ובינתיים בניו זילנד: בלי מסיכות, עם קהל ותמונות שנראות כמו מעולם אחר

ישראל היא לא ניו זילנד. אין לה את הנופים של ניו זילנד, את הטבע הפראי, את האנשים הכפריים החביבים ובעיקר – יש בה קורונה, בזמן שבניו זילנד כבר לא. ממש לא. לקראת סוף מאי החלו להגיע הידיעות מניו זילנד שטענו – "ניצחנו את הקורונה". למרות ספקנות רבה, שהתערבבה ב"למי איכפת, גם אנחנו ניצחנו", החודשים עברו הוכיחו כי בניו זילנד אכן מקרים ספורים בלבד.

נכון לעכשיו רק 25 מתים נרשמו במדינה כשמספר החולים הפעילים במדינה עומד כעת על 58 – כולם הגיעו עם הקורונה מחו"ל.

כפועל יוצא ממדיניות האפס חולים של המדינה, ניו זילנד הצליחה לבודד כל מקרה ומקרה ולהפוך את המרחב הציבורי לנקי ובטוח. לכן, בשעה שבשאר העולם נכנסים – שוב – לסגר הדוק שטומן בחובו השלכות הרסניות על הכלכלות, בניו זילנד חוגגים. בלי מסכות, בלי ריחוק חברתי וללא הגבלות מכל סוג, במדינה השלווה החיים נמשכים כסדרם כולל אירועי ספורט המוניים ופסטיבלים מרובי משתתפים.

התמונות המגיעות מהמדינה מצליחות לערער גולשים רבים שיכולים רק לראות את ההתנהלות של ראשת הממשלה שם, ג'סינדה ארדרן לעומת ניהול המשבר אצלם ולהבין כמה גדול המרחק בינם לבין ניו זילנד, היום יותר מתמיד.

אחת הטענות המופנות כלפי המפנים את מבטם לעבר ניו זילנד כטוענים "למה לא אצלנו"? – היא ששם מדובר במדינה קטנה, המוקפת מכל עבר בים וכזו שמסוגלת לסגור בקלות אתה כניסה אליה מנמלי התעופה או המעברים היבשתיים. די מזכירה את ישראל, לא?