טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תנו להשתזף בשקט: הפינות הסודיות של איי יוון

מנזרים מבודדים על קצה ההר, מעיינות מינרלים תרמיים, שמורת טבע רומנטית וכמובן - טברנות וחופים מצוירים: מצאנו בשבילכם את האתרים הכי נסתרים ולא מתויירים שיש ליוון להציע

תגובות

אם הקולות של פיראוס מזכירים את חיפה, אז לנו הקולות של האיים איוס וקוס מזכירים בעיקר רעש והמולה של בני נוער לפני גיוס, שבקלות יכולים להביא לנפילת האמפריה היוונית בשנית, או סתם לחרב חופשה. במצב כזה עדיף אולי לתפוס מרחק ולחפש כמה יעדים אחרים באיים הקיקלאידיים שבדרום יוון או בכלל לארגן תוכנית מילוט לחלקים האחרים של המדינה הבלקנית. האמת שלבחור יעד לחופשה מוצלחת מבין 220 האיים של יוון תלוי פחות בבני נוער קדחניים שתיתקלו בהם, ויותר בשילוב של עונה מתאימה, דרישות מהחופשה, תזרים מזומנים וגם טיפת מזל. הנה כמה יעדים שנחשבים לפחות מתויירים – לפחות עד הקיץ האחרון.

יוון בסטיל: 5 טיפים לחופשה מושלמות ביוון 
אי המטמון: חופשה רוטמנטית ביוון 
קורפו: גן עדן יווני 
איך לאתר את האי היווני המושלם לחופשה 

איים אבודים – לא איוס וגם לא קוס

ספטסס (Spetses)

במרחק שעתיים של שייט דרומית לאתונה, מוצאים התושבים העירוניים של הבירה היוונית מקום מפלט מרעש העיר באי ספטסס שבמפרץ ארגוליס. בכיוון ההפוך חולפות סירות הקטמראן של תושבי האי בדרכן לקניות באתונה. מדובר ב-30 קמ"ר של שטח הררי, מוכתם ביערות אורן, מוקף חופים נקיים מנחילי תיירים ודליל בתנועה - כמעט שאין מכוניות על האי פרט לכמה רכבים בודדים של בעלי עסקים, פלוס ארבע מוניות שעומדות לרשות 4000 תושבי האי. הדו-גלגליים שולטים במקום- 4-5 שעות מספיקות כדי להקיף את האי באופניים, ולטוסטוסים אסור לנסוע אחרי השעה 2 בלילה, עקב תקנה עירונית לשמירה על שקט של בית קברות.

בעיירה ספטסס קיים מוזיאון לסקרינה בובולינה, מגיבורות מלחמת העצמאות היוונית, ומנזר שלא ניתן להיכנס אליו בלבוש חשוף. פעילות קצת יותר דינמית אפשר למצוא בחופים, המציעים ספורט ימי ושנורקלים. חיי הלילה מציעים כמה בארים ובתי קפה ורוב המסעדות מציעות בעיקר אוכל יווני – כשבדרך כלל עדיף לבחור את המקום שדחוס במקומיים, ולאו דווקא בתיירים.

מונמבסיה (Monemvasia)

רק בשנים האחרונות התפתחה מונמבסיה שבפולופונסוס, דרום יוון, מבחינה תיירותית, ובעצם, גם היום אפשר למצוא בעיירה תושבים רבים שמגיעים למקום רק אחת ל-10 חודשים בכדי לנהל את האכסנייה שבבעלותם, בהתאם לעונת התיירות. את השם הבלתי נסבל להגייה קיבלה מונמבסיה בזכות השטח הטופוגרפי שלה – מישהו חשב שאם לעיירה השוכנת למרגלות מצוק המזדקר מהים יש רק "כניסה אחת", אז אולי באמת צריך לשבור לתיירים את השיניים ולקרוא לה מונו (אחד) אמבסיה (emvasi, כניסה). מוקד המשיכה העיקרי של העיירה הוא לאו דווקא שמש וים כמו הארכיטקטורה של התקופה הביזנטית השולטת במונמבסיה עם סגנון בנייה המאופיין בקשתות, עמודים וכיפות סלע, המקנים לביקור בעיירה סוג של חזרה בזמן לימי הביניים.

קלימנוס (Kalymnos)

החול השחור בחופים של קלימנוס, כמו גם העובדה שקוס, האי השכן ממזרח, מושך מסה קריטית של תיירים גורמים לכך שקלימנוס נתפס כפחות אטרקטיבי בעיני תיירים המגיעים לאיזור. באופן עקיף, נשמרת בשל כך האותנטיות של המקום. העיר מוכרת דווקא כיעד מועדף לטיפוס הרים, ומפורסמת בזכות תעשיית הספוגים הנשלים מהים כבר 2000 שנה. בכל שנה, שבוע אחרי חג הפסחא חוגגים בקלימונס את "שבוע הספוג" בו מביעים התושבים את הערכתם לספוג במסיבות עתירות שתייה, אוכל וריקודים, ובסיום הולכים הביתה להתקרצף בספוג ולהתקלח. איך מגיעים? תופסים מעבורת מקוס.

קיאה (Kea)

אחד האיים הקיקלאידיים שבדרום יוון סבל תקופה ארוכה מהגירה שלילית של תושבים, אך בשנים האחרונות זוכה לעדנה ומסתמן כאחד מאתרי הנופש המועדפים על אתונאים בסופי שבוע. קיאה הוא לא אי סודי בקרב המקומיים הפוקדים אותו בחופשות, אולם גלי תיירים מעדיפים לפסוח עליו, בין היתר בשל הנוף הטרשי והצחיח הנראה למי שמגיע מין הים. למעשה הוא יותר ירוק מהרבה קיקלאידיים, ובאי מייצרים יין מקומי, מוצרי חלב, ומגדלים עצי פרי. בעיירות הראשיות של אי, קוריסיה ואיולידה – סדר גודל של למעלה מ-2000 תושבים - נמצא הנמל ורוב המלונות, המסעדות ובתי הקפה. לחפרנים מציעה העיר גם מוזיאון ארכיאולוגי, ולחיזוק השיזוף רצועות חופים כמו Otzias המוקפות שקדיות.

נפפליון (Nafplion)

העיר נפפּליון היושבת על חצי האי במפרץ ארגוליס, נחשבת לאופציית בילוי עבור מי שמחפשים להפגין רומנטיות של סרט שחור-לבן ולצעוד יחד בסמטאות הצרות והשקטות של העיר. בזכות גודלה המצומצם של העיר, לכל מקום בה ניתן להגיע ברגל – לשני בתי הקולנוע, לטברנות, למסעדות ולפסטיבלים השנתיים. בכל שנה לפני חג הפסחא נערכים כשבעה פסטיבלים (וביתר השנה עוד ארבעה) הנחגגים עם מוזיקה מקומית, הטסת עפיפונים ושתייה – ממש כמו זו שמוצגת בגאווה במוזיאון האוזו שבעיר. במבט ראשון העיר נראית בכלל כמו עיירה איטלקית בזכות סגנון הבנייה והבתים הצבעונים – אבל זה רק החלק החדש שלה. החלק של העיר העתיקה בנוי בהשפעות ביזנטיות ואמור לקחת את התיירים לסיבוב במאה ה-18. איך מגיעים? מאתונה, באוויר, בים או ביבשה.

אוויה (Evia)

למרות שאוויה נחשב לאי השני בגודלו אחרי כרתים, הוא הרבה פחות מתוייר ואפשר לגלות בו את יוון האמיתית בעיירות החבויות בין מדרונות ההרים. לפחות חמש רכבות יוצאות מדי יום מאתונה לאוויה, המציעה עשרות חופים, מסלולי טיול רגליים וטברנות עמוסות במקומיים. בכפר סטני שבאי ובכפר לוטרה אדיפסו מעיינות גופרית תרמו-מינרליים, שהיוונים יגידו לכם שגם אריסטו השתכשך בהם. בכל קיץ בחודש יולי-אוגוסט נערך פסטיבל היין של אוויה בעיירה קריסטוס, עם קונדטוריות שמחלקות פטיפורים מתוקים וטברנות שמשקות את החוגגים בכמויות של יין חינם ללא הגבלה.

הצפונים של היוונים

צפון המדינה שונה לחלוטין מהאופי הדרומי הים תיכוני של יוון ומנוף ההאיים שטופי השמש והים, ומציע מגוון אחר של נופש חוץ מבטן-גב. חלקים מצפון המדינה סופחו ליוון רק במאה ה-19 לאחר מלחמות הבלקן ועד היום נשארו באיזור ממצאים בדמות קבוצות אתניות אלבניות – או כמו שקוראים לזה בשפה תיירותי, פסיפס אנושי ותרבותי רב גוני.

איזור מטאורה ועמק פוקיס והאתר הארכיאולוגי דלפי שבו, מאופיינים כמו רוב הצפון בשטח הררי ומיוער, בנהרות גועשים, וכפרים אותנטיים נידחים. חבל אבריטניה (Evritania) שבחלקם הדרומי של הרי הפינדוס מוכר כארץ האגמים הכלואים בין הרכסים האלפינים, ויחד עם דרכי העפר הרבות המתפתלות בין ההרים, משמש כמגרש משחקים לטיולי הג'יפים שנערכים במקום. כאן, עם ביקור בכפרים הסמוכים וטעימות של המאכלים המקומיים, מקבלים הטעמים של הפשטידות, הגבינות והיין משנה תוקף ביחס למושג "בטעם כפרי".

אתונה – הרים סביב לה  

הרי פארניטה (Parnitha) עלו לכותרות ביוני 2007 עם גל השריפות הענק שפקד את יוון וכילה 60 קמ"ר של חורש רק בשמורת פארניטה לבדה. בחלקים של ההר שהתאוששו או שלא נפגעו ימצאו עניין חובבי טבע ומחבקי עצים, מטפסי הרים, מלקטים של עשבי תיבול, וזוגות שבשבילם הכי רומנטי זה להזיע יחד בטיפוס לגובה 1400 מטר. בלב יער האורן הענק המשתרע על 300 קמ"ר תוכלו להתחיל לספור את 800 מיני הצמחים הגדלים בשמורה או להתרווח באחת ממאות המערות החבויות בין נקיקי הסלע. ובמקום לפסטן על הג'בלאות של הפארניטה אפשר פשוט לעלות על הרכבל החוצה את יער, בדרך ליעד הנכסף שבראש ההר – קזינו מונט-פארנס (Casino Mont Parnes).

*#