טיול בטעם ריזלינג לאורך הריין בגרמניה

טיול נינוח באזור היין ריינגאו שלאורך נהר הריין בגרמניה, מציע לא רק שלל בקבוקי ריזלינג נהדרים, אלא עיירות קטנות ועתיקות ונוף כפרי עוצר נשימה

באזור היין ריינגאו (Rheingau) שלאורך הריין
באזור היין ריינגאו (Rheingau) שלאורך הרייןצילום: Robert Brands
רותם בר כהן
רותם בר כהן

הדרך אל אנדרטת גרמניה, בכביש המטפס לראש גבעה שמורדותיה מעוטרים בכרמים והיא משקיפה על נהר הריין, כל כך פסטורלית ושלווה עד שנמנום נעים נופל עלי, למרות השעה המוקדמת. זה מסוג הנופים הכי מרגיעים ורגועים שאפשר לדמיין. מתחתינו הריין הרחב מנצנץ בשמש, שמיים כחולים מנוקדים בעננים לבנים, כמו בציור של ילד. בנהר שטות ספינות טיולים ואניות משא, איים ירוקים בולטים במים ועל הגדה הקרובה אלינו גגות אדומי רעפים, צריח של כנסייה וטירה מוקפת כרמים. אם היינו בצרפת הייתי אומרת "קום איל פו".

אנדרטת גרמניהצילום: רותם בר כהן
הנוף מאנדטרת גרמניהצילום: רותם בר כהן

אבל אנחנו בגרמניה והעובדה הזאת מתבהרת לפתע, חדה כמו סכין: חבורה של פנסיונרים, שיצאו כך נראה לטיול יום באזור היין ריינגאו (Rheingau) שלאורך הריין, פוצחת לפתע בשירה ספונטנית לצד האנדרטה. הם עומדים ליד בסיס האבן האדיר, שמעוטר בפסלים, תבליטים וכתובות, ועליו ניצבת דמות נשית בגובה 12 מטר, בידה האחת חרב ובשנייה כתר. אני לא מזהה את השיר וגם לא מבינה את המילים, אבל הקולות הנרגשים והפאתוס שבו הם שרים גורמים לעור ברווז. בריגיטה, שגרה בעיירה סמוכה והיא זאת שהביאה אותנו לנקודת התצפית המרהיבה מעל הנהר, מזמזמת לעצמה את המנגינה ונאנחת: "אני כל כך אוהבת את הפסל הזה", היא אומרת. היא מסבירה שבניגוד למה שרבים חושבים, האנדרטה לא נועדה להאדיר את המלחמה, אלא מסמלת את סיומה של מלחמת צרפת-פרוסיה בשנת 1871.

ריינגאו (Rheingau) צילום: picturetravels / iStockphoto via

אנחנו נפרדים מהפסל העצום ומחבורת הפנסיונרים, שעברה בינתיים לשיר הבא במחרוזת המוזיקלית. פוסעים לעבר הפביליון הרומנטי ויורדים ברכבל כיסאות קטן מעל הכרמים, אל לבה של העיירה רודסהיים (Rüdesheim) שעל גדות הריין.

העיירה רודסהיים צילום: EKH-Pictures / iStock Editorial
העיירה רודסהיים צילום: kmn-network / iStock Editorial v

רודסהיים היא עיירת בונבוניירה. כל כך יפה עד שהיא הפכה לעצירת חובה עבור ספינות הנהר התיירותיות אשר שטות בריין. הן עוצרות ברציף המקומי והנוסעים יורדים בהמוניהם וגודשים את הרחובות הצרים, שבדרך הטבע (והפרנסה) התמלאו עם השנים בעשרות חנויות מזכרות, בתי יין ומסעדות בסגנון מסורתי.

נסו להתעלם מההמונים והיכנסו ל-Rüdesheimer Schloss, מוסד מקומי שהוא שילוב של בית יין, מסעדה ומלון קטן שנמצא בבעלות של משפחת כורמים מהעיירה. אם מזג האוויר נוח, שבו בחצר הפנימית היפה ובקשו את תפריט היינות. האוכל הוא מהסוג שתמצאו בהרבה מסעדות מסורתיות באזור: פילה של דג נהר, תפוחי אדמה מבושלים במים וכמה גבעולים שמנמנים של אספרגוס לבן (הגענו בשיא העונה) שוחים ברוטב הולנדייז. הרבה לבן בעיניים ולא הרבה מורכבות בפה. אבל תפריט היינות, זה כבר סיפור אחר. זהו ספר עב כרס כרוך בכריכת עור שמכיל לא פחות מ-350 יינות מקומיים, חלקם בני עשרות שנים - הבקבוק הישן ביותר, מ-1902, עולה יותר מ-3,500 אירו, אם זה הקטע שלכם. כיוון שזהו אזור של יינות ריזלינג, הזמנתי בקבוק של ריזלינג יבש מהיקב הביתי ב-15 אירו, יין נעים שרקד ריקוד קטן ומשמח על הלשון.

Rüdesheimer Schloss

בסיום הארוחה (או אפילו במקומה) כולם מזמינים פה קפה רוסהיימר: לספל גדול מחרסינה נמזגות מנות שוות של ברנדי, קפה פילטר וקצפת – מכת מתיקות אלכוהולית שמחייבת הליכה ארוכה לאורך הנהר כדי לסדר את הראש ולהרגיע את הבטן. רודרסהיימר שלוס, כתובת: Steingasse 10

עוד כמה מקומות שווים בסביבה:

Eltville am Rhein

אלטוויל שעל הריין (Eltville am Rhein). עיירת בונבוניירה נוספת ליד הריין, אלא שהיא גדולה יותר מרודסהיים ופחות עמוסה ממנה בתיירים. יש כאן טיילת נהדרת לאורך הנהר, עיר עתיקה מתוקה עם בתי מגורים בני מאות שנים, חלקם מהמאות ה-15 וה-16 כפי שמעידים התאריכים הרשומים עליהם, שכל אחד מהם נראה שמור ומלוטש פי עשרות מונים מהבניין הרמת גני בן ה-50 שבו אני גרה. כמה יקבים מפורסמים (מי אמר ריזלינג ולא קיבל?), טירה עם מגדל לבן שמומלץ לטפס לראשו לצילום פנורמי מושלם, והמוני שיחי ורדים שבקיץ, בשיא הפריחה, הריח שלהם משכר לא פחות מהיין.

Kloster Eberbach
Kloster Eberbach

מנזר אברבך (Kloster Eberbach) . עוד מקום נפלא ללגום בו מהיינות המשובחים של אזור הריינגאו: מנזר אברבך הוקם במאה ה-12 והנזירים החרוצים, שחיפשו דרך לפרנס את עצמם, ניצלו את האדמה הטובה והאקלים המתאים והחלו לגדל כרמים ולייצר יינות. ההצלחה היתה פנומנלית והוא הפך לאחד הגדולים והמשגשגים במנזרי גרמניה. כיום כבר לא גרים כאן נזירים, אבל המנזר עצמו רחוק מלהיעלם. הוא פתוח למבקרים, אפשר לסייר בו באופן עצמאי או בסיור מודרך, לצאת לטיול בכרמים (כצפוי, מגדלים פה בעיקר ענבי ריזלינג, אבל יש גם חלקות של ענבים לשרדונה, פינו נואר, פינו גרי ועוד), להציץ לחדרים והמסדרונות שבהם צולמו קטעים מהסרט "שם הוורד", לסעוד במסעדת המנזר Klosterschanke (בקיץ אפשר לשבת בגן היפה) ואפילו ללון בבית ההארחה הנעים והלא נזירי כלל. במנזר מתקיימים אירועים מוזיקליים ומופעי תרבות שונים, כדאי להתעדכן באתר האינטרנט.

כרמים בויסבאדןצילום: cmfotoworks / Getty Images/iStoc
ויסבאדן צילום: Donyanedomam / Getty Images/iSto

ויסבאדן (Wiesbaden). אחרונה חביבה היא עיר של ממש, בירת מדינת הסן, שנמצאת במרחק של כחצי שעה נסיעה ברכבת מפרנקפורט וכל המקומות המוזכרים כאן סמוכים אליה מאוד. במאה ה-19 ויסבאדן היתה יעד הנופש המועדף על אצולת גרמניה וגם היום הפאר וההדר של הימים ההם ניכרים ברחובות הרחבים, בבניינים היפים בשלל סגנונות אקלקטיים, במרחצאות החמים ובקזינו המהודר שעל פי השמועות היה מקום בילוי חביב על דוסטוייבסקי (אם כי הסופר המהולל לא בחל בבתי קזינו נוספים ברחבי אירופה). מרכז העיר העתיקה סגור לתנועת מכוניות ואפשר לשוטט בנחת במדרחוב ובסמטאות שבהם יש הרבה חנויות קטנות, חלק עצמאיות ואחרות שייכות לרשתות מוכרות, בתי קפה נעימים מאוד, מעדניות ומסעדות, כיכרות שלוות וכנסיות יפות.

Kaiser Friedrich Therme
החנות של קונדר (Kunder)צילום: רותם בר כהן

חובבי שוקולד – כדאי לכם לעצור בחנות של קונדר (Kunder), מפעל שוקולד מקומי שנמצא בבעלות אותה משפחה מאז המאה ה-19 (השוקולד עם הזעפרן נעם לנו מאוד).

ואם רחצה פומבית בעירום לא מרתיעה אתכם, לכו למרחצאות הקיסר פרידריך (Kaiser Friedrich Therme) בבניין מרשים מהמאה ה-19. הכניסה בבגדי ים אסורה בהחלט, וכולם מסתובבים בטבעיות גמורה בין הבריכות והסאונות היבשות והרטובות עירומים כביום היוולדם, בתוספת המטענים הרבים (פיזיים ואחרים) שנוספו מאז אותו יום. בימי שלישי הכניסה מותרת לנשים בלבד, ולכן זה היום המומלץ למי שמרגישות פחות נוח בעירום מעורב.

רותם בר כהן

מאז שעמדתי על דעתי אני כותבת ונוסעת, נוסעת וכותבת. חייתי 11 שנים בארצות הברית, במהלכן למדתי תקשורת באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה, כתבתי כתבות בנושאים חברתיים למגזין סוף השבוע של הפילדפיה אינקוויירר ונסעתי ללא הרף. אחרי עוד חצי שנה בניכר, הפעם בקליפורניה, חזרתי סופית (בינתיים) לישראל, כאן אני עובדת כעורכת מסע אחר אונליין, כותבת בעיקר בנושאי תיירות, חולמת לנסוע כל הזמן ולפעמים מצליחה להגשים את החלום. הבלוג שלי יחזור למקומות, למפגשים ולרגעים מיוחדים שהיו לי בדרכים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ