חמישה ימים במלטה דווקא בסתיו

חמישה ימים באי ים תיכוני זעיר, שנכבש שוב ושוב לאורך ההיסטוריה. היום התיירים הם שכובשים אותו בקיץ, ביתר עונות השנה הוא מקום מושלם לחובבי היסטוריה, אדריכלות וקולינריה. את הדיאטה תשאירו בבית

רותם בר כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מלטה
רותם בר כהן

בדרך לקפה פונטנלה במדינה (Mdina), עיר מהפנטת שהמלטזים מבטאים את שמה אימדינה, איזבלה ואני חוצות את כיכר הקתדרלה. איזבלה מצטלבת ומספרת שבמלטה יש 365 כנסיות, אחת לכל יום בשנה. המספר הזה אולי קצת מוגזם, אבל כמו שאני מגלה בחמשת הימים שלי במלטה – מספר הכנסיות באי אכן עצום, ויותר מהכמות, הגודל שלהן מרשים: במרכז כל כפר, קטן ככל שהיה, ניצבת כנסייה אדירה מעוטרת בכיפה. 

בקפה פונטנלה אנחנו מוצאות שולחן פנוי מול הנוף. כל האי משתרע למרגלותינו על שדותיו, כפריו וכנסיותיו – עד הים. כאן אני מתיידדת לראשונה, ובהחלט לא בפעם האחרונה, עם המאפה המקומי שהורס לי את הדיאטה: פסטיזי (pastizzi). מעין בורקס מבצק עלים שמתפצח בפה, ממולא בריקוטה, או בגרסה אחרת, טעימה לא פחות, במחית אפונה. קפה מצוין, פסטיזי חמים מהתנור, נוף מהחלומות. מי צריך יותר מזה בבוקר סתווי? איזבלה מספרת שבעלת בית הקפה היא אמא של ראש עיריית מדינה ולי מתחשק מיד להיות חלק מהמשפחה הזאת. 

המאפה ספטיזי ממלטה
מעין בורקס מבצק עלים שמתפצח בפה, ממולא בריקוטה, או בגרסה אחרת, טעימה לא פחות, במחית אפונה. פסטיזיצילום: רותם בר כהן

אחרי הקפה, אנחנו משוטטות ברחובות השקטים, הריקים כמעט ממכוניות - רק לתושבי העיר מותר להיכנס אליה עם רכב פרטי. מדינה היא פנינה אמיתית, עיר קטנה מוקפת בחומה אדירה, ממוקמת בראש גבעה שחולשת על כל האזור. עד ימי הביניים מדינה היתה בירת האי, היום חיים בה פחות מ-300 תושבים, אבל הארמונות של פעם נשמרו להפליא והם עדיין מאוישים על ידי צאצאיהם של האבירים הצלבנים שגרו פה לפני מאות שנים.  

מלטה
רחובות שקטים, ריקים כמעט ממכוניות. מדינהצילום: רותם בר כהן

הליכה קצרצרה ממדינה מובילה לשכנתה הגדולה והמודרנית – רבאט (Rabat). למרות שאין בה את הקסם המיוחד של הבירה העתיקה, מומלץ בחום לבקר בה ולו רק בשל הקטקומבות של סנט פול (הקדוש הפטרון של האי). יותר מאלף קברים, או מה שנשאר מהם אחרי שנבזזו לאורך השנים מתוכנם, נחצבו באבן הסלע הרכה, בעיקר בתקופה הרומית. בין הקברים יש שבילי הליכה, משטחים שעליהם נהגו האבלים לאכול בתום הקבורה וקריפטות ששימשו לטקסים דתיים. הלב נצבט למראה הקברים הקטנטנים שהכילו גופות של ילדים, תינוקות ואפילו עוברים. ויש גם חלקה יהודית, עם מנורות חרוטות באבן לציין את דתם של המתים שנקברו כאן.

מלטה
קתדרלה לכל יום בשנה, מלטהצילום: רותם בר כהן

***

כובשים רבים לטשו עיניים לקבוצת האיים הזעירים המרכיבים את מדינת מלטה. כאן הגודל לא קובע, אלא רק המיקום - בים התיכון, בין אירופה, אפריקה ואסיה. המיקום הזה משך לכאן לאורך ההיסטוריה את הפיניקים, הרומאים, הביזנטיים, הערבים, הצלבנים, הטורקים, האנגלים ומי לא? האדריכלות האופיינית כל כך לבירה העתיקה מדינה ולבירה הנוכחית, ולטה, היא מהתקופה הצלבנית, כשקיסר האימפריה הרומית הקדושה העניק את מלטה לאבירים מהמסדר ההוסטפילטרי בתמורה לתשלום סמלי – נץ מלטזי אחד בשנה. פסל מוזהב של הנץ הזה ניצב בגאון בקתדרלת יוחנן הקדוש (St John's Co-Cathedral) בוולטה.

העות'מאניים, שכאמור חשקו אף הם במלטה, שלחו אליה במחצית המאה ה-16 ספינות מלחמה. אלא שהאבירים – לוחמים לא קטנים בעצמם, הצליחו להדוף את המתקפה. מפקד הכוח, שהעדיף לא לספק הסברים לתבוסה המבישה, ענה בפשטות לשאלה מדוע חזר בידיים ריקות: "מלטה יוק", כלומר אין מלטה. ייתכן שהסיפור הזה מעולם לא התרחש, בכל מקרה הביטוי נותר מאז ועד ימינו.

***

אבל יש מלטה. ולא סתם יש, היא נפלאה ממש. הכובשים העכשוויים, התיירים, צובאים עליה בעיקר בקיץ. אלא שבקיץ חם פה מאוד – טמפרטורה של 40 מעלות אינה נדירה, וצפוף מאוד ובכל מקרה לנו הישראלים אין מחסור בשמש או בחופים. לכן עדיף להגיע דווקא מחוץ לעונה. יפה כאן במיוחד באביב, כשהשדות מתכסים בפלומה ירוקה ופרחי בר צובעים את צדי הדרכים, אבל גם הסתיו נעים ויפה.

הנוף במרכז האי מזכיר את נופי הגליל התחתון, אבל החופים של מלטה דרמטיים בהרבה מהחופים המתונים והנינוחים שלנו. חשבו על ראש הנקרה והכפילו את המראה פי כמה וכמה, עם מצוקים שיורדים בתלילות אל הים.

מקומות וטעמים שלא כדאי להחמיץ במלטה:

ולטה Valletta. מן הסתם, גם בלי ההמלצה שלנו, לא תחמיצו את בירתה המבוצרת של מלטה, שכן זהו האתר המתויר ביותר באי. העיר כולה הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו והיא נחשבת לעיר הבירה הקטנה ביותר באיחוד האירופאי. במהלך היום צפוף בעיר הקטנטנה, בעיקר ברחוב הראשי, אבל בלילות שקט ורגוע ואפשר ליהנות מהשקט הזה אם נשארים ללון באחד ממלונות הבוטיק שנפתחו כאן בשנים האחרונות, כאלטרנטיבה למלונות הגדולים בחופים. 

אחרי שביקרתם בקתדרלת סנט ג'ון ובארמון נגיד המנזר, שניים מהאתרים המרכזיים בעיר, שבו בנחת בבית קפה מקומי. המלצה אישית: קפה קורדינה Caffe Cordina  שפועל ברציפות מאז המאה ה-19 ברחוב 244 Republic. (פרטים נוספים באתר) זוהי הזדמנות לטעום עוד כמה מטעמים מקומיים: למשל, קנולי – תזכורת עד כמה סיציליה קרובה לכאן, או טבעת דבש - עוגייה בצורת טבעת ממולאת בדבש, קינמון ואגוז מוסקט. עכשיו חזרו לטייל ברחובות היוצאים מהרחוב הראשי (ולטה נבנתה בשתי וערב מושלם, כך שקשה מאוד ללכת בה לאיבוד), בקרו במוזיאון או שניים וטפסו לחומות לתצפית נפלאה. לקינוח, קחו סירת עץ מסורתית (תמורת שני אירו לכיוון) אל צדו השני של הנמל הגדול, למבצר סנט אנג'לו, שמראשו קו הרקיע המושלם של ולטה נפרש מולכם במלוא הדרו.

תצפית מגג מבצר סנט אנג'לו
תצפית מגג מבצר סנט אנג'לו. קו הרקיע היפה של ולטה נפרש ממולצילום: רותם בר כהן

צוקי דינגלי והמערה הכחולה. נופים יפים הם מצרך נפוץ למדי במלטה, אבל קשה לחשוב על מראה יפה מזה שנשקף ממרומי צוקי דינגלי, הנקראים על שמו של אביר אנגלי. צוקי אבן הגיר הלבנים נופלים אל הים מגובה של 220 מטר בזווית ישרה כמעט, כשממולם נמצא האי הקטנטן פילפלה. היופי שמרחיב את הלב מלווה אתכם לאורך הדרך המפותלת שיורדת אל המעגן הקטן בתחתית הצוקים. אני קונה כרטיס (שמונה אירו) ועולה לסירת דייגים קטנה, נדחקת בין תשעה נוסעים שרק מחכים לבואו של הנוסע העשירי, כלומר לי. אנחנו יוצאים אל מה שמתברר עד מהרה כים סוער למדי. שני הנוסעים הצעירים שבינינו, בת ארבע ובן שש, פורצים בבכי קורע לב, ולא קשה להבין למה. חמש דקות של אימה בין הגלים הגבוהים מסתיימות בדממה מוחלטת בתוך המערה הכחולה, עם מי תכלת צלולים ושקט מושלם. בהחלט שווה כל רגע של בהלה בדרך.

צוקי דינגלי
צוקי דינגלי. נופים יפים יש פה למכבירצילום: אורי טלשיר

האי גוזו Gozo. שקט בהרבה הוא השיט לאי גוזו, השני בגודלו באיי מלטה. מעבורת גדולה, שבבטנה חונות מכוניות ועל סיפונה העליון משתזפים הנוסעים, חוצה ב-20 דקות את המרחק בין שני האיים. בדרך היא חולפת על פני האי השלישי המיושב - קומינו. בקומינו גרים רק שני אנשים, קרובי משפחה, שבקיץ מפעילים מלון משפחתי קטן.

מלטה
בקיץ התיירים ממלאים את החופים, בסתיו ריקצילום: רותם בר כהן
מלטה
צילום: רותם בר כהן

גוזו הוא אי שקט בהרבה ממלטה, עם פחות תושבים, פחות תיירים והרבה שדות חקלאיים. גם כאן תמצאו לא מעט כנסיות מרשימות ועיר בירה יפהפייה, שהמקומיים קוראים לה רבאט, אבל היא מוכרת יותר בשם שהאנגלים העניקו לה - ויקטוריה. ויש גם מכרות מלח עתיקים ומסעדות דגים מצוינות. המלצה אישית: מסעדת  Il- Kartell ליד הכפר Marsalforn יושבת ממש על הים ומציעה דגים ומאכלי ים לצד מנות מלטזיות טיפוסיות, כמו נזיד ארנבת. כדאי גם לבקר במה שהיה פעם האתר המפורסם ביותר בגוזו – חלון התכלת. הסלע הגדול, שיצר חלון לים התיכון, התמוטט בסערה בשנת 2017, אבל גם בלעדיו יפה כאן מאוד, עם משטחי סלע רחבי ידיים, מפרצונים חבויים ומערות ימיות.

אתרים מגליתיים. ברחבי מלטה וגוזו פזורים עשרות אתרים מגליתיים, מהעתיקים בעולם. אג'ר הים (Hagar Qim) ואמנדיירה (Mnajdra) הם שני אתרים כאלה בדרום מלטה. השניים סמוכים זה לזה והם מוקפים בנופים חקלאיים פסטורליים ועצי חרוב עתיקים. אפשר להסתפק באג'ר הים, הקרוב לכניסה, או להמשיך בשביל הצר עם נופים נהדרים לים אל אמנדיירה (כרבע שעה הליכה). יש פה שרידי מקדשים עתיקים יותר מהפירמידות או מסטונהנג', עם אבנים גדולות וכבדות, שקשה להבין  כיצד הובאו לכאן או איך הונחו זו על גבי זו בתקופה שלפני המצאת הגלגל.  

מלטה
צילום: רותם בר כהן
מלטה
צילום: רותם בר כהן

כפר הדייגים מרסשלוק Marsaxlokk. את הביקור באתרים המגליתיים חתמנו במסעדה סיציליאנית נהדרת בכפר מרסשלוק, מאחרוני כפרי הדייגים המסורתיים שנותרו במלטה. בנמל המקומי עוגנות סירות דייגים צבעוניות, על הרציף יש שוק מקומי שבו אפשר לקנות דבש מלטזי (מעולה!) וממתקי נוגט ושקדים. מול הנמל, במסעדת T'Anna Mari טבלנו לחמניות מופלאות שנאפות במקום במרק הירקות סמיך. לבקשתנו, הסלסלה התמלאה בעוד לחמניות כדי שנוכל לנגב איתן עד הטיפה האחרונה את הרוטב של מנת השף – דג מקומי כסוף שנקרא למפוקה, שהשף קנה הבוקר מהדייגים. יין לבן קליל מיקב מלטזי סגר את הפינה והבהיר סופית שרק אידיוט יחשוב שמלטה יוק.  (כתובת המסעדה: 28 Xatt is-Sajjieda, מרסשלוק)

מלטה
צילום: רותם בר כהן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ