שמונה בעקבות מפרץ אחד: טיול בהא לונג ביי בווייטנאם

איך מצאתי את עצמי משייטת במפרץ הא לונג בווייטנאם עם שבעה אמריקאים שפוגשים לראשונה בחייהם מטיילת ישראלית

רותם בר כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הא לונג
הא לונג צילום: Jimmy Tran / Shutterstock.com
רותם בר כהן

"היית בצבא? ירית ברובה? את יודעת קרב מגע? פגשת פעם את גל גאדו?", תומאס הזמין אותי להצטרף לשולחן שלו ושל חבריו בארוחת הצהריים, אבל עוד לפני שאנחנו משיקים כוסות לחיים הוא פותח בסדרה מהירה של שאלות, שמשאירות אותי פעורת פה.

כל הקלישאות על ישראל ודווקא כאן, במקום הזה, שבו הכי מתבקש שאני זו שאשאל את השאלות הקלישאתיות. למשל, איך ההרגשה להיות חייל אמריקאי משוחרר בטיול של אחרי צבא דווקא בווייטנאם? אבל תומאס כל כך מקסים וכל כך מנומס, שאני עונה כמיטב יכולתי: כן, כן, לא ולא.

ספינות בהא לונג
ספינות במפרץ בהא לונג צילום: Nguyen Quang Ngoc Tonkin / Shutt

את תומאס וארבעת חבריו מקולורדו אני פוגשת בקיוסק קטן בנמל של קאט האי Cat Ba, כשאנחנו מחכים יחד לסירה שתיקח אותנו לפרלה דון, הספינה שעליה נבלה את 24 השעות הקרובות. השיחה קצת מקרטעת, בכל זאת, ההבדלים בינינו לא מבוטלים - הם חמישה בחורים צעירים, חברי ילדות קרובים בתחילת שנות ה-20 שלהם, בטיול ראשון יחד בחו"ל. ואני - ההפך הגמור מהם בכל פרמטר ובכל הגדרה. אבל משהו בנימוס האמריקאי ובסקרנות שלהם כשהם שומעים שאני מישראל, הישראלית הראשונה שפגשו בחייהם, מחבר בינינו באופן מפתיע.

אנחנו עולים יחד על סירה מקרטעת ואלינו מצטרף זוג אמריקאים נוסף מסיאטל, אף הם בשנות ה-20 לחייהם. המזוודה שלי נזרקת יחד עם התרמילים שלהם בירכתי הסירה, אבל למי אכפת? העיניים נצמדות לנופים של מפרץ הא לונג, ששמעתי עליו כל כך הרבה, חלמתי עליו כל כך הרבה, והנה - אני פה.

ספינות במפרץ הא לונג
ספינות במפרץ הא לונג צילום: PhotoRoman / Shutterstock.com

ספינות תיירים רבות עוגנות במפרץ והאופרציה עובדת באופן חלק ויעיל. כל סירה מגיעה אל ספינת האם שלה, נצמדת אליה ופורקת את המטען האנושי. הפרלה דון מתגלה כספינה קטנה למדי ובמבט ראשון נראה כי ידעה ימים יפים יותר, והיא פחות נוצצת מההצעה המפתה באתר האינטרנט שלה ומהספינות הגדולות יותר שמסביבה. אבל מה שנדמה היה כחיסרון מתגלה עד מהרה כיתרון גדול. בעונה, כשהספינה מלאה עד אפס מקום, ברור שעדיף שתהיה גדולה וחדישה יותר. אבל עכשיו, מחוץ לעונה, אנחנו רק שמונה נוסעים: חמשת הבחורים מקולורדו, הזוג מסיאטל ואני. כשאתם רק שמונה על ספינה שלמה, עדיף שתהיה אינטימית מספיק כדי שלא תרגישו בדידות ומרווחת דיה כדי שכל אחד ימצא את מקומו – על הסיפון העליון הפתוח או בסיפון התחתון הסגור.

משתזפים על ספינה
הא לונג צילום: S.Rohrlach / Shutterstock.com

תדרוך קצר, ארוחת צהרים טעימה להפליא (איך לא? וייטנאם אחרי הכל) וחלוקת מפתחות לתאים. התא שלי בדיוק כמו שדמיינתי: קטן ומושלם. כולו ספון עץ, עם שני חלונות שנפתחים היישר למפרץ. קנקן של תה ירוק, צלוחית עוגיות, מקלחת זעירה מצוידת בכל מה שצריך, מיטה נוחה, שממנה אפשר להשקיף על המפרץ בגובה המים. מפתה להישאר בתא, אבל לא, ממש לא. אני זורקת את המזוודה, מעיפה את הנעליים, נועלת את הכפכפים שחיכו ליד המיטה, יוצאת מהתא וחוזרת אליו רק מאוחר בלילה, אחרי הרבה יותר מדי קוקטיילים בהאפי האוור (על כל שני קוקטיילים מקבלים אחד חינם, מבצע שחברי לספינה מנצלים שוב ושוב, בכמויות מסחררות, בלי לקחת בחשבון שהמחירים בספינת תיירים במקום הכי מפורסם בווייטנאם שונים מאוד מאלה שבשאר המדינה) והרבה יותר מדי יין בארוחת ערב – "אנחנו לא אמריקאים טיפוסיים",  תומאס צוחק ומזמין לשולחן שלושה בקבוקים של יין צרפתי מעולה, אחד לכל מנה.   

למחרת בבוקר הרוחות מתחזקות, מקמטות את פני המפרץ באינספור קמטוטים קטנים. השיט כולל פעילויות שונות והבוקר אנחנו אמורים לצאת בקיאקים אל מפרצונים נחבאים. אני מהססת. עם כל הכבוד ליצר ההרפתקנות, אני לא בטוחה שאשרוד בקיאק קטן וקל, המטלטל על פני הגלים בים סין הדרומי. תומאס וחבריו לא מוותרים. "את חייבת לבוא! אל תדאגי, אנחנו נשמור עליך", הם מכריזים.

אני יורדת בכבדות לקיאק האחרון בשורה, שמיד מתחיל להיטלטל מצד לצד בפראות, ומתיישבת עם רגליים מתוחות קדימה, כדי לנסות לאזן אותו. ופתאום קסם. הפחד נעלם, רק היופי נשאר, מקיף אותי מכל עבר. קריאות העידוד מכיוון הקיאקים האחרים נמוגות ברוח, אני שומעת רק את המכות הקטנות של הגלים על דפנות הקיאק, את המשוט נכנס למים ויוצא מהם, את הלמות הלב שלי.

halong bay cruise Perla Dawn

אחרי כעשרים דקות של חתירה המדריך מרים יד ואנחנו חותכים ימינה בעקבותיו. הקיאקים נכנסים בזה אחר זה לתוך מפרצון פנימי מוקף במצוקים גבוהים. מים בצבע טורקיז שאין לתאר, כאילו מעצב גרפי מתחיל ניסה לעבוד בתכנת פוטושופ ואיבד שליטה. אף אחד לא מדבר, אפילו בחורים בני 20 ומשהו, שיצאו יחד לטיול שאחרי הצבא או אחרי הלימודים, מרגישים צורך לשתוק. זהו אחד מאותם רגעים נדירים, שגם בזמן שהם מתרחשים, אתם כבר יודעים שזה לנצח.

כמה דברים שכדאי לדעת על שיט במפרץ הא לונג

החבילה. אפשר לקנות חבילת שיט במפרץ הא לונג בסוכנויות טיולים רבות בהאנוי, שלי הוזמנה דרך חברת Asiatica travel. המחירים משתנים בהתאם לעונה, לסוג הספינה ולאורך החבילה - יש חבילות של 24 שעות וחבילות ארוכות יותר. העסקה כוללת על פי רוב הסעה במיניבוס מהאנוי למפרץ הא לונג ובחזרה, חדר זוגי בספינה, שלוש ארוחות ופעילויות שונות. מחוץ לעונה חבילת שיט זוגית עולה בסביבות 350-250 דולר, סכום עתק במושגים וייטנאמיים. וכן, אפשר למצוא עסקה טובה יותר, במחיר נמוך יותר – אם אתם בין בני המזל, אשריכם. 

מייבשים כביסה
מייבשים כביסה. הא לונגצילום: רותם בר כהן
ילדים ויאטנמים מתרחצים
צילום: eric molina

הספינה. המגוון גדול: יש ספינות גדולות ובוהקות (הן דומות יותר לספינות נהר אירופאיות, מאשר לאניות קרוז המשייטות באוקיינוסים), וספינות קטנות בעיצוב מסורתי. אני שטתי בספינה שנקראת Perla Dawn, וממש כמו המיטה של דב דובון בזהבה ושלושת הדובים, בעיני היא היתה מושלמת - לא קטנה מדי ולא גדולה מדי.

halong bay
halong bay צילום: Kevin Walsh

מה עושים במהלך השיט? בכל ספינה מוצעות פעילויות שונות הכלולות במחיר. הנה למשל דברים שאפשר היה לעשות בספינה שלנו: לשבת על הסיפון העליון ולא לשבוע מאינספור האיים, האיונים והמצוקים המזדקרים מהמים; לצלם שוב ושוב ומאוחר יותר לגלות שהתוצאה, תהיה המצלמה שלכם משוכללת ככל שתהיה, לעולם לא משתווה למציאות; לרדת לסיפון התחתון, להזמין כוס יין או קוקטייל אקזוטי ולצפות בסרט "בוקר טוב וייטנאם" ביחד עם חייל אמריקאי משוחרר שאבא שלו (או אולי סבא שלו) נלחם עד חורמה בהוריו או סביו של הברמן החייכן; לשוט בסירת עץ מסורתית שנראית כאילו עוד רגע תסיים את חייה (אבל היא לא) אל תוך מערת נטיפים באחד האיים שבמפרץ; לחתור בקיאקים למפרצונים חבויים מהסוג שאם הייתם רואים בגלויה הייתם מקבלים התקף סוכרת מרוב מתיקות; לקפוץ מרמפה מתנדנדת למי המפרץ ולבקש ממי שהעדיף להישאר יבש לצלם אתכם שוב ושוב; להשתתף בסדנה לגלגול ספרינג רולס ולאכול את כל הניסיונות המוצלחים והפחות מוצלחים (אפילו שעוד רגע תוגש ארוחת ערב); לשתות המון קוקטיילים בהאפי האוור ובסוף השיט לגלות שלא רק שאלכוהול לא כלול במחיר, מדובר בסכומים שלא היו מביישים בר תל אביבי יקר במיוחד; בלילה לנסות לדוג דיונונים לאור פנסים (אף אחד לא התייצב לפעילות הזאת, אז קשה לדעת אם אכן הדיונונים נמשכים לאור); לפגוש ולשוחח עם אנשים מארצות אחרות על המקומות שבהם טיילתם עד עכשיו ועל אלו שתבקרו בהמשך הדרך.

בקיצור, להתאהב באוכל, באווירה, בקצב, במים, באיים שלא נגמרים ולדעת שאחרי יממה ההתאהבות תסתיים, אבל זה בסדר, כי תמיד תהיה לנו וייטנאם. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ