ברצלונה חזרה לתושביה, אבל איש כבר לא יקרא: תיירים הביתה

לא מעט מתושבי ברצלונה מעולם לא ביקרו בסמליה הגדולים והמוכרים של העיר. טוב, זה לא קל כשעד לא מזמן על כל תושב היו ששה תיירים. כעת, כשהעיר ריקה והתיירים אינם - תושבי ברצלונה מגלים אותה מחדש ולומדים על עצמם משהו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
כיכר קטלוניה ריקה
ברצלונה. כיכר קטלוניה ריקה ואפילו כייסים אין כאןצילום: nito / Shutterstock.com
טל הולצמן-סגל
ברצלונה
טל הולצמן-סגל
ברצלונה

בדיוק יומיים עברו מהרגע שנחתנו בברצלונה - זוג הורים, שני ילדים ותשע מזוודות - עד הפעם הראשונה שנחו עינינו על כתובות גרפיטי שקראו "תיירים הביתה". אחרי זה היו גם שלטים של “תיירים הורסים את העיר", שלטי הכוונה עליהם חיצים עם הכיתוב "תיירים – עוד 15 ק"מ לשדה התעופה", תודה לשיעורי הספרדית, ועוד שלל דרכים להביע את מורת רוחם של התושבים מהמון התיירים ששוטף בקביעות את העיר.

כשהתחיל עידן הקורונה ושיתפתי ברשתות חברתיות תמונות של ברצלונה הריקה מתיירים, תמיד היה מי שהגיב בסגנון "הנה המקומיים קיבלו את מה שרצו, נראה אותם עכשיו בלי תיירים". אז קודם כל תנו לי לנפץ מיתוס – אף מקומי נרגן ככל שיהיה, לא רוצה עיר ריקה מתיריים. אף אחד לא חלם שיגיע הרגע הזה ואף אחד גם לא פילל אליו. כולם מבינים מה משמעות התיירים לעיר ואיך היא בעצם לא יכולה להתקיים בלעדיהם. השאיפה הייתה תמיד לדלל את התיירות, אף פעם לא לחסל אותה לגמרי.

קצת נתונים יבשים (פרה עידן הקורונה): ב-2018 ביקרו בברצלונה 9.12 מיליון תיירים, ב-2019 המספר כבר עמד על 9.47 מליון תיירים. מספר התושבים בעיר בשנים האלה עמד בממוצע על 1.6 מיליון. בחישוב מהיר מדובר על פי ששה תיירים מאזרחים. תארו לכם - על כל מקומי הסתובבו בעיר שישה תיירים. אגב, חלק לא מבוטל מהתיירים היו מגיעים לעיר ליום אחד דרך ספינות תענוגות, הקרוזים, גודשים את העיר בשעות היום ועוזבים אותה לעת ערב, בלי להוציא בה כמעט כסף.

במלים אחרות, לאורך השנים נוצרו בברצלונה אזורים שלמים שהם "של תיירים", בהם המקומיים לא מעזים לדרוך. בפועל מדובר על כל מרכז העיר שהופקע מתושביו: הרובע הגותי, רובע אל בורן וברצלונטה (הנמל) מחוץ לתחום. ואם זה לא מספיק, כולכם בטח מכירים את הסגרדה פמיליה והמבנים האחרים של גאודי ותוסיפו לזה עוד אטרקציות מוכרות בעיר כמו הקתדרלה, מוזיאון פיקאסו, פארק גואל ומונז'איק ועוד שלל נקודות בעיר שמושכות אליהן מיליונים מרחבי העולם, אבל לא את המקומיים. לפעמים קשה לא להאמין כשאנחנו פוגשים חברים קטלאנים רבים שחיים פה בברצלונה כל חייהם, שלא ביקרו מעולם בסמליה של העיר, אותן אטרקציות תיירותיות, למרות שרובם נמצאים ממש קרוב לביתם. למה? פשוט מאוד, אף מקומי לא רוצה להצטופף שעות בתור עם אלפי תיירים.

שדרות הראמבלס בברצלונה, ריקות מתיירים ולא מעט חנויות סגורותצילום: Irenesed / Shutterstock.com

עוד נתון מעניין: בשוק הבוקרייה מבקר כמעט כל תייר שמגיע לעיר. מנתונים שמגיעים מהנהלת השוק עולה שמבקרים בו בממוצע כ-45 אלף איש ביום, מה שגורם לכך שמוכרי המיצים והחמון החתוך בכניסה לשוק נהנים מהשפע, אבל מיגל שמוכר עוף במשקל כבר עשרות שנים או פבלו, בעל דוכן הביצים שירש מאביו, נמצאים בבעיה כלכלית קשה כי אף מקומי בר דעת לא ייכנס לעשות את קניותיו היומיומיות בבוקריה. כל מה שהתושבים בעצם ביקשו זו עיר בה אחוז התיירים הוא פרופורציונלי ביחס לכמות התושבים ושיחיו יחד בשלווה והרמוניה. ואז הגיעה הקורונה.

ב-8 במרץ, כמו בכל שנה, צעדתי עם בתי בצעדת יום האישה בעיר. יום חג אמיתי פה בספרד. ברחובות ברצלונה צעדו לצדנו כ-50 אלף נשים וגברים. באותו זמן צעדו במדריד כ-120 אלף. "מסיבות קורונה", יקראו לצעדות האלה אחר כך, בצחוק מהול בהרבה עצב וחרטה. באותה צעדה במדריד נדבקו רבים, בין השאר גם אשתו של ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ס. לאחר הצעדה פרסמתי תמונות ממפגן העוצמה הזה בעמוד הפייסבוק שלי וזכיתי לתגובות רבות ממשפחתי וחבריי בישראל, שכבר הייתה עמוק בהתגוננות מפני הקורונה. "היסטרים, אתם לא מבינים", אמרתי להם, "פה בברצלונה אין קורונה". באמת, האווירה בעיר הייתה רגועה ואף אחד לא דיבר ממש על הווירוס ההוא מסין.

שוק הבוקרייה ברצלונה בימי הקורונה. בבת אחת נעצרה התיירותצילום: Sherkeen Alou / Shutterstock.com

כשלושה ימים לאחר מכן נסגרה מערכת החינוך בקטלוניה וספרד נכנסה כולה למצב חירום ולהסגר כללי מהמחמירים שהיו בעולם כולו. למעשה, כל העיר נסגרה חוץ מבתי מרקחת וחנויות לממכר מזון. חל איסור מוחלט לצאת מהבית שלא לצרכי קניית אוכל וחירום. איך זה נראה בפועל? שני ילדיי, כמו שאר ילדי ספרד, לא יצאו מפתח הבית 48 יום ובן זוגי או אני יצאנו פעם בחמישה ימים עד שבוע להצטייד באוכל.

יחד עם הסגירה הכללית של העיר נעצר ביום אחד ענף התיירות עליו היא מתבססת וממנו היא חיה. יש טוענים שהסיבה האמיתית לכך שספרד מתנגדת כל כך לעצמאות קטלאנית היא פשוט כי היא אינה רוצה לאבד את ההכנסות המאוד נדיבות מהענף. בתחילת השנה דיווח המכון הלאומי לסטטיסטיקה כי תיירים הוציאו בקטלוניה 21.3 מיליארד יורו ב-2019, יותר מבכל שאר חלקי המדינה. כדי להבין את גודל המשבר התיירותי, לאחרונה פורסם כי בהשוואה לחודש יוני שעבר, זה הנוכחי סימן ירידה של למעלה מ-95 אחוז בהוצאות של אזרחים זרים בספרד.

ברצלונה. כיכר קטלוניה ריקה ואפילו כייסים אין כאןצילום: nito / Shutterstock.com

כ-150 אלף תושבי ברצלונה עוסקים בתיירות באופן ישיר, אבל הנתונים גדולים הרבה יותר אם לוקחים בחשבון שירותים ועסקים אחרים שנהנים ומתבססים מן הסתם על הנהירה לעיר. אלה הרבה מאוד אנשים שמנסים עכשיו להבין אם יחזרו בקרוב – או אי פעם - לעבוד, או שעליהם לתכנן מסלול מחדש.

בברצלונה כיום יש הרגשה שהעיר חזרה לתושביה. כשיצאה ספרד ממצב החירום והתחילו להיפתח בתי עסק בעיר, אחד הדברים הראשונים שעשתה עיריית ברצלונה היא לפתוח את אתרי התיירות ולהעניק לתושביה כניסה חינם, כי גם להם (ולנו) מגיע לראות את הסגרדה פמיליה מבפנים. יש משהו נחמד בללכת עם הילדים לשחק במתקני השעשועים בפארק גואל ולהאכיל יונים בפלאסה קטלוניה ללא חשש מכייסים או מסתם המולה מוגזמת.

שוק בוקרייה בימים הטובים לפני הקורונה צילום: Kiev.Victor / Shutterstock.com
סוף סוף יש אוויר בעיר, אבל הלב יוצא לאותם בתי עסק סגוריםצילום: Nacho Doce/רויטרס

אבל עוד משהו קורה כשמגיעים למרכז העיר. כשמסתובבים בסמטאות הרובע הגותי, רואים כמה בתי עסק נסגרו כשהוכרז מצב החירום במדינה ועד היום עדיין לא נפתחו, חלקם הגדול כנראה לא ייפתחו לעולם; או מספר שלטי ה"להשכרה" התלויים על בתי העסק הנעולים בשרשראות בשדרות הרמבלאס המפורסמות; או כמה ריקות המסעדות בנמל, שלפני כמה חודשים לא היה סיכוי להשיג בהן מקום. למראה כל אלה אפשר לנחש, אם תשאלו אותי, שכתובות "תיירים הביתה" כבר לא ירוססו על הקירות בברצלונה.

___

טל הולצמן סגל היא הבעלים של My Secret Barcelona-Tour the city like a local

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ