בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עשיתי שבעה ימים בדרום קוריאה

שבעה ימים, חמישה ציוני דרך: רשמי ביקור בדרום קוריאה

תגובות
משה גלעד

1. כה אמר קונפוציוס

יום לפני הביקור המתוכנן בשטח המפורז שבין שתי הקוריאות, ירו כוחות הצבא הצפוני אל מטרה אזרחית באי יאונפיאונג שבדרום. בזמן שזה קרה ישבתי באולם תיאטרון בסיאול, בירת הדרום, בין גדודי ילדים שצפו במופע החם "ג'אמפ". במרכזו: משפחה קוריאנית ממוצעת שנלחמת בגנבים, ובעיקר בעצמה, באמצעות תעלולים של אמנות הלחימה הלאומית, טקוואנדו. לא בחרתי להיות שם, המופע שובץ בתוכנית האירוח שערכו עבורי אנשי "תוכנית בת'ל", שמזמינה לדרום קוריאה מדי שנה 150 עיתונאים ממדינות העולם במטרה מוצהרת לשפר את תדמיתה הבינלאומית של המדינה.

כשנגמר המופע - האפקט הקומי הושתת בעיקר על בעיטות, סלטות ותאונות של מגע גופני בין בנים - התבשרתי באס-אם-אסים מודאגים מישראל שהגבול הקוריאני רותח. בבועת סיאול לא היה לירי כל רמז, להוציא צילומי החדשות המטושטשים בטלוויזיה.

מיסטר ג'ונגקיל לי המדריך ורבקה המתורגמנית, שליוו אותי בשהותי בקוריאה, הודיעו למחרת בשלווה שלא נוכל לנסוע אל האזור המפורז. הנסיעה לשם לא נכללה בתוכנית המקורית שהכין מיסטר לי, זה היה רעיון של ראש תוכנית בת'ל, אשר הציע, כמעט דרש, להכניס לתוכנית גם ביקור באזור המפורז. מיסטר לי ורבקה, בצדו השני של השולחן, הינהנו בצייתנות שקטה, ורק בדרך חזרה למלון החלו להראות סימנים של התנגדות; או לפחות כך פירשתי אותם.

קשה היה לדעת עם השניים האלה. מחוות מצומצמות ומעט מאוד מילים, אפילו שרבקה דוברת אנגלית מצוינת. שמה בכלל היון, אבל היא הציגה את עצמה בשם האנגלוסקסי שאימצה לה, כפי שנוהגים לעשות קוריאנים ששהו זמן מה בארצות המערב. מיסטר לי, שלא שהה בארץ מערבית וגם האנגלית לא שטפה מפיו, נהג כקוריאנים אחרים והציג את עצמו בשם משפחתו בלבד בצירוף הקידומת "מיסטר". קוריאנים אינם משתמשים בשמם הפרטי, אפילו לא בין חברים.

בניגוד לספרי ההדרכה לתרבות קוריאנית, שמדגישים שוב ושוב את ביטולם העצמי של צעירים בפני מבוגרים ובכירים מהם, רבקה ומיסטר לי רמזו שאין להיענות להמלצתו החמה של ראש התוכנית. אין מה לראות בגבול, למעט חיילים משני הצדדים עומדים זה מול זה: לא חלילה דרמה של קו תפר בין שני חלקיו של עם שהופרד בכפייה - אנחנו אחים, לא אויבים, הבהירו כמה בכירים בממשל הקוריאני - כי אם כוריאוגרפיה משעממת של אנשי משמר. גם תקרית הירי בגבול הותירה את השניים אדישים. "סתם עוד פרובוקציה", אמרה רבקה, כאילו כל כותרות העיתונים שבישרו על הסלמה נדירה בחומרתה לא היו אלא שטות היסטרית.

מיסטר לי מדבר מעט מאוד אנגלית, ובכלל דיבר מעט מאוד. בשבוע שעשיתי בסיאול הוא ליווה אותי בדממה שהופרה רק כשרציתי לדעת משהו על בניין זה או אחר שעברנו על פניו בנסיעה. לרוב היה ממלמל משהו לא ברור, ואחרי כמה דקות של שתיקה היה מניף בניצחון את האיי-פון שלו וקורא לי מידע על סביבותינו מתוך גוגל.

לא הצלחתי להבין אותו ואת רבקה, כל ניסיון לפתח איתם שיחה אישית נתקל בקיר, ואל השהות הארוכה בחברתם נלווה סימן שאלה טורדני: האם עלי לבחון את התנהגותם המשונה דרך עדשת הבדלי התרבות? במדריך לתרבות קוריאה שקראתי לפני נסיעתי כתוב: "הקוריאנים נמנעים מהבעת רגשות בפני אנשים שאינם מכירים היטב... הם עשויים להיראות מתנשאים בנוכחות זרים". ואולי זה עניין של אישיות או מצב רוח שאין לו כל קשר להיותם קוריאנים?

עשיתי את הדברים שאני יודעת לעשות בנוכחות זרים שנכפתה עלי קרבה חברתית עמם: חייכתי הרבה, אמרתי מילים טובות של הכרת תודה, החמאתי להם כשהגענו למקום שמצא חן בעיני, התבדחתי קצת על עצמי וניסיתי למצוא קווי דמיון אפשריים, קלושים ככל שיהיו, ביני לבינם. והם? כלום. שתיקה, לכל היותר כמה מילים וחיוך קמצני ונבוך לפני שחזרו לדבר ביניהם בשפתם.

בינתיים אני מתנחמת בקונפוציוס. זו מילת מפתח שחוזרת על עצמה כשקוריאנים מסבירים את תרבותם לזרים. הפילוסוף הסיני הגדול, שתורתו שלטה בקוריאה במשך מאות שנים, הנחיל לקוריאנים משמעת, נאמנות משפחתית, כבוד עמוק למבוגרים, ביטול-עצמי ושיפור עצמי מתמיד בשירות מוסדות הציבור. אם כן, קונפוציוס: ההסבר לכל התנהגות שנותרה חסרת פשר בעיני.

2. צלבי ניאון נוצצים

העיר סיאול בנויה בצפיפות וכמעט שאין בה שטחים ירוקים, גם לא באזורים שעד לפני שני עשורים היו שדות אורז. מסביב לעיר עשרות, אם לא מאות, מקבצים של בנייני מגורים גבוהים, וכאילו אינם מכוערים מספיק, הם גם מסומנים על צדם בספרות ענק, כאילו היו מבנים במתחם תעשייתי גדול. דירה בשיכונים האלה, שלרוב יש בהם גם חדרי כושר, בריכה, חניה ואבטחה מסביב לשעון, היא פסגת שאיפותיו של מעמד הביניים בקוריאה. הדירות אינן גדולות - הפרסומות מכריזות בגאווה על דירות ששטחן 86 מ"ר - אבל למשפחה הקוריאנית, שיש לה בממוצע 1.19 ילדים, זה כנראה מספיק.

בפנים העיר, חזיתות צפופות של בנייני משרדים סתמיים, שנבנו כולם בעשור או שניים האחרונים, מתנשאים מעל הכבישים הרחבים שחוצים את סיאול. ביניהם נוצצים הרבה צלבי ניאון בראשי כנסיות, ולפחות קוריאני אחד שפגשתי, מדריך טיולים ותיק, ששמו קים דונג הו, הביע מורת רוח מריבוי הכנסיות בעיר. "לכנסייה יש כסף, והם קונים עוד ועוד שטחים", אמר. מאחורי חזיתות הבניינים נחבאות סמטאות ובהן בתים ישנים ונמוכים, תזכורת לתקופת העוני הלא רחוקה של סיאול.

3. בין יעילות ליצירתיות

הקוריאנים עצמם מודעים היטב לדיכוטומיה שבין המוני-יצרני-חדגוני לבין אינדיווידואלי-יצירתי-הטרוגני. מחנכים ואנשי ממשל תיארו את ההתקדמות הפלאית של דרום קוריאה מארץ כבושה חקלאית וענייה למדינה עצמאית מתועשת ועשירה בנראטיב אחיד: אחרי מלחמת העולם השנייה ותום הכיבוש היפני, שנמשך מ-1910 עד 1945, וביתר שאת אחרי מלחמת קוריאה, בני דרום קוריאה החדשה שינסו מותניים לעבודה קשה וחינוך קפדני, מתוך אמונה מוצהרת שרק אלה יצילו אותם משיעבוד לעם אחר.

המאמץ הלאומי האדיר הזה הביא לעלייתה המטאורית המדהימה של דרום קוריאה, שבתוך 40 שנה כבר היתה למשק ה-13 בגודלו בעולם. בסוף שנות ה-80 הגיע הפלא הכלכלי הזה לשיאו הפוליטי, במעבר לא-אלים מממשל דיקטטורי לדמוקרטיה, וממדינה שהתקיימה שנים רבות מתרומות נהפכה דרום קוריאה בשנות ה-90 למדינה שתורמת כספים למדינות אחרות.

בנראטיב הזה מתגמדים כמה אירועים רבי משמעות, כמו המלחמה עם הצפון הקומוניסטי, שהחריבה את הארץ בשנים 50'-53', ותהפוכות פוליטיות רבות, ובכללן שתי הפיכות צבאיות, רצח נשיא וטבח מפגינים. לעומת זאת, לפי אותו נראטיב, ההתמקדות בפיתוח הכלכלי הביאה מלבד השגשוג גם לחשיבה לא-יצירתית, לעודף קונפורמיזם ולדגש יתר על תחרות והישגיות, על חשבון פיתוחו של האני האינדיווידואלי. עכשיו, אומרים מחנכים ואנשי ממשל, הגיע הזמן לטפח חשיבה מקורית ויצירתית.

נראה שמשהו מזה כבר קורה מאליו בסיאול, שסצנת הלילה והאמנות שלה עומדת בסטנדרטים מטרופוליטניים בינלאומיים. די בעיון בעטיפות הספרים בחנות הגדולה "קוביקו" כדי להיווכח ביצירתיות השופעת ובאסתטיקה המיוחדת של מעצבים גרפיים מקומיים. במחלקת הנייר של החנות, העיצוב תוצרת קוריאה משתולל ממש. אינספור מחברות ויומנים מצוירים בדמיון מפעים, רובם עם כיתובים באנגלית שמזכירים יותר מכל פתגמים סיניים, שעולים ביופיים על מוצרי הנייר של ניו יורק.

שוב ושוב הבחנתי בהמצאות שמעוררות רצון להקים בישראל סוכנות ייבוא ולהתעשר על חשבון היצירתיות הקוריאנית. כמה מהן משונות מעט, כמו האנטנות הסלולריות (יש אינספור כאלו בקוריאה, בירת האינסטנט-מסג'ינג העולמית) שעוטות תחפושת של עץ: עמוד האנטנה צבוע בחום-גזע והאנטנות המסתעפות ממנו מצוירות כענפים מעוטרי עלווה. בכניסה למוזיאון לאמנות בעיר ניצב מתקן מקורי למטריות: משחילים לתוכו את המטרייה הרטובה והיא נשלפת עטופה בניילון אטום.

חדרי השירותים הציבוריים בסיאול הם פשוט לונה-פארק. מילא מייבשי הידיים רבי העוצמה, כאלה יש גם בארצות אחרות; אבל לצד המייבש, בעיקר במסעדות, תלוי מתקן של מי-פה - גודלו כגודל מתקן למגבות נייר, ולצדו כוסות פלסטיק קטנות לגרגור. בכלבו הגדול שינסגה תלויים על דופן תאי השירותים של הנשים כיסאות לתינוקות, לנוחות האמהות. האסלות עצמן מצוידות בשלט מתוצרת LG (תאגיד דרום-קוריאני, כמובן), שהופך אותן לבידה מחוכם עם פונקציות של התזה, שטיפה וייבוש בעוצמות משתנות.

הכפר הקטן האנוק, בפאתי העיר, משמר את אורח החיים הקוריאני המסורתי בבתי עץ עם גגות פגודה. אבל גם כאן, בסמטאות, בולטת לעין יצירתיות, השייכת ברובה לצעירים, כמו הסטודנטים מהקולג' היוקרתי לאמנויות של אוניברסיטת הונגיק. כל הבתים שמסביב לקולג' מכוסים בעבודותיהם המרהיבות של הסטודנטים, שמדי שנה יוצאים לרחובות, ובפסטיבל עליז מציירים מחדש על הקירות.

4. קוריאני הוא גלובלי

במרחק כשעתיים נסיעה מסיאול, לא רחוק מהגבול בין הקוריאות, על צלע גבעה קבועות אותיות גדולות באנגלית, בנוסח השלט ההוליוודי האייקוני, ומבשרות שכאן נמצא ENGLISH VILLAGE. הכפר הוא מעין פארק-נושא, סימולציה קוריאנית של עולם באנגלית. סניף דואר, מכולת, בית ספר וחנויות בגדים בלי שמץ של קוריאנית, והפקידים, המוכרים והמורים כולם דוברי אנגלית כשפת-אם. בחופשות מבית הספר שולחים לכאן הורים קוריאנים את ילדיהם לכמה שבועות, אלא אם כן הם יכולים להרשות לעצמם לשלוח את ילדיהם אל הדבר האמיתי.

לקוריאנים יש אובססיה לאנגלית, והיא נובעת מהתשוקה המוצהרת שלהם להשתלב ולהתחרות בזירה העולמית. בממשלה פועלת יחידה לטיפוח השפה האנגלית, שמגייסת דוברי אנגלית מכל העולם להורות את השפה לילדים, ובאחרונה החל שימוש ניסיוני ברובוט ללימוד אנגלית.

גם הניסיון הלא-רחוק של כיבוש יפני דכאני, שאסר על ביטויים של תרבות קוריאנית, לא גרם לדרום-קוריאנים להסתגר בתוך לאומיותם. להפך: הם פועלים מתוך אמונה שככל שתיפתח יותר להשפעות גלובליות, כך תחזק ארצם את מאפייניה הייחודיים ותשמור על עצמאותה. הגלובליזציה אינה נתפסת כאיום, אלא כאפשרות הקיום הטובה ביותר לעם הקוריאני.

5. קריוקי תחרותי

קריוקי הוא בילוי נפוץ בקוריאה. מיסטר לי ורבקה הובילו אותי אל "פרינס אדוארד", היכל קריוקי בן שלוש קומות ובו חדרים קטנים שקירותיהם מחופים טפטים פרחוניים בגוונים ורוד וזהב, שבהם מוצבות ספות בסגנון פסאודו-מלכותי, מערכת הגברה ומסך טלוויזיה. מתוך תפריט השירים העצום בחרתי את "Anarchy in the UK" של הסקס פיסטולס, והתחלתי לזייף לתוך המיקרופון מול מסך הטלוויזיה השטוח, שהקרין את מילות השיר על רקע קולאז' ביזארי של דימויים מן הטבע שביניהם לבין אנרכיה בממלכה הבריטית לא היה כל קשר.

מיסטר ג'ונגקיל לי ורבקה סירבו בתוקף להצטרף בשירה. כשנגמר השיר הופיע על המסך פרצופה החמוץ של דמות מצוירת, שבישרה לי שעל השירה שלי אני מקבלת ציון, והציון הזה הוא 40 מתוך 100. "קדימה, תנסי שוב! תגיעי למאה!" - דחקה בי רבקה. לא ייאמן כמה תחרותיים הקוריאנים האלה.*

הרפובליקה השישית

שש חוקות ב-40 שנה

מאז הקמתה כמדינה עצמאית ב-48', שונתה החוקה של דרום קוריאה חמש פעמים. כל שינוי נחשב כהקמתה של רפובליקה חדשה. ב-88' התקבלה החוקה השישית, האחרונה עד כה, ולפיכך נחשב הממשל הנוכחי לרפובליקה השישית של דרום קוריאה.


קיר מצויר. עבודה של סטודנטים לאמנות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו