גיאורגיה: יומן מסע משפחתי

גיאורגיה הפכה בעשור האחרון ליעד פופולרי נחשק בקרב מטיילים ישראלים ולא לחינם: מדינה אותנטית שמציעה טיול בין טבע פראי, תרבות מרתקת, תושבים מכניסי אורחים, מטבח ייחודי ושילוב יפה בין עבר להווה

אפרת וגיל כהן-מגן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גיאורגיה
אפרת וגיל כהן-מגן

הרפובליקה של גיאורגיה משתרעת בשתי יבשות: אסיה ואירופה (אירואסיה), למרגלות הקווקז. היא גובלת עם רוסיה בצפון, אזרבייג'ן בדרום-מזרח, ארמניה וטורקיה בדרום, והים השחור במערב. זוהי ארץ הררית ברובה, שנופיה מגוונים מאוד ביחס לשטחה הקטן: יערות עבותים לצד מדבריות, פסגות הרים גבוהות ומושלגות לצד אזורים טרופיים ולחים, טבע פראי לצד ערים שוקקות. שטחה של גאורגיה הוא 69,700 קמ"ר (פי שלושה משטחה של ישראל) ויש בה פחות מחמישה מיליון תושבים.

בעבר, היתה גיאורגיה חלק מברית המועצות ורק ב-1991 זכתה לעצמאות מלאה. בשנת 2008 יצאה למלחמה עם רוסיה על מנת להשליט את מרותה על דרום אוסטיה ואבחזיה, שני אזורים שביקשו בזמן התפוררות ברית המועצות להסתפח לרוסיה, אבל מצאו עצמם בתוך גבולותיה המוכרים של גיאורגיה - רק בחסות רוסית. מהצד הרוסי, המטרה במלחמה היתה חידוש ההגמוניה בקווקז, שכן גיאורגיה משמשת למעבר ייצוא נפט וגז באופן שעוקף את רוסיה ומחבר את יצואניות האנרגיה הגדולות של מרכז אסיה לנמלים ושווקים במערב. בסופו של דבר רוסיה ניצחה במלחמה, וגיאורגיה איבדה את השליטה על שני המחוזות הבדלניים (אוסטיה ואבחזיה). מאז המלחמה, מערכת היחסים בין שתי המדינות תקינה תוך הבנה שבידי רוסיה השליטה על עתיד השטחים שנותקו ממנה.

בין כפרים לערים, במסע בגיאורגיה
שילוב מרתק בין חדש לישן, בין כפרים פשוטים לערים שוקקותצילום: גיל כהן מגן

היא קרובה, בתולית (עדיין), וזולה יחסית. יש בה נופים מרהיבים, תושבים מסבירי פנים ואוכל משובח. גיאורגיה, עד לא מזמן מדינה נחשלת, נהפכה בשנים האחרונות יעד אטרקטיבי לתיירים מכל העולם. נכון, עדיין מדובר במדינה ענייה, עם 30% אבטלה ושכר ממוצע של 200 דולר – ולמרות זאת, ואולי בגלל זה, יש בה משהו שמושך עוד ועוד תיירים מכל העולם, וגם, איך לא, מישראל.

אחרי ששמענו כל כך הרבה על גיאורגיה כיעד תיירותי שמושך עוד ועוד ישראלים, החלטנו לצאת ולחקור את נופיה גם אנחנו: זוג הורים ו-3 ילדים (17, 13, 10). תכננו מסלול בן 12 ימים, קבענו מסגרת תקציב של עד 20,000 שקלים, את המלונות ודירות האירוח סגרנו מראש באמצעות בוקינג, רכשנו כרטיסי טיסה זולים יחסית (כ-300$ לכרטיס) ויצאנו לדרך.

מפת מסלול הטיול בגיאורגיה
מפת מסלול הטיול בגיאורגיהצילום: גיל כהן מגן

יוצאים לדרך: טיביליסי

גיאורגיה מתחלקת לחמישה אזורי טיול עיקריים: טביליסי הבירה, חבל קאחתי (ממזרח לטביליסי), אזור קאזבגי (בקווקז העליון), חבל סוואנתי עליון (אזור מסטיה ואושגולי) ובאטומי (עיר נופש לחוף הים השחור).

התחלנו בטביליסי הבירה. המרכז הכלכלי של הקווקז ועיר תוססת עם תרבות, היסטוריה רב תקופתית ודתית, וקולינריה משובחת. כמו רבות מבירות הגוש הסובייטי המפורר, בטביליסי ניתן למצוא שילוב של מזרח ומערב: בנייה מואצת של אתרים מודרניים, לצד שימור אתרים. העיר נכבשה עשרות פעמים במהלך ההיסטוריה, בשל מיקומה על הצטלבות דרכי מסחר ראשיות בין אירופה לאסיה, אך למרות זאת תושביה הצליחו לשמור על הצביון התרבותי הייחודי שלה.

טביליסי, שילוב של מזרח ומערב
טביליסי, שילוב של מזרח ומערבצילום: גיל כהן מגן

ביקרנו בעיר העתיקה, הסתובבנו בסמטאות הצרות שהובילו אותנו לדוכני אמנות מקומיים, חנויות מזכרות, קתדרלות, ובית כנסת מרשים. האזור מאופיין במבני עץ עתיקים שמרפסותיהם מחוברות, מה שמעיד על תרבות האירוח של הגיאורגים, שבה השכנים יכולים לעבור בחופשיות דרך המרפסות.

תופעה רווחת שנתקלנו בה בעיר ובגיאורגיה כולה היא כמויות גדולות של כלבים משוטטים שנצמדים לעוברי האורח החולפים, בניסיון ללכוד משהו לאכול. לאוזניהם של הכלבים מוצמדים תגי פלסטיק, סימון שנעשה על ידי הרשויות המאשר שהם מחוסנים ונמצאים תחת פיקוח וטרינרי. רוב הזמן הם שרועים בצדי הרחובות, מנומנמים וחסרי מעש. עם זאת, השתדלנו לא להתקרב אליהם יתר על המידה ואף היינו עדים למקרה נשיכה אחד, סיטואציה לא נעימה בלשון המעטה.

בטביליסי התוודענו לראשונה למטבח המקומי ולמנת הדגל הגיאורגית - החצ'פורי. מדובר במאפה בצורת סירה במילוי גבינה מותכת, עם חמאה וביצת עין מעל. החצ'פורי מוגש בווריאציות שונות בהתאם למחוז הגיאוגרפי שבו נמצאים. לכל אזור בגיאורגיה יש את החצ'פורי שלו ואת אופן ההכנה הייחודי לו, כמעט כמו החומוס בישראל.

דוכן צ'ורצ'חלה בעיר העתיקה של טביליסי
דוכן צ'ורצ'חלה בעיר העתיקה של טביליסיצילום: גיל כהן מגן

מאכל נוסף שנתקלנו בו בכל פינת רחוב הוא הצ'ורצ'חלה - ממתק גיאורגי מסורתי, שעשוי מאגוזי מלך המושחלים בעזרת מחט על חוט אריגה ונטבלים ביין חם. את עבודת היד הזו טובלים פעם אחר פעם עד שנוצרת שכבת יין בעובי חצי סנטימטר, ואז תולים לייבוש והתקשות. את הצ'ורצ'חלה ניתן לקנות במחיר מצחיק של שני לארי (לארי שווה 1.25 שקל).

בטביליסי נסענו בעיקר במוניות שמחירן זול מאוד, בעיקר משום שהשתמשנו באפליקציית YANGO (מטיילים שפגשנו בשדה התעופה המליצו לנו להשתמש בה). מחיר לנסיעה בתוך העיר נע בסביבות 2.5 לארי (3.30 שקלים).

דוכן ספרים במרכז העיר בטביליסי
דוכן ספרים במרכז העיר בטביליסיצילום: גיל כהן מגן

נופים מרהיבים, חתונות ונסיעה במחיר מצחיק

כשעזבנו את טביליסי שכרנו ג'יפ והמשכנו צפונה בדרך הצבאית לכיוון רכס הקווקז העליון. צבא האימפריה הרוסית סלל את הדרך הצבאית הגאורגית כבר במאה ה-18, בתקופת מלחמת רוסיה-טורקיה, על מנת לאפשר לכוחותיו לעבור בה. עבודות הסלילה וההרחבה הושלמו רק בשנת 1863. אורכו של הכביש 208 קילומטרים והוא מגיע עד למעבר הגבול עם רוסיה. הדרך הצבאית מפותלת ולא פשוטה לנסיעה, אבל יפה להפליא וחולפת על פני הרים גבוהים, מפלים, נחלים ואגמים לכל אורכה. קשה לדמיין את עברה הקשה של הדרך הצבאית כשנופים כל-כך יפים נשקפים ממנה.

נשים בכפרים של גיאורגיה
מחוץ לטביליסי קשה היה למצוא דוברי אנגלית, אבל החום הגיאורגי האנושי מנצח הכלצילום: גיל כהן מגן

התחבורה הציבורית בגיאורגיה זולה באופן קיצוני. מחיר לנסיעה באוטובוס עירוני הוא כחצי לארי בלבד. מחוץ לעיר, התושבים מתניידים בעיקר באמצעות מוניות שירות (מרשוטקה) שמגיעות כמעט לכל מקום במדינה במחירים מגוחכים. למשל, המחיר לנסיעה מטביליסי לבורג'ומי (מרחק שעתיים נסיעה) הוא כ-7 לארי לאדם (פחות מעשרה שקלים). גם הדלק זול מאוד ומחירו נכון לכתיבת שורות אלה עמד על 2.6 לארי לליטר (כשלושה שקלים).

בגיאורגיה נוהגים בצד ימין, כמונו, אך מה שמפתיע הוא שבחלק מהמכוניות ההגה נמצא בצד ימין, ולא בשמאל מה שמצמצם את שדה הראייה בזמן העקיפות. גם תשתיות הכבישים לוקות בחסר ומלבד אוטוסטרדה אחת, כל מערך הכבישים ישן וכולל נתיב אחד לכל כיוון, ללא שוליים.

עצרנו במצחטה (20 קילומטר צפונית לטביליסי) - העיר הקדושה לנצרות הגיאורגית ומקום משכנה של כנסיית הצלב הקדוש ג'בארי. כאן המקום להזכיר שגיאורגיה היא המדינה השלישית בעולם שקיבלה על עצמה את הנצרות, בשנת 328 לספירה. לפי האמונה, בתחילת המאה הרביעית, נינו הקדושה, המיסיונרית שניצרה את הגיאורגים, עמדה במקום זה כדי להתפלל, ובנתה צלב על ההר הגבוה ביותר באזור מצחטה. מהעיר מצחטה החלה להתפשט הנצרות בכל רחבי גיאורגיה וכיום, העיר עדיין משמשת כמרכז חשוב ביותר לפעילות הכנסייה הנוצרית האורתודוקסית.

פרות חוסמות את הכביש בדרך מהעיירה גודאורי לעיירה קזבגי ברכס הקווקז העליון
פרות חוסמות את הכביש בדרך מהעיירה גודאורי לעיירה קזבגי ברכס הקווקז העליוןצילום: גיל כהן מגן

הכנסייה ממוקמת על צלע ההר מול העיר ועלינו אליה על מנת לצפות במפגש הנהרות ארגבי וקורה, כאשר הנוף הפנורמי הנשקף מהכנסייה משקף היטב את מיקומה האסטרטגי של גיאורגיה בלב הרי הקווקז.

במהלך הנסיעה אל הכנסייה, נתקלנו בשיירת מכוניות קולנית שצפרה לכל עבר, והבנו שכנראה נקלענו לתוך סצינה של חתונה. עלינו רגלית אל הכנסייה ולאחר דקות ספורות הגיעו גם אורחי החתונה, כולם לבושים למשעי. הם הקדימו את החתן והכלה ונעמדו לסטים של צילומים בכניסה.

האורחות מצטלמות מחוץ לכנסיית ג'בארי
האורחות מצטלמות מחוץ לכנסיית ג'באריצילום: גיל כהן מגן

כעבור מספר דקות הגיעו גם החתן והכלה ונכנסו ישירות אל הכנסייה כדי להתחיל את הטקס. החום ששרר מחוץ לכנסייה היה כאין וכאפס לעומת החום ששרר בתוך כנסייה עצמה (כ-40 מעלות צלזיוס). הזוג ניצב מול הכומר והטקס התחיל, אמנם היה מחסור באוויר ומחנק גדול, אבל האווירה מיסטית. הרגשנו כאילו נלקחנו לסצינה מתוך סרט זר.

טקס החתונה בכנסיית ג'בארי
טקס החתונה בכנסיית ג'באריצילום: גיל כהן מגן

על קצה הקרחון

ממצחטה המשכנו לנסוע צפונה בדרך הצבאית. הגענו לעיירה גודאורי המשמשת בחורף כאתר סקי ומשם יצאנו למספר טרקים שפרשו לפנינו את הרי הקווקז העליון במלוא הדרם. באחד הטרקים, בערוץ נהר הטרוסו, סטינו מהמסלול כדי להגיע ולצפות מקרוב בקצהו המרהיב של קרחון שתחילתו ברכס הגבוה וסופו בעמק המוריק. המים הקפואים הפשירו לאטם וזרמו לכל עבר. במהלך המסלול עצמו פגשנו הרבה פרות, סוסים ואפילו כלבים משוטטים.

הקרחון בקניון טרוסו
הקרחון בקניון טרוסוצילום: גיל כהן מגן

למחרת יצאנו לטרק שמתחיל בכנסיית גרגטי ומגיע לנקודת תצפית על הקרחון של הר הקאזבק שמתנשא לגובה של 5,000 מטרים. עלינו במעלה הכביש לכיוון הכנסייה כאשר לפתע נאלצנו לעצור בגלל כמה סוסים שנעמדו באמצע הכביש, ממאנים לזוז. הם נופפו לנו לשלום באמצעות הזנבות שלהם, אך לא פינו את הכביש. גם מהכיוון השני של הכביש הגיעו רכבים, אבל זה עדיין לא הרשים את קבוצת הסוסים שלנו שתפסו קרן שמש חמה על האספלט.

קבוצת סוסים חוסמת את הכביש, בדרך לכנסיית גרגטי
קבוצת סוסים חוסמת את הכביש, בדרך לכנסיית גרגטיצילום: גיל כהן מגן

רק כעבור מספר דקות, הגיעו שני אנשים שכנראה היו הבעלים של הסוסים העקשנים וסימנו להם לרדת חזרה לשטח. לאחר נסיעה בכביש המפותל, הגענו לחניון שממנו מתחיל הטרק, שם חיכו לנו כמה פרות שרעו באזור ושני חמורים שרחרחו בבגאז' הרכב שלנו בניסיון למצוא בו משהו אכיל.

עדר כבשים בדרך למסלול לתצפית על הר הקאזבק, הליכה בתוך ערפל כבד
עדר כבשים בדרך למסלול לתצפית על הר הקאזבק, הליכה בתוך ערפל כבד צילום: גיל כהן מגן

פנינו מהחניון אל ההר כדי להתחיל לטפס. אין סימונים בשטח וצריך להסתמך על מטיילים שחוזרים ומראים את הכיוון הכללי למעלה. הבעיה העיקרית היתה ענן שהתנחל לו על ההר, מה שיצר ערפל כבד. התחלנו לטפס, כאשר אנחנו רואים רק כמה מטרים קדימה. ההליכה בתוך הענן אמנם הסתירה את הנוף, אבל הקלה עלינו את הטיפוס המפרך וציננה אותנו. בדרך פגשנו תושבים מקומיים מובילים סוסים, עדר כבשים עם רועה צאן שמוביל אותם בתוך הערפל הסמיך וקבוצות של מטיילים עם תיקים גדולים על הגב מצוידים במקלות הליכה לשטח.

המראה מנקודת התצפית על הר הקאזבק
המראה מנקודת התצפית על הר הקאזבקצילום: גיל כהן מגן

אחרי טיפוס אינטנסיבי של מספר שעות וקריאות מחאה נרגנות מצד הבת שלי, הגענו לנקודת התצפית על הר הקאזבק (בגובה של 3,000 מטרים). המראה היה מרהיב. הכל התבהר ולא נותר זכר לענן שאפף אותנו בדרך למעלה.

אחרי השהות בגודאורי, המשכנו לכותאיסי - העיר השנייה בגודלה בגיאורגיה שממוקמת במרכז המדינה. ביקרנו בשוק המקומי והצבעוני, נסענו לטייל במפלים המרהיבים שבקניון מרטווילי ומצאנו כמה פינות חמד קסומות עם מים חלומיים בצבע טורקיז.

אחת מפינות החמד, ליד כותאיסי
אחת מפינות החמד, ליד כותאיסיצילום: גיל כהן מגן

אם בטביליסי הצלחנו לאתר מקומיים שמדברים אנגלית, המצב מחוץ לעיר היה שונה בתכלית. מעטים האנשים שיודעים לדבר אנגלית בסיסית, אפילו במלונות או במסעדות. למרות קשיי התקשורת, הם מארחים חמים ואדיבים.

מים בטעם של מתכת המפורסמים בעולם

את הטיול שלנו קינחנו בבורג'ומי - עיירת נופש ומרפא שממוקמת בדרום-מרכז גאורגיה עם מעיינות של מים מינרלים הידועים בסגולות המרפא שלהם. העיירה ממוקמת בקווקז הקטן ומוקפת הרים ירוקים, אך לעתים מגיח בניין ישן, גבוה ומכוער ששובר את הנוף הטבעי והפסטורלי.

אחד הבניינים הישנים בבורג'ומי
אחד הבניינים הישנים בבורג'ומיצילום: גיל כהן מגן

מי המעיין בבורג'ומי ידועים בסגולותיהם הרפואיות, מטהרים את מערכת העיכול ומחזקים את המערכת החיסונית. ב-1906 נוסד המפעל הראשון שמילא בקבוקים במים ממעיינות בורג'ומי, וכיום הבקבוקים משווקים בכל העולם וגם בישראל. ביקרנו בפארק בורג'ומי ובבריכות הטבעיות שבו, שם פגשנו הרבה תיירים מקומיים שנהנו ממי הגופרית החמימים. ניסינו לטעום את המים המפורסמים מהמעיין (בפארק בורג'ומי מוצעות כוסות מים לטעימה), אך הטעם היה מתכתי ובלתי נסבל.

מעיינות הגופרית הטבעיים והחמים בבורג'ומי
מעיינות הגופרית הטבעיים והחמים בבורג'ומיצילום: גיל כהן מגן

התארחנו במלון שהבעלים שלו ישראלי (Paradise Borjomi) ונהנינו מארוחת בוקר עשירה בירקות וגבינות. ממש ליד החדר שלנו, התארחה משפחה אמידה שמתגוררת בכווית וגרה במקור בסוריה. משיחה שקיימנו אתם הבנו שתיירים רבים מכווית, דובאי וערב הסעודית מגיעים לבקר בבורג'ומי בחודשי הקיץ, ואכן כשהסתובבנו בעיירה נתקלנו בהרבה נשים עם רעלות כהות שרק עיניהן מציצות מבעד לבד השחור. בורג'ומי היתה התחנה האחרונה שלנו בגאורגיה, אבל אין ספק שאחזור לבקר בה שוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ