בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל הקטנה על חוף האוקיינוס השקט

סנטה טרסה היא עיירת דייגים קטנה בקוסטה ריקה, עם רחוב סלול אחד. השחקן מל גיבסון בנה כאן את ביתו - וכך עשו גם מאות ישראלים, פליטי תזזית החיים

תגובות

גם כאשר מגיעים לסוף העולם ופונים שמאלה, המסע עוד ארוך. דרכי עפר רצופות מהמורות, גשרים צרים למעבר כלי רכב אחד, הנסיעה אטית, 25-30 קמ"ש. סבך עצים וצמחים מטפסים סוגר מכל צד עד שלפתע, ברגע אחד, נפתח הג'ונגל וכחול אוקיינוס עז ממלא את העיניים. הגענו לסוף היבשת, לסנטה טרסה בקוסטה ריקה. בליל הסדר, יותר מ-300 ישראלים חגגו כאן, במקום המכונה בפי רבים ישראל הקטנה.

אתר האינטרנט TripAdvisor, המשמש מדריך ל-45 מיליון תיירים בעולם, ממקם את סנטה טרסה ראשון בין עשרת החופים המלהיבים ביותר במרכז אמריקה ודרומה. השמש הנצחית, מי הבדולח החמימים כל השנה, החול הלבן והרך, גלי הגלישה, השלווה. ישראלים רבים עשו להם את המקום הזה לבית בשנים האחרונות. פתחו שם עסקים, הקימו בתים, הולידו ילדים ובנו קהילה. הם אינם מתחבטים בשאלות זהות, הם חיים את הרגע.

חצי האי ניקויה הוא לשון יבשה, מעוקלת כמו אף נשרי גדול, היוצאת מצפון-מערב קוסטה ריקה אל תוך האוקיינוס השקט. בימים קדומים חיו כאן אינדיאנים בני שבט הגארביטו, שהתפרנסו מציד ודיג, שהיערות והים סיפקו להם בשפע. עם בוא הכובשים הספרדים הם הושמדו כמעט במלחמה ובמחלות. אלה שנותרו בחיים שועבדו ומתו כעבדים. רק מיעוט קטן שרד. עד שנות ה-90 של המאה ה-20 היתה סנטה טרסה כפר דייגים קטן ומנומנם, שתיירים פקדו מדי פעם, בעיקר חובבי גלישת גלים. אלה סיפרו מפה לאוזן על סגולותיו יוצאות הדופן של החוף.

פלאפל ומנגו

אבי אברהם, בן 42, בת ימי לשעבר, משקיף מפינת החצר המוצלת על עבודת המלצריות במסעדה "זולה" השייכת לו. המקום הומה ישראלים, צעירים שזופים שעורם מכוסה מלח. פטפוט ער ושמח בעברית נשמע מכל עבר, מנגבים חומוס ואוכלים פלאפל, או אוכלים שניצל עם סלט בפיתה ולוגמים שייק מנגו, או פרי גואנבנה קרים כקרח. "לפני שמונה שנים עשיתי טיול גלישה, הגעתי לקוסטה ריקה והתגלגלתי למקום הזה", מספר אברהם. "אני זוכר את הרגע ששכבתי מתנדנד בערסל על החוף, אומר לעצמי: ?אני חוזר לכאן'. טסתי לארץ, מכרתי עסק שהיה לי, לקחתי את אחי, רותם, שסיים אז בדיוק את השירות בצבא, ובאנו לסנטה טרסה. התחלנו מכלום, עבדנו קשה. בשלב ראשון פתחנו את המסעדה ?זולה', ואחר כך את בית המלון ?זולה אין'.

"מה מחזיק אותי פה? אני קם בבוקר, שותה קפה ויורד בנחת לים, במשך כל השנה אני מתחיל את היום בגלישה. בארץ הייתי קם, יוצא מהבית בריצה, נכנס לפקקים באיילון, לחץ, בלגן".

לדבריו, ראשוני הישראלים שהתיישבו במקום, לפני כ-12 שנה, היו צעירים מאשקלון. אחר כך באה העלייה השנייה, מבת ים ותל אביב, והגל השלישי עוד נמשך: קיבוצניקים, מושבניקים ובני ערים אחרות. בשנים הראשונות ההן, ההזדמנויות העסקיות היו מפתות ביותר. קרקעות בסמוך לקו החוף נרכשו מהמקומיים במחירים נמוכים להפליא, 6,000 עד 20 אלף דולר לדונם. גם הפיתוח והבנייה היו בהישג יד למי שבאו עם מעט חסכונות. ישראלים פתחו מסעדות, בתי מלון, חנויות בגדים, סוכנות ציוד גלישה ובית ספר לגלישה, והדור האחרון גם החל לעסוק בנדל"ן. בסנטה טרסה מתגוררים היום דרך קבע יותר ממאה ישראלים - בודדים, זוגות ומשפחות עם ילדים - שמחזיקים כ-15% מהעסקים במקום.

במשך כל השנה נמצאים שם עוד 300-400 ישראלים "זמניים". זאת קהילה מגובשת מאוד, מעיד אברהם. "כולם כל הזמן יחד, בחוף יחד, הולכים לראות את השקיעה יחד, את החגים עושים במשותף. בזמן האחרון גם נפתח בית כנסת במקום - חנות ריקה שהפכה למקום תפילה - ויש אי-מייל קהילתי להעברת הודעות, ימי הולדת וכל מה שמעניין".

אברהם התחתן עם צעירה מקומית, והוא אב גאה לתינוקת בת 10 חודשים. לדבריו, "המקום נעשה פופולרי לזוגות בירח דבש. מתפתחת גם תופעה של משפחות עם ילדים ששוכרות כאן בית ובאות לחודש-חודשיים. קוראים לזה לקחת הפסקה בחיים. מלבד זה, נמשכים לכאן תיירים מכל העולם, מה שהופך את סנטה טרסה למקום צבעוני ותוסס כל השנה. היישוב והחוף שומרים על אופי אותנטי. אבל יש כל השירותים לתיירים, מתרמילאים תפרנים ועד טיילים עשירים. אפשר להשיג חדר ב-20 דולר ללילה וגם באלף דולר, בבתי המלון הגדולים".

משהו חינוכי

הרחוב הראשי של העיירה הוא רחובה היחיד - דרך עפר, שכל הכוונות הטובות לכסות אותה באספלט נשטפו במי הגשמים הכבדים שיורדים בעונה הגשומה, בין מאי לדצמבר. הרחוב מקביל לאוקיינוס, טובל בצמחייה טרופית ססגונית, ומשני צדיו בתי עסק: הסופרמרקט של רוני, מסעדה איטלקית, בית הספר לגלישה של עמית. מהפרסומות אפשר ללמוד איפה אוכלים ג'חנון בשבת או איפה הפלאפל הטוב בעיר. התנועה נעשית בעיקר בטרקטורונים, אופנועים ואופניים, וקוד הלבוש הוא כפכפים, מכנסיים קצרים, טי-שירט וזקן בן יומיים.

שלומי מרמלשטיין מהרצליה מתנדנד בערסל ב"משרדו" על החוף, מתבונן בשתי בנותיו הקטנות, סיוון וגבריאלה, שרוכבות על סוסים. הוא בא לכאן לפני שמונה שנים, לירח דבש עם רעייתו אדל, ילידת ניו יורק. "בחופשה ההיא", מספרת אדל, "החלטנו שכאן אנחנו רוצים להביא את ילדינו ולגדל אותם". הם רכשו חלקת אדמה ליד החוף, בין עצים, ובמשך הזמן פיתחו את המקום, בנו שלושה בתי קיט להשכרה לתיירים. כעת הם משלימים הקמת בר בסגנון אינדיאני המשקיף אל הגלים.

"ילדי הישראלים לומדים בדרך כלל בבית ספר פרטי, שנמצא במרחק נסיעה קצרה מאוד מסנטה טרסה. בית ספר קנדי, שהלימודים בו מתנהלים באנגלית ובספרדית", אומרת אדל. "יש רעיון לפתוח מסגרת לימודים ישראלית, אבל זה בשלב הדיבורים. בינתיים, אנשי חב"ד מארגנים משהו חינוכי בימי ראשון".

אביו של שלומי, דוד ("בן 73, עוד מעט בן 20", אומר עליו שלומי בחיבה), בא כמה פעמים לבקר את בנו, כלתו ונכדותיו בסנטה טרסה, והחליט להשתקע במקום. בעבר היה בעליו של בר "ממה קוקה" באזור הבורסה ברמת גן. כאן פתח מסעדת סושי, מנצח על שתי מלצריות צעירות, משוודיה ומניקרגואה, ורואה עצמו בר מזל. "המקום מצא חן בעיני, היו לי קצת חסכונות, ושלומי סיפר לי שיש מקום מתאים, אז פתחתי את העסק", הוא אומר. "אני קונה דגים טריים מהדייגים המקומיים ומאכיל את התיירים".

על החיים בסנטה טרסה הוא אומר: "אני קם בבוקר, עושה לי קפה, יושב על המרפסת מתחת לעץ מנגו. הקופים קופצים על הענפים מעל לראשי, אני מפזר פירורי לחם לציפורים, והן שרות לי. בשעות הפנאי אני רואה את ערוצי הטלוויזיה מישראל, על צג המחשב. כך אני שומר על קשר עם המציאות בישראל. השורשים שלי בארץ - אבל החיים שלי פה, הבריאות טובה, לחץ הדם בסדר".

עם הדור הצעיר של הישראלים בסנטה טרסה נמנה ארז יצקן, תל אביבי בן 28, שהפך לאיש נדל"ן מצליח בסביבה. "אני קונה אדמות בגרוש וחצי, מפתח, מקים תשתיות, מחלק למגרשים ומוכר לאמריקאים, לקנדים ולאחרים, שרוצים לבנות לעצמם בית נופש בקוסטה ריקה".

כמה זה גרוש וחצי? "הפרויקט האחרון שלי הוא שטח של אלף דונמים, לא רחוק מכאן, שנקנה מאיכרים מקומיים ב-1.25 דולר למטר מרובע. אחרי הפיתוח אפשר יהיה למכור ברווח של כ-400%. אני מארגן קבוצות משקיעים ישראלים. כל אחד מממן בכספו חלק מן הרכישה, ובסופו של דבר הם עושים רווחים טובים על כספם".

לפני יותר מעשר שנים, בטרם גיוסו לצה"ל, בא ארז לסנטה טרסה לטיול גלישה. "ישנתי על החוף באוהל, ויום אחד סיפר לי בחור אמריקאי שהוא קנה כאן עשרה דונם ב-10 אלפים דולר. הסיפור הזה רדף אותי כל הזמן. השתחררתי מהצבא, למדתי מסחר בניירות ערך, הקמתי עסק לשיפוץ מכוניות ישנות ומכירתן כ'רכב אספנות', אבל חשבתי על סנטה טרסה. עד שיום אחד, לפני חמש שנים, עזבתי הכל והגעתי לפה. מאז אני גולש, לפחות שעתיים כל יום, ועושה עסקים בשאר הזמן. רחוק מהלחץ והרעש שהיו סביבי בארץ".

אזור סנטה טרסה מושך גם מפורסמים כמו מל גיבסון, שבנה לו בית חלומות על מורד ההר המשקיף אל האוקיינוס. בשנה שעברה, כשאירח בביתו את הזמרת בריטני ספירס, הוצף האזור בצלמי פפראצי לכמה ימים, ואחר כך שב השקט. בדיחה מקומית מספרת שגיבסון, שעורר בעבר סערת רוחות בהתבטאויות אנטישמיות, בא לקצה העולם לבנות לעצמו בית מפלט, רק כדי לגלות שהוא מוקף שם ביהודים.

בבוקר, עם הזריחה העולה מעל צמרות עצי הג'ונגל וניחוח הקפה הטרי, באים אלפי פרפרים בשלל צבעים לפקוד את הפרחים סביב. לכל סוג מהמעופפים המרהיבים האלה יש הפרחים שלו, שצבעיהם תואמים לצבעי כנפיו ומהם הוא ניזון. סוג של הרמוניה בטבע. המקומיים יודעים זאת ושותלים במכוון פרחים מסוימים שימשכו את הפרפרים. ייתכן שמצאו גם את סוג הפרחים שמושך ישראלים. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו