שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בתאילנד יש רק 15 שעות ביממה

אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהימים בקו פנגן חלפו ברגע ואחרי שלושה חודשים, חוזרים כבר הביתה

ברנע שלס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קו פנגן
קו פנגןצילום: Olezzo / Getty Images / iStockph

כשאומרים "המזרח הרחוק" הכל נשמע כמו כור היתוך אחד גדול, חסר זהות בו הכל אותו דבר, אבל האמת שכל מדינה היא שונה לחלוטין ומספקת חוויה אחרת לגמרי למבקרים בה. למשל תאילנד היא ההיפך הגמור מהודו וכבר כשנחתנו זה היה ברור.

טיסה מדלהי לבנגקוק, טיסה מבנגקוק לקו סמוי, מעבורת מקו סמוי לקו פנגן, נסיעה בקו פנגן עד למלון, הפעם הכל עבר חלק בלי שום הפרעות ועיכובים. התאילנדים ובעיקר אנשי האיים הדרומיים שמתפרנסים בעיקר מתיירות, בונים תפאורה מושלמת למבקרים באיים.

נכון שנתוני הפתיחה שלהם ממש טובים: החופים הכי יפים בעולם, ג'ונגלים אקזוטיים, שקיעות מושלמות, מזג אוויר נפלא ואוכל מעולה, אבל לפעמים הכל כל כך מושלם שזה מרגיש מלאכותי.

הגענו כמעט לסוף המסע שלנו. שלושת השבועות האחרונים במסע בן שלושה חודשים הוקדשו לתאילנד. מתוכם שבועיים בקו פנגן, אחד האיים הדרומיים והמתויירים ביותר בתאילנד. בקו פנגן בילינו פעם מזמן, כשהיינו סטודנטים צעירים ואחר כך חזרנו לחגוג בו את ירח הדבש שלנו. זה היה לפני יותר מעשר שנים. זכרנו את השקיעות המדהימות ואת מסיבות הפול מון הסוערות ו...זהו. נזכרנו גם המון באקטים שזה בעצם דלי פלסטיק רגיל למשחק בים, רק שבמקום לשחק ממלאים אותו בהרבה אלכוהול. אל תשפטו אותנו.

קו פנגן
קו פנגןצילום: lena_serditova / Getty Images /

קו פנגן של הטיול הנוכחי היה שונה. מאוד שונה. אחרי לילה של מעברים הגענו כבר בתשע בבוקר למלון שלנו. בחרנו להתמקם בחוף מהמם שנקרא טונג נאי פאן יאיי (קליט לא?), רצועת חוף יפהפייה ורגועה, שהייתה מאד רחוקה מ"הדרין", חוף המסיבות שהכרנו מהפעמים הקודמות.

Ao Thong Nai Pan Yai

הכוכבים הסתדרו לצידנו וזכינו בחופשה מושלמת. בונגלו בקו ראשון לים, מצד אחד בקתה של מסאז'ים, מצד שני מסעדה עם אוכל מעולה ומולנו- נוף מדהים של ים וסלעי ענק משני צדדיו. שבועיים חלפו להם במהירות והמילים "גן עדן" חזרו על עצמן הרבה. שיר ונעם סיימו כל יום בכעס ותסכול על זה שהיום עבר כל כך מהר ובסוף החלטנו שכנראה בתאילנד יש רק 15 שעות ביממה ולא 24, מה שיסביר את זה שהימים פשוט עפו לנו.

משפחת שלס
צילום: ברנע שלס

רוב הזמן בילינו בחוף. מצאנו סרטנים קטנים וקונכיות. השווינו בין החופים השונים, איפה המים צלולים יותר ואיפה עמוקים יותר. גם הבריכה על שפת המים הייתה תענוג גדול והילדות למדו לצוף (נעם) ולעשות גלגולים ועמידות ידיים במים (שיר).

כשלא היינו במים כלשהם, היינו עסוקים בשאלה הגורלית – מה אוכלים היום? הכי נהנינו מהאוכל המקומי, שרובו רוכז באזור מסוים בחוף: עשרות דוכנים קטנים שהציעו לנו מבחר עצום של מנות תאילנדיות מעולות במחירים מצחיקים. פעם אחת חרגנו ממנהגנו ונתקלנו במסעדה איטלקית מעולה שמפעיל שף איטלקי שגר בקו פנגן. חוץ מהמלצרים התאילנדים האווירה במקום איטלקית לחלוטין והרגשנו לרגע כאילו קפצנו לעולם אחר.

אוכל מקומי
קו פנגן. אוכל רחובצילום: ברנע שלס

באחד הימים, יצאנו לשיט לפארק הלאומי הימי Ang Thong, אזור מלא בשוניות אלמוגים ואיים קטנטנים/ בילינו את היום בסירה עם חברים, שנירקלנו, ראינו לגונה יפהפייה, טיפסנו על הר גבוה והשקפנו על כל האיים והאוקיינוס. ראינו קופים, קפצנו אל מי הים ממקפצה גבוהה (ברנע), אכלנו מלא פירות ובעיקר נחנו הרבה ובעיקר היינו עסוקים במילוי מצברים.

פארק הלאומי הימי ang thong
פארק הלאומי הימי ang thongצילום: AsianDream / Getty Images/iStock

ביום אחר טיילנו אל פנים האי, שכולו בעצם ג'ונגל פראי. פגשנו פילים וקופים, השתוללנו בפארק אומגות (כבוד לשיר ונעם האמיצות) וטבלנו במפלים שמתחבאים להם עמוק ביער

הילדה עם פיל
קו פנגן צילום: ברנע שלס

באחד הערבים נסענו לטונג סאלה, האזור המרכזי של האי (והמזח שממנו יוצאות המעבורות). נתקלנו בשוק אוכל מקומי מושלם. טיילנו על הטיילת, ראינו שקיעה ובסוף הגענו לפסטיבל מקומי שכלל הופעות, לונה פארק מאולתר (איפה שיש מתנפחים אנחנו מתייצבים) וכמובן- מלא, אבל מלא אוכל מקומי שאהוב עלינו עד מאוד.

יום אחד הקדשנו לנוסטלגיה בהדרין. נסענו אל החוף שבו בילינו לפני יותר מעשור וגילינו שכלום לא השתנה, חוץ מאיתנו. אותה פינה עם סנדוויץ' שניצל, אותם דוכנים עם באקטים, אותם המוני צעירים יפים ויפות צועדים ברחובות הקטנים לכיוון החוף. רק שאנחנו כנראה כבר לא אותם האנשים. הכל פתאום נראה לנו מיושן, המוני וזול במובן הכי פחות חיובי שלו. שתינו בירה ואכלנו דג טרי על החוף, ביקרנו עם הילדות בחוף שבו בילינו את ירח הדבש שלנו (רק כדי לגלות שהמלון שבו התארחנו אז מוצע להשכרה). הכל כמו רמז לנו לחזור למקום ממנו באנו. ארזנו את עצמנו ומיהרנו לחזור לחוף השקט והיפה שלנו.

קו פנגן
מסיבה בקו פנגןצילום: idmanjoe / iStock Editorial / G

לא אשקר. באותו רגע התגנבה ללב איזו עצבות מהורהרת שהתחלפה אחר כך בתחושה שיש משהו נעים בהתבגרות. לגלות שאנחנו משתנים ומתפתחים ככל שהזמן עובר ועדיין יכולים להיזכר בנוסטלגיה וחיבה במי שהיינו פעם. איפה היינו ומי אנחנו היום.

עונת הקיץ הישראלית היא דווקא תקופת המונסונים במזרח בכלל ובאזור האיים הדרומיים של תאילנד בפרט, מה שהעניק לנו במתנה כמה ימים של גשם כבד. לפעמים זה נעים למצוא את עצמך שוחה בבריכה כשהשמיים נפתחים, לעתים פחות. את ימי הגשם ניצלנו למשחקים וקריאה בחדר וכמובן למסאז'ים המפורסמים של תאילנד. בדרך כלל בגשם אורי נהיית עצובה וגם הפעם לא התחמקנו מהעניין. למזלנו בסוף יצאה השמש שוב. 

אפשרויות הבילוי באי אינסופיות, שנעות על קשת רחבה של פעילויות. מצד אחד אפשר לצאת לרקוד בכל ערב או להתרווח בערסל ולבהות באוקיינוס. התאילנדים משקיעים הרבה בלבנות לתיירים את החבילה המושלמת ואנחנו התמסרנו ונהנינו מכל מה שהיה להם להציע לנו. עם זאת, למרות ההנאה הגדולה, הודינו כולנו שאנחנו מתגעגעים להודו. גם כאן קיבלנו שיעור קטן לחיים: תאילנד יפהפייה ומפנקת אבל הודו נכנסת ישר לנשמה ואנחנו התקשינו להיפרד ולעשות את המעבר.

בעוד שההודים (והודו בכלל) זורקים לתייר בפרצוף את מי שהם ומה שהם והוא אמור להסתגל, בתאילנד יש תחושה שהחיים התאילנדים האותנטיים מאוד רחוקים ממה שמוכרים לתיירים ושלמעשה מדובר בהצגה שתכליתה אחת: למכור חבילה מושלמת של בילוי. שיעור נוסף הגיע: בפעם הבאה בתאילנד, נתאמץ קצת יותר לגלות מקומות אותנטיים ולהיחשף לתרבות התאילנדית האמיתית. בסיבוב שלנו בקו פנגן היא הציצה רק לעיתים רחוקות.

ההגעה לתאילנד גם סימלה עבורנו את סוף הטיול ופתאום מצאנו את עצמנו סופרים לאחור ומבינים שכבר נגמר וחוזרים הביתה.

קו פנגן
צילום: ברנע שלס

זה קצת מצחיק שברגע ששמים דד ליין על חופשה היא נהיית מלחיצה קצת. הרי בכל מקום שבו ביקרנו בהודו לא היינו יותר משבועיים שלושה והכל היה רגוע, אבל בתאילנד פתאום כשהכל היה מתוכנן ומוזמן מראש, הרגשנו ש"חייבים להספיק" עוד כמה דברים.

גם בקו פנגן, כמו בשאר הטיול, זכינו להכיר חברים חדשים ולפגוש חברים ותיקים שלנו. כולל חבר אחד אהוב שלא פגשנו הרבה שנים והיה הפתעה גדולה. גם כאן גילינו כמה מהנה לבלות עם משפחות אחרות, לראות את הילדות מתיידדות, נקשרות ומחליפות טלפונים עם חברות וחברים בגילאים שונים ובעיקר להבין שזו המתנה הגדולה ביותר שהענקנו לעצמנו בנסיעה הזו. זמן איכות אמיתי וארוך עם עצמנו: ברנע, אורי, שיר ונעם.

קו פנגן
צילום: ברנע שלס

למבקרים בקופנגן, המלצה מאיתנו, אל תסתפקו בבריכה ובחוף היפה עדיין של הדרין, האי מלא באפשרויות מדהימות ששווה לחוות. אז זהו. כמעט נגמר לנו הטיול ואפילו זכינו בחופשה מהחלומות בסופו. טסים לבנגקוק לשבוע ומשם היישר לישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ