בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם בסתיו אפשר ליהנות מאיי יוון

באמורגוס נגלית יוון האותנטית, ואילו סנטוריני מציע חיי לילה מעולים ושקיעות יפות

תגובות
האי סנטוריני ביוון.
גלויות הכתובות כאגדות
עם מודרניות
Creative Touch Imaging Ltd / Nur

כשירדנו מסיפון המעבורת בנמל האי אמורגוס, התגלה לפנינו מראה שכמו לקוח מגלויה: הבתים לבנים, החלונות כחולים והים צלול. לא משנה היכן מניחים כאן את המצלמה - כל תצלום יהיה מרהיב ביופיו. אמורגוס (Amorgos) אינו אחד האיים המתוירים של יוון - חבריו לקבוצת האיים הקיקלדיים, שנמצאים מדרום-מזרח לאתונה, שבהם מיקונוס, איוס, מילוס, פארוס וכן סנטוריני - מוכרים יותר. אבל דווקא בשל הנידחות היחסית שלו, הוא שווה ביקור. העמסנו את הציוד אל המכונית, וכשזו טיפסה על ההר, לכיוון העיירה הצפונית אגיאלי (Aegiali), נחשפה בפנינו הרמוניה מופלאה של צבעים.

חופשה ביוון בתחילת ספטמבר אמורה להיות קיצית לעילא, אך מזג האוויר אותת שחופשת האיים שלנו תיהפך לבעלת ניחוח סתווי יותר. את הימים הראשונים, כשקרני השמש עוד כיבדו אותנו בנוכחותן, הספקנו לנצל לטובת החופים. התחלנו עם חופה של אגיאלי - חוף גדול יחסית במפרץ מוקף בהרים מדורגים.

בליל השפות העלה שמרבית הנופשים הגיעו מיוון, מאיטליה, ובעיקר מצרפת. הדבר לא מפתיע - באמורגוס צילם הבמאי הצרפתי לוק בסון את סרטו "הכחול הגדול" שיצא ב-1988 ומביא את סיפור היריבות בין שני צוללים חופשיים. קשת הגילים היתה רחבה: החל בצעירים בשנות ה-20 לחייהם וכלה בבני 60. לאחר יום מעייף של נסיעות, אחד הדברים הנהדרים שאפשר לעשות על חוף נינוח כזה הוא לתפוס תנומה מול הים - וכך עשינו.

כשהגענו לבית המלון גריספוס (letoH Gryspo's) ניהלנו שיחה קצרה עם יאניס ומריה, בני הזוג המנהלים אותו, שקידמו את פנינו בחיוך בכל הזדמנות לכל אורך השהות. הבחירה בבית המלון הזה התגלתה כמצוינת: קיבלנו חדר מרווח עם מרפסת ונוף אל הים, ובמחיר טוב (60 יורו לזוג, מחיר מוזל בגלל העונה).

את מרבית ארוחות הבוקר שלנו הכנו לבד, ממוצרים שרכשנו במכולת ובמאפייה. רוב החדרים באיי יוון כוללים מטבח קטן, עם פלטת חימום, מקרר וכלים - כך שההכנה פשוטה. מי שמעדיף לקבל ארוחת בוקר לחדרו, ישלם עוד 8 יורו לאדם.

אגיאלי היא עיירה נהדרת להתמקם בה : היא קטנה, אבל יש בה הכל, ובעיקר מבחר של מסעדות מצוינות. בתי המלון בעיירה משפחתיים ואינטימיים ברובם, וכך גם המסעדות. בשורה התחתונה, לא משנה לאן הולכים כאן - היחס מצוין, המחירים סבירים והאוכל הוא חגיגת טעמים בלקנית. אגיאלי תוססת בדרכה אבל אל תצפו למסיבות סוערות.

הדבר הקרוב ביותר למסיבה באגיאלי הוא בית קפה קטן וצבעוני בשם וגרה (Vegera). מנהל אותו ניקו, בחור אדמוני ונמרץ, שפרש מהחיים באתונה והחליט להתמקם כאן. ניקו מסביר כי התאהב באי ויש לו חזון: להקים בו יחידות נופש יוקרתיות ולשווק אותן לבעלי הממון, בתקווה שהאי ייהפך למוקד משיכה למיליונרים - מה שיהפוך גם אותו לאחד כזה. עד שיגשים את המטרה הנכספת, הוא פתח סניף של בית הקפה בעיירה סמוכה. בערבים ישבנו אצלו כדי לאכול פרוסת עוגה ולשתות תה נהדר, המוגש עם המון דבש שמיוצר באי.

שורצים בחופים

התחבורה הציבורית באיים היא לא מהמובחרות, ומי שמבקש לראות פינות מעניינות בלי להיות תלוי בזמני הגעה לא ברורים של האוטובוס - כדאי שישכור מכונית. סוכנויות ההשכרה מציעות מחירים דומים, כ-30 יורו ליום.

החוף הראשון שבו ביקרנו היה אגיה אנה (Agia Anna), שנמצא במרכז האי וסמוך לבירה, חורה (Hora). זהו מפרץ קטן המשתרע לרגלי הר, שכדי להגיע אליו יורדים מההר במדרגות החצובות בסלע. בחוף הזה נופשים לא מעט מתרחצים שוויתרו על בגד הים. היתרון הגדול של החופים כאן הוא היכולת להתבודד מול הים - לא פעם תגלו שאתם היחידים שנותרו על החוף. לפני שחזרנו למכונית, נתקלנו בזוג איטלקים שהחליטו לנפח קאנו ולחתור לאחד החופים הסמוכים, שאין דרך אחרת להגיע אליו. מי שחלם על חוף פרטי משלו ויודע לחתור בקאנו - זה המקום לעשות את זה.

לא רחוק מהחוף שוכן סמלו של האי - מנזר אוזוויוטיסה. הוא נבנה במאה ה-11 על צלע ההר לכבודה של הבתולה מרי, שנודעה כמגינת האי. המנזר חצוב בהר, וכדי להגיע אליו יש לטפס בגרם מדרגות ארוך ותלול. הטיפוס משתלם: מלמעלה נשקף נוף מרהיב, והים הצלול נחשף על שלל גווניו. כשהגענו למעלה גילינו שהמנזר סגור למבקרים בשעות האלה. כדאי לברר מראש את שעות הפתיחה שלו.

היעד הבא היה חוף דרומי יותר, הקרוי מורו (Mourou). גם הפעם ירדנו מההר כדי להגיע אליו. ככל שירדנו מטה, התגלה בפנינו החוף. הוא היה רחב ידיים יותר מקודמו, וגם כאן בגד ים הוא בעיקר בגדר המלצה.

ואז הגיע החורף

בימים הבאים נחת עלינו חורף - רוח, גשם וטמפרטורות נמוכות למדי, ונאלצנו לשנות את התוכניות. בגד הים אופסן בארון, הג'ינסים הוצאו מהמזוודה והחלטנו לצאת ולחקור את האי. התחלנו עם הבירה חורה (בעברית - "העיירה").

חורה, וכך גם שאר העיירות שבהן ביקרנו בימים הבאים, הן לא עיירות חוף. כמות התיירים בהן קטנה יחסית, הן אותנטיות וקסומות יותר. העיירות האלה מאפשרות להתבונן ביוון האמיתית: תושבים, חלקם מבוגרים למדי, מהלכים בסמטאות הצרות בבגדים שנראים כאילו לא שונו מאז תחילת המאה, ולצדם צעירים שהגיעו לעבוד באי לתקופות קצרות. יש אמנם בתי קפה ומסעדות שמיועדים בעיקר למבקרים, אך גם הם ניחנו באותנטיות רבה. השיטוט בסמטאותיה של חורה הוא מרתק, ומוביל לעוד ועוד שבילים ומבואות. אחת הדרכים הובילה אותנו לכיכר הראשית, המוקפת עצי פרי ובתי קפה. ברקע נשמע בעוצמה מפתיעה ציוץ הציפורים. התמקמנו לבסוף בבית קפה קטן שייחודו במשחקי החברה שהוא מציע ליושביו. בחרנו בדוקים, ותוך כדי משחק התפנקנו עם יוגורט שעליו פירות ודבש.

בימים שלאחר מכן ביקרנו בשתי עיירות מקסימות נוספות, שגילו לנו גם שתי מסעדות שלא כדאי לפספס. העיירה הראשונה היא לנגדה (Langada), הסמוכה לאגיאלי. זו עיירה קטנה מאוד שאינה מציעה יותר מדי אטרקציות - מלבד הטברנה הנהדרת ניקוס (nikoz), שבה נתקלנו במקרה. הטברנה, מסעדה המגישה אוכל עממי וביתי, טובלת בעצי ירק, וגם האוכל נפלא. המוסקה - מאכל חובה למבקרים ביוון - מומלצת כאן במיוחד.

העיירה השנייה היא פוטמוס (Potamos), שמורכבת מקבוצת בתים על צלע הר. החלטנו לטפס לשם ברגל, מרחק של כעשר דקות הליכה מאגיאלי, וכשהגענו נראתה העיירה הזו נטושה לגמרי. לאחר שיטוט בין סמטאות ריקות פגשנו עובר אורח שסיפר שיש כאן טברנה. בתום טיפוס מייגע התברר שהוא צדק: הטברנה קמרה (Kamara) נתגלתה על קצה ההר. מלצר חביב לקח את ההזמנות שלנו ושוב התחילה חגיגת טעמים. סלט יווני מצוין הוא חובה בכל ארוחה, ובנוסף הזמנו המבורגרים קטנים ותפוחי אדמה. הביקור בקמרה הבהיר לנו כלל חשוב באיי יוון: בכל מקום שבו יש בתים, תתחבא גם טברנה. וככל שהיא חבויה יותר, כך היא טובה יותר.

חגיגות ואמריקאים בסנטוריני

חמשת הימים שלנו באמורגוס הסתיימו. עלינו על מעבורת שלקחה אותנו ליעד הבא - סנטוריני, אחד מאייה היפים של יוון. בעבר היה האי עגול, והוא קיבל את צורתו הנוכחית - המזכירה בננה - לאחר התפרצות הר געש לפני כ-3,600 שנה. הר הגעש עדיין פעיל, ההתפרצות האחרונה אירעה בשנות ה-50 וגרמה להרס רב סביב. חובבי הריגושים יכולים להגיע להר בסירה היוצאת מהאי מדי יום. המקומיים מספרים שכבישים ומכוניות לא הגיעו לפתחי האי עד שנות ה-80. עד אז עוד רכבו שם על חמורים - וכך עשו גם התיירים.

הנוף מרהיב. יפה לראות את קווי המתאר של האי, ואת השקיעות המופלאות לעת ערב. התמקמנו בעיירה אימרוויגלי (Imerovigli), הנמצאת בחלקו הצפוני של סנטוריני, ומיד יצאנו לטיול. זהו אתר נופש עמוס תיירים עד אימה, בפרט בעונה החמה. הסמטאות מובילות לעוד ועוד בתי מלון קטנים עם בריכות חמודות, ששהות בהם עולה כמה מאות יורו ללילה. בין כל בתי המלון הנוצצים האלה הצלחנו לאתר בית מלון קטן ומקסים שהציע מחיר סביר, הנקרא מרו ויגלה (Mero Vigla).

בכניסה קיבל את פנינו אלכסנדורס, צעיר בן כ-30 המנהל את בית המלון עם אמו. גם הוא, כמו ניקו מאמורגוס, נמלט מלחצי היום-יום של אתונה וייסד לעצמו חיים שפויים יותר. הוא סיפר שלמד משפטים, אך לא היה מוכן לעבודה מסביב לשעון כפי שעשו חבריו. עכשיו הוא בסנטוריני, עם האשה ושתי הבנות, והוא מרוצה. "ומה אתה עושה בעונת החורף המתה?" שאלנו אותו. "אני חוזר לאתונה לכמה חודשים. אתם יודעים, לכל אורח חיים היתרונות והחסרונות שלו. אני מעדיף את החסרונות של אורח החיים הזה".

אם באמורגוס חקרנו פינות אותנטיות והיינו די לבד, בסנטוריני היינו מוקפים בתיירים. עיר הבירה, פירה (Fira), התגלתה כשוקקת חיים ועמוסה בחנויות, בדוכנים, בפאבים ובמסעדות. הקניות באי אינן מומלצות: כיאה ליוקרתו, המחירים מופקעים. בסנטוריני יש שני בתי קולנוע, השוכנים בעיירה קמרי (Kamari), אחד מהם הוא קולנוע פתוח.

התניידנו ממקום למקום באי באוטובוסים, אף שבדיעבד היינו מוותרים על החוויה, מפני שהם כלל לא עומדים בלוחות הזמנים. בבוקר התחלנו בנסיעה לפריסה (Perissa), בחלקו הדרומי של האי, שם נמצא אזור החופים. החוף היה די מבודד והמסעדות לאורכו מוצלחות פחות מאלה שבאמורגוס - האוכל היה תעשייתי למדי וחסר טעם. הצלחנו בכל זאת למצוא בבירה פירה טברנה נהדרת, הנקראת נאוסה (Naoussa). שם התענגנו על סלט יווני טרי וטעים, צזיקי (מאכל יווני מסורתי, העשוי מיוגורט, ממלפפונים ומשום) וקציצות בשר.

ביום האחרון ביקרנו בעיירה הנחשבת ליוקרתית ביותר באי היוקרתי ממילא, הנקראת איה (Oia). איה, הממוקמת בקצה הצפוני ביותר של האי, עמוסה בתיירים המגיעים אליה בעיקר כדי לראות בה את השקיעות המרהיבות - הידועות כיפות ביותר באי.

לקראת ערב, עזבנו את סנטוריני במעבורת שלקחה אותנו בחזרה לפיראוס, הנמל של אתונה. בניגוד למעבורת הקטנה שהביאה אותנו אל האיים, היתה זו הפעם מעבורת ענק של חברת Blue Star ששיכנה בתוכה גם מכוניות. ככל שהתרחקנו, ראינו עד כמה צורתו של האי אכן מזכירה בננה. נפרדנו לשלום, עד הפעם הבאה.

איפה ישנים?

אמורגוס: מלון גריספוס (Gryspo's Hotel), אגיאלי. טל': 3412-507-228, אתר: tinyurl.com/ybukzww מחיר: 60-110 יורו. סנטוריני: מלון מרו ויגלה (Mero Vigla), אימרוויגלי. טל':228-602-4074. מייל: info@meroviglahotel.gr אתר: meroviglahotel.gr מחיר: 50-120 יורו.

איפה אוכלים?

אמורגוס: בית הקפה וגרה (Vegera), אגיאלי. טל': 3539-507-228. טברנה ניקוס (Nikoz), לנגדה. טל': 3310-507-228, מייל: info@pagalihotel.com. קמרה (Kamara), פוטמוס. טל': 3260-507-228. אתר: kamaracafe.com סנטוריני: נאוסה (Naoussa), פירה. טל': 4869-602-228 אתר: naoussa-restaurant.gr איך מגיעים?

אפשר להגיע בהפלגה מאתונה. יש מעבורות מהירות (כשש שעות הפלגה) ששיט הלוך-חזור עולה בהן 100 יורו, ויש אטיות יותר (כעשר שעות הפלגה), שהן גם זולות יותר: 85 יורו לשיט הלוך-חזור, וחצי מחיר לסטודנטים. לסנטוריני ולמיקונוס אפשר להגיע גם בטיסה מאתונה, בכ-200 יורו. המעבורות המהירות הן של החברות Blue Star ו-Superjet, ואפשר להזמין כרטיסים באתר ferries.gr למידע כללי תוכלו להיעזר באתרים: amorgos.com tripadvisor.com/gr santorini.com santorini.co.il lonelyplanet.com/greece holiday.gr



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו