טיול בעוספיא ובדליית אל כרמל מגלה איים ירוקים של שלווה

ביקור בדליית אל כרמל ועוספיא מזמן פגישות עם אישה שרוקחת חליטות בריאות סודיות, אופה שהביא את בשורת המחמצת והכוסמין לתושבים, בעל צימרים שאבא שלו היה קצין בצבא הסורי ובצה"ל וציירת שמסרבת למכור ציורים. והנוף, איזה נוף

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דליית אל כרמל
דליית אל כרמלצילום: רותם בר כהן
רותם בר כהן
רותם בר כהן

נעים במרפסת הקדמית של איבתיסאם חלבי. עציצים פורחים בכל פינה, חתולה מניקה חמישה גורים, כלב ענק ושעיר מנמנם על המדרגות. על השולחן מונח "כיבוד קל" כהגדרתה: סלט ירקות עם נענע טרייה, לאבנה עם זעתר ושמן זית, פיתות דקיקות, פינג'אן עם קפה וקערה של פירות קטנים ירוקים, שאני לא מזהה. "זה זן של שזיפים שסבא של בעלי פיתח", אומרת חלבי. "הנה, תטעמי". טעמם של השזיפים מוכר, ועם זאת שונה ומסקרן. ממש כמו הביקור בשני הישובים הדרוזיים שעל הכרמל.

הגעתי לדליית אל כרמל ולעוספיא בעיצומן של המהומות בערים המעורבות. המטיילים הישראלים נעלמו, ועל תיירים כבר יותר משנה שאין בכלל אין מה לדבר. כמעט מיותר בעיני להזכיר את השקט והשלווה שעוטפים את שני הכפרים האלה גם בשיא הסערה. אני רק יכולה להמליץ לבוא ולטייל פה. באמת לטייל, לא להסתפק בשוק התיירותי או במסעדה על הכביש הראשי. אני מניחה שגם תגלו שאלו בדיוק הכפרים שאתם מחפשים באיטליה או ביוון. מיקום הררי, נוף מהאגדות, אוויר צח ואנשים שיחייכו אליכם כשתכנסו לחנות שלהם.

איבתיסאם חלבי (מימין) ובתה צילום: רותם בר כהן
סמטה פורחת בדליית אל כרמלצילום: רותם בר כהן

איבתיסאם חלבי, שעל המרפסת שלה בדליית אל כרמל אנחנו יושבות, היא מורת דרך, מהנשים הדרוזיות הראשונות שהפכו את זה למקצוע. מלבד שני תארים אוניברסיטאיים ושלישי בדרך, יש לה גם אצבעות ירוקות. כל שתיל שהיא נוגעת בו מלבלב ופורח, אין עלה יבש אחד או תפרחת נבולה. היא מספרת שאנשים מהכפר מביאים לה מדי פעם מכלים ריקים, היא צובעת ומחדשת אותם, שותלת בהם גרניום ומחזירה לבעליהם. לפעמים היא פשוט מניחה עציצים פורחים פה ושם ברובע העתיק של דליית אל כרמל כדי ליפות אותו. חלבי לוקחת לסיור בין שני המקומות ואלו התחנות שכדאי להתעכב עליהן:

מעמד האישה הדרוזית

את הסיור אנחנו מתחילות בעוספיא, ב"כרמל - מרכז מבקרים למורשת הדרוזית". המרכז נמצא בגרעין העתיק של הכפר, שבו אפשר למצוא בית תפילה דרוזי - ח'ילווה, בית כנסת מהתקופה הביזנטית ושרידים של כנסייה עתיקה. את המרכז יסדה רג'אא מנסור והיא מפעילה אותו יחד עם אחותה, נואל קייס. נואל מקבלת את פנינו בכניסה ומוליכה דרך תצוגות המדגימות את החיים בכפר דרוזי – פרטי לבוש מסורתיים, כלי עבודה, כלי נגינה, חפצים שימושיים ועוד.

נואל קייס במרכז מבקרים למורשת הדרוזיתצילום: גיא מלל

היא מוזגת לנו ספלוני מע'לי - משקה דרוזי שמכיל שישה תבלינים עזי טעם: מקלות קינמון, ג'ינג'ר, גלנגל, הל, מוסקט וציפורן. "מרתיחים את התבלינים במים, מנמיכים את האש ומבשלים כחצי שעה. כשהמשקה מוכן וצבעו ענברי עמוק, מסננים ומוזגים לספלונים", היא מנדבת מתכון. אפשר לשתות את המע'לי כמו שהוא או להוסיף לו כפית או שתיים של סוכר (שתי האופציות מצוינות לטעמי). מגישים לצדו אגוזי מלך, נואל מוסיפה עוגיות תמרים חמימות שזה עתה הוציאה מהתנור.    

אחרי הכיבוד היא מספרת על חייה כאישה דרוזית דתייה. "מעמד האישה הדרוזית הדתייה שונה מאוד ממעמד האישה בדתות אחרות", היא אומרת. "מבחינה דתית לגברים ולנשים יש מעמד שווה: אנחנו מתפללים יחד וגם אישה יכולה להיות כוהנת דת. אצלנו אסור לשאת יותר מאישה אחת, האישה יכולה לבחור את בן הזוג שלה ואם הנישואין לא מצליחים, היא יכולה ליזום גירושין. אם הגבר מפסיק לאהוב את אשתו ורוצה להתגרש ממנה, הוא צריך לתת לה חצי מהרכוש המשותף".

מע'לי, משקה דרוזי מסורתי, מוגש עם אגוזי מלך ועוגיות תמריםצילום: רותם בר כהן

בגיל 15 הדרוזים בוחרים כיצד יחיו: בדרך הדת או כחילונים. גם אחרי שבחרו, מותר לשנות את ההחלטה ולהצטרף לקבוצה האחרת. כיום, בעוספיא ובדליית אל כרמל 80% מהדרוזים חילונים, השאר דתיים. המשפחה שלה מדגימה היטב את הדרך בה חיים יחד דתיים וחילוניים, לפעמים באותו בית: היא דתייה, לבושה בבגדים צנועים ועם כיסוי ראש לבן, בעלה והילדים חילוניים. "אסור לי לשפוט את האחר או לשכנע אותו להפוך לדתי", היא אומרת. "האמונה נמצאת בתוך הלב".

לפני שאנחנו נפרדות, אני קונה במרכז סבון טבעי בעבודת יד, שממנו מכינים, כך היא מסבירה, פילינג לפנים: מערבבים כף של שבבי סבון עם כף שמן זית וכפית מיץ לימון, מורחים על הפנים, משאירים 10 דקות ושוטפים. אם לשפוט על פי עור הפנים החלק והצח שלה, נראה שזה עובד, והמחיר, 10 שקלים לקוביית סבון, הופך את העניין למשתלם. 

הקצין ששירת בצבא הסורי ובצה"ל

הסיפור של איסמאעיל קבלאן, אבא של ג'יהאד וסבא של נדים, כל כך מדהים, שצריך כמה שעות כדי לרדת לעומקו. אבל עוד לפני כן, נדים, מאמן של אומנויות לחימה בעברו, מוביל אותנו לסיור באלמנזול, מתחם האירוח המשפחתי בעוספיא. במרכז כל כפר דרוזי, כך הוא מספר, היה בעבר אלמנזול - אורחן, שהבאים מרחוק יכלו לנוח בו, לשתות קפה, להתעדכן בחדשות הטריות, מי נמצא בכפר ומי עזב, מי התחתן ולמי נולדו ילדים.    

איסמאעיל קבלאןצילום: רותם בר כהן

האלמנזול של משפחת קבלאן מכיל שישה חדרי אירוח מרווחים המרוהטים בסגנון ססגוני. במרפסת הגג בקומה העליונה יש בריכה מחוממת, פינת מנגל ונוף שלא נגמר, כך שבימים בהירים רואים מכאן את פסגת החרמון. החדרים מקיפים חדר הסבה מרכזי, שחלקו משמש כחדר אוכל וחלקו כפינת ישיבה עם מזרנים וכריות. "הישיבה על כריות היא מסר שכולם שווים, אין מישהו שיושב על כיסא, מורם מהשאר", אומר נדים קבלאן. אבא שלו, שהכיפה הרקומה על ראשו מעידה שחזר אל חיק הדת אחרי שירות ארוך שנים במג"ב, מוסיף שגם בבית התפילה הדרוזי כולם יושבים באותו גובה, כולל המטיף. "אצלנו בדת יש שוויון וכבוד הדדי. אפשר לראות את זה אפילו בנשיקה על היד. לא רק ילד מנשק את היד של המבוגר, גם מבוגר מנשק את היד של הילד".

אחרי הסיור עם נדים, הגיע הזמן לשבת עם ג'יהאד ולשמוע את סיפורו של האב, שהיה הקצין הדרוזי הראשון בצה"ל וגם הקצין היחיד ששירת בשלושה צבאות: הבריטי, הסורי והישראלי. קצרה היריעה מלפרט את מעלליו של איסמאעיל קבלאן, בקצרה נספר שהוא נולד בסוריה, שירת שם בצבא הבריטי ואז בצבא הסורי. באפריל 1948 נלחם בקרב רמת יוחנן נגד לוחמי חטיבת כרמלי. בתום הקרב, שהיו בו הרוגים רבים בשני הצדדים, נערך מפגש בין הניצים בניסיון להגיע להבנות. קבלאן היה אחד מהלוחמים הסוריים שהשתתפו בשיחות, בצד הישראלי היו, בין השאר, גיורא זייד ומשה דיין, שאחיו זוריק נהרג בקרב ההוא.

ג'יהאד קבלאן ובנו נדים במתחם האירוח אלמנזולצילום: רותם בר כהן

המפגש עם הלוחמים מהצד הישראלי, בהם דרוזים שחיו בכרמל ובגליל, שכנע רבים מהקבוצה הסורית לערוק ולהישאר בישראל. קבלאן אמנם חזר לסוריה, אבל כשנודע לו שהרשויות שם מחפשות אותו, הבין שאם ייתפס יסיים את חייו על עמוד התלייה. בדרך לא דרך הצליח לברוח מסוריה ללבנון ומשם לישראל. כאן הפך לקצין הדרוזי הראשון בצה"ל. "הוא הקים משפחה בעוספיא ולשמחתי זכה לראות את הנכד שלו, הבן שלי, מסיים קורס טייס והופך לנווט הדרוזי הראשון בצה"ל", אומר גיהאד בגאווה. גם לו עצמו היתה קריירה צבאית ומשטרתית ארוכת שנים, עד שפרש והצטרף לריא, אשתו, בניהול מתחם האירוח המשפחתי.

האיש שהביא לחמי מחמצת ופיתות כוסמין לדרוזים

"אני אוהב להאכיל אנשים. אהבתי להיות טבח, עכשיו אני אוהב להיות אופה. ההבדל הוא שבאפייה צריך להיות הרבה יותר מדויק. עד שאני מוציא את הלחם מהתנור אין לי מנוחה, אין לי חיוך על הפנים". בזמן שהוא מדבר, פח'ראלדין פח'ראלדין מכין בו זמנית שני מאפים: האחד דרוזי מסורתי - מנקיש דוקה, השני סוג של קלצונה איטלקי במילוי אנטיפסטי. השקט והזריזות שלו מהפנטים, ולמרות מה שהוא אומר, הוא בהחלט מחייך מתחת לשפם המרשים. על עיגולי הבצק במגש הימני הוא מפזר תערובת של זעתר, סומק, שומשום ושמן זית; על אלה שבמגש השמאלי הוא עורם עגבניות צלויות, בצל וחצילים, מניח כמה עלי בזיליקום טריים ומגרר גבינת פרמזן. כל מגש הולך לאפייה בתנור אחר: המאפים המערביים לתנור רגיל, המנקיש הדרוזי למשטח פח מסתובב שמתחתיו בוערת אש.

פח'ראלדין פח'ראלדיןצילום: גיא מלל

את דרכו המקצועית פח'ראלדין התחיל כטבח, בהמשך פתח מסעדה משלו בדליית אל כרמל. "כשנהיה לי עמוס, סגרתי ושיניתי כיוון. למדתי אפייה ועבדתי בכמה מאפיות נחשבות בגוש דן", הוא אומר. את מאפיית אלפראן הוא פתח במרכז דליית אל כרמל, לא רחוק מהשוק, והוא משלב בה בין אפייה דרוזית מסורתית ומודרנית. רוב הלקוחות הם מקומיים, שהתאהבו בטעמים של לחמי מחמצת ופיתות מקמח כוסמין. "שולחן החג המסורתי שלנו מכיל בדרך כלל ממתקים ומעמולים, אני רוצה ללמד אנשים להוסיף לשולחן דברים חדשים, כמו קרוסטיני עם סלק ותערובת של גבינות".

פח'ראלדין פח'ראלדין. משלב בין אפייה דרוזית מסורתית ואפייה מודרניתצילום: רותם בר כהן

ביציאה מהמאפייה, על הקיר מעבר לרחוב הצבר, יש ציור קיר גדול. זוהי יצירה של שפיק כאמל, צייר מקומי שמתגורר בשנים האחרונות בפלורידה. כאמל הוא גם הבן של נואל קייס ממרכז המבקרים בעוספיא, ובשיחה מרחוק הוא מספר שהציור נולד כמחאה על חוק הלאום וקריאה למנהיג שיוביל שינוי. במקום אחר בכפר יש ציור קיר שלו שמסמל את מעגל החיים וגלגול נשמות, חלק מהאמונה הדרוזית. 

המרד האמנותי של היאם

בית האבן הגדול של היאם מוספטא ומשפחתה מוקף בגינה ענקית ובעצי חורש, לוקח אותנו באחת מהכרמל הישר לאיזו ארץ רחוקה. מה שתופס את העין יותר מכל זאת הצבעוניות המסחררת. כל פינה בגינה ובבית קושטה, נצבעה ועוטרה. "הנגיעות שלי נמצאות בכל מקום", היאם מחייכת, "קשה לי להשאיר דבר כמו שהוא, אני חייבת להוסיף את הטאץ' שלי".

על קירות הבית תלויים ציורים רבים שלה, אחרים, שלא נמצא להם מקום על הקירות, שעונים זה על זה בחדר שבו היא מציירת. "התחלתי לצייר בגיל מאוד צעיר. בכפר לא היו חוגי אמנות, אבל למזלי אבא שלי שם לב לכישרון שלי והיה מביא מחיפה חומרים לציור". אחרי התיכון היא נרשמה ללימודי אמנות באוניברסיטת חיפה, ושם, בפעם הראשונה, גילתה עולם חדש שלא הכירה.

היאם מוספטאצילום: גיא מלל

הציורים שלה עוסקים כולם בדמויות נשיות. "התחלתי עם נשים בעירום, זה היה המרד שלי. אני הביישנית, המופנמת, גיליתי שאני יכולה למרוד דרך הציור. ואז התחלתי להסתכל על נשים אחרות, כאלה שהולכות בדרך שהחברה מכתיבה. אמא שלי, למשל. היא אישה דתייה שלא מסכימה להצטלם, אז אני מציירת אותה בלי שיראו את תווי הפנים". בציורים, אמא שלה תמיד עם הגב אל הצופה, חסרת פנים ועם זאת נוכחת מאוד.

את הציורים של היאם אי אפשר לקנות, היא מסרבת להיפרד מהם. "אפילו אם ישלמו לי מילון דולר לא אמכור", היא צוחקת. אבל אפשר לראות אותם בתערוכות. בזמן שאנחנו נפגשות, עבודות שלה מוצגות בארבע תערוכות שונות, בעין הוד, בכפר מסריק, בחיפה ובמשכנות שאננים בירושלים. היא גם מארחת קבוצות לשיחה על אמנות ועל היצירות שלה, בעתיד היא מתכננת להעביר סדנאות ציור.

עבודות אמנות של היאם מוסטפאצילום: רותם בר כהן
הגינה של היאם מוספטא צילום: רותם בר כהן

הנוסחה הסודית לחיים בריאים

"אין יותר טוב לגוף האדם מאשר צמחים", מכריזה פותה חלבי ומצביעה על סלסלות עמוסות בצמחי מרפא. אחרי שנים שבהן התמקדה בעיקר בבישול צמחים, לפני חמש שנים היא פתחה את מרכז יסמין, שם היא מייעצת ומוכרת חליטות שונות של צמחי מרפא שהיא מכינה. אפשר לקנות שם גם דבש חרובים, שמן זית ("מהאדמות שלנו"), סבונים טבעיים שהיא מכינה בעצמה, וגולת הכותרת: חליטת בריאות סודית שעשויה משבעה סוגים של צמחים. "אני מוכנה לגלות רק שניים – מורינגה ועוזרר, המרכיבים האחרים הם הסוד שלי". לדבריה, המורינגה מספקת את הוויטמינים שהגוף צריך והעוזרר מעביר אותם לתאים.

חלבי מונה שורה ארוכה של מחלות שחליטת הבריאות הסודית שלה עוזרת לרפא או להפחית, היא עצמה שותה ממנה לאורך כל היום, ובנוסף היא שותה כוסית ביום של שמן זית ומרבה להשתמש בסבונים שהיא רוקחת: "הנה, בדיוק לפני שהגעת עשיתי לעצמי מסכה מסבון סרפד. סרפד הכי טוב לעור, חלב עזים עושה טוב לעור ומותח אותו".

פותה חלבי במרכז יסמין לבריאות הגוףצילום: רותם בר כהן

העניין של פותה חלבי בצמחי מרפא התחיל בילדות. "אמא שלי ריפאה אנשים בכפר בעזרת צמחים והיא היתה לוקחת אותי להרים לאסוף וללקט אותם". אחרי שהתחתנה, היא מספרת, סבלה מבעיה בריאותית חמורה שהצריכה ניתוח. בלילה שלפני הניתוח אמא שלה הביאה לבית החולים משחה שרקחה מבצל, סברס וכמון. "בלילה היא מרחה את זה על המקום הבעייתי, בבוקר הרופאים נדהמו לגלות שמצבי השתפר והניתוח בוטל".  

באביב היא מלקטת עולש, חובייזה, עכוב וצמחים נוספים, ומכינה מהם אוכל "שמחסן אותי לכל השנה". במרכז יסמין היא מספרת למבקרים על הסגולות הטובות של הצמחים, מעבירה סדנאות אוכל ומלמדת נשים להכין אבקת כחל לעיניים. 

פותה חלבי במרכז יסמין לבריאות הגוףצילום: גיא מלל

לפנות ערב אנחנו חוזרות לבית של איבתיסאם חלבי, הפעם למרפסת האחורית, שמשקיפה לכיוון מערב. למרות שכבר קיץ, רוח קרירה מאוד נושבת, השמש צובעת את השמיים בוורוד לא הגיוני, עציצים פורחים ממסגרים את הנוף היפהפה. השיחה קולחת והקפה נמזג שוב ושוב לספלונים קטנים. בנקודת הזמן הזאת, במרחב הזה, בנוף המסוים שלפנינו, אין שלווה גדולה מזאת. שלא ייגמר לעולם, אני חושבת בלב. אני מודה לאיבתיסאם חלבי ולגיא מלל על החיבור עם אנשי עוספיא ודליית אל כרמל ונפרדת מהם לשלום, במחשבה לחזור במהרה.

הנוף מהמרפסת של איבתיסאם חלביצילום: רותם בר כהן

שימושון:

סיורים בכפרים הדרוזים בהדרכת איבתיסאם חלבי: 054-383-3360.

כרמל – מרכז מבקרים למורשת הדרוזית, כיכר מנזול, עוספיא. לתיאום: 054-4665616; 052-8449591.

אלמנזול אירוח דרוזי, עוספיא, לתיאום: 054-4481527 (נדים), 054-6557773 (ג'יהאד).

מאפיית אלפראן, רחוב שיח' אמין טריף, דליית אל כרמל, 052-6682133.

גלריית הציורים של היאם מוספטא, hiamm5@gmail.com או 04-8395952.

מרכז יסמין לבריאות הגוף, דליית אל כרמל, טלפונים: 054-6757028 (פותה), 054-6204422 (מועין). 

רותם בר כהן

מאז שעמדה על דעתה רותם בר כהן כותבת ונוסעת, נוסעת וכותבת. חייתה 11 שנים בארצות הברית, במהלכן למדה תקשורת באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה, כתבה כתבות בנושאים חברתיים למגזין סוף השבוע של הפילדפיה אינקוויירר ונסעה ללא הרף. כיום עורכת את אתר מסע אחר אונליין, כותבת בלוג טיולים, "עיר זרה", במדור הטיולים של הארץ ואת "אנשי האוכל" במדור האוכל של הארץ.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ