סיפור האהבה החדש והמפתיע שלכם: כך התאהבתי בעיר נצרת

יפהפייה ומוזנחת, אהובה ושסועה, מרטיטה את הלב ולא נותנת מנוחה לעיניים. רותם בר כהן בילתה שלושה ימים בנצרת והתאהבה במבנים העתיקים, בחנויות המסורתיות ובחדשות, באוכל הכי טעים שאפשר לדמיין ובעיקר - באנשים. יומן מסע קולינרי

סימטאות נצרת
סימטאות נצרת. הקיץ הזה התאהבתי בעיר צילום: רותם בר כהן
רותם בר כהן
רותם בר כהן

מה גורם לנו להתאהב? הלוואי שהייתי יודעת. הפאזל העדין הזה של רגשות והתרגשויות מורכב מאינספור פיסות, חלקן גלויות ומובנות, אחרות נסתרות ונעלמות. אני רק יודעת דבר אחד: הקיץ הזה, התאהבתי בעיר. ואני מקבלת את האהבה החדשה הזאת בשמחה ובלב פתוח.

התאהבתי בעיר נצרת. בסמטאות האבן התלולות, שמנוקדות בחתולים רזים להחריד, בחנויות החדשות שפתחו נשים צעירות מעוררות השראה, בחנויות השוק הוותיקות שרק חלק מהן נותרו פתוחות, בבתים העתיקים ששופצו ביד אוהבת וגם בבתים בני מאות השנים שעומדים שוממים והרוסים למחצה ועדיין יופיים יוצא הדופן ניכר בהם.

סימטאות נצרת צילום: רותם בר כהן

התאהבתי לא רק באבנים, אלא גם, בעצם בעיקר, באנשים. אלה שהובילו אותי בסבך הרחובות והסמטאות ואלה שישבו איתי ודיברו בפתיחות על חייהם, על הייאוש ועל התקוות, על השמחה ועל הכעס, על מה שטוב ועל מה שקשה ומסובך.

סימטאות נצרת צילום: רותם בר כהן

התאהבתי באוכל, שזאת באמת לא חוכמה גדולה, כי אוכל הרחוב של נצרת נפלא מאין כמוהו. במשך שלושה ימים לא הפסקתי לאכול: כנאפה אצל אם עלי; קטאייף נוטפי סירופ אצל אבו אשרף; פטאייר תרד במאפיית אלמשהדאוי (ולמחרת חזרתי לסבב נוסף, הפעם פטאייר עם גבינה מלוחה וזעתר); עוגיות תמרים עדינות שנמסות בפה בבית הקפה המקסים הצמוד למסעדת אל רידא, ליד המסגד הלבן; אינספור ספלוני קפה עם הל, בלי סוכר; ופירות קיץ אצל הירקן, שמשאירים כתמים על החולצה אם לא נזהרים. כשניסיתי לעצור את השצף הבלתי פוסק הזה, נזכרתי במשהו שבאסם חכים (אותו נכיר בהמשך) אמר לי כשרק נפגשנו: "בנצרת לא סופרים קלוריות", והמשכתי לאכול. דפיו של הפנקס הקטן, שבו אני כותבת לעצמי דברים במהלך הטיול, הפכו דביקים מטפטופים של כל הטוב הזה. בין כתמי הדבש והזעתר אני קוראת מה כתבתי: כנאפה - מטורף, מטורף; קטאייף - גן עדן; פיתה עם זעתר - אין דברים כאלה; תאנים טריות - וואו, וכן הלאה.   

קטאייף נוטפי סירופ אצל אבו אשרףצילום: רותם בר כהן
מאפיית אלמשהדאוי צילום: רותם בר כהן

זה לא שהכל מושלם בנצרת. רחוק מזה. אבל קיימת תחושה של התחדשות שצומחת מתוך הקהילה, בעיקר של הדור הצעיר, עם הרבה עשייה וניצנים של תקווה. אנשים שהחליטו להפסיק לחכות שמישהו יושיע אותם והחליטו לקחת את גורלם בידיהם, ששיפצו ומשפצים, שפתחו גלריות, חנויות עיצוב ובתי קפה במקום החנויות שעמדו שוממות, בני הדור השלישי שהפכו את המפעל, החנות, או בית הקפה המסורתי של סבא למקום עכשווי ותוסס, מבלי לזנוח את השורשים.  

נצרת צילום: רותם בר כהן

במקום למנות את כל המקומות ולהציע לכם ללכת במסלול מסודר, אני מעבירה הלאה את מה שהציעו לי: ללכת לאיבוד. זה טוב בכל מקום שמגיעים אליו, זה בהחלט מצוין בנצרת. העיר העתיקה לא גדולה מדי ואפשר ללכת לכל פינה בה ברגל. למעשה, אל תנסו אפילו לנווט עם מכונית, צריך להיוולד כאן כדי להצליח לתמרן ברחובות שרוחבם לא יותר מרוחב מכונית, ולפעמים פחות מכך. מלבד זאת, כשהולכים ברגל ופוקחים עיניים - מגלים נפלאות. הסתכלו על קירות האבן העבים, חפשו את הדלתות הקטנות בצדי הבתים, שכדי לעבור בהן צריך להתכופף (כך בני הבית היו מוגנים מהתקפת פתע). הביטו בקשתות (חלקן נסתמו ועדיין ניתן להבחין בצורתן המושלמת), הרימו מבט אל המרפסות התלויות, שימו לב לחלונות העגולים הקטנים מעל החלונות הגדולים, שנועדו להכניס הביתה את אור הירח. הציצו לחצרות פנימיות, חלקן עזובות, שמסביבן גרו כמה דורות של אותה משפחה. באחד הבתים הנטושים האלה, אני מדלגת בזהירות מעל גרוטאות בחצר הפנימית ונכנסת לחדרים עם תקרות מצוירות כל כך מרהיבות, שברור כי לא ירחק היום שיבוא לכאן מיליונר וירצה להפוך את הבניין העזוב למלון בוטיק מדהים ששמו יצא למרחוק. ואולי לא. לפנטזיות אין מחיר.    

סימטאות נצרת צילום: רותם בר כהן

דבר אחד אל תעשו בנצרת: אל תשאלו את מי שאתם פוגשים בדרך אם הוא נוצרי או מוסלמי. כמה מקומיים שדיברתי איתם, אמרו לי שזה כמו לשאול מישהו שתפגשו ככה סתם ברחוב בתל אביב כמה הוא מרוויח.

הנה כמה דברים שלא כדאי להחמיץ בזמן שאתם הולכים לאיבוד בסמטאות, והמלצה לשני מקומות לינה מושלמים.

הכוח הנשי - השוק של נצרת עבר גלגולים שונים במהלך השנים. היו תקופות שהוא שקק חיים עם אזורים שונים: שוק הכלות, שוק הזהב, שוק הנגרים, שוק הירקות ועוד. ואז באו שנים קשות, עבודות תשתית שהתארכו מאוד בסמטאות האבן הציוריות היקשו על הגישה לחנויות, ורבות מהן נסגרו. גם הקורונה כמובן לא הטיבה עם בעלי העסקים. בשיטוט בשוק עדיין אפשר לראות הרבה דלתות מוגפות, אבל לאט לאט מתחילות לצוץ חנויות חדשות, רבות מהן הוקמו ומנוהלות על ידי נשים צעירות ונחושות. בין השאר תמצאו כאן את טנטנה, חנות וינטג' מקסימה של לובאנה לובאני, הפינה של מהאא, בית קפה זעיר וצבעוני שפתחה השפית מהאא שחאדי לא רחוק מבית התרבות והאמנות, אמאני קפה של אמאני טארטור, שמהווה מקום מפגש פופולרי לצעירי העיר, הפינה של ראדה, חנות לעבודות יד ובית קפה זעיר שפתחה בלב השוק ראדה בולס, מספרת סיפורים, זמרת מוכשרת ואשת שיחה מרתקת.  

טנטנה, חנות וינטג' מקסימה של לובאנה לובאניצילום: רותם בר כהן
הפינה של מהאאצילום: רותם בר כהן
הפינה של ראדהצילום: רותם בר כהן

מוחמר בטאבון - את מסעדת תשרין ("תשרי" בערבית) פתחו אחסאן גנים ומוסא נערא ב-2004. "אהבנו את הבית הזה ממבט ראשון", מספר אחסאן. הבית, שנבנה בתקופה העות'מאנית, בשנת 1868, נמצא בכיכר המעיין, סמוך לשני מקומות נוספים שלא כדאי לפספס בנצרת - מאפיית אלמשהדאוי וחנות התבלינים טחנת הגליל אלבאבור. "לא רצינו להיות פלצניים מדי וגם לא רצינו מטבח ערבי מהסוג שמוצאים ב'מסעדות מזרחיות'", הוא אומר. ואכן, תשרין היא לא כזאת ולא כזאת, אלא שילוב נחמד בין מנות פלסטיניות וערביות קלאסיות ומטבח מערבי עכשווי. המלצה אישית, אל תוותרו על מוחמר - תערובת של פרגיות, בצל, צנוברים וסומק על פיתה פתוחה שנאפית בטאבון. ואם אתם מצליחים להתאפק ולא להזמין כנאפה לקינוח, לכו על גלידת וניל עם שערות חלבה, זה רק נשמע פשוט מדי. כתובת: אל בישארה 56, נצרת.

מוחמר – תערובת של פרגיות, בצל, צנוברים וסומק על פיתה פתוחה שנאפית בטאבוןצילום: רותם בר כהן

חלומות פז - הקרבה היחסית של נצרת לגוש דן מפתה לטייל בה כמה שעות ולחזור בערב הביתה, אבל זה יהיה חבל. ממש חבל. אני ממליצה ללון בעיר לפחות לילה אחד, ואם יש לכם זמן - שניים או שלושה לילות. בביקור האחרון שלי, בקיץ הנוכחי, ישנתי לילה אחד בפאוזי עזאר אין ולילה שני במלון בוטיק אל חכים. שניהם מקומות מלבבים במיוחד, כל אחד מהם נמצא בבית אבן עתיק ורב קסם בעיר העתיקה, במרחק לא רב זה מזה, ושניהם מציעים חוויית לינה נצרתית מהסוג המוצלח ביותר.

פאוזי עזאר אין, מבית אברהם הוסטל, הוא הסנונית הראשונה שבישרה את הדרך למקומות לינה ייחודיים ושווים לכל נפש. למרות שבימים אלו אין פה מטיילים צעירים מכל העולם, האווירה הססגונית והשמחה ניכרת בכל פינה. מהאכסנייה יוצאים סיורים מודרכים בשוק ומתקיימות סדנאות שונות. חדר משפחתי עם שירותים משותפים עולה החל מ-250 שקל ללילה, חדר זוגי עם מקלחת פרטית החל מ-370 שקל ללילה, המחירים כוללים ארוחת בוקר. כתובת: רחוב 6112 מס' 9, העיר העתיקה, נצרת, לינק לאתר.

פאוזי עזאר אין צילום: רותם בר כהן

בכיכר בישופ, צמוד לבניין המרהיב של בית התרבות והאמנות, נמצא מלון בוטיק אל חכים. באסם חכים, והוריו, ראיק ועביר, פתחו את המלון האינטימי והנעים שלהם במה שהיה פעם הנגרייה של סב המשפחה. חלקיו התחתונים של המבנה הם מהתקופה הצלבנית, עם קירות אבן עבים, קשתות מרשימות וחלונות קטנים, מה שהופך את הלינה בחדרים שבקומת הקרקע לחוויה יוצאת דופן. בקומה השנייה החדרים מסודרים סביב פטיו נעים ומואר. חדר זוגי עולה החל מ-370 שקל ללילה ללא ארוחת בוקר, עם ארוחת בוקר החל מ-500 שקל. לפני שאתם ממהרים לוותר על ארוחת הבוקר, כדאי שתדעו שלא מדובר בחביתה-גבינה-סלט. עביר חכים מכינה סלטים אותנטיים, מהסוג שלא תמצאו בשום מסעדה, והמכורים לחלבה ישמחו לגלות במזנון גם חלבה של אל ארז, שלא נמכרת בחנויות בארץ. בתיאום מראש אפשר להצטרף לסדנת בישול או לסיור מודרך בעיר. כתובת: כיכר בישופ, העיר העתיקה, נצרת. לינק לאתר

מלון בוטיק אל חכיםצילום: רותם בר כהן

את נצרת אני עוזבת בחוסר רצון, לא לפני שאני מצטיידת בפטאייר ומנקיש לדרך (למרות הכוונות הטובות, הפטאייר חוסל עוד לפני כביש 65. עד תחנת הדלק של חבצלת השרון גם השקית של המנקיש נותרה ריקה). קצת עצוב להיפרד מאהבה חדשה, אבל בשונה לאהבות אחרות, שנמצאות מעבר לים, אליה תמיד אוכל לחזור, בין אם המטוסים ימריאו ובין אם לא.   

רותם בר כהן

מאז שעמדה על דעתה רותם בר כהן כותבת ונוסעת, נוסעת וכותבת. חייתה 11 שנים בארצות הברית, במהלכן למדה תקשורת באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה, כתבה כתבות בנושאים חברתיים למגזין סוף השבוע של הפילדפיה אינקוויירר ונסעה ללא הרף. כיום עורכת את אתר מסע אחר אונליין, כותבת בלוג טיולים, "עיר זרה", במדור הטיולים של הארץ ואת "אנשי האוכל" במדור האוכל של הארץ.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ