פואס: ביקור בהר געש פעיל אך ידידותי למדי

עמוד קיטור לבן שעלה מלוע הר הגעש פואס, שנמצא מול הבית שלי, סימן לי שהגיע הזמן לבקר את השכן הוולקני שלי, לפני שיהיה מאוחר מדי

שלמה פפירבלט
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
poás volcano
הר הגעש פואס (Poás)צילום: Carlos Reusser Monsalvez

אני מכיר אותו שנים את הר הגעש פואס (Poás), הוא נמצא שם מולי, מול המרפסת, על רכס ההרים אשר מעבר לעמק המרכזי של קוסטה ריקה, מרחק נסיעה לא ארוכה מעיר הבירה סן חוסה. בוקר אחד בספטמבר האחרון, עם הקפה הראשון, ראיתי עמוד קיטור לבן עולה במרחק מלוע הפואס הנמצא בגובה 2,708 מטרים מעל פני הים. במלים אחרות, התפרצות.

קוסטה ריקה היא בין השאר גם מקום עם פעילות געשית קבועה, והיא ערוכה לכך. הכשרת אנשי מקצוע, מעקב תמידי באמצעות ציוד מתקדם ותרגול תגובה מהירה, עושים את העבודה וכבר הוכיחו עצמם בעבר. תיירים מגיעים למדינה גם על מנת לבקר בנוחות יחסית לוע של הרי געש, חוויה יוצאת דופן, סוג של צפייה מקרוב בכוחות העצומים הפועלים בבטן האדמה. כאן, בזכות דרכי גישה נוחות, זאת פעילות המתאימה גם למי שאינו בנוי לספורט אתגרי.

הר הגעש פואס
המראה של הר הגעש פואס מחלון ביתו של שלמה פפירבלט בקוסטה ריקהצילום: שלמה פפירבלט

מאז שנות העשרים של המאה ה-19, כשקוסטה ריקה זכתה בעצמאות מספרד - מראים הרישומים על כך שהר הגעש פואס התפרץ כ-40 פעמים. ההתפרצות החזקה האחרונה התרחשה באפריל של שנת 2017, מבקרים פונו מהמקום והשטח נסגר ברדיוס של 2.5 ק"מ מהלוע למשך 17 חודשים.

כיום, ניתן להגיע אל הר הגעש פואס בדרך העולה בתוך נוף שווייצרי קיצי, משובץ כרי דשא ושדות תות. אגב, המותג תות שדה פואס המוכר היטב בקוסטה ריקה, מקורו בשדות אלה שלמרגלות ההר.

פתיחתו המחודשת של הפואס חייבה שינוי מוחלט של אופן הביקור. כעת, אי אפשר לטייל בחופשיות בשביליו של מה שמכונה "פארק פואס", יער עננים שהוא בעצם שמורת טבע מיוערת בצפיפות ובעושר בלתי נגמר של צמחים שונים. השמורה המשתרעת סביב הלוע, סגורה לפחות עד להודעה חדשה. גם הביקור באגם בוטוס, הלוע הכבוי (ההתפרצות האחרונה שלו התחוללה כנראה בשנת 7,500 לפני הספירה), שנמצא גם הוא בשמורה - אסור כרגע.

הביקור באגם בוטוס, בלוע כבוי (ההתפרצות האחרונה שלו התחוללה כנראה ב-7500 לפני הספירה), הנמצא גם הוא בשמורה - אסור כרגע
הביקור באגם בוטוס, בלוע כבוי (ההתפרצות האחרונה שלו התחוללה כנראה ב-7500 לפני הספירה), הנמצא גם הוא בשמורה - אסור כרגעצילום: Inga Locmele / Shutterstock.com

ההתפרצות הקטלנית של הר הגעש באי וייט בניו זילנד, בדצמבר האחרון, שהביאה למותם ולפציעתם של מבקרים בהר, הוכיחה שוב כי אל הענקים המסוכנים האלה יש להתקרב בזהירות. אסור להניח לאדרנלין לסובב את הראש.

סלע לבה מספטמבר 2019
סלע לבה מספטמבר 2019 צילום: שלמה פפירבלט

למרות שתי התפרצויות קצרות בספטמבר האחרון, הביקורים בהר נמשכים ואני החלטתי לשוב ולבקר אצל השכן הוולקני שלי, לראות מה חדש. מספר המבקרים מוגבל ואת הכרטיסים ליום ולשעה קבועים יש להזמין (ולשלם) מראש באתר האינטרנט של "פארק פואס". הנסיעה למעלה נעימה כתמיד, בצד הדרך פזורות מסעדות רבות המציעות את ארוחת הבוקר המקומית המסורתית - "גאיו פינטו" - אורז, שעועית שחורה, אבוקדו, סלט עגבניות טריות ובצל, ביצה, בננות פלנטיין מטוגנות, בשינויים קלים ממקום למקום.

האמבולנס מוכן
פואס. האמבולנס מוכן. התפרצות הקטלנית של הר הגעש באי וייט בניו זילנד, בדצמבר האחרון, שהביאה למותם ולפציעתם של מבקרים בהר, הוכיחה שוב כי אל הענקים המסוכנים האלה יש להתקרב בזהירות צילום: שלמה פפירבלט

בחנייה של הפארק מכוונים את המבקרים להעמיד את הרכב עם הפרונט קדימה. שאלנו למה וההסבר הגיע מיד: "זה חוסך זמן במקרה שצריך להתפנות במהירות". המבקרים מחולקים לקבוצות על פי שעת התחלת הביקור הקבועה להם, והם מוזמנים להצטייד בקסדות - כל קבוצה וצבע הקסדה שלה. כל קבוצה מתבקשת להגיע אל האולם שבמרכז המבקרים ומקבלת הרצאה קצרה (באנגלית ובספרדית) אודות כללי ההתנהגות והזהירות. משם יוצאת הקבוצה לדרך במקובץ ועם ליווי של אנשי השמורה. מדובר בהליכה של כעשר דקות עד ל"יציע" הטבעי שהוכשר והותאם לצפייה בלוע.

החידוש שנוספו במקום הם עמדה מחסה עשויות בטון מזוין, להגנה על המבקרים. בהתפרצות האחרונה שלו השליך סביבו הפואס סלעי לבה לוהטים, שהתקררו בינתיים והם מוצגים לראווה ("הם היו אדומים מהחום כאשר נחתו בסמוך", מספר אחד המלווים). בנוסף, על כל מקרה, כל קבוצה זוכה לליווי של אמבולנס מצויד.

כל אלה נשכחים ברגע, כאשר מתגלה העין הירוקה-כחולה של המים המבעבעים, המעלים ענן קיטור, בלועו הפעור של הר הגעש. זה לא מקום לשחות בו - מדובר במים עם רמת החומציות מהגבוהות בעולם. לשחות לא, להסתכל כן. המראה המופלא מקיף את השוליים השחורים התלולים סביב הלוע, את סלעי הלבה הקרושה, את כתמי הגופרית הצהובים, הם תזכורת בזעיר אנפין למראה כדור הארץ לפני מיליוני שנים. זמן השהות במקום מוגבל, כעשרים דקות לכל קבוצה. אך המאמץ כדאי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ