צפיפות יתר, שינויי אקלים ומטפסים לא מנוסים: המשבר במון בלאן מרקיע לגבהים חדשים

המון בלאן מושך מטפסים יותר מ–200 שנה ויש הגורסים כי ההעפלה לפסגתו הייתה הרגע בו נולד טיפוס ההרים המודרני. עכשיו אופי הטיפוס אל פסגת ההר הלבן עלול להשתנות אל מול סכנות חדשות

פייג' מקקלנהאן / ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בקתת גוטה (Refuge du Goûter)
פייג' מקקלנהאן / ניו יורק טיימס

בקתת גוטה (Refuge du Goûter) — מבנה עתידני שניצב על מצוק בגובה 3,800 מטר — היא לרבים העצירה האחרונה בדרך לפסגת המון בלאן, ההר הגבוה ביותר במערב אירופה, שעל הגבול צרפת–איטליה.

בכל קיץ, לפחות 20 אלף בני אדם מנסים להגיע לפסגת ההר המתנשאת לגובה 4,810 מטר. מרביתם מבלים לילה אחד בבקתת גוטה בצד הצרפתי, המלינה מטפסים החל מסוף מאי ועד סוף ספטמבר. בעלי תפקידים במקום ומדריכים אומרים שמספריהם עולה ושלמטפסים כיום יש פחות ניסיון, דווקא כשהטמפרטורות הגבוהות יותר מגבירות את הסכנה למפולות סלעים ולהפיכת המדרונות המושלגים בעבר למשטחי קרח מסוכנים. מספר קטן של מטפסים גם אינם מוכנים לכבד את הכללים ואפילו מסרבים לשלם תמורת הלינה.

רכבל בין הרי המון בלאן
המון בלאןצילום: Jakub Korczyk / Shutterstock.com

"אומרים לי: צריך לתת לנו לשהות כאן בחינם. אנחנו לא צריכים לשלם מפני שזו בקתה הררית", סיפר אנטואן רטאן, מדריך בן 46 ומנהל בקתת גוטה, שנזכר בכמה תקריות מהקיץ שעבר.

בנוף הגבוה והפראי הניבט מהבקתה, הסירוב להלין אנשים פירושו מוות, לכן לרטאן אין ברירה אלא להתיר את שהיית המסרבים במקום, גם אם זה אומר שלא ישלמו את 65.80 האירו תמורת מקום לינה וילונו שם יותר אנשים מהתכולה הרשמית של המקום — 120 איש.

הבעיות שרטאן נתקל בהן הן ביטוי לבעיה יסודית יותר, שפוגעת גם באוורסט: צפיפות היתר. על כן גדלות הסכנות שנובעות משינוי האקלים וממטפסים חסרי ניסיון. הקיץ התמודדו הרשויות בבעיות אלו והמבקרים נדרשים לנהוג לפי כללים חדשים.

הגג של מערב אירופה

המון בלאן מושך מטפסים יותר מ–200 שנה. הראשונים שהעפילו לפסגתו הלבנה וסחופת הרוחות היו ז'ק בלמה, צייד ואוסף קריסטלים, וגבריאל מישל פקאר, רופא ובוטניקאי. שניהם היו אנשי המקום והם הגיעו לפסגה בערב של 8 באוגוסט 1786 — רבים רואים ברגע זה את הולדתו של טיפוס ההרים המודרני.

שאמוני
שאמוני צילום: yingko / Shutterstock.com

כיום עמק שאמוני הצר מושך 4.3 מיליון מבקרים בשנה. בחורף הם באים לסקי ולהליכה בשלג, בקיץ לטיפוס מצוקים, לטיולים ברגל ובאופני הרים, ובכל עונות השנה פשוט לטייל בעיירה וליהנות ממראה הפסגות הטרשיות והמשובצות בקרח. אך סיבת בואם של רבים היא ההעפלה למון בלאן.

אגם בלאנק שאמוני, ברקע המון בלאן
אגם בלאנק שאמוני, ברקע המון בלאן צילום: \ Andrew Mayovskyy / Shuttersto

"ללקוחות רבים יש אובססיה להר הזה, כל מטפס הרים בעל ניסיון רוצה לטפס עליו", אמר בלייז אגרסטי, מדריך הרים עצמאי, שבעבר עמד בראש שירותי החילוץ וההצלה של שאמוני המטפל במקרי החירום במון בלאן ובפסגות המקיפות אותו. "כיום רבים באים, עולים, יורדים ובחיים לא יחזרו יותר", אמר. "אנחנו משווקים את המון בלאן זה 200 שנה. מכרנו אותו כחלום סמלי ויפה. אז זה המצב שהגענו אליו היום".

גשר מטיילים במרכז הסקי שאמוני על המון בלאן
המון הלאן צילום: Dmitry Kovba / Shutterstock.com

מסלולים וסכנות

אבל החלום כרוך בסדרת סכנות. יותר מחצי תריסר מסלולים מובילים לפסגת המון בלאן, אבל רק שניים — מסלול שלושת ההרים, שמתחיל בשאמוני, והמסלול הרגיל, שמתחיל בעיירה הסמוכה סן ז'רווה — נגישים למטפסים בעלי ניסיון בינוני. אף שמרבית המטפסים חוזרים בשלום מהפסגה, הסכנות אורבות בשני המסלולים.

פסגות המון בלאן
פסגות המון בלאן צילום: \ David PETIT / Shutterstock.com

במסלול הרגיל בוחרים כשלושה רבעים מהמטפסים אל הפסגה. הוא עובר בגראן קולואר (Grand Couloir — "המסדרון הגדול"), ערוץ תלול וצר המועד למפולות סלעים. קרוב לפסגה, השביל מוביל לרכס צר מכוסה שלג וקרח, שאורכו כ–100 מטר ורוחבו מטרים אחדים, ותהום עמוקה ניצבת משני צדיו. מי שמועד עלול ליפול כאן אל מותו.

המסלול החלופי — שלושת ההרים — הוא מסלול טכני יותר ובו בוחרים מרבית המטפסים שברבע הנותר. המסלול הזה עובר מתחת לצוקי קרח נישאים ולעתים, וללא כל התראה, ניתקים מהם כמויות עצומות של שלג וקרח שנוחתות בשביל שמתחת. בשני המסלולים קיימת סכנת מפולות, ושניהם חוצים קרחונים מרובי סדקים בקרח שמסוגלים לבלוע מטפסים.

"עשיתי את זה פעם אחת ולעולם לא אחזור על זה", אמרה רייצ'ל מקי, אירית בת 41 שגרה בצרפת וטיפסה על המון בלאן לפני שש שנים. מקי הייתה מותשת מהטיפוס, אף על פי ששקדה על האימונים לקראתו. היא נאלצה לעבור את הגראן קולואר בריצה, שעה שהסלעים התעופפו סביבה. "החוויה הייתה מופלאה, אבל זו התגרות במוות", אמרה.

הרים קורסים

הטמפרטורות הגבוהות משפיעות על הסביבה הפגיעה של הרי האלפים וכמה מהסכנות הולכות וגדלות. הטמפרטורה הממוצעת בשאמוני עלתה ביותר מ–2 מעלות צלזיוס במאה ה–20 (יותר מכפול מהשיעור העלייה העולמי), אמר לודוביק רוונל, גאומורפולוג במרכז הלאומי למחקר מדעי של צרפת ומומחה לשינויים בסביבה האלפינית.

"כולם מדברים על נסיגת הקרחונים, אבל קורים עוד דברים והם ידועים פחות", אמר רוונל אחרי יום של איסוף דגימות במרומי רכס המון בלאן. בעשורים האחרונים נסק מספר מפולות הסלעים בפסגות סביב המון בלאן, הסביר, מפני ששכבת קפאת העד (פרמפרוסט) שפעלה כ"דבק" בהר החלה להפשיר עקב הטמפרטורות הגבוהות יותר.

"תקופת שיא מפולות הסלעים היא גם תקופת השיא של העוברים בקולואר", אמר רוונל. "וצריך להפריד בין שני המרכיבים האלה".

איסורים חדשים

חובבים רבים בוחרים לטפס בלי מדריך, בלי להכיר את המסלולים, בלי שיודעים להשתמש בקרמפונים כראוי או להיעזר בחבלים. "עברנו מדור של מטפסי הרים לדור של תיירים, שבאים רק לעשות סלפי על פסגת המון בלאן", אמר ז'ן מארק פייה, ראש העיירה סן ז'רווה.

זה יותר מעשור שפייה דורש פיקוח מחמיר יותר. אחרי קיץ 2018, כשהתקשורת בצרפת פרסמה סדרה של כתבות על הצפיפות, הלכלכוך, קטטות ושאר התנהגויות פסולות בהר, הוא השיג את מבוקשו.

החל מעונת הטיפוס 2019 שנפתחה ב–24 במאי, כל מי שעולה בדרך הרגילה נדרש לשאת תעודה מזהה והוכחה שהזמין מקום באחת הבקתות. גם נאסר על המטפסים להקים אוהלים בחוץ. המוני אוהלים מלאו את סביבות בקתת גוטה בקיץ, ופייה סיפר שהמחנאים היו משאירים שם אשפה ואת צרכיהם. אך זה נגמר: מטפסים שייתפסו מקימים אוהלים עלולים להיקנס בסכום של 300 אלף אירו ובעונש של שנתיים מאסר.

שני מאיילים על המון בלאן
המון בלאן צילום: Stefan Petrovski / Shutterstock

עם זאת, יש מי שמפקפקים בהשפעת הכללים החדשים.

דוויד רוונל, נשיא חברת המדריכים של שאמוני, מקווה שהצעדים האלה ישפרו את חווית המטפסים, "אבל אני לא חושב שזה יפחית את הסכנה לתאונות כי זה לא ימנע מחובבים לטפס על ההר. וזה האתגר הגדול שעומד לפנינו כיום".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ