה נתפסות כהרפתקניות ומלהיבות, שמאפשרות לנשים להרגיש חופשיות ועצמאיות".

סקר של חברת הנסיעות הבריטית 101 Singles Holidays העלה שמספר הנוסעים לבד (גברים ונשים) עלה ב–2017 ב–14%. מספר הנוסעות לבד על פי הסקר היה כפול ממספר הגברים שעשו זאת. סקר של חברת התעופה "בריטיש אירווייז" מעיד שיותר ממחצית מ–9,000 הנשאלות נסעו בעבר לבד ו–75% מהן מתכננות נסיעה כזו בעתיד. "גוגל טרנדס" מצביע על כך שמספר החיפושים אחר הצירוף "נסיעת סולו של נשים" עלה בחמש השנים האחרונות באופן דרמטי.

עם סכין בתיק

נעם עזוז, סטודנטית בבצלאל, שוחחה אתי מצפון־מערב ארצות הברית. כמה ימים לפני כן סיימה שהות בת חודשיים לבדה באלסקה, במהלכה התנדבה בכמה חוות תמורת מקום לינה ואוכל.

"אני אדם שאוהב להיות לבד ובחרתי באלסקה כי זה מקום פראי עם תרבות אמריקאית מוקצנת שמסקרנת אותי. אני נוסעת לבד למקומות קיצוניים כדי לבחון את הגבולות שלי. אלה חוויות שמעניקות לי תחושה שאני אדם יותר חזק. כאשר נוסעים עם אנשים אחרים לא מנסים לצאת מאזור הנוחות. לבד את מדברת יותר עם אנשים אחרים והחוויה שונה לחלוטין".

נעם גרייף בשמורת האנאפורנה בנפאלצילום: ללא קרדיט

האם חשת סכנה?

נעם גרייף: "היו מקומות בהם מצאתי את עצמי משננת בלחש 'שלא יאנסו וירצחו אותי' וזו לא חוויה טובה. בנפאל, למשל, רציתי מאוד לצאת לטרק בהרים וכיוון שהייתי לבד שילמתי לסבל שלא סחב כלום, רק כדי שיילך אתי"

"בחוות המבודדות חשתי ביטחון. דווקא בערים הרגשתי שכאשה שנוסעת לבד אני בסכנה ונזהרתי יותר. יש לי חוקים משלי. אני לא נוסעת למשל בטרמפים. בערים יש טיפוסים שקשה לדעת למה לצפות מהם".

לדברי עזוז, המדיה החברתית — בעיקר פייסבוק ואינסטגרם — תרמו למגמה הגוברת של נסיעת נשים לבד. "בכל מקום מופיעים עכשיו בלוגים של נשים שנסעו לבד. הן מסבירות בפרוטרוט איך לעשות זאת נכון — ברור שזה משפיע גם על נוסעות אחרות".

במהלך הכנת הכתבה הזו התארכה בכל יום רשימת הנשים, צעירות ומבוגרות, עימן יכולתי לשוחח על נסיעות שערכו לבד. רוב השיחות האלה היו מרתקות. הן עסקו ביעד ובחוויה, דיברנו על הבדידות, הביטחון האישי, דרכי ההגנה העצמית, האינסטינקטים, הסכנה שכרוכה בנסיעות לבד והשאלה האינסופית על ההבדל בין גברים לנשים.

המסקנה מן השיחות האלה היא שנשים אמנם נוסעות עכשיו לבד הרבה יותר מבעבר, אבל שאלת הסיכון עדיין עולה במהירות ולעתים תכופות לפני השטח והיא רלוונטית. הפחד מתקיפה, אונס, רצח או שוד צץ כמעט בכל שיחה כזו. בניגוד לעבר, במקרים רבים, החששות לא מונעים את היציאה למסעות כאלה. כדי להתגבר עליהם יש דרכים רבות — קבוצות תמיכה, ייעוץ, הדרכה, ארגונים ייחודיים וכללי התנהגות שכל נוסעת קובעת לעצמה. כמה מן המרואיינות אמרו שהסיכון הכי גדול הוא לאבד את תחושה הסכנה. זה קרה דווקא כאשר שהו במקום אחד זמן רב יותר והפסיקו לחשוש או להיזהר. "קיפלנו את האנטנות של הזהירות ואז עלה הסיכון", אמרו.

עדיה שר, ששהתה כמה חודשים באתיופיה במסגרת פעילות של עמותת Fair Planet, הסבירה לי שפייסבוק הוא הפלטפורמה של נשים שנוסעות לבד לעבד את החוויה גם במהלך המסע עצמו. "יציאה לבד לרחוב באדיס אבבה היא לא חוויה פשוטה לאשה. תחושת הסכנה בעיר גדולה יותר. את לבנה ברחוב שחור וזה מושך את העין. אנשים מתקרבים, מדברים לפעמים נוגעים. לא תמיד זה נעים וזה גורם לי להיות דרוכה יותר. זה מגביר מודעות לשאלות כמו איך אני לבושה, איך אני נראית. לא חשתי פחד אבל בפירוש דריכות. היו מקרים שבהן שאלתי בפורומים שונים אם כדאי להסתובב לבד במקום מסוים, או בשכונה כלשהי. עצם השאלה מפיגה את הבדידות".

נאבונגו באוזבקיסטן
נאבונגו באוזבקיסטןצילום: Elton Anderson
נבונגו באיראן
נבונגו באיראןצילום: Jessica Nabongo

"דווקא באתיופיה שמחתי על האפשרות להתמודד לבד עם החששות. היו מקומות שבחרתי לשים אוזניות כדי ליצור חיץ. היו מקומות, בייחוד באזורים חקלאיים, שבחרתי דווקא לשוחח, ליצור קשר. השתדלתי לא לשוטט בכלל לבד בחושך. כדי להגביר את תחושת הביטחון שלי נשאתי תמיד בתיק סכין, אבל מעולם לא שלפתי אותו. במשך הזמן ששהיתי שם ההרגשה השתנתה. ככל שהכרתי את המקום חשתי ביטחון גדול יותר".

מוזת הנסיעות שלי

בכתבה מקיפה שהתפרסמה בחודש מארס השנה ב"ניו יורק טיימס" תוארה שורת מקרים של נשים־תיירות שהותקפו במהלך מסעות ברחבי העולם. בין היתר תוארו מקרי רצח, אונס ותקיפה של תיירות מדנמרק ונורבגיה שנפגעו במרוקו, תיירות מארצות הברית וונצואלה שהותקפו בקוסטה ריקה, תיירת אנגלייה שנרצחה בניו זילנד, אחרת שהותקפה בתאילנד ואופנוענית רוסייה שנאנסה בבוליביה. מקבץ כזה של מקרים נראה אמנם מאיים, אבל אפשר להרכיב מקבץ די דומה של מקרי אלימות כלפי גברים, או תיירים בכלל ובכל יעד בעולם. בראיונות עם נוסעות רבות הועלתה הטענה שחשיפה תקשורתית מוגזמת ולא פרופורציונלית של מקרי תקיפה מגבירה את החששות שלא לצורך.

נעם עזוז: "אני נוסעת לבד למקומות קיצוניים כדי לבחון את הגבולות שלי. זה מעניק לי תחושה שאני אדם יותר חזק. כשנוסעים עם אחרים לא מנסים לצאת מאזור הנוחות"

בכתבה ב"ניו יורק טיימס" נאמר כך: "לאחרונה מתעוררות שאלות לגבי האופן בו מתמודד העולם עם הנסיקה במספרן של נשים שנוסעות לבד ועם התפקיד שהמדיה החברתית ממלאת בקידום הרעיון שקצה העולם קרוב ונגיש ובטוח יותר מאי פעם. שאלות מתעוררות גם לגבי הפער הגדול בין הציפיות התרבותיות והחברתיות של נשים (מערביות) שנוסעות בגפן לבין הנורמות המקומיות ביעדים מרוחקים על תפקידה ומקומה של האשה".

רשימת הבלוגים של נוסעות, שמסבירות ברשת כל מה שרציתן לדעת על נסיעות נשים, אינסופית. בחירה אקראית הובילה אותי להתכתבות עם קריסטין, צעירה מקליפורניה. הבלוג שלה נקרא "הֲיִי מוזת הנסיעות שלי" (Be My Travel Muse) והוא מוקדש כולו לנסיעת נשים בגפן. בעמוד הבית היא ממליצה לקוראות "לקפוץ בלי להסס ולנסוע לבד". בהתכתבות איתה הסבירה שנסיעת נשים לבד נהפכה פופולרית ואם עושים זאת נכון — כלל לא מסוכנת. לדבריה, גברים סובלים מאלימות במהלך מסעות יותר מנשים. "גיליתי שנסיעה לבד כאשה היא מתנה עבורי. אנשים רבים כל כך פתחו בפני את ביתם, בטחו בי ושמרו עלי. אין לי ספק שגברים לא צריכים לענות לשאלות כה רבות כשהם מחליטים לנסוע לבד, אבל זה לא פחות מסוכן עבורם. המטרה שלי היא להפוך את הנסיעה לבד נגישה לנשים. אעשה הכל כדי שהתכנון והנסיעה ייראו לנשים פחות מאיימים. נכון, אני נתקלת בהמון טרולים־גברים שמנסים להפריע, אבל לא אכפת לי — אני כותבת לנשים".

קריסטין אדיס, בעלת הבלוג "הֲיִי מוזת הנסיעות שלי", בהר הקשת בפרוצילום: Jenn Garrett

נעם גרייף, קולנוענית שעובדת באחת מרשתות הטלוויזיה בישראל, נסעה כבר כמה פעמים לבד. תחילה טיילה באוסטרליה ובניו זילנד ולאחר מכן בנפאל. "יש בטיול לבד חופש מוחלט שאין בנסיעה עם אנשים אחרים. כך אני פוגשת את עצמי לטוב ולרע. היו לי חוויות מאוד בודדות אבל בדרך כלל הרגשתי טוב. היו מקומות בהם שאלו אותי שאלות כמו 'איפה הבעל שלך?' עצם העובדה שאני אשה לבנה עם ביטחון עצמי נראית שם מוזרה. יש מדינות שבפירוש לא נעים להיות בהן אשה לבד. הפחד הוא בעיקר בראש, לא במציאות, אבל זה מטריד.

"היו מקומות בהם מצאתי את עצמי משננת בלחש 'שלא יאנסו וירצחו אותי' וזו לא חוויה טובה. בנפאל, למשל, רציתי מאוד לצאת לטרק בהרים וכיוון שהייתי לבד שילמתי לסבל שלא סחב כלום, רק כדי שילך אתי. לא רציתי להיות בגובה בהרים לבד. זו לא החלטה שנובעת מהיותי אשה אלא מהבנת הסיכון בטרק כזה. היו כמה נסיעות מהן שמחתי לחזור למקום כישראל, שכבר גילה את המהפכה הפמיניסטית".

גרייף מודעת לכך שחלק גדול מהפחד אינו מבוסס, אלא עניין של הרגל — שפה לא מובנת, מקומות לא מוכרים, אנשים שאי אפשר לדעת מה כוונותיהם. גם הרושם שלה הוא שתופעת הנשים שמטיילות בגפן מתרחבת במהירות. כדוגמה היא שלחה לי לאחר הראיון את כתובת האתר של ארגון נפאלי שהוקם כדי לעודד נשים מקומיות לעסוק בהדרכת תיירים (www.3sistersadventuretrek.com). ארגון כזה יעודד נסיעות של נשים בגפן, כיוון שיאפשר להן לטייל עם נשים מקומיות ולא עם מדריך־גבר.

לחלוק את האושר

בשלב מסוים התבוננתי ברשימת המרואיינות עימן שוחחתי והבנתי שמשהו חסר. כל אלה שהופיעו ברשימה הן נשים מרשימות, אמיצות, שטיילו לבד והסבירו מדוע זה רעיון מצוין, גם אם הוא מלווה לעתים בחששות. הן כבר "עשו זאת" ובאופן טבעי היו גאות בכך. בעיניהן אפשר ואפילו טוב לנסוע לבד.

גרייף במסע עצמאי בטרק סובב אנפורנהצילום: צילום עצמי

בקדחתנות התחלתי לחפש מרואיינות שבחרו דווקא לא לטייל לבד והיו מוכנות לשוחח על כך. דיברתי עם שלוש וכולן ביקשו שלא אציין את שמן המלא.

יסמין אמרה: "חשבתי על כך פעמים רבות. היו תקופות שהרגשתי שאני רוצה לנסוע לבד, כדי להוכיח עצמאות. קינאתי בחברות שלי שטיילו לבד. רציתי להוכיח שטוב לי עם עצמי, שאני יכולה לסמוך על עצמי. שאיני צריכה להוכיח מאומה לאף אחד.

"למה זה לא קרה? כי תמיד הרגשתי שזה בזבוז לצאת לבד למסע ארוך, משמעותי, שמקדישים לו הרבה זמן וכסף. הבנתי שאני באמת רוצה לחלוק את החוויות האלה עם מישהו, או מישהי, שיסעו אתי. נקודת המבט של שותף או שותפה למסע עוזרת לי להתמקד, להבין את המקום והחוויה טוב יותר. אני אוהבת את הציטוט מהסרט 'עד קצה העולם' (Into the Wild) שם אומרים 'האושר הוא אמיתי רק כאשר חולקים אותו'. זה נכון, ולכן מוטב מבחינתי לנסוע עם שותפים ולחלוק את החוויה".

שירה הסבירה שיש אמנם חסרונות לנסיעה עם שותפים, כיוון שזו חוויה אינטנסיבית וצפופה, אבל מנקודת מבטה נסיעה לבד אינה אופציה. "הסיכון לדעתי גדול מדי. שמעתי מחברות סיפורים לא טובים ואני אמנם אוהבת לטייל, אבל נסיעה לבד מדי מפחידה בעיני. עצם העובדה שאני פוחדת עלולה להרוס עבורי את הטיול. כל זה נכון גם לגבי טיול בארץ. לא אצא לבד להליכה למשל על שביל ישראל".

נטע הציגה נקודת מבט שונה — לדבריה אינה נוסעת לבד כיוון שהיא יודעת בביטחון מלא שלא תסתדר, לא תמצא את הדרך, לא תדע לתכנן נכון ותלך לאיבוד. "אני פשוט יודעת שאפחד. יהיה לי קר ואהיה רעבה. אין כאן בכלל עניין מגדרי. אני פשוט יודעת שלא אהנה ולכן לא אצא לבד. כל הכבוד לאלה שנוסעות כך, אבל זה פשוט לא מבחן שבא לי לגשת אליו", אמרה.

ההוכחה הסופית לכך שתחום הנסיעות של נשים לבדן לוהט ותחרותי בימים אלה התקבלה כמה ימים לאחר שיחת הפתיחה עם ג'סיקה נאבונגו ובעודי עוקב במתח אחר מאמציה להשלים את ביקוריה בכל מדינות העולם. לפתע הסתבר שבחודש יולי השנה צצה אשה שחורה אמריקאית אחרת בשם ווני ספוטס, שטענה בתוקף שכבר ב–2018 השלימה ביקור בכל מדינה בעולם, אלא שאין לה תיעוד ברשת למסעותיה הרבים. אין לה עמוד פייסבוק, אתר או צילומים באינסטגרם. סימני השאלה שהופנו אל ספוטס האלמונית תהו בביטול איך אפשר להתנהל כיום בעולם בלי הוכחות מצולמות למסעותיה. אם זה לא צולם זה לא קיים אמרו המבקרים.

משה גלעד

משה גלעד

כתב טיולים ותיירות

giladmo@netvision.net.il

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ