מהדר ועד לים: טיול של יומיים עם המקומות הכי נעימים בחיפה תחתית

בין שתיים לארבע אסור להפריע, מחטי אורנים נושרים על המדרכות ובבתי הקפה מככבים שטרודל תפוחים ועוגות גבינה עם צימוקים. זה מה שרותם בר כהן זכרה מחיפה של נעוריה, עד שחזרה בקיץ הנוכחי אל שכונותיה התחתונות וגילתה עיר אחרת לגמרי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מבט על חיפה מגני הבהאים
מבט על חיפה והנמל מגני הבהאים צילום: רמי שלוש
רותם בר כהן

בחופש הגדול שאחרי כיתה ט' עברנו לחיפה. עד אז, גרתי כל חיי בנגב ומרחבים צהבהבים וסופות אבק היו תבנית נוף ילדותי. עברנו לגור בשכונה שלווה על הכרמל, בדירה שמחלונותיה נשקפה פיסה זעירה של ים מעל צמרות העצים. תם עידן סופות האבק, והחל עידן השלאפשטונדה בין שתיים לארבע, בתי קפה שמגישים שטרודל תפוחים חם עם אבקת סוכר וקצפת, אורנים תמירים שמשירים מחטים ואצטרובלים הנושרים על המדרכות ועל המכוניות החונות.

לשכונת הדר, באמצע הדרך בין פסגת הכרמל לעיר התחתית, הייתי יורדת עם אמא שלי בפעמים הנדירות שבהן הצליחה לשכנע אותי שהגיע הזמן לנעליים חדשות, פריט שעד היום אני מתקשה לקנות. אני זוכרת היטב את הנעליים הכחולות עם החרטום המרובע שבחרתי, באחד מאותם מסעות קניות ברחוב הרצל, הרחוב המסחרי הראשי של הדר. אין לי מושג למה דווקא נעליים כחולות, אולי כי זה מה שהמוכר הציע ואני רציתי לסיים במהירות את המשימה השנואה ולהגיע לחלק המשמח של היום - קפה ועוגת גבינה עם צימוקים בבית הקפה שליד המשביר לצרכן. אמא שלי, שהיתה חובבת גדולה של בתי קפה, השאירה לי עד עצם היום הזה את האהבה הזאת, לצד געגועים תמידיים אליה.

שכונת הדר צילום: רותם בר כהן

שנים רבות מכפי שאני רוצה לספור עברו מאז ימי הנעליים הכחולות ועוגות הגבינה של רחוב הרצל. והנה אני שוב באותו רחוב ממש, נחושה לטייל רק בהדר, בשכונות שמתחתיה ועד הנמל, מבלי לעלות אפילו פעם אחת אל מחוזות נעוריי בכרמל.

הנה כמה דברים שעשיתי באותם יומיים, וגם לכם כדאי:

קלמארי על קרם סברס בשוק תלפיות

שיטוט ברחוב הרצל וברחובות הסמוכים לו הוא בגדר מסע אחורה בזמן. חלק מהחנויות, כך לפחות נראה לי, נותרו מאותם ימים רחוקים. אני חושבת שאפילו זיהיתי את חנות הנעליים מאז, ואם לא - אין ספק שזאת אחותה התאומה. ברחוב הנביאים, בדוכן של פלאפל ארמון, אני מתעכבת מול ההודעה הרשומה על נייר - "זה לא פלאפל אמיתי אם הם מקבלים אשראי". ויש גם את דון ז'ואן, חנות של חליפות גברים, שבחלון הראווה שלה ניצבות בובות גבריות נטולות תווי פנים, בחליפות מחויטות, חולצות לבנות ועניבות פפיון. 

דון ז'ואן, חנות של חליפות גבריםצילום: רותם בר כהן
חנות בגדים ברחוב הרצל בהדר צילום: רותם בר כהן

לא רחוק מרחוב הרצל נמצא שוק תלפיות, ובו כמה מסעדות קטנות ונחמדות. הוותיקה שבהן היא מסעדת תלפיות, בה התפריט משתנה מדי שבוע ותמיד מחכות בו הפתעות טעימות לחובבי דגים ומאכלי ים. המסע הגסטרונומי החיפאי מתחיל עם טונה אדומה כבושה קלות על מצע של עלים ירוקים. התיאבון רק נפתח ומיד אני מזמינה עוד מנה: קלמרי צרוב על הפלנצ'ה, עם עיגולי נקניק שמעניקים לו טעם מעושן, על קרם סברס מתקתק. תענוג.
כתובת: סירקין 28, אתר אינטרנט: https://talpiot.kitchen/.

שוק תלפיותצילום: רותם בר כהן
שוק תלפיותצילום: רותם בר כהן
שוק תלפיותצילום: רותם בר כהן

לקפה של אחרי האוכל אני הולכת צעד וחצי, אל קפה טלק הצמוד. אם הייתי נוסעת משם ישר הביתה, הייתי מצטיידת בפולי קפה שטוחנים במקום, ולו רק בגלל הריח המעלף. אחרי שאספתי כוחות, המשכתי עוד קצת ברחוב סירקין, בין דוכני ירקות ופירות וכמה מאפיות, אל השוק המקורה, שפעם שכן בבניין מרהיב בן שלוש קומות והיום רק קומת המרתף שלו פעילה. כתובת: השוק המקורה, בין רחוב סירקין לרחוב לונץ.  

הרחוב הכי כיפי בהדר

במעלה שכונת הדר נמצא מסדה, הרחוב הכי כיפי שטיילתי בו במהלך החופשה החיפאית הנוכחית. ברחוב אחד, לא גדול מדי ולא קטן מדי, מתקיימת תערובת אורבנית מושלמת. שילוב נינוח של יהודים וערבים, רוח צעירה, מרדנית אפילו, שיודעת לקבל בטבעיות גם קשישים כמוני, בית כנסת ומרכז ללימודי יהדות מול מרכז של הקהילה הגאה. יש פה גם שלל בתי קפה זעירים, עם שולחנות על המדרכה, חנות ספרים יד שנייה, ציורי קיר וגרפיטי, עצים מצלים ובניינים בסגנונות אקלקטיים שקשה להוריד מהם את העיניים.

משם יורדות סמטאות-מדרגות, שמובילות את קלי הרגליים אל חלקיה התחתונים של העיר. מי שמתקשה לרדת באינספור מדרגות, יכול פשוט לרדת אל בטן האדמה בתחנת מסדה של הכרמלית ולנסוע ברכבת התחתית היחידה בישראל שתי תחנות - אל כיכר פריז שבעיר התחתית. הכרמלית פועלת שבעה ימים בשבוע. כן, גם בשבתות, ואין פוצה פה ומצפצף.

בית קפה ברחוב מסדה. שכנות הדר צילום: רותם בר כהן
מרפסת ברחוב מסדה, שכונת הדר צילום: רותם בר כהן

המושבה של הטמפלרים, הגנים של הבהאים

בשנת 1868 הגיעו אל חיפה הטמפלרים, תנועה גרמנית דתית, שחבריה האמינו כי התיישבותם בארץ הקודש תזרז את הגאולה ואת שיבתו השנייה של ישו. סמוך לחוף הים, למרגלות ההר, הם בנו בתי אבן בסגנון אירופי והקימו תעשיות קטנות ושירותים קהילתיים. המושבה הגרמנית בחיפה שגשגה עד כדי כך, שחבריה ייסדו את כרמלהיים, פרבר ירוק על הכרמל.

אחרי שהטמפלרים גורשו מהארץ (בין השאר בשל תמיכתם במולדת הישנה במלחמת העולם השנייה), הבתים היפים ננטשו והמושבה הגרמנית נותרה עזובה ומוזנחת. רק בשנות ה-90, בתקופה בה הוקמו הגנים הבהאים במורד הכרמל עד המושבה הגרמנית, האזור שופץ. כיום, ברבים מהבתים הטמפלרים שלאורך שדרות בן גוריון, הרחוב הראשי של המושבה, יש מסעדות ובתי קפה נעימים. הגנים הבהאים, שהמראה הסימטרי המושלם שלהם חולש על השדרה, סגורים כעת בשל הקורונה, אך הם מעוררים התפעלות גם מעבר לגדר.   

גני הבהאים צילום: אייל טואג

ערב בנמל

בימים שבהם גרתי בחיפה, לעיר התחתית הגיעו רק למטרות מאוד מסוימות - עסקים ומסחר במהלך היום, בילויים מפוקפקים עם רדת החשכה. בעצם היתה עוד סיבה - לקנות מכנסי ג'ינס שהוברחו על ידי מלחים מהאוניות בנמל (או זה לפחות מה שחשבנו, כשלבשנו בגאווה את המכנסיים הנוקשים עם הניטים ממתכת שקנינו בעיר התחתית).

לעת ערב אני חוברת לבני משפחה שגרים בכרמל וביחד אנחנו יורדים לעיר התחתית, לאזור הנמל. דבר לא נותר מהמקום האפל, תרתי משמע, של פעם. בחמישי בערב המוני מבלים גודשים את המסעדות, הברים והמועדונים. מוזיקה נשפכת למדרחובים שהיו פעם רחובות ריקים וחשוכים, מלווה בשקשוק כוסות וקולות עליזים.

נמל חיפה צילום: רמי שלוש
חיפה, העיר התחתית צילום: עופר וקנין

במסעדת רולא שבנמל אנחנו מוותרים על מנות עיקריות לטובת כמה מנות ראשונות מושלמות - סלט ג'רג'יר עם קולרבי ושקדים; קציצות נענע עם טלה טחון ופיסטוקים; חציל שרוף עם טחינה ורכז רימונים ומאפה של תרד וגבינת טולום. על כנאפה לקינוח אנחנו לא מוותרים כמובן, וכשרולא אדיב, בעלת המקום שעל שמה הוא נקרא, ניגשת לשאול אם הכל בסדר, אנחנו מהנהנים בפה מלא בקדאיף. הכל בסדר, הרבה יותר מבסדר. רולא, הנמל 33, אתר אינטרנט https://rola.rest.co.il/.

לילה בין הר לים

אחרי ששרירי הרגליים עבדו שעות נוספות בעליות ובירידות הרבות ואחרי כל האוכל הטוב, אני מוותרת על חזרה הביתה לטובת לילה בחיפה. גם הפעם לא בכרמל, אלא בלב האזור שבו טיילתי כל היום, בין ההר לים.

ביי קלאב אולי נשמע כמו שם של מלון הכל כלול באנטליה, אבל הוא ממש ההיפך מזה. זהו מלון בוטיק מקסים בבניין עות'מאני משופץ להפליא, שבחזיתו גינה נעימה. לחלק מהחדרים יש מרפסת ושלי משקיפה על אורות הדר המנצנצים במעלה ההר. אני נשכבת על המיטה הנוחה, שכבר עכשיו ברור לי כי אתקשה לקום ממנה בבוקר, ומציצה על הנוף הנשקף מהדלתות הפתוחות של המרפסת. גם אם לא טיפסתי הפעם אל ראש ההר, אין ספק שהגעתי אל המנוחה והנחלה. רחוב חסן שוקרי 7, חיפה. אתר אינטרנט: https://www.atlas.co.il/bay-club-haifa

רותם בר כהן

מאז שעמדה על דעתה רותם בר כהן כותבת ונוסעת, נוסעת וכותבת. חייתה 11 שנים בארצות הברית, במהלכן למדה תקשורת באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה, כתבה כתבות בנושאים חברתיים למגזין סוף השבוע של הפילדפיה אינקוויירר ונסעה ללא הרף. כיום עורכת את אתר מסע אחר אונליין, כותבת בלוג טיולים, "עיר זרה", במדור הטיולים של הארץ ואת "אנשי האוכל" במדור האוכל של הארץ.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ