לא באנו לבריסל בשביל שוקולד פחות ממצוין

בריסל היא לא פריז הנוצצת ולא ברלין המעודכנת וגם לא אמסטרדם החופשית. זאת בדיוק הסיבה שהתאהבתי בה. זה והשוקולד

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אישה נושאת שקית של Pierre Marcolini

שרלוט פותחת בזהירות את קופסת העץ  וביד עטויה בכפפה אפורה היא מוציאה ריבועי שוקולד קטנים ומסדרת אותם בעדינות על מגש לבן. אחרי שסיימה, היא עוברת בינינו ומחלקת ריבוע זעיר לכל משתתף. למרות הדחף לטרוף את הממתק המעודן בו במקום, היא מורה: "לא לאכול!" היא מבקשת מאיתנו לקחת נשימה עמוקה, לצבוט את הנחיריים בשתי אצבעות ולהפסיק לנשום, לספור עד שלוש, לשחרר את האוויר ולנגוס בשוקולד. הריח בא עוד לפני הטעם: חלל הפה מתמלא בניחוח נפלא, לא לגמרי מזוהה. אוכמניות? פטל? דובדבן? לבנדר? כמספר הטועמים, כך מספר הניחושים. שרלוט מתקשה להסתיר חיוך קטן של סיפוק. הכיתה נכשלה. "סיגליות!". היא מכריזה בדרמטיות, "סיגליות שנקטפו ביד בדרום צרפת". האמת? לא ציפינו לפחות מזה בסדנת שוקולד של השוקלייטר הבלגי המהולל פייר מרקוליני.

בריסל היא גן עדן לחובבי שוקולד (וגיהינום קטן למנסים להתנזר). אבל לפני שאתם ממהרים לעמוד בתור בחנות גודייבה בגראן פלאס, בין עשרות תיירים, או לקנות הרבה יותר מדי קופסאות במבצע (קנה חמש, קבל שתיים במתנה) ברחוב המוביל למנקן פיס, הפסלון של הילד המשתין, חכו רגע. יש שוקולד טוב, יש שוקולד מצוין ויש שוקולד שהוא הרבה יותר ממצוין. והרי לא באנו לבריסל כדי להסתפק בפחות מהטוב ביותר.

מבחר שוקולדים
בריסל היא גן עדן לחובבי שוקולדצילום: Jana Milin / Shutterstock

**

לפני שנצלול למתוק המתוק הזה, יש לי וידוי קטן. בריסל, שהיא לא פריז הנוצצת ולא ברלין המעודכנת וגם לא אמסטרדם החופשית, יקרה ללבי במיוחד. זה התחיל לפני כעשור וחצי, בביקור הראשון שלי בבריסל. כהרגלי בכל חדר מלון בכל עיר זרה, מיהרתי להסיט את הווילון ולהסתכל החוצה. ערים אירופאיות הן אהבתי הגדולה, אבל האהבה הזאת מהולה תמיד באי נוחות מסוימת. לעולם לא ארגיש מספיק נכונה, מספיק מעוצבת, מספיק אלגנטית. יש אנשים שנולדו בפריז או באנטיב עם שיק טבעי, ויש אנשים, כמוני, שנולדו בנגב ואבק הדרכים המטאפורי דבק בהם לנצח. אבל באותו בוקר קפוא בבריסל גיליתי כיכר אירופית מושלמת, שחוצים אותה אנשים מכורבלים במעילים מעט מסורבלים ולא הכי אופנתיים. אנשים שנראים כמו... קצת כמוני. זאת היתה, אם כן, אהבה ממבט ראשון, בלי שמץ של רגש נחיתות.

מאז חזרתי יותר פעמים משאני יכולה לספור. גיליתי שכונות מחוץ למרכז התיירותי, עם כיכרות ירוקות, שווקים נהדרים, בנייני אר-נובו מרהיבים, והכל נח זה לצד זה בנינוחות ובנונשלנטיות לא מתנשאת. בדיוק כמו החברים הבריסלים הטובים שרכשתי לאורך השנים, שאליהם אני חוזרת שוב ושוב.

**

אבל סטינו מהעיקר, שהוא השוקולד. כמו הגראן פלאס, שזהרה עומעם בעיני אחרי כמה ביקורים (למרות שלפני חודשיים גיליתי שהבניינים המוזהבים המקיפים את הכיכר עברו לאחרונה ניקיון, מירוק ושימור והכיכר שבה לתפארתה), גם את חנויות השוקולד התיירותיות הותרתי מאחור. יוצא מן הכלל הוא כמובן פייר מרקוליני, שעצירה בחנות הדגל שלו בכיכר סבלו הגדולה (Gran Sablon) היא בגדר חובה, ולו רק כדי להתעדכן בעיצוב העונתי של חלון הראווה ובאותה הזדמנות לרכוש כמה לבבות שוקולד שמנמנים, שעולים כמו תכשיטים ונארזים באותה זהירות והקפדה. יש עוד הרבה סוגים של פרלינים, וגם הלבבות האהובים באים בכמה צבעים ומילויים, אני מעדיפה את האדומים, כי אם כבר אהבה, אז ברור שבצבע אדום. כתובת: Rue des Minimes 1 (Place du Sablon), אתר אינטרנט https://eu.marcolini.com/en

Pierre Marcolini
Pierre Marcoliniצילום: Alexandros Michailidis / Shutter

אם כבר הגעתם לכיכר סבלו, הציצו בכנסייה הגותית העצומה החולשת עליה והמשיכו כמה צעדים הלאה, לכיכר סבלו הקטנה (Petite Sablon) המוקפת בפסלים ומתהדרת בערוגות פרחים מטופחות.

**

אחרי הלבבות האדומים של מרקוליני, שהם אלגנטיים וטעימים, אבל קצת מיינסטרימים, הגיע הזמן להתפרע. ואין כמו השוקולטייר הצעיר והמוכשר לורן גרבו כדי לעזור לכם להוריד מגננות ולהיפטר מדעות קדומות. החנות שלו, מרחק קצרצר מהמוזיאון לאמנויות יפות ומוזיאון מגריט, היא ההפך המוחלט מהיכל השוקולד של מרקוליני. שילוב של בית קפה וחנות שוקולד, ללא שום גינונים או כפפות אפורות. גם גרבו עצמו נטול גינונים, מדבר עברית בסיסית (שריד לאהבה ישראלית שהיתה ונגמרה), מפזר צחוקים וחיבוקים. גם הוא מבקש שאנחש מה אני טועמת, אבל בלי נשימות עמוקות או עיניים עצומות. שוב אני נכשלת והוא מכריז בשמחה: "שוקולד עם טחינה!", "שוקולד עם זיתים שחורים!" הזוי? קצת. אבל הטעמים המורכבים נפלאים באמת. בשבתות גרבו מעביר סדנאות שוקולד (בתיאום מראש) עם הסברים, הדגמות, התנסות וטעימות. כתובת: Rue Ravenstein 2D, אתר אינטרנט http://www.chocolatsgerbaud.be/ 

**

אם אינכם בענייני האוכל, ייתכן שמעולם לא שמעתם את המושג "מהפול לחפיסה" (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב –bean to bar), ששוקולטיירים נחשבים מתגאים בו. הכוונה לתהליך ייצור הכולל הכל, מבחירת פולי הקקאו במטעים ברחבי העולם ועד למוצר המוגמר, בין אם אלו פרלינים או חפיסת שוקולד. מפעלים תעשייתיים ויצרנים גדולים מאוד שמוכרים בכל העולם לא יתעסקו לרוב במרדף גלובלי אחר פול הקקאו המושלם, שיש לו תפקיד משמעותי בטעם הסופי. הם קונים תערובות מוכנות או גושי שוקולד שאותם הם ממיסים ומערבבים עם תוספות שונות. לעומתם, יצרני הבוטיק, המתמחים בשוקולד בעבודת יד, מתגאים מאוד בעובדה שהם מעורבים בכל חלק של התהליך, בלי קיצורי דרך.

פרדריק בלונדיל הוא שוקולטייר "בין טו בר" מצטיין ואצלו תוכלו לטעום את ההבדל בכל אחת מ-11 חפיסות השוקולד השונות שהוא מייצר כמו גם בפרלינים ובממרחי השוקולד. בלונדיל, שיותר מהכל גאה ביכולות הקלייה שלו, אפילו לפני תערובות השוקולד שהוא מייצר, הוא דור שלישי ליצרני שוקולד בלגים ושווה בהחלט לעצור בחנות המפעל שלו כדי להתרשם, להריח ולטעום. כתובת Rue de Ganshoren 39, אתר אינטרנט http://www.frederic-blondeel.be/

לסיום: לא בין טו בר, לא בוטיק שוקולד מפונפן ולא סיגליות שנקטפו ביד - אין ביקור בבריסל שלא מסתיים בקנייה במינימרקט בכיכר סבלו, כמה צעדים מהחנות של מרקוליני. טבלאות השוקולד של דולפין (Dolfin) הן המתנה המושלמת לעצמכם ולנשארים בבית. קודם כל, האריזה, שנראית כמו חפיסת טבק ואז מה שמסתתר בתוכה – טבלה דקיקה של שוקולד בלגי איכותי באינספור וריאציות. מתחילים באחוז של מוצקי הקקאו - מ-38% ("שוקולד חלב") ועד 88%, עם כמה תחנות באמצע, ואחרי שבחרתם את רמת המרירות, אפשר להתלבט בין תוספות כמו אגוזים, שקדים, זרעי אניס, קרמל, קינמון, ארל גריי, ג'ינג'ר, לבנדר ועוד. והמחיר? בסביבות אירו וחצי לחפיסה של 30 גרם. אפשר להשיג במכולות ומיני מרקטים איכותיים.   

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ