לטייל במדבר המרוקאי ולגלות את צורתו הפשוטה של העושר - אפריקה - הארץ

לטייל במדבר המרוקאי ולגלות את צורתו הפשוטה של העושר

מסע במדבר המרוקאי. אזור עם חוקים משלו, הרחק מיעדי התיירות הקלאסיים של מרוקו, שמשנה את פניה עם השנים

יזהר דמטר
בעמקים מתחת לג'בל סירווה
בעמקים מתחת לג'בל סירווה צילום: יזהר דמטר
יזהר דמטר

מוחמד ואני עומדים על שלוחה מעל חניון הלילה אליו אנחנו אמורים לרדת עם הקבוצה. מרחוק אנחנו רואים את אחמד והמרצדס הישנה, בה נמצאים התרמילים הגדולים, האוהלים וציוד המנהלה, וזו מתרחקת בוואדי מקביל שממש לא מוביל אלינו.

"אתה בטוח שאחמד הוא נהג שמתאים לטיולים שלנו?", אני שואל את מוחמד והוא עונה באיטיות: "הוא לא נהג מוכשר ובטוח לא נווט מוצלח, אבל איך הוא שר..."

הצד המזרחי של האטלס המושלג
הצד המזרחי של האטלס המושלג צילום: יזהר דמטר

שיחה קצרה זו היא אולי תמצית החוויה במסע במדבר המרוקאי. אזור עם חוקים משלו, הרחק מיעדי התיירות הקלאסיים של מרוקו, שמשנה את פניה עם השנים.

לאורך ההיסטוריה מרוקו הייתה מחולקת לשתי ארצות: "בלד אל מחז'ן" – ארץ האוצר, ו-"בלד א-סיבה" – ארץ המריבה. כל החלק שממזרח להרי האטלס, בואך הסהרה, היה ארץ המריבה. זה המקום בו שולטים השבטים הברברים, שלאורך רוב ההיסטוריה הניסו כל כובש מהאזור. למעשה אזור זה החל להעלות מס לשלטון המרכזי רק לאחר החלפת האמונות המקומיות באסלאם.

הברברים הם אנשים פשוטים וחמים, חובבי סיפורת ושירה, שהמעבר בארצם משאיר בי בכל פעם רושם עמוק על אודות טבע האדם באזורים שכאלה. כשהולכים ברגל באזור הזה, נדמה שהמפגש המעט מיוזע ומלוכלך מימים ללא מקלחות ומלילות באוהלים, טבעי יותר והתקשורת הופכת קלה יותר.

נוף טיפוסי בג'בל סהרו
נוף טיפוסי ג'בל סהרו צילום: יזהר דמטר
חמורים הם כלי התחבורה המועדף באיזור
חמורים הם כלי התחבורה המועדף באיזורצילום: יזהר דמטר

הברברים – שליטי ההרים והמדבר

ערב ב-"ג'מע אל פנא" – הכיכר המרכזית במרקש, העיר הברברית ביותר במרוקו. עם השקיעה מתכנסים המוני מעגלי אדם סביב מספרי הסיפורים. חלקם טלנובלות, חלקם בעלי מוסר השכל מורכב, וחלקם רק נועדו לעשות רעש ולמשוך תיירים שישימו כסף בכובע שיעבור בסוף ההופעה. באחת ההופעות, ראיתי גבר לבוש בגדי אישה, שר בקול צווחני שיר ברברי שלא הבנתי, ומיד אחרי ההופעה מתלבש בג'לבה (מעיין כפתן ברברי אופייני) מסורתית ומסתיר כל סימן להופעה הקווירית שהייתה כאן לפני רגע.

"על מה היה הסיפור?", אני שואל בצרפתית נער שעמד בסמוך אליי.
"איך אתה לא מכיר? זה סיפור עצוב ומפורסם... בא שיטפון, הרס את השדות, הציף את הבתים, וביטל את החתונה שכל הכפר ציפה לה".
"מתי זה היה?!".
"פעם".
"פעם?".
"פעם-פעם. אני חושב אפילו שסבא שלי היה ילד. והוא מספר שהסיפור הזה התרחש  כשסבא שלו היה ילד".

במשך מאות שנים נאספים הקהל ומספרי הסיפורים, לאחד ממופעי הבידור העתיקים בצפון אפריקה. היום הרבה מההופעות עברו התאמה בעבור הקהל הרב שפוקד את הכיכר, רק כדי לראות את אותם מספרי הסיפורים. עם זאת, המסורת הסיפורית והשפה הברברית עתיקים יותר מהמוני התיירים הצרפתים שמציפים את הכיכר.

ילדי הנוודים באזור ג'בל סירווה
ילדי הנוודים באזור ג'בל סירווהצילום: יזהר דמטר

השם ברברים הגיע מהרומאים, שקראו כך לכל האוכלוסייה הילידית של צפון אפריקה. הברברים בעיני עצמם הם ה"תמזיגת" – בני החופש. הם מדברים בלמעלה מ-600 ניבים שונים של השפה הברברית, שמחולקים לשלוש משפחות גדולות לפי אפיון גיאוגרפי. בכל אזור ישנם שבטים שונים, עם מנהגים שונים, שפה שונה, ויחס אחר לאסלאם. בעבר היו גם שבטים ברברים יהודים, שחיו בין השבטים המוסלמים, וסיפורם הוא אחד מהסיפורים המרתקים בהיסטוריה של מרוקו.

מתופפים. מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים ב מדבר המרוקאי
מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים ב מדבר המרוקאי צילום: יזהר דמטר

הברברים הם אוכלוסייה גאה, שנהנית לספר ולהציג את האזור בו הם חיים. אני זוכר קריאות שמחה של חקלאי מקומי שהציג בפניי את הלפת שזה עתה הוציא מן האדמה, וגילה שהמילה "לפת" מתארת את הירק גם בעברית וגם בברברית. חלק גדול מהברברים הם עדיין בעלים גאים של חלקה חקלאית ועדר בעלי חיים שאותו ייקח אל ההרים מדי חורף ואיתו ינדוד במשך חודשים רבים בעקבות העשב הטרי. בבית ישאיר את אחת הנשים, ואחת ייקח עימו. לעיתים גם הילדים מצטרפים, וכשאנו פוגשים אותם בהליכה הם כבר מתורגלים לבקש בצרפתית "סטילו, בון בון" (עט או סוכריה) ממעט המטיילים שפגשו כבר בעבר. מסורת סיפור הסיפורים אופיינית לאוכלוסייה נודדת ודלת אמצעים, וזו מגולמת במלוא אופיה במאהלים הזמניים כמו בכיכר העיר במרקש.

"וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק..."

בספר דברים מתואר עושרה של ארץ כנען ובין היתר מוזכרת בו שיטת ההשקיה בה משתמשים עד היום במרוקו. השיטה היא הצפה, כמובן. את מעט המים שזורמים בעונה אוספים בבריכות השקיה ומהן מזרימים את המים ישירות אל החלקות. הגידולים במרחב מגוונים ובין היתר אפשר למצוא: חינה, שקדים, תמרים, כרוב, פול, שעורה ואספסת לבעלי החיים. הברברים הם אנשי עבודה. משהו בכושרם הטכני ויכולת האלתור שלהם מזכיר את האופי הישראלי. בתחילת המאה ציידו הצרפתים את הכפרים במשאבות דיזל ישנות, שחלקן עובדות עד היום. כשרוצים להשקות את השדה בועטים בתלולית העפר הדק והמים ממלאים את החלקה, כשרוצים להפסיק, עורמים במהירות בעזרת מעדר את התלולית מחדש. רוב הברברים שחיים בכפרים הקטנים שממזרח להרי האטלס הם חקלאים שחיים בכפרים קטנים עם משפחותיהם המורחבות. גודל הכפר נקבע לפי כמות המים שיש באזור. כל שבט שכזה היה לאורך ההיסטוריה קטן מספיק על מנת לנדוד בעת צרה, וגדול דיו להוות יחידה כלכלית עצמאית.

עד היום הבתים באזור הם בתי בוץ וה"אדריכלות" השלטת באזור היא פשוטה, אדמדמה וצנועה, זאת מכיוון שמדובר במרחב יבש, שמעט המים שיש בו משמשים לחקלאות. ולמה אדום? כי הבוץ ממנו בונים ומטייחים את הבית עשיר בחרסית אדומה שהגיעה לכאן עם הרוח, וצנוע משום שכל הפגנת עושר ולו הקטנה ביותר, תוביל לניסיונות שוד והתקפות מהשבטים שעלולים לעלות מהסהרה.

 שדות שעורה בעמק הורדים
שדות שעורה בעמק הורדיםצילום: יזהר דמטר

היכן ניתן לטייל ברגל בין שבטי הברברים?

ישנם שלושה אזורים מרכזיים בהם ניתן לטייל ברגל, בין נופים מרשימים שמשובצים באוכלוסיות הנוודים. כשיורדים לתוך העמקים, מגלים נאות מדבר וכפרים חקלאיים בהם הברברים הם יושבי קבע.

הבתים האדמדמים נראים כחלק מהמדבר
הבתים האדמדמים נראים כחלק מהמדברצילום: יזהר דמטר

שלושת האזורים נגישים בנסיעה ארוכה ממרקש, בה ניתן לנחות לאחר הוצאת ויזה מתאימה בישראל (בעלי דרכון ישראלי לא יכולים לבקר במרוקו ללא הוצאת ויזה מראש). אזורים אלו רחוקים ממרכז המדינה והאתרים המפורסמים של מרוקו, לכן בתכנון הטיול יש להקדיש כמה ימים לאזור לצורך הגעה והליכה. בשלושת האזורים אין סימון שבילים או תשתית טיולים מסודרת. בכפרים שבמורדות הרכסים ניתן למצוא אכסניות פשוטות (gites) ללינה, אבל בראשי הרכסים יש לטייל עם אוהלים וכל הציוד הנדרש. המלצתי האישית היא לשכור צוות מקומי שיסייע בטיול. בשלושת האזורים ניתן למצוא גם לא מעט כפרים בהם חיו בעבר יהודים ברברים.

אוהלים הם חובה בטיולים רגליים במדבר המרוקאי
אוהלים הם חובה בטיולים רגליים במדבר המרוקאי צילום: יזהר דמטר

ג'בל סהרו (Sahro)– רכס האנטי אטלס – אזור מדברי ברכס הניצב אל מול האטלס הגבוה, וכל כולו סלעי יסוד ואבני חול. בחלקו הגבוה הנוף דרמטי והפסגות מחודדות, ובו מתהלכים הנוודים בחורף ובאביב. בחלקו הנמוך שולטת אבן החול שנותנת מראה רך יותר. זהו האזור של יושבי הקבע.

 שדות של אספסת ושקדיות באנטי אטלס
שדות של אספסת ושקדיות באנטי אטלס צילום: יזהר דמטר

עמק מ'אגון (Magoun) – עמק רחב שיורד במזרח האטלס הגבוה ונשפך לעמק הדאדס. בחלקו הגבוה הוא חוצה מישורים רחבים שכלואים בין רכסים גירניים, בהם בשנת גשם טובה מרוכזים הנוודים הרבים. בחלקו הנמוך זהו אזור עשיר במים, חקלאות, וגידול ורדים לתעשיית הקוסמטיקה. כשהוורדים לא פורחים, ניתן להתרשם מפריחה אינטנסיבית של אפרסקים, שקדים, ושאר פריחה מדברית.

ג'בל סירווה – הגבוה ביותר משלושת האזורים, מתאים לביקור בסוף מאי. אזור בעל סלעים מגמתיים כהים, שממוקם בין רכס האטלס הגבוה לאנטי אטלס. הנופים של הרכסים שנשקפים ממנו מרהיבים, ודווקא ההגעה אליו היא הקלה מבין השלושה. בחלקו הגבוה ישנם המוני נוודים, שניתן ללכת איתם במשך ימים ולהקיף את פסגת האזור.

מרוקו
ההופעות הותאמו לקהל התיירים שפוקד את הכיכר המרכזיתצילום: יזהר דמטר

בסוף הטיול, כשעומדים ב"ג'מע אל פנה" עם כוס מיץ פירות, אל מול כל העושר הזה, בולטים פתאום אנשי המדבר הצנועים, שחיים בדלות כל כך גדולה ויחד עם זאת נדמה שהוויית חייהם עשירה בהרבה מזו התיירותית כאן בכיכר. מרוקו היא שיעור מעניין, והמדבר המרוקאי הוא שיעור לנשמה.

___

יזהר דמטר הוא מדריך טיולים ומטייל עצמאי ברחבי העולם

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ