בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיול בחבל זגוריה: עלי שלכת צפים על המים הצלולים

גשרי אבן יפהפיים, שמורות טבע נחבאות ולא מטופחות מדי. טיול בין הכפרים בחבל זגוריה שבצפון-מערב יוון

תגובות
חבל זגוריה, יוון

השלכת בוערת עכשיו בכפרים של זגוריה. האזור הלא גדול בצפון-מערב יוון, מצפון לעיר יואנינה (Ioannina), מיוער בצפיפות וסביב כל אחד מ-46 הכפרים הקטנים של החבל אפשר לחזות כעת בשלכת מופלאה בצבעי צהוב, כתום ואדום. זגוריה פירושה בשפות הסלאביות "מאחורי ההרים". בעוד כמה שבועות ישתלט כבר החורף על הרי הפינדוס שמאחוריהם שוכן החבל, אבל עד אז זה אחד המסעות הקרובים המעניינים ביותר.

שלכת אמנם לא מתקשרת עם הדימוי של יוון; חופי ים מפורצים מתאימים לכך הרבה יותר. אבל טיול בין הכפרים של חבל זגוריה מפריך את הדעה הזאת. המחוז בצפון-מערב יוון, סמוך לגבול עם אלבניה, נקרא אפירוס. הכי נוח להגיע בנסיעה צפונה מיואנינה בכביש מספר 90 (יש טיסות פנימיות מאתונה ליואנינה. נסיעה במכונית, 450 ק"מ, נמשכת כשש שעות). 20 ק"מ מצפון ליואנינה פונה כביש צר יותר מזרחה וצפונה ומוביל לכפרי זגוריה. לא קל להגיע לכאן בתחבורה ציבורית, אבל הנסיעה במכונית שכורה פשוטה וקלה. הכבישים באיכות טובה, השילוט ברוב המקומות באנגלית וביוונית, ובתחנות הדלק מוכרים מפות מצוינות של האזור.

שלוש קשתות אבן

המסלול הראשון שכדאי לבחור בו בסיור בזגוריה פונה לכיוון הכפרים קיפי (Kipi), צפלובו (Tsepelovo) וסקאמנלי (Skamneli). כמו רוב מסלולי הנסיעה באזור, הכביש מתפתל עשרות פעמים במעברי הרים קטנים. הזיגזג האין-סופי הזה לא קל לנהיגה, בעיקר משום שהנהג מעדיף לצפות בניחותא בנוף ההררי מאשר באוטובוס שמתנשף בעלייה ממול. המאמץ משתלם משום שעוד לפני שמגיעים לקיפי, 15 ק"מ לאחר הפנייה מכביש 90, נתקלים בגשר קוקורי, הפרס הראשון בסדרה ארוכה שנכונה לנוסע לאורך הכביש.

גשר האבן קוקורי נמתח בקשת מושלמת מעל ערוץ אחד הנחלים, חוצה את הוואדי במקביל לכביש החדש ומותיר את הנוסע פעור פה. יותר מעשרה גשרים נפלאים כאלה פזורים סביב קיפי. חיפוש קצר הוביל אותנו במשך כמה שעות לצפות בשמונה מהם. רוב הגשרים האלה קרובים גם היום לתוואי הכביש הסלול; כאשר הוקמו על ידי הטורקים לפני כ-200 שנה, עברו בדיוק באותו נתיב דרכי השיירות שחצו את ההרים.

חלק מן הקסם העכשווי של גשרי האבן טמון בכך שרובם אמנם מסומנים במפה ומשולטים בשטח, בצניעות, אבל הם אינם מטופחים. אזוב וצמחייה גדלים בין האבנים. התכנון המדויק והבנייה היפה שלהם מצדיקים את המסע עד כאן. גשר קאלוגריקו, המפורסם ביותר מבין הגשרים, קרוב מאוד לכפר קיפי. זה גשר ייחודי, עם שלוש קשתות אבן, שחוצה ערוץ מקביל לכביש, במרחק כמה עשרות מטרים מן הנתיב שבו דוהרות המכוניות.

הגשר אמנם יפה להפליא ותמונתו מופיעה בכל מלון ומסעדה באזור, אבל קצף לבן וחשוד מאוד כיסה את המים בערוץ הנחל שזרם תחתיו וקילקל את התענוג. דווקא גשרים אחרים, נודעים פחות, מושכים יותר את הלב. הם בנויים מעל ערוצי הנחלים ושביל הליכה מרופד עלים מוביל אליהם. מי נחל צלולים שעלי שלכת צפו בהם זרמו תחת הגשרים, הוסיפו להם נופך פיוטי ועודדו כתיבת שירי הלל ליפי הטבע.

לאחר שחולפים על פני קיפי מוביל מעבר הרים נוסף לכפר צפלובו, שבמרכזו ניצבת כנסייה ובה ציורי קיר נאים בני 300 שנה. לאחר מכן מגיעים לסקאמנלי, שבו אמורים, לפי ספרי ההדרכה, להיות בתים שקירותיהם מצוירים. תנופת הבנייה בסקאמנלי בעיצומה, וציורי קיר לא ראינו אפילו על בית אחד. ייתכן שהפיגומים הרבים הסתירו אותם.

מכאן כדאי לחזור לקיפי וממנו להמשיך לכיוון הכפר הנודע ביותר באזור - מונודנדרי (Monodhendhri). מונודנדרי מכונה "הכפר היפה ביותר בזגוריה". הכבוד הזה כמובן לא עוזר לו להמשיך להחזיק בתואר. חלק גדול מבתיו נהפכו בשנים האחרונות לבתי מלון קטנים, פנסיונים משפחתיים, מסעדות ובתי קפה. בעונה זו תנועת המבקרים מצומצמת, ובכל זאת, רק בפנסיון השלישי מצאנו בתחילת נובמבר חדר פנוי (מלון - Ladia נקי, פשוט ונוח. 40 יורו ללילה כולל ארוחת בוקר). במונודנדרי אפשר עדיין לבחון היטב את האדריכלות המקומית - כל הבתים עשויים אבן אפורה, ערוכים היטב לחורף הקר עם אח מבוערת בכל חדר וגגות עשויים לוחות צפחה כהים. על הרקע האפור והמעט קודר הזה בולטים צבעי העצים הכתומים.

במורד הנהר

מונודנדרי ניצב על גבול שמורת הטבע ויקוס-אאוס, אחת הגדולות ביוון. מן הכפר יוצאים גם כמה ממסלולי ההליכה הרבים של האזור. המפורסם שבהם חוצה את קניון ויקוס העמוק ונמשך כשש שעות. מסלול ההליכה משולט, קל למצוא אותו, ובעזרת מפה אפשר לצעוד בו ללא הדרכה. מבקרים נמרצים פחות הולכים בשביל מרוצף שאורכו רק כקילומטר. שביל זה יורד מן הכיכר המרכזית בכפר לכיוון המנזר איה פרסקווי. הדרך מאפשרת לראות את המראה המרשים של קניון ויקוס, שבשלטים מאירי עיניים מוכתר כאן כ"עמוק ביותר בעולם".

המנזר בקצה השביל מציע כמה ספסלי אבן לצפייה נוחה יותר בנוף, ובעיקר מרפסת תצפית נהדרת מעל הקניון. תצפית טובה נוספת יש לנוסעים כ-20 דקות בכביש שנסלל לאחרונה מחדש מערבה וצפונה ממונודנדרי, דרך אזור יפה שנקרא "יער האבן" בזכות השילוב בין העצים לעמודי אבן לבנים-אפורים, עד לעמדת תצפית גבוהה מעל הקניון.

נסיעה בכביש צפונה ומערבה ממונודנדרי מובילה לכפר אריסטי (Aristi). כאן אפשר לבחור בין גדתו המזרחית של הערוץ, שמובילה לכפר ויקוס ולתצפית נוספת על הקניון הנושא אותו שם, לבין נסיעה על הגדה המערבית של הערוץ העמוק, שמובילה בדרך מפותלת מאוד לצמד הכפרים פאפיגו ומיקרו פאפיגו (Papigo). כ-2 ק"מ מצפון לאריסטי חוצה הכביש בגשר צר מאוד את הנהר וידומאטיס (Voidhomatis). כדאי לעצור, לטייל ולבלות קצת באזור היפה סביב הגשר והנהר. מכאן יוצאים בסירות גומי מתנפחות טיולי ראפטינג שנמשכים כשעה וחצי במים לא שוצפים במיוחד (לפחות לא בעונה זו) במורד הנהר צפונה, לכיוון הנקודה שבה הוא מתמזג עם הנהר אאוס (Aoos) הגדול יותר.

במסעדת "קניון ויקוס" במרכז מונודנדרי הצביע בעל הבית בשתי אצבעות סמוכות על גודלה של עוגת הבקלווה שהציע. היה קשה מעט להתמודד עם מנה גדולה אחרי נזיד טעים כל כך של כבש מבושל. העצים הבוערים באח הפיצו חום נעים, היין הוסיף סומק ללחיים ובעל הבית שיכנע שזו תוספת הכרחית והניח שתי פרוסות ענק שגובהן התחרה בקירותיו התלולים של הקניון. המצוקה שהבענו נגעה ללבו ולכן הוסיף מיד על חשבון הבית מנה גדולה של יוגורט עם דבש ושתי כוסות תה הרים "כדי לעזור לעיכול".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו