הפתעה קולינרית ושמה בריסל

צינון לא צפוי איים לקלקל את סוף השבוע הגסטרונומי בבריסל, אבל ביצה עלומה עם שבבי כמהין שיפרה את המצב ומשם דברים רק הלכו והשתפרו. רותם בר כהן אכלה כמה דברים טובים ושתתה כמה דברים טובים בבריסל ורצה לספר לחבר'ה

רותם בר כהן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בתי קפה בבריסל
מסע גסטרונומי ברחבי בריסלצילום: skyfish / Shutterstock.com

המנה המושלמת שאכלתי אי פעם היתה ביצה. כן, פשוט ביצה. ועוד בבריסל. היום ההוא, לפני יותר משלוש שנים, זכור לי היטב. גם כי במהלכו פייר ואני הבנו שנישאר חברים לנצח וגם כי אכלנו בו את הביצה המושלמת. לפעמים לא צריך יותר מזה.

אבל נחזור רגע אחורה, לאישה במטוס במושב לידי, שלא הפסיקה להשתעל ולהתעטש. ארבע שעות וחצי אחר כך, בשדה התעופה של בריסל, כבר היה ברור שאת סוף השבוע המתוכנן, שהיה אמור להיות מוקדש כולו לאוכל, כולל קפיצה לפסטיבל האוכל EAT בפארק שמול ארמון המלך, אני הולכת להעביר ספונה בחדר קטן במלון, מוקפת בערמות של טישו משומש.

ארוחת בוקר מוקדמת בסניף החביב עלי של Le Pain Quotidien, בכיכר סאבלון (סלמון מעושן, ריקוטה אורגנית, סלסלת לחמים וקפה בספל בגודל של קערת מרק) שינתה את מצב הרוח וההחלטה גמלה: אני לא נותנת לצינון להכניע אותי. סוף השבוע הגסטרונומי יתקיים כסדרו, ויהי מה.

Le Pain Quotidien
Le Pain Quotidienצילום: רותם בר כהן

בית המרקחת הקרוב התגלה בסופה של ירידה תלולה מהכיכר. הרוקחת חקרה אותי לגבי הסימפטומים במבטא צרפתי חינני: "נוז? יו האב רייני נוז?". הנהנתי, מוקסמת מהרעיון שהאף שלי נוטף גשם, והיא הצביעה על שתי אופציות: תרופה טבעית ותרופה שהיא "ורי ורי סטרונג". הלכתי על אופציית הסטרונג. יש לי רק יומיים בבריסל, אין בכלל שאלה מה עדיף. בעלייה חזרה לכיכר, לנקודת המפגש עם פייר, בלעתי שתי כמוסות של התרופה הלא טבעית ומיד נזכרתי שלא שאלתי את הרוקחת אם מותר לצרוך אלכוהול כשלוקחים אותה. בעצם אולי טוב שלא שאלתי, בהתחשב בכוונות שלי לסוף השבוע.

השעות הבאות עברו עלי בערפול חושים מסוים, שילוב של תרופה נגד צינון, בקבוק יין אדום, סטייק עצום ממדים, דיבורים שלא נגמרים על כל מה שקרה לנו מאז המפגש האחרון שלנו וביצה אחת מושלמת. שלוש שעות מאוחר יותר, כשאנחנו נשבעים לא לאכול פירור נוסף, לפחות לא בשעה הקרובה, צעדנו מתנדנדים קלות לחשמלית מספר 92 לכיוון דרום, אל שכונת אוקלה.

מסעדת קולונל
השילוב היה מושלם, החלמון רך בדיוק כמו שצריך, לרוטב היתה ארומה של יער. אכלנו הכל, עד שבב הכמהין האחרון ונגבנו את טיפות הרוטב האחרונות בפרוסות עבות של בגטצילום: רותם בר כהן

לפני שנמשיך, נחזור רגע לביצה המושלמת ונתעכב על מהותה. ביצה אורגנית, שנשלקה בטמפרטורה של 63 מעלות בדיוק והונחה על לביבת תפוחי אדמה, פריכה מבחוץ ורכה מפנים, מעל פוזרה כמות נדיבה של שבבי כמהין ומסביב נמזג רוטב עשיר של פטריות בר. השילוב היה מושלם, החלמון רך בדיוק כמו שצריך, לרוטב היתה ארומה של יער. אכלנו הכל, עד שבב הכמהין האחרון וניגבנו את טיפות הרוטב האחרונות בפרוסות עבות של בגט. זאת היתה מנת הפתיחה לארוחה צהרים במסעדת קולונל בשכונת סנט ג'יל, אלא שמאז אותה ארוחה השף התחלף, וכיום מגישים את הביצה המהוללת בגרסה מעט שונה ובמחיר מרקיע שחקים. בכל מקרה, הסועדים נוהרים לכאן בעיקר בזכות הבשר, ואליו עוד נחזור.

בריסל היא לא רק מעצמת שוקולד. היא גם מעצמת בירה וצ'יפס וגופרה, הלא הוא הוופל הבלגי. אבל יותר מכל, בשנים האחרונות, בעקבות גלי ההגירה הגדולים, היא הפכה בית למטבחים מגוונים מכל קצות תבל, שונים מאוד זה מזה, כל אחד מצוין בדרכו. כמובן שעדיין יש פה מסעדות מהסוג הישן, עם מפות לבנות מעומלנות, כלי כסף מצוחצחים ומנות קלאסיות כמו מולים ברוטב יין לבן, קרוקטים של שרימפס זעירים מהים הצפוני, ארנבת בשזיפים וסטייק אמריקן - תלולית ענקית של בשר טחון נא, שמעליו נפתחת ביצה חיה, אתגר גסטרונומי מענג אך לא פשוט אפילו לאוכלת-כל כמוני. נחמד לסעוד מדי פעם במקום שכזה, ללגום יין בכוסות אלגנטיות ולדמיין על מה מדברים הסועדים בז'קטים המהוקצעים והתספורות המדויקות בשולחנות ליד. אבל אני מעדיפה את ההמולה העליזה והדים סאם האווריריים של מסעדת Dam Sum באיקסל, את המו-מו הנהדרים במסעדה הטיבטית הזעירה בסנט ג'יל, את הפשטל דה בלם במאפייה הפורטוגלית החלומית Forcado Pastelaria אף היא בסנט ג'יל.

אז הנה מסע גסטרונומי קצרצר ברחבי בריסל, לכמה מקומות שבהם אכלתי ביחד עם או בהמלצת חבריי, תושבי העיר ואוהבי האוכל, פייר וגארי. יש עוד המון מסעדות נפלאות בבריסל, אני יודעת. בחלקן אכלתי, באחרות אני מתכננת לאכול בביקורים הבאים, ותמיד יהיו עוד מאות רבות שלא אספיק להגיע אליהן. כי בעיר המתהדרת בכ-2,000 מסעדות, גם הכוונות הכי טובות לא תמיד מספיקות.

כמה דברים טעימים בבריסל:

שכונת אוקלה. מחוז בריסל, המחוז השלישי בבלגיה לצד וולוניה בדרום ופלנדריה בצפון, מורכב מ-19 אזורים מוניציפליים. כדי להקל על העניינים, אתייחס אליהם כאן כאל שכונות, ויסלחו לי הטהרנים. אוקלה (Uccle), שכונת מגורים אלגנטית וירוקה בדרום העיר, היא לא מקום שתיירים מגיעים אליו בדרך כלל. אבל שווה בהחלט להרחיק עד לכאן בשביל שתי מסעדות ומוזיאון אחד.

נתחיל בצד האמנותי: בפאתי השכונה, במה שנראה כמו פרבר הולנדי טיפוסי, ניצב בית מידות נאה, שבשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת שימש כביתם של זוג אמיד, אליס ודוד ואן ביורן. כיוון שלא היו להם ילדים, הם הורישו את הבית לטובת הכלל והוא הפך למוזיאון, Van Buuren Museum. הביקור בו הוא חגיגה של ממש לאוהבי אדריכלות בכלל וסגנון האר-דקו בפרט: כל תכולת הבית - הרהיטים, השטיחים, פרטי הנוי, הציורים – כולם יצירות מקוריות של מעצבים ואמנים בני התקופה. החלונות הגדולים בסלון משקיפים לגנים מופלאים שבעלי הבית טיפחו באהבה (מן הסתם בעזרת צוות גננים מוכשרים). בתום הביקור בבית, אם מזג האוויר נוח, כדאי מאוד להקדיש זמן לשוטט בהם – יש אפילו מבוך צמחים גדול, שאם אתם לא אמונים על מבוכי צמחים, ייקח לכם לא מעט זמן להיחלץ ממנו. המקום פתוח למבקרים שישה ימים בשבוע (סגור בשלישי), בין השעות 14:00 ל-17:30, אידיאלי לשיטוט של אחרי ארוחת הצהרים או לפני ארוחת הערב. כתובת: Avenue Léo Errera 41, אתר אינטרנט: https://www.museumvanbuuren.be/en/

Le Petit Pont ("הגשר הקטן" בצרפתית) הוא ביסטרו שכונתי כל כך חמים ונעים, שמיד בא לי לעבור לגור בשכונה. צלחת של צדפות נאות בצד שלי, קרוקטים של סרטנים בצד שלו, סלט ירוק ובקבוק של יין צרפתי מצוין באמצע השולחן, והרי לכם ערב מושלם. כתובת: Rue du Doyenné 114-116 אתר אינטרנט: https://www.lepetitpont.be/

מנה Le Petit Pont
Le Petit Pont צילום: רותם בר כהן

למחרת חזרתי לאוקלה, הפעם למסעדת Le Louis XV. אם מישהו ממדריך מישלן ישאל לדעתי (מותר לדמיין, זה לא עולה כסף ולא מוסיף קלוריות), אמליץ לשקול הענקת כוכב. המסעדה ממוקמת בפביליון מרהיב מהמאה ה-19, עם כל העיטורים הנדרשים, בפתחו של פארק וולפנדל (Wolvendael) היפהפה. האוכל בלגי-צרפתי עם נגיעות יפניות, כשכל מנה יפה מקודמתה. עוד ערב מושלם עבר על כוחותינו באוקלה. כתובת: Avenue Wolvendael44, אתר אינטרנט: http://www.louisxv.be/

Le Louis XV
Le Louis XVצילום: רותם בר כהן

איקסל וסנט ג'יל. שתי השכונות הנושקות זו לזו הן החביבות עלי בבריסל. יש בהן בדיוק מה שאני אוהבת בכל עיר זרה: בתי קפה ומסעדות קטנות, חנויות לממכר כלי בית איכותיים, היכלי תה שבהם אני מוציאה בכל ביקור הון לא קטן על סוגים שונים של תה, בוטיקים נחמדים, כיכרות שמשמחות את הלב. קשה לבחור בין שלל המקומות המצוינים לאכול בהם בשתי השכונות האלה, אבל כיוון שהתחלנו בביצה המושלמת, אך טבעי לחזור למסעדת קולונל, שבה היא הוגשה. זוהי מסעדת בשרים ללא פשרות, עם מקרר גדול בכניסה שבו נחים נתחי בשר מיושנים. אפשר לבחור מנה מהתפריט או עדיף - להציץ במקרר ולבחור מתוכו את הנתח הרצוי, וזה יגיע לשולחן במידת הצלייה המדויקת, עם מינימום של ירקות או הסחות דעת אחרות. קרניבורים, זה המקום בשבילכם. כתובת: Rue Jean Stas 24, Saint-Gilles, אתר אינטרנט:  http://www.colonelbrussels.com/home-en

אם הגעתם לכאן ביום רביעי, תוכלו לכפר על המחסור בירקות ועל העודף בבשר אדום בהליכה של פחות מעשר דקות אל כיכר שאטליין המושלמת, שבימי רביעי מתקיים בה שוק איכרים קטן ומתוק - Marché de la Place du Châtelain, עם ירקות ופירות נוצצים כמו תכשיטים יפים. בשעות אחר הצהריים הכיכר מתמלאת בעובדים שחוזרים מהמשרדים ועוצרים בדרך הביתה לבירה ומשהו קטן לנשנש, כיף גדול להצטרף אליהם ולהרים כוס בירה לחיי בריסל, שכונותיה ותושביה.

Marché de la Place du Chtelain

כיכר סנט קתרין (Place Sainte-Catherine). במרחק הליכה קצר מהכיכר המרכזית, הגראן פלאס, נמצאת כיכר שכדאי להכיר, ולו רק בזכות דוכן פירות הים בעל שני השמות: Noordzee בפלמית ו-La Mer du Nord בצרפתית ("הים הצפוני" בשתי השפות). בסוף שבוע, כשמזג האוויר מאיר פנים, צריך לחכות לא מעט זמן בתור שליד הדוכן כדי להזמין מנה של דגים או פירות ים טריים-טריים, שלוקים או מטוגנים. עדיף לבוא בשניים – האחד יחכה למנות בדוכן, השני יחכה בתור לשולחן עמידה שיתפנה. אם דגים ופירות ים הם פחות הקטע שלכם, גשו לחנות הגבינות המדהימה La Cremerie de Linkebeek בפינת הכיכר (בכתובת Oude Graanmarkt 4), קנו כמה גבינות, צרפו אליהן כיכר לחם ממאפיית Charli הסמוכה ( 34 rue Ste-Catherine) ואולי גם כמה קרואסונים קטנים עם בצק שמתפצח בפה לאלף רסיסים של עונג, ושבו בפאתי הכיכר לפיקניק נחמד. בימי רביעי גם כאן מתקיים שוק איכרים, שרוב תוצרתו אורגנית, ואז לפיקניק המאולתר יצטרפו גם כמה ירקות עונתיים. מה רע?  

________

רותם בר כהן היא מטיילת ותיקה, עיתונאית טיולים ועורכת אתר "מסע אחר". בבלוג - "עיר זרה" היא חוזרת למקומות, למפגשים ולרגעים מיוחדים שהיו לה בדרכים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ