מקדש אנגקור ואט: יצירת מופת ארכיטקטונית בת יותר מ-800 שנה

מתחם המקדשים שבצפון מערב קמבודיה הוא אתר מורשת עולמי מרהיב המשתרע על פני יותר מ-400 קמ"ר בלב הג'ונגל

הארץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
המקדש באנגקור-ואט
הארץ

המקדש באנגקור ואט, שבצפון-מערב קמבודיה, נחשב לסמל לאומי, מרכז דתי, אתר היסטורי ושכיית חמדה עולמית. מעבר לכך, מדובר באחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים והגדולים בדרום מזרח אסיה. המקדש ההינדי נבנה לפני יותר מ-800 שנה, על ידי מלכי האימפריה החמרית (קמרית). אימפריה זו שלטה החל מהמאה התשיעית, לא רק על שטחה של קמבודיה בגבולותיה הנוכחיים, אלא גם באזורים נרחבים של תאילנד ווייטנאם ומתחם המקדשים נפרש אז על פני אלף קמ"ר. בשפה החמרית, פירוש שמה של העיר שלידה שוכן המקדש, סיאם ריאפ, הוא "הבס את תאילנד".

באותה תקופה שימש המקום בירה ומרכז דתי ושלטוני של האימפריה. אבל לאחר תקופת הפאר והתהילה של האימפריה החמרית החלה דעיכה. החל מהמאה ה-15 השתלטו מלכים סיאמים על קמבודיה ועל המקדש, והפכו אותה למדינה וסאלית.

המקדש באנגקור-ואט
המקדש באנגקור-ואטצילום: Hugphakram / Shutterstock

רק בשל התערבות השלטון הקולוניאלי של צרפת, הוחזר המקדש לקמבודיה ונותר בה לאחר שזו זכתה בעצמאותה ב-1954 בסיום מלחמת הודו-סין. המקדש, שהוא למעשה שילוב של כמאה מקדשים, היכלות וארמונות, נחשב לפנינה אדריכלית, שנבנה בסגנון הודי-חמרי והיה אף מועמד בבחירת פלאי תבל החדשים. המקדש המרכזי מתנשא לגובה של כמאתיים רגל מעל לבסיסו, וכל האתר מוקף בחומה שאורכה כ-6 ק"מ. 

מקדשים כמו אנגקור ואט, פריאה חאן, באיון ואנגקור ת'ום הם מופת של האדריכלות הקשורה קשר הדוק אל סביבתה הגיאוגרפית ואין זה מקרי שהמתחם כולו מצוי בלב ג'ונגל עבות. האדריכלות, הבנייה והעיטורים כולם חדורים משמעות סמלית ואמנותית ואפילו אופן פרישת המקדשים מעידים על סדר חברתי ומדרג בתוך האימפריה הקמרית. אנגקור הוא, אם כן, אתר מרכזי המדגים ערכים תרבותיים, דתיים וסמליים, ועל כן חשיבותו הארכיטקטונית, כמו גם ארכאולוגית ואמנותית, היא גבוהה.

המקדש באנגקור-ואט
המקדש באנגקור-ואטצילום: Ginger Wang / Shutterstock

משנות ה-90 נעשו בכלל מתחם אנגקור עבודות שיקום ושחזור נרחבות, לאחר שבמשך שנים הוזנח האתר בכלל והמקדש המרכזי בפרט. מצבו הידרדר במיוחד בתקופת משטר האימים של הקמר רוז' בשנות ה-70 ו-80. עד כמה חשוב האתר לקמבודיה יעיד דגלה של המדינה, שבמרכזו מופיע המקדש.

כאמור, באמצע שנות ה-90 עבר האזור כולו עבודות שיקום בלתי פוסקות שכוללות שיקומם של כ-40 אתרים גדולים ומאות אתרים קטנים יותר, בתהליך ארוך שנים שהסתיים בשנת 2011. הפעילות כבר רשמה תוצאות מרשימות: מאז החלו השיפוצים בשנת 1993 פונו עשרות אלפי מוקשים מהאזור, יותר מ-5,000 מהם משטחי מקדשים. הביזה של פסלים נפסקה, נבלם הסחר הבינלאומי בעתיקות גנובות ובאזור נסללו כבישים והוקם מרכז מבקרים חדש. בהתאם, בעשור האחרון מספר המבקרים במקדשים עלה באופן חד, ועומד כעת על יותר משני מיליון מבקרים בשנה, באופן מפתיע גם הקמבודים עצמם מבקרים בהמוניהם באתרי אנגקור. אחת ההשפעות של התהליך מתבטאת בעיירה סיאם ריפ, הסמוכה למקדשים, שעוברת תהליך של צמיחה מואצת.

הקמבודים רואים בביקור באנגקור מסע לגילוי מורשתם ועלייה לרגל למקדש בודהיסטי היסטורי. בעבורם, זהו אתר הנחשב לבעל חשיבות רוחנית והיסטורית אדירה. קמבודים רבים מגיעים אל המקדשים להתפלל ולהדליק מקלות קטורת מול פסלי הבודהה. אחד המקדשים הללו הוא פריאה-קאן, שהוקם ב-1191 על ידי ג'איאוורמאן השביעי, אחד המלכים-הבונים הקמרים הפוריים ביותר, היה מנזר ומרכז לימודי כאחד. על כתליו נחקקו וגולפו דיוקנאות בודהיסטיות והינדיות זה לצד זה.

מקדש אנגקור ואט בקמבודיה, שסמוך אליו התגלו הממצאים
מקדש אנגקור ואט בקמבודיה, שסמוך אליו התגלו הממצאיםצילום: Heng Sinith/אי־פי

היסטוריה

המקדשים באנגקור היו בשיא פריחתם בין המאה ה-10 למאה ה-14, ואוכלסו שוב למשך תקופה קצרה במאה ה-16. הם ננטשו ברובם וכוסו בצמחיית הג'ונגל, עד שחוקרים צרפתים גילו אותם באמצע המאה ה-19. דעיכתה של אנגקור, שנחשבת להתיישבות העירונית הנרחבת ביותר בעידן הקדם-תעשייתי, מעסיקה ארכיאולוגים זה זמן רב. בשיאו השתרע אזור אנגקור על שטח של כאלף קמ”ר, ואוכלוסייתו מנתה כ-750 אלף בני אדם.

רק ב-1907 פותחה תוכנית לכריתת הג'ונגל ושיקום המקדשים. גם לאחר שקמבודיה זכתה בעצמאות מצרפת, ב-1953, ארכיאולוגים צרפתים המשיכו לנהל את שימור אנגקור. מצב האזור אכן השתפר - בין השאר התקדם שיקום אנגקור ואט וכמה מקדשים בעיר אנגקור תום, ובהם מקדש הבאיון, המעוטר ב-200 ראשים מפוסלים - אך ב-1972, שלוש שנים לפני שהקמר רוז' תפס את השלטון בפנום פן, הסלמת הלחימה שמה קץ לעבודות השימור.

רק ב-1986 הצליחו ארכיאולוגים הודים לחדש את העבודה באנגקור ואט, אך כיוון שעשו שימוש בחומרים כימיים לניקוי מגדלי המקדשים ובבטון לתמיכה בקירות הפנימיים - עוררו ביקורת.

לבסוף, ב-1991, חתמו הפלגים היריבים בקמבודיה על הסכם שלום. בשנה שלאחר מכן צירף אונסק"ו את מקדשי אנגקור לרשימת אתרי המורשת העולמית כתנאי לשימורם על ידי קמבודיה.

אזרחי קמבודיה זכאים להיכנס לאתרים בחינם, לעומת התיירים הזרים. בעבור התיירים שאינם אזרחי קמבודיה הומצא אנגקור פס, מעין כרטיס כניסה לכלל אתרי המקדשים (שכוללים גם את באיון, אנגקור ת'ום, פריאה חאן ועוד ובסך הכל 400 קמ"ר). המחיר לזרים ליום עומד על 37 דולר ו-62 דולר לשלושה ימים. כרטיס לשבעה ימים יעלה 72 דולר. קחו בחשבון שמרבית האתרים נסגרים בסביבות השעה 18:00 וכי אנגקור ואט הוא עמוס בתיירים, על כן רצוי להקדים את הביקור בו (אז גם חם פחות).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ