שרלרואה: כמה יופי יש בכיעור

בשנות ה-70 נסגרו מפעלי הפלדה ומכרות הפחם של העיר הבלגית שרלרואה, האבטלה גאתה, תושבים רבים עזבו והיא הפכה לענייה ביותר בבלגיה. סיור לאורך המפעלים הנטושים וההרוסים למחצה, באזורים המתחדשים ובאלה שעדיין מחכים לשיפוץ

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
Charleroi
Charleroiצילום: Thomas Hembise
רותם בר כהן
רותם בר כהן

יש רגעים שלעולם תזכרו איפה הייתם ומה עשיתם כשהם התרחשו. 11 בספטמבר 2001 למשל. חזרתי מהעבודה, הכנתי קפה והתיישבתי מול הטלוויזיה בדיוק בזמן כדי לראות את המטוס הראשון מתרסק לתוך המגדל הצפוני. בזמן שחלף עד שהמגדלים קרסו הייתי מרותקת לטלוויזיה, לא מצליחה לזוז, בקושי נושמת. בדמיוני ראיתי תמונה חדה וברורה: אני הולכת יד ביד עם שני ילדיי הפעוטים, אנחנו מטפסים מעל הריסות, מסביבנו בניינים עשנים. סוף העולם, דבר לא נשאר מהיקום שהכרתי.

שרלרואה
שרלרואהצילום: רותם בר כהן
מפעל נטוש בשרלרואה
מפעל נטוש בשרלרואהצילום: Khaled Fazely / Shutterstock.com
מפעל נטוש בשרלרואה
צילום: Khaled Fazely / Shutterstock.com

קיץ 2019. העולם לא הגיע לסופו. אני צועדת בשביל צר לאורך הנהר בפרוורי העיר הבלגית שרלרואה. מסביבי החיזיון של ספטמבר 2001 קם לתחייה: בניינים ענקיים הרוסים למחצה, גדרות נפולות, קורות ברזל חלודות, ארובות שכבר לא יפריחו עשן. וכך, בשביל שאורכו חמישה קילומטרים - מפעלים סגורים, הרוסים, מתמוטטים אל תוך עצמם. על גשר חלוד מעל הנהר גרפיטי בצרפתית. סופי מתרגמת: "החלום של המדינה הוא הסיוט של כולנו". אם במאי הוליוודי ירצה לצלם סרט מדע בדיוני על היום שאחרי הפצצה, אין צורך לבנות תפאורה מיוחדת. פשוט צריך לבוא לצלם כאן, לאורך הנהר בשרלרואה.

שרלרואה
שרלרואהצילום: Erik AJV / Shutterstock.com

אפשר לצאת לסיור עצמאי בשביל שמשקיף על עשרות המפעלים ההרוסים (ואם נשאר לכם כוח, המשיכו לסיור רגלי לאורך קירות עם ציורי קיר וגרפיטי) ואפשר להצטרף לסיור מאורגן, "ספארי עירוני", של Charleroi Adventure. כך או כך, המראה מהפנט. אי אפשר להפסיק להסתכל, אי אפשר להפסיק לצלם. יש יופי אינסופי בהרס ובכיעור, תחושה של יקום מקביל.

Charleroi

שרלרואה (Charleroi), הממוקמת כ-50 קילומטרים מדרום לבריסל, היתה עיר תעשייתית משגשגת עד שנות השישים, עם מכרות פחם ומפעלי פלדה. אלא שכמו בענפים אחרים, גם כאן אסיה ניצחה, עם מחירים שמדינה אירופית כבלגיה לא הייתה יכולה להתמודד איתם. גם הנהר, שבזכותו התפתחו כאן התעשיות הכבדות, הפך לרועץ, שכן הוא צר מדי למעבר של אניות גדולות שיישאו את הסחורות למרחקים. הובלת משאות בספינות נהר צרות ייקר את מחירן אף יותר. וכך, בראשית שנות השבעים, התקבלה החלטה לסגור את המפעלים והמכרות, האבטלה הגיעה לממדים עצומים ויותר משליש מתושביה עזבו בחיפוש אחר מקורות פרנסה אלטרנטיביים. שרלרואה הפכה לעיר הענייה ביותר בבלגיה.

שרלרואה

המהפך החל ב-2012, עם הזרמה מאסיבית של כספים לשיקום העיר. שרלרואה מורכבת משני אזורים – העיר התחתית, הסמוכה לנהר, והעיר העלית, המטפסת על גבעה מעל הנהר. השיקום של העיר התחתית ניכר היטב: טיילת חדשה נבנתה לאורך הנהר, בניינים שופצו, פסלים נאים הוצבו, הכיכר המרכזית עברה מתיחת פנים רצינית וכניסת מכוניות אליה ולרחובות מסביבה נאסרה, חנויות ובתי קפה לרוב נפתחו ואפילו קניון חדש ומפונפן, עם מותגים בינלאומיים מוכרים, נפתח בכיכר.

Charlero

את הצד המלבב של ההתחדשות העירונית אפשר לפגוש בלאמו (LaM.U), בית קפה-מסעדה-מבשלת בירה, ברחוב נעים סמוך לנהר. יש כאן בדיוק מה שצעירים אורבניים מחפשים – אוכל טוב במחירים נוחים, אווירה תוססת, טאץ' טרנדי במידה המדויקת. המבנה, שבעברו היה בית דפוס ואחר כך חנות תקליטים, נקנה לפני שלוש שנים על ידי שני בחורים צעירים שהחליטו לפתוח בו מבשלת בירה קטנה. כחלק מהתפיסה החברתית, הם מאפשרים לכל מי שרוצה להכין בירה בעצמו, להיעזר בשירותי המבשלה שלהם, כשהתנאי היחיד הוא ייצור של אלף ליטר בירה לפחות.

LaM.U
LaM.Uצילום: רותם בר כהן
 בתוך בית הקפה LaM.U
LaM.Uצילום: רותם בר כהן

המבשלה הצליחה מעל הציפיות, הבירה של LaM.U נמכרת היטב בעיר ובסביבתה, והגיע הזמן לצעד הבא: בין ציוד המבשלה שולבו שולחנות במראה תעשייתי והמקום הפך למעין בראסרי משודרג, עם דגש על מחומר גלם מקומיים מחוות האזור. ויש גם דלפק מכירה, שבו אפשר לקנות מיני ממרחים, קפה אורגני ולחמים שנאפים כאן בלילות. המפתיע שבהם – לחם פחם, מחווה לתעשיית הפחם שהייתה חלק משמעותי בהיסטוריה של העיר. מעט אבקת פחם מעורבבת לתוך הבצק, והתוצאה קרום קשה ותוך רך, כמעט דביק, עם טעמים עמוקים וצבע שחור משחור. בלילות יש מוזיקה חיה לשמחת הסטודנטים וההיפסטרים שהחלו לחזור אל העיר. כתובת: Rue de Brabant 2

כנסיה בשרלרואה
כנסיה בשרלרואהצילום: Shevchenko Andrey / Shutterstock
Charleroi
Charleroiצילום: Thomas Hembise

העיר העלית עדיין לא עברה שיפוץ או שימור והמטפס במעלה רחובותיה נתקל בהרבה חנויות סגורות ובבתים נטושים. גם לכאן תגיע מן הסתם בקרוב מתיחת הפנים, מחירי הדירות ינסקו והמהגרים האפריקאים, שתפסו את מקומם של הפועלים שנטשו את העיר, יאלצו לחפש מגורים באזורים זולים אחרים.  

יש סיבה אחת מצוינת לטפס למרומי העיר העלית: בית העירייה. המבנה המאסיבי, משנות השלושים של המאה שעברה, מעוצב בסגנון קלאסי עם פרטי ארט דקו מרהיבים. הוא נמצא בכיכר המרכזית של העיר העלית, כיכר שרל השני, שמכוניות נוסעות סביבה והיא בהחלט דוגמה לשלב ה"לפני" לעומת תאומתה בעיר התחתית. לכו סביב בית העירייה וחפשו את דלת הכניסה, שדרכה נכנסים תושבים החפצים לערער על חשבון המים או לברר משהו בנוגע לארנונה. פנים הבניין עוצר נשימה ממש: פסלים מרשימים, בובות ענק המייצגות את התעשיות השונות של העיר מסוף המאה ה-19 שמאוחסנות כאן עד לקרנבל המקומי, פרטי עיצוב מדהימים מכל עבר – על הקירות, התקרות, גרמי המדרגות. אם יתמזל מזלכם וחדר הפגישות של מועצת העיר יהיה פתוח, הציצו פנימה: לוחות מצוירים בסגנון המזכיר את ימי הסוציאליזם המוקדמים וחלונות ויטראג' עם סמלי המחוזות של אזור שרלרואה. כתובת: Place Charles II 14 – 15.

בית העיריה
בית העיריה
בית העיריה צילום: רותם בר כהן
בובות ענק המייצגות את התעשיות השונות של העיר מסוף המאה ה-19 שמאוחסנות כאן עד לקרנבל המקומי
בית העירייה. בובות ענק המייצגות את התעשיות השונות של העיר מסוף המאה ה-19 שמאוחסנות כאן עד לקרנבל המקומיצילום: רותם בר כהן

שרלרואה, כפי שאפשר להבין, היא בהחלט לא יעד תיירותי סטנדרטי, אבל ביקור בה מומלץ בחום לכל המתעניין בהתפתחות עירונית ובשינויים שעוברים על ערים בעשרות השנים האחרונות. שדה התעופה של העיר הוא בסיס האם של כמה חברות לואו קוסט, שהגדולה בהם, ראיינאייר, תתחיל להפעיל באוקטובר 2019 טיסות ישירות בין שרלרואה לישראל. אם נחתתם פה, לפני שאתם ממהרים למקומות אחרים בבלגיה, הקדישו כמה שעות או אפילו יום שלם לעיר המרתקת. גם ההגעה מבריסל פשוטה וקלה: ברכב סעו במשך כחמישים דקות על כביש E19 בכיוון דרום; או קחו רכבת מתחנת הרכבת המרכזית של בריסל אל שרלרואה, נסיעה של כשעה.

רותם בר כהן

מאז שעמדתי על דעתי אני כותבת ונוסעת, נוסעת וכותבת. חייתי 11 שנים בארצות הברית, במהלכן למדתי תקשורת באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה, כתבתי כתבות בנושאים חברתיים למגזין סוף השבוע של הפילדפיה אינקוויירר ונסעתי ללא הרף. אחרי עוד חצי שנה בניכר, הפעם בקליפורניה, חזרתי סופית (בינתיים) לישראל, כאן אני עובדת כעורכת מסע אחר אונליין, כותבת בעיקר בנושאי תיירות, חולמת לנסוע כל הזמן ולפעמים מצליחה להגשים את החלום. הבלוג שלי יחזור למקומות, למפגשים ולרגעים מיוחדים שהיו לי בדרכים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ