הונג קונג: אי של פרדוקסים

השווקים מסחררים, האוכל טעים להפליא, האורות הנדלקים בגורדי השחקים יפים במיוחד, ובכל זאת אי אפשר שלא לחשוב גם על הצדדים האחרים של הונג קונג

רותם בר כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מעבורת שטה לעבר הוג קונג
רותם בר כהן

יום ראשון בבוקר. בימים האחרונים נוצר אצלי מין הרגל: לפתוח את היום בהליכה על הגשר המוביל ממרכז הקניות הסמוך למלון אל ה-Mid-Levels Escalator, מערכת הדרגנועים המרשימה, הארוכה בעולם, שחוסכת עלייה ברגל ברחובות התלולים על צלע ההר באי הונג קונג. אני מתחילה לעלות בגרמי המדרגות הנעות, נותנת לספונטניות להכתיב היכן ארד ובאיזה רחוב אתחיל את השיטוט היומי. הכל מסקרן, הכל עשוי מפתיע, ואם לא – תמיד אפשר לחזור לדרגנוע ולהמשיך עוד קצת למעלה. אבל זהירות, את הדרך למטה צריך לעשות ברגל - פרט לשעות הבוקר המוקדמות, בהן הדרגנועים פועלים כלפי מטה, מההר אל אזור העסקים, הסנטרל, בשאר היום הם עולים, וצריך לקחת בחשבון את מאות המדרגות שבהן תיאלצו לרדת ברגל בסופו של הטיול.

Cultural Centre at Tsim Sha Tsui, Hong Kong
Cultural Centre at Tsim Sha Tsui, Hong Kongצילום: Lenush / Shutterstock.com

באותו הבוקר משהו מוזר תפס את עיני: משני צדי הגשר המוביל למדרגות הנעות היו מונחות עשרות, אולי מאות, פיסות קרטון, כל אחת נראתה כמעין בית ארעי, עם כל מה שצריך כדי להעביר את היום: שמשיות נגד השמש, בגדים להחלפה, תיקי אוכל, קלפי משחק, פה ושם מגבת תלויה לייבוש. חלק מהקרטונים היו ריקים מאנשים (אבל לא מרכוש), על אחרים ישבו נשים, רובן צעירות, שדיברו, צחקו, אכלו, קראו, שיחקו במשחקי חברה, נמנמו. מי הן ומה הן עושות כאן? האם זאת הפגנת נשים שקטה? נגד מה הן מוחות ולמה אף לא גבר אחד מצטרף אליהן למרבדי הקרטון? ככל שאני מתקדמת אני רואה עוד ועוד נשים צעירות, לאורך הגשרים העוברים מעל רחובות העיר, בכיכר הגדולה שכמה חודשים מאוחר יותר ייערכו בה ההפגנות הגדולות והסוערות נגד ההסגרה לסין.

נשים על קרטונים
כל השבוע הן גרות בבתי המעסיקים, אבל בימי ראשון, היא מסבירה, יש להן יום חופשי, ובגלל שכל כך יקר בהונג קונג, הן מעבירות את שעות היום עד שמגיע הזמן לחזור למקומות העבודה בישיבה על מדרכות וגשריםצילום: Francesco Bonino / Shutterstock.

בחורה צעירה חולפת על פני, אוזניות תקועות באוזניה והיא מרוכזת במוזיקה, אבל הליכתה המהורהרת גורמת לי לנפנף ביד לעומתה. היא שולפת את האוזניות ושואלת איך אפשר לעזור. "אפשר לשאול אותך משהו?", אני מהססת. היא נראית שמחה לענות, יום ראשון היום והיא לא ממהרת לשום מקום, להיפך, נחמד לשוחח באנגלית עם מישהי זרה. היא גם יודעת גרמנית, היא מעדכנת אותי, למקרה שאני מעדיפה, ומוסיפה ששמה קארי והיא מורה בבית ספר מקומי.

"מי הן הנשים הללו ולמה הן יושבות על המדרכות?", אני שואלת. היא נראית מופתעת מהשאלה. אלו נשים פיליפיניות ואינדונזיות שעובדות במשקי הבית בהונג קונג, מבשלות, מנקות, מטפלות בילדים ובקשישים. כל השבוע הן גרות בבתי המעסיקים, אבל בימי ראשון, היא מסבירה, יש להן יום חופשי, ובגלל שכל כך יקר בהונג קונג, הן מעבירות את שעות היום עד שמגיע הזמן לחזור למקומות העבודה בישיבה על מדרכות וגשרים. "יום שלם על המדרכה, זה נורא", אני מזדעזעת ומנסה לחשוב אם אני יודעת מה עושים העובדים הזרים אצלנו בימים החופשיים שלהם.

"את צודקת", היא מקפלת את האוזניות ומכניסה לתיק, שמחה ללוות אותי כברת דרך, להעביר שעה קלה של שיחה עם אורחת לרגע, "אנחנו פשוט כבר לא רואים אותן".   

***

הונג קונג היא אי של פרדוקסים: סין ולא סין, שפע שאין לתאר מול אנשים שגרים בכלובים של מטר על מטר בגושי בניינים עצומים, מספר לא פרופורציונלי של מסעדות עם כוכבי מישלן מול נשים שיושבות יום שלם על המדרכה כי אין להן כסף לבית קפה, מגדלים שמגרדים את השמיים בנויים בצפיפות מבהילה, ובמרחק קצרצר - מרחבים ירוקים וריקים שאסור על פי חוק לבנות בהם. וכן, השווקים באמת מסחררים, האוכל באמת טעים להפליא, האורות הנדלקים על גורדי השחקים יפים במיוחד מחצי האי קאולון, מול האי הונג קונג. הכל נכון, ובכל זאת אי אפשר שלא לחשוב גם על הצדדים האחרים.

רחובות הונג קונג
הונג קונגצילום: danieldep / iStock Editorial via

***

רבות נכתב על האוכל בשוקי הונג קונג, על כך שאוכלים פה כל מה שיש לו רגליים, מלבד השולחן והכיסאות, מה שלא מדויק, שכן גם יצורים שאין להם רגליים והם זוחלים על גחונם נאכלים בתאווה רבה (מודה, לא טעמתי. אפילו לי יש גבולות). אבל אני רוצה להמליץ דווקא על משהו אחר לגמרי, פרויקט מסחרר של מורשת, היסטוריה ואמנות (עם קצת קניות ואוכל, כי איך אפשר בלי?), שנפתח בשנה שעברה, בסוף חודש מאי 2018.

אוכלים בשוק בהונג קונג
הונג קונג צילום: Didier Marti / iStock Editorial

Tai Kwun הוא מתחם ענקי בלב האי הונג קונג, בין הסנטרל למיד לבל. שמות הרחובות המקיפים את המתחם מספרים משהו מההיסטוריה של האזור המנהלי המיוחד של סין, שהיה מושבה בריטית עד אמצע שנת 1997: Old Bailey Street, Hollywood Road, Arbuthnot Road, Chancery Lane. כאן, במרובע הרחובות, פעלה מאמצע המאה ה-19 תחנת המשטרה המרכזית של הונג קונג ובצמוד אליה, מוקף בחומות גבוהות, היה בית הכלא ויקטוריה. 16 המבנים שבעבר אכלסו אסירים וסוהרים, שוטרים ונחקרים, והחצרות שביניהם, שופצו בהון עתק – כמעט 500 מיליון דולרים - והפכו למתחם של אמנות עכשווית, מוזיקה, מחול, חנויות ייחודיות ובתי קפה. ובין התערוכות המתחלפות, הפסלים והמייצגים, אפשר לבקר בתאי המאסר, באולם קליטת האסירים, בחצר שבה הם הורשו לטייל זמן קצוב בכל יום. מידע מפורט, לעיתים מפורט  מדי, תמצאו כאן על חייהם של האסירים – אילו תהליכים עבר כל אסיר חדש שנקלט בבית הסוהר, מה לבש, מתי התקלח, מה אכל בכל יום וכמה קלוריות צרך בארוחה וכן הלאה.

Tai Kwun
Tai Kwunצילום: Wang Sing / Shutterstock.com

בחצר בית הסוהר לשעבר שני ילדים משחקים בכדור, מגלגלים אותו הלוך ושוב, מתפקעים מצחוק. ילדה קטנה בשמלה ססגונית רוכבת על תלת אופן. אישה עייפה, עם שקיות קניות שמקיפות אותה כמו פרפרים צבעוניים, נשענת על חומת הכלא בעיניים עצומות, תופסת רגע של שלווה ביום עמוס. גבוה מעל החומה נראים עציצים ירוקים במרפסות הדירות שבגורדי השחקים. האם גם האסירים ראו עלים ירוקים, האם כשהרימו עיניים מעלה הצליחו לתפוס כתם של צבע מעל חומה האבן האפורה?

hong kong tai kwun

הביקור במתחם מרגש אותי עד דמעות. אני לא מסוגלת לשבת לכוס בירה בפאב שהוקם בתוך תאי המעצר, זה נראה לי ציני מדי להתענג במקום שבו היה כל כך הרבה מכאוב וסבל. גם על חנויות הבוטיק הקטנות אני מדלגת, מעדיפה להתמקד בתערוכות המתחלפות, להתמסר למסרים הבועטים והבוטים של צ'או פיי (Cao Fei), אמנית מולטימדיה סינית, שתערוכה שלה נפרשת על פי שלוש קומות באחד האולמות וכוללת בין השאר סרט באורך שעה, שצופים בו בישיבה או רביצה על אחת ממיטות הברזל הצרות, מהסוג ששימשו את האסירים. כתובת: 10 Hollywood Road, אתר אינטרנט https://www.taikwun.hk/en/

***

ובכל זאת, בלי קצת אוכל אי אפשר הרי. אז הנה המלצה למסעדת דים סאם קטנה, זולה ומוצלחת מאוד שנקלעתי אליה במקרה, באחד משיטוטי שיצאו מהדרגנועים והמשיכו מי יודע לאן... דים סאם סקוור (Dim Sum Square), כמה פשוט ככה טעים. התפריט הוא בעצם מפית הנייר שמונחת על השולחן, עם תמונות של המנות. אני בוחרת באקראי צלחת אחת מכל סוג, גורמת למלצרית למצמץ בתדהמה. המנות מתחילות לזרום: דים סאם מטוגנים, מאודים, אפויים, ממולאים בבשר, בירקות ובשילוב של השניים, והטעים מכל - מעין פנקייק חלקלק עם פיסות בצל ירוק שמתגלש ישר לגרון. בשולחן ממול, זוג הזמין חצי ממני והם נראים שמחים ושבעים מאוד. אני נועצת עיניים בצלחות החצי מלאות שנותרו על השולחן, מצטערת שאי אפשר להישאר ללון פה ולהתחיל הכל מחדש בבוקר. את החשבון משלמים בקופה בכניסה. 50 שקל, חצי ממחיר כוס יין בבר בקומת הגג של מלון מפואר בהונג קונג. כתובת: 88 Jervois St

 תור לאוכל רחוב
אוכל רחוב בהונג קונג צילום: Sergio Delle Vedove / Shuttersto

בבטן מלאה ורגליים כושלות אני יורדת ברחובות התלולים אל נמל ויקטוריה כדי לחצות את הנמל במעבורת הקשישה, ה- Star Ferry אל הרציף בקאולון. מצטרפת אל ההמונים שעומדים דרוכים בטיילת, העיניים נעוצות קדימה, הסמרטפונים מוכנים בידיים מושטות, כולם מחכים לשמש השוקעת, שצובעת את השמיים לרגע בכתום בוהק ומיד נעלמת מעבר לגורדי השחקים ממול. רוח קלילה מפיגה את הלחות, מבדרת את השיער. אני מצלמת אישה בסארי שמצלמת את עצמה מול השקיעה. עוד מעט יידלקו האורות מעבר למפרץ, יטפסו, ירדו ויתפתלו על הבניינים. מעבורת חוצה את הנוף, האורות שלה מציירים קווים בוהקים ארוכים במים. אושר.  

________

על המעבורת בהונג קונג
Victoria Harborצילום: Lewis Tse Pui Lung / Shutterstoc

רותם בר כהן היא מטיילת ותיקה, עיתונאית טיולים ועורכת באתר "מסע אחר". הבלוג - עיר זרה חוזר למקומות, למפגשים ולרגעים מיוחדים שהיו לה בדרכים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ