אחרי כמעט שלושה חודשים: הגיע הזמן לעזוב את הודו

איך אפשר לסכם חוויה מופלאה של טיול משפחתי בן כמעט שלושה חודשים בהודו? אין ספור חוויות נאספו בתרמיל המשפחתי שלנו וילוו אותנו עוד שנים רבות

ברנע שלס
אורי שלס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניו דלהי
ברנע שלס
אורי שלס

חזרנו למערכה שנייה בוושישט כמו לוחמים הלומי קרב שחוזרים הביתה. אחרי המסע שלנו בקינור וספיטי רק רצינו קצת שקט, להתפנק ולהיות במקום מוכר. ושישט הייתה בדיוק מה שהיינו צריכים. עזבנו אותה לפני קצת יותר מחודש וחזרנו עם תרמיל מלא בחוויות.

המפלים באזור ושישט בהודו
המפלים באזור ושישט בהודו, גם למי שאינו טיילן מקצועיצילום: Mubarak Khan / FS6_PHOTOGRAPHY /

העונה התיירותית בוושישט באזור מנאלי הסתיימה כבר בחודש שעבר והרבה דברים השתנו מאז ביקורנו. קודם כל – התפוחים הבשילו (עדיין לא לגמרי) ובכל מקום בצבצו להן נקודות ורודות ואדומות במטעים. הכפר התרוקן והתיירים עזבו. אטרקציות למיניהן שזכרנו מהסיבוב הקודם, כמו האומגה והלונה פארק המאולתר, נסגרו או ננטשו ונותרו עזובות ממפעילים.

פתאום הבנו שמחוץ "לעונה" ושישט ומנאלי הם כפרים מנומנמים ופשוטים כמו הרבה אחרים. רק "בעונה" הם לובשים, לכבוד התיירים כמובן, שמלה חגיגית ומעניקים את ההצגה המלאה של הודו ידידותית למשתמש.

ושישט
צילום: ברנע שלס

היינו כמה לילות בוושישט והתענגנו על המקומות המוכרים לנו מהסיבוב הקודם. אחר כך עברנו לעוד כמה לילות למנאלי עצמה, פגשנו את מנוח המקסים מהבית הישראלי בחיבוקים ונשיקות והתפנקנו על עוד קצת בג'חנון וטוסט גבינה, לצד דאבות משובחות עם אוכל הודי, שמענו הרצאה מרתקת על "זוגיות שוויונית" של ד"ר אור כץ ובין לבין עשינו קצת שופינג. וכך פתאום כמעט נגמר הטיול שלנו בהודו. 

כעת הגיע הזמן לשים את פעמינו לדלהי, שם סידרנו לעצמנו הרפתקה שונה לחלוטין.

ארוחת צהריים הודית בדרמקוט
ארוחת צהריים הודית בדרמקוטצילום: ברנע שלס

במסגרת מיזם יצירתי של שגרירות ישראל בניו דלהי, חיפשו "אנשים עם מקצועות מעניינים, שמטיילים בהודו ומוכנים להרצות בפני קהל הודי במטרה לקרב לבבות וקשרים בין הודו לישראל". כבר בישראל קפצנו על העניין, יצרתי קשר עם השגרירות והצעתי את עצמי למפגש כזה.

המפגש שהתגבש היה שולחן עגול של בכירי המשפט בהודו, שופט לשעבר, עורכות דין בכירות, מנכ"ליות של עמותות לזכויות נשים, פוליטיקאית, אקטיביסטית חברתית ואפילו מפיק סרטים דוקומנטריים על זכויות נשים בהודו ואני.

אומרים שאני לא יודעת לנוח, אבל האמת היא שמנוחה זה עניין מורכב עבורי. כשנוסעים לטיול בן שלושה חודשים, לא מחפשים רק לשכב על הגב ולספור כוכבים. חיפשנו לנו כמה שיותר חוויות, מסוגים שונים, ובשבילי שיחה עם בכירי המשפט ההודי על פמיניזם בישראל ובהודו, הייתה חוויה חד פעמית ומרגשת מאין כמוה.

ריקשה עם ילדים
ניו דלהיצילום: Don Mammoser / Shutterstock.com

כך יצא שיומיים לפני שהמשכנו לתאילנד הגענו לניו דלהי באוטובוס לילה של 12 שעות (לא נורא, אמרנו, אנחנו כבר מתורגלים ומחושלים) ונחתנו מאובקים ומותשים עם המוצ'ילות שלנו, היישר במלון פאר.

זה היה סיום הולם לחודשיים וחצי של הודו, שבהם שהינו באכסניות פשוטות והעלמנו עין מענייני הגיינה למיניהם. פתאום, ביומיים האחרונים זכינו להתפנק במלון אמיתי. הילדות וגם אנחנו התנהגנו קצת כמו מוגלי שהגיע לעיר הגדולה והתרגשנו מהכל: מארוחת הבוקר ועד הבריכה, וחגגנו כראוי את סיומה של התקופה הכל כך מיוחדת שעברה עלינו.

הפגישה בשגרירות ישראל בהודו
לדבר בהודו על פמיניזם בישראל ולגלות שפה ושם אלו אותן הבעיותצילום: ברנע שלס

המפגש עצמו התקיים בשגרירות ישראל בניו דלהי, יום לפני הטיסה לתאילנד. מבחינתי, היו אלה שעתיים של השראה שבהן למדתי שמדינות ענקיות כמו הודו ומדינות קטנטנות כמו ישראל, מתמודדות עם אותן דילמות בדיוק. הבעיות החברתיות, הן בנוגע למקומן ומעמדן של נשים בחברה והן בנוגע לאיזון בין שוויון למסורת וזכויותיהן של קבוצות מיעוט, קיימות כאן וכאן. היה מרתק ומאיר עיניים ויצרתי קשרים נהדרים עם עמיתיי ההודים.

מילה על המיזם – היוזמה שלקחה השגרירות לעצמה לחבר בין אנשים ממקצועות ועולמות שונים היא מבורכת וחדשנית. בסופו של דבר את העולם משנים אנשים ולא מדינות, והאפשרות לייצר חיבורים בין-אישיים תחת המטרייה של השגרירות היא זכות גדולה.  בסיום המפגש המרגש אפילו ראיינו אותי לעיתון הודי וזכיתי לספר עוד קצת על עבודתי, אמונותיי והחיבור בין הודו לישראל. חוויה יוצאת דופן.

דלהי היכתה אותנו בהלם. החום, הגודל, כמות האנשים. זו עיר שמכה בפרצוף ומצפה ממך להתמודד. בטיולים הקצרים שעשינו ראינו עיר יפהפייה ומודרנית, מלאה בשטחים ירוקים ובמבנים מרהיבים (חשוב לומר שהיינו באזור "הטוב" של דלהי) ומצד שני מאות אנשים שחיים ברחוב בלי שום תקווה וילדים שרעבים לאוכל.

שיר שלנו הזדעזעה קשות ובכתה מן המראות של ילדים שגרים ברחוב והחלטנו לחרוג ממנהגנו ופשוט ליהנות מהמלון ולא לעשות כלום.

ניו דלהי
ניו דלהיצילום: Shanti Hesse / Shutterstock.com

ביום האחרון בכל זאת קפצנו לביקור באתר היסטורי בדלהי – קבר הומאיון. מדובר באחוזת קבר עוצרת נשימה שנבנתה על ידי אשתו, או לפחות בהוראתה), של הקיסר המוגולי האחרון של הודו לפני כחמש מאות שנים. מאז נוספו לאחוזה עוד 150 קברים של שליטי הודו והתוצאה מרשימה וקריפית, בו זמנית. יש בדלהי המון מה לראות ולחוות, אבל אנחנו לא הספקנו וגם לא ממש רצינו וכך חלפו להם יומיים והגיע העת להיפרד מהודו.

קבר הומאיון
קבר הומאיוןצילום: saiko3p / Shutterstock

איך אפשר לסכם חוויה כל כך מופלאה? הודו היא חוויה מיוחדת במינה. היא מקום שמתאהבים בו והוא עוטף אותך במנה גדושה של נופים מופלאים, אנשים מיוחדים, תרבות קסומה, אוכל מתובל היטב אבל בעיקר בעיקר באהבה והודיה לקיום שלנו ולזכות לטייל כך בעולם כמשפחה.

סיכום טיול משמעותי יותר נעשה ממש בסוף, אחרי תאילנד, אבל הפרידה מהודו מסיימת את החלק המשמעותי בטיול ומבחינתנו זה סוג של סוף. אין ספור חוויות נאספו בתרמיל המשפחתי שלנו וילוו אותנו עוד שנים רבות.

משפחת שלס בדרך להודו
משפחת שלס בדרך להודוצילום: ברנע שלס

עשינו יוגה, למדנו מקרמה, הכנו צמידים, ציירנו מנדלות, גילפנו בעץ, שיחקנו משחקי דמיון בלי סוף (ותודה לדודה אוסי על בובות חדי הקרן שליוו אותנו את כל הדרך), טיילנו בהרים, מפלים, נהרות ומדבר, היינו בשלג, בגשם ובחום כבד, ישנו במקומות מטונפים, חביבים, מפנקים ואפילו במלון מפואר, חגגנו שני ימי הולדת, נשמנו, כתבנו, אכלנו אוכל חדש מכל מיני סוגים מעולה יותר ופחות, נסענו בריקשות, אוטובוסים וטויוטה אינובה אחת טראומטית, עשינו אומגה, רכבנו על סוסים, למדנו לעשות ג'אגלינג, רקדנו עם טיבטים על גבול טיבט ועם הודים פאנג'בים על גבול פקיסטן, קראנו מלא ספרים, פגשנו אנשים מדהימים מהודו ומישראל, חלקם יישארו בליבנו וחלקם ימשיכו להיות חלק מחיינו גם בבית.

הבת של רנע שלס, רתומה ברתמה
רגע לפני שאנחנו חוזרים הביתה, אני חושבת שהודו היא נהדרת. חוויתי המון חוויות חדשות בזמן שטיילנו שם. טיילנו במפלים, עשיתי אומגות, רכבתי על סוסים, הכרתי מלא חברים חדשיםצילום: ברנע שלס

זכינו בעיקר להכיר את עצמנו יותר טוב כמשפחה, ליהנות אחד מהשני בלי לחשוש מ"מה הם יעשו" או "איך נעסיק אותם", להתחשב אחד בשני וללמוד מה כל אחד צריך ולהתאהב כולנו זה בזה מחדש.

ושישט
זכינו להכיר את עצמנו יותר טוב כמשפחהצילום: ברנע שלס

תודה לך הודו. מבטיחים לחזור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ