ההורים שלי החליטו שנוסעים להודו, למה אני צריכה את זה?

כך נראה טיול משפחתי בן שלושה חודשים להודו, מפי שיר שלס בת שמונה וחצי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הטאג' מהאל בהודו
טאג' מהאלצילום: PRAKASH SINGH / AFP
ברנע שלס
ברנע שלס

כשההורים אמרו לי שטסים להודו לשלושה חודשים, הייתי המומה. חשבתי שהם צוחקים עלי. אחרי זה, כשהבנתי שזאת לא בדיחה ולא צחוק, מאוד התנגדתי. הסכמתי בקושי לשבוע. חששתי מאוד מהודו, כי סיפרו לי שהיא נוראית.

בטיסה, חשבתי לעצמי כמה אומללה אני. במקום לבלות עם חברים בכיתה ובחופש הגדול, חשבתי שאני הולכת לסבול בהודו.

כשהגענו להודו היומיים הראשונים באמריצר באמת היו מזוויעים. אחותי ואני לא אכלנו כלום כי הכל היה חריף אש. אמא ואבא? בשלהם, אוהבים אוכל הודי ולא מפסיקים לאכול.

צלחת טאלי עם צ'פאטי ותבשילים
הכל חריף אש, אוכל הודיצילום: Lisovskaya / Getty Images / iSto

השינוי התחיל כשעברנו למקום הבא - דרמקוט, אז התחלתי ליהנות. סוף סוף היו סביבנו המון ישראלים (מה שלא היה באמריצר), ושמחתי לגלות שיש הרבה מאוד משפחות כמונו עם ילדים בגילי.

היום? רגע לפני שאנחנו חוזרים הביתה, אני חושבת שהודו היא נהדרת. חוויתי המון חוויות חדשות בזמן שטיילנו שם. טיילנו במפלים, עשיתי אומגות, רכבתי על סוסים, הכרתי מלא חברים חדשים. בפעם הראשונה בחיי, טיילתי לבד עם חברות ביער ענקי בקלגה. עשיתי פיקניק באחו ענק ואפילו אכלתי אוכל הודי והתרגלתי לחריף.

הבת של רנע שלס, רתומה ברתמה
רגע לפני שאנחנו חוזרים הביתה, אני חושבת שהודו היא נהדרת. חוויתי המון חוויות חדשות בזמן שטיילנו שם. טיילנו במפלים, עשיתי אומגות, רכבתי על סוסים, הכרתי מלא חברים חדשיםצילום: ברנע שלס

אם אני צריכה לסכם, המקומות שהכי נהניתי בהם בהודו היו קלגה (בפרוואטי) ודרמקוט. בדרמקוט היה משהו ביתי ובקלגה נהניתי כי הכל היה רגוע. יכולתי לטייל בה לבד כי אין בה מכוניות.

המקום השני שהכי נהניתי בו היה ושישט (ומנאלי). במנאלי היה אותו משהו חם וביתי כמו בדרמקוט. בוושישט שוב עשיתי דברים שבחיים לא עשיתי קודם, למשל התרחצתי במרחצאות חמים (כשמסביבי המון נשים הודיות). למדתי בטיול הזה שאני יכולה לעשות עוד הרבה מאוד דברים שבארץ בדרך כלל אני לא עושה, שאני נהנית מהם ובכלל לא חשבתי שיהיו כיפיים.

דרמקוט בהודו
בדרמקוט היה משהו ביתי ובקלגה נהניתי כי הכל היה רגוע. יכולתי לטייל בה לבד כי אין בה מכוניותצילום: Jim W Kasom / Shutterstock

עכשיו אני בתאילנד. תאילנד היא משהו שונה לגמרי מהודו. אני ישנה באי שקוראים לו קופנגן והוא יפהפה. הכל פה ים ואני ישנה בבקתה עם ערסל ממש על החוף. אתמול עשיתי סיור איים והיה מהמם. עשיתי שנורקלים פעם ראשונה בחיים וראיתי דגים בכל הצבעים. אחרי זה הגענו בסירה לאי קטן, בו טיפסנו קצת והשקפנו על אגם יפה. אחרי זה עברנו לעוד אי וגם שם טיפסנו על הר שהיה בו נוף מושלם.

בטיול הזה אני מבלה הרבה שעות עם המשפחה שלי. זה שונה מבבית. לרוב זה כיף. יש לי הרבה זמן לשחק עם אחותי הקטנה. לפעמים זה מעצבן כי בקושי יש לי זמן להיות לבדי וכולנו באותו חדר כל הזמן. אבל אנחנו מתחילים לנסות להתפצל ולעשות גם זמן פרטי לכל אחד ועם ההורים לבד.

ברנע שלס, זוגתו ושתי בנותיהם
בטיול הזה אני מבלה הרבה שעות עם המשפחה שלי. זה שונה מבבית. לרוב זה כיףצילום: ברנע שלס

היום כבר הצעתי לאמא לעבור לשנתיים לארץ אחרת. פגשנו משפחות שחיות ככה וכל הזמן עוברות ממקום למקום וזה ממש ממש מיוחד ומגניב. זה גם עשה לי חשק להמשיך לטייל עוד. עכשיו אני מאד שמחה שנסענו לטיול, הודו היא בכלל לא מה שחשבתי שהיא. ותאילנד? היא כמו בחלומות.

עוד מעט חוזרים לארץ. אני קצת חוששת, אבל גם מאוד מתרגשת כי בשנה הבאה אני מתחילה בית ספר חדש וגם עצובה שהטיול נגמר.

_____

שיר שלס, בת שמונה וחצי, התחילה היום את כיתה ג'. מתגוררת בתל אביב וטיילה עם משפחתה במשך שלושה חודשים בהודו

ילדות צועדות בהודו
צילום: ברנע שלס

ברנע שלס

בעל הבלוג משפחה בדרכים במדור הטיולים של הארץ

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ