24 שעות בג'מע אל-פנאא במרקש: חלון פתוח להווה המרוקאי

ג'מע אל-פנאא אינה בדיוק כיכר טיפוסית, אחת מני רבות במרוקו, אלא יריד ענק ובמת הופעות יוצאת דופן. בעיניים מפוכחות קשה שלא לתהות - מה נותר ממרקש האותנטית ומה הצגה מהממת חושים לתייר המערבי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'מע אל פנאא'
ג'מע אל פנאא'צילום: Hang Dinh / Shutterstock.com
יזהר דמטר

היום בג'מע אל-פנאא (Djema El-Fna), כיכר הכניסה לעיר העתיקה במרקש, מתחיל עם זריחת השמש. בדוכני המיצים מערבבים המוכרים את מיץ התפוזים המתוק, מנקים את סביבתם ומחממים את הגרון לצעקות שיבואו בהמשך היום. אחריהם יתפסו מקום בכיכר שחקני ההופעות של היום. המחללים לנחשים יקימו את השמשייה מתחתיה יבלו, מאלפי הקופים יפתחו את הכלוב ויחכו למשפחה הראשונה שתבוא ותעשה סלפי עם קוף כבול בשרשרת כבדה. המאלפים כבר למדו להסתיר אותה, שלא להרוס את התמונה הקלאסית מהכיכר.

ג'מע אל פנאא'
הקמת השמשיות בג'מע אל פנאא. התארגנות הבוקר לפני שההמונים מציפים את הכיכרצילום: מארק ליברמן

בין הדוכנים והשמשיות, השחקנים והמחללים יצטופפו חבורות נשים שתציירנה בחינה קווים מסולסלים על עורפה של נערה. בעבר, חבורות נשים אלו ישבו וציירו זו על זו, בתקווה שעובר אורח אמיד ירצה להתחתן עם אחת מהן. בשיא הצוהריים, כשיהיה ממש חם – מוכרי המים הלבושים בצבעוניות - יתחילו לדרוש את תשומת הלב.

לקראת ערב יקופלו השמשיות ואת מקומם של מופעי היום יחליף יריד אוכל ענק שבנוי מצינורות מתכת וסרט הדבקה. ביריד, גברים חמושים בתפריט יעצרו אתכם בגסות בגופם, רק על מנת שתיכנסו לאכול אצלם. את המחללים לנחשים יחליפו מוכרי עששיות סיניות, את הקופים יחליפו נערים שיבצעו תרגילי אקרובטיקה לצלילי בידורית חבוטה. אחרונים יעלו מספרי הסיפורים, ככל הנראה השריד המקורי האמיתי של הנעשה בכיכר זו כבר מאות שנים.

מעגלים-מעגלים של אנשים מכל קשת הגילאים יקיפו חבורה שתנגן, תצעק ותספר סיפורים בשפה המרוקאית. אני מודה שמעולם לא הבנתי מילה אחת מהסיפורים, אבל הם תמיד נשמעו לי מעניינים במיוחד. הכול חוקי במופעים הללו: רקדניות בטן, גברים מחופשים לנשים, בנזין שנדלק על הרצפה כדי ליצור אפקט של שריפה, ואיך אפשר בלי הילד שיעבור ויגייס תשלום בעבור המופע, ויברח ברגע שמישהו ישים לב כי הוא אינו קשור לצוות שכעת הופיע והוא רק רוצה את השלל.

ג'מע אל-פנאא אינה בדיוק כיכר טיפוסית, אחת מני רבות במרוקו, אלא יריד ענק ובמת הופעות יוצאת דופן. בעיניים מפוכחות ניתן להביט באמצעותה פנימה אל היסטוריה של מרקש, ולהבין את התהפוכות שעברה העיר במאה השנים האחרונות. הכיכר היא הצומת בין מסגד הקוטוביה הגדול, העיר העתיקה (ה-"מדינה") והשוק של מרקש.

על פי רוב הדעות, פירוש השם "ג'מע אל-פנאא" הוא כיכר האבודים, זכר לשושלת המוראביטון שבנתה את מרקש לפני אלף שנים. האגדה מספרת שמול המסגד, שבעבר היה במרכז הכיכר (וייתכן שמשם הגיעה המילה "ג'מע"), נערכו משפטי ראווה למתנגדי המשטר, פושעים מזדמנים או שבויי קרבות שהשושלת חפצה להראות לתושביה ולהתגאות באופייה הלוחמני. המשפט המוראביטוני היה יעיל במיוחד, ומיד לאחר גזר הדין, הוא גם היה בא אל ביצועו (ומכאן, האבודים כמובן).

ג'מע אל-פנאא בימינו היא הצגה. מופע מהמם חושים בעבור התייר המערבי. מעבר לזה, הביצוע המרוקאי לחלוטין של היום הותאם ונבנה עבור התייר המערבי. הוא מעלה שאלות מעניינות על מראית העין של מרקש והאם נשארה בכלל אותנטיות בעולם התיירות של היום.

המחשבה הזאת חלחלה בי בזמן שאני שותה את כוס מיץ התפוזים הראשונה בשוק. היא פשוט הייתה מתוקה מדי. בהמשך כבר ראיתי איך מוכר המיצים מערבב פנימה מי סוכר מדי פעם בפעם. אחר כך כשראיתי את מחללי הנחשים נזכרתי שאין בכלל נחשי קוברה במרוקו. יתרה מזאת, המרוקאים מאמינים שהג'ין (השד) נמצא בהם ובדרך כלל משתדלים להתרחק מנחשים. הקוף הברברי הכלוא בשרשרת כבר עמוק בתוך רשימת החיות הנכחדות במרוקו, ורוב הסיכויים שהתיירים המצטלמים איתו לא מבינים אפילו שהם רק מזיקים לו יותר. החינה כבר מזמן לא מגיעה מהשדות שבגבול הסהרה, אלא מסין, כמו אחוז ניכר מהסחורה בשוק, והאוכל בשוק אינו קרוב באיכותו לאוכל הרחוב שניתן למצוא פחות ממאה מטר מהכיכר. אבל סימן השאלה הגדול ביותר עולה בערב, כשעולים מספרי הסיפורים. האם באמת במדינה שמרנית כל כך הגיוני שרקדנית בטן תחולל במרכז הכיכר?

במאה השנים האחרונות, שווקה מרוקו בתור "המזרח הקרוב ביותר" לאירופה המערבית. שכונות צרפתיות נבנו במרקש בזמן שמרוקו היתה תחת חסות צרפת, ואילו השפה הצרפתית והפקידות הגיעו לכל מקום כמעט במדינה. התיירים הצרפתים שמגיעים אליה מרגישים שאפריקה מעולם לא הייתה נגישה כל כך, והוכיח זאת מרחק השיט הקצר יחסית מדרום צרפת. התיירים שמצפים למצוא את הסמלים אותם הכירו מהמזרח ומאגדות אלף לילה ולילה, מקבל זאת בגדול בג'מע אל פנאא. ככה הגיעו אל הכיכר רקדניות הבטן ומחללי הנחשים, כך מוכרי המים הרוו את צמאונם של האירופאים שלא מאמינים כמה חם יכול להיות בקו רוחב 31 בצוהרי היום, וכך נמזג לו מיץ תפוזים מתוק מדי שהוא סמל העסיס החקלאי שאינו אירופאי (גם פרדסי הארץ נהנו מהמיתוג הזה שנים רבות).

רקדניות בטן בשוק במרקש
מאין הגיעו רקדניות הבטן לכיכר?צילום: מארק ליברמן

כיום, כשאני חוזר ומביט בכיכר, מנסה להיות מודע לכל אלו, אני עדיין מוצא עניין רב דווקא ב"חוסר המקוריות". אני מתבונן בדברים, ומנסה להבין את ההיסטוריה שלהם. אני מוצא הקשרים מעניינים לא פחות, מאשר הפליאה שיכולתי להרגיש, אם הייתי מביט בכיכר בעיניים מערביות שמוקסמות מהמזרח הקרוב כל כך.

לכיכר יש עוד שעה אחת מעניינת במיוחד. לפנות בוקר, כשהיא ריקה מהמוני התיירים. אז מוכרי הקפה מגישים קפה מתובל ומתוק בכוסות חמות לנהגי המוניות, ליצאניות ולמבקרים כמוני שמחפשים מונית לשדה התעופה. הסיפורים שלהם על הכיכר עוברים מפה לאוזן כבר כמה דורות, והם מהמצחיקים, העצובים, והמעניינים ביותר ששמעתי במרוקו. לרובם צרפתית טובה, ולידם בטוח ישנו גם מישהו שישמח לתרגמם עבורכם לאנגלית.  

____

יזהר דמטר הוא מדריך טיולים במרוקו ומטייל עצמאי ברחבי העולם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ