בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להרגיש על האולימפוס: טיול בצפון יוון

יוון היא לא רק חול, ים ושמש. הצפון הגבוה וההררי מספק חוויה אירופית, כולל סקי

תגובות
Sakis Papadopoulos / Getty Image

הרחק מהדימוי השכיח של ים כחול ובתים לבנים, מחוזותיה היבשתיים של יוון הם בלקניים למראה. פולשים סלאבים, מהגרים אלבנים, פליטים יוונים מאסיה הקטנה ויהודים מספרד, סרקצאנים נודדים, ומעל לכל, כובשים עותמנים שהביאו אתם לכאן שפה, מאכלים, מוסיקה ואמנות והשאירו אחריהם מיעוטים לאומיים שונים ומשונים: טורקים, צוענים, בולגרים, ולאכים ומי לא.

מצפון למפרץ קורינתוס, המבתר את יוון היבשתית, מתנשא הר פרנסוס המיוער, ובמורדותיו שוכנים שרידיה של דלפי - מרכזה הדתי והרוחני של יוון הקלאסית ומקום משכנו של האורקל של האל אפולו. עיירת האורגים הסמוכה, אראכובה שהפכה ברבות השנים לעיירת נופשי הסקי, והספק כפר ספק עיירה גלקסידי בחוף הם מהציוריים ביוון כולה. ממערב לעיירה הוונציאנית נאפפקטוס, מערבה מכאן, התחולל ב-1671 קרב לפאנטו המפורסם, בין ציי טורקיה לבין מעצמות המערב, שניצחונן סימן את תחילת "ההתקפלות" של האימפריה העותמנית מזרחה.

הרכס הגבוה של הרי פינדוס, בין דלפי לגבול אלבניה, הוא "שווייץ היוונית". הפסגות המשוננות, יערות האשוחים העבותים, מטעי עצי דובדבן וערמון, כפרים הרריים בנויים אבן וגגות צפחה אפורה, גשרי קשת טורקיים בערוצי קניונים ורשת של שבילים עתיקים, אידיאלית לטיולי רגל, מושכים היום לאזור מטיילים רבים.

מוקדי המשיכה העיקריים כאן הם קרפניסי - בירת הסקי היפה של יוון המצטיינת בטמפרטורות קרירות גם בקיץ, עם בתי מלון בסגנון פסאודו-אלפיני, מסעדות למכביר ואפילו מועדון מצוין של מוסיקה יוונית; כפרים ציוריים כאנו-כורה וקוריסכאדס, שהיה מקום מושבה של הממשלה היוונית שבמחתרת בשלהי מלחמת העולם השנייה; המנזר ההררי פרוסוס; האגם המלאכותי קרמסטה ורכס אגראפה הנידח שמשמעות שמו היא "בלתי כתובים" - הכוונה היא לכפרים הנידחים שעליו, שלא היו רשומים מעולם בספרי המס הטורקיים.

כבישים אחדים חוצים את הרכס. המפורסם שבהם הוא כביש מטאורה- יואנינה, המוביל ממישורי תסאליה, "אסם התבואה" של יוון במזרח, אל חבל אפירוס, בין הרי אלבניה לים היוני במערב. בתסאליה מחליפים שדות חיטה וכותנה את המדרונות הנטועים עצי זית. לאריסה, בירת החבל, היא העיר הרביעית בגודלה ביוון. היא אכן יוונית מאוד, נטולת תיירים ובנויה סביב צמד כיכרות רחבות ידיים. גם אחרי השואה נותרה כאן קהילה יהודית, כמו בטריקאלה הסמוכה, עיר ירוקה על גדות נהר במבואות ההרים.

רוב המטיילים מתעניינים בעיקר בשני אתרים שבשולי החבל. במזרח, מעל עיר הנמל וולוס, סוגר חצי האי ההררי פיליון על המפרץ הפגאסי רחב הידיים. על פי המיתולוגיה התגוררו בחצי האי הקשתי הקנטאורים - יצורים שחציים סוס וחציים אדם - וכאן כרת יאסון את העצים לבניית הספינה ארגו, לקראת המסע לחיפוש גיזת הזהב. ביערות ההר שבהם צומחים בצפיפות עצי אלון, דולב וערמון, בין פלגים ומטעי תפוח ודובדבן, חבויים עשרות כפרים אדומי גגות, שבנו במאה ה-18 פליטים יוונים מפני הדיכוי באלבניה ובאזורים אחרים של האימפריה העותמנית. בתי מידות מעוטרים בסגנון בלקני עם עציצי פרחים צפופים וחופי קסם צלולים משלימים את התמונה המלבבת.

בעברם האחר של המישורים, סמוך לעיירה קלמבאקה, מתנשאים בפתאומיות מהמישור צוקים אנכיים כמעט, שבראשיהם בנויים המנזרים המפורסמים של מטאורה: שריד חי לאדריכלות התקופה הביזנטית של המאה ה-14. פריחת המנזרים נמשכה עד המאה ה-18, ואז החלו לפקוד אותם תיירים ונבנו להם מדרגות גישה, שהחליפו את ה"מעליות" המקוריות: סלים מחבלים קלועים. שישה מנזרים פתוחים היום לציבור, לכולם אפשר להגיע במכונית.

אפירוס, מעברם האחר של ההרים, היא ארץ של הרים גבוהים ומיוערים, גשמי חורף חזקים ושלג כבד, שדרות ארוכות של עצי דולב וצפצפה. בירת החבל יואנינה (או יאנינה) שוכנת בעמק סגור, על חצי אי לחוף אגם עכור-מים. צריחי מסגדים מתנשאים לשמים ברובע העתיק שסמטאותיו הישנות מזכירות את דרום ספרד, ולא במקרה: יהודים באו לכאן בהמוניהם לאחר גירוש ספרד וחיזקו את הקהילה היהודית-הביזנטית הקדומה של העיר. יאנינה התפרסמה בזכות עלילותיו של עלי פחה, מושל טורקי ממוצא אלבני, שהקים באזור ממלכה עצמאית למעשה ושלט בה באכזריות במשך 33 שנים.

אחרי נפילת קונסטנטינופול לידי הצלבנים ב-1204 היתה העיר ארטה, מדרום ליואנינה, בירת ממלכה ביזנטית, ששרדה עוד 300 שנים. רוב הישראלים מעדיפים לטייל ב"זגורוכוריה": 46 כפרים מבודדים בהרי הפינדוס, שנהנו מפטור ממסים בתקופה העותמנית וצב-רו עושר. בכפרים התפתח סגנון בנייה מיוחד במינו: בתי אבן, רעפי אבן אפורים וסמטאות מרוצפות אבן מקומית - הכל אפור, מוזר וקודר במקצת.

מעבר להר האולימפוס המיוער, שגובהו 2,911 מטרים והיה משכנם של 12 האלים האולימפיים, משתרע חבל מקדוניה העצום, בין הרי אלבניה במערב להרי בולגריה וגבול טורקיה במזרח. ממלכת מקדוניה הקדומה, שנפרשה עמוק לתוך תחומי בולגריה ומקדוניה היוגוסלווית לשעבר, תרמה לעולם שניים מהיוונים המפורסמים בכל הדורות: את אלכסנדר הגדול ואת מחנכו, הפילוסוף אריסטו.

שפלות הנהרות היורדים מהבלקן אל הים האגאי היו לבה של ממלכת מקדוניה. אחד ממצביאיו של אלכסנדר ייסד כאן את עיר הנמל תסלוניקי (סלוניקי), שקלטה ב-20 1498 אלף ממגורשי ספרד והיתה במשך 200 שנים העיר היהודית הגדולה בעולם. שרידים מרשימים של חומות, עשרות כנסיות ביזנטיות ושאר מבנים רומיים משמרים בעיר אווירה אימפריאלית. רחובות רצופים חנויות ובתי קפה בנוסח אירופה ושדרות מוצלות משלימים את התמונה של עיר יפה, נעימה לביקור, לשהייה ולשיטוט בטיילת החוף, בין "המגדל הלבן" - סמלה של העיר - לכיכר אריסטו שעל שפת הים, ומשם לשווקים הססגוניים.

אסור להפסיד את המוזיאון הנפלא בוורגינה, כ-60 ק"מ ממזרח לעיר, במקום ששכנה אחת מערי הבירה של ממלכת מקדוניה. ב-1978 נחשפו כאן ממצאים מדהימים: קברו השלם של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר, כובש ערי יוון ומייסד האימפריה. שרביט מלוכה, נזר זהב, כס מלכות מגולף ושרידים אחרים מוצגים כאן במוזיאון תת-קרקעי, חדש ומרשים.

מקדוניה עצמה היא יעד לטיול, משמורת הטבע של אגמי פרספה, הרחק בגבול אלבניה במערב, דרך עיר הפרוונים הציורית קסטוריה, בעמק על שפת אגם מוקף בפסגות גבוהות, אל מנזר סומלה, מרכזם הרוחני של מאות אלפי פליטים יוונים מהרי הפונטוס בחוף הים השחור, שהגיעו לכאן בעקבות הטרנספר של 1923. לאורך מצוק ארוך מעל שפלת הנהרות שוכנות שלוש ערים נאות: וריה, נאוסה ואדסה, בלב פלגי מים, כרמי יין, מסעדות דגים, אתרי סקי, קברים מקדוניים עתיקים ומעט יודאיקה, בעיקר בקסטוריה ובווריה, שבה עדיין קהילה יהודית פעילה.

ממזרח לסלוניקי שולח חצי האי חלקידיקי שלוש אצבעות יבשה אל הים. הצפונית שבהן, אתוס, היא רפובליקה אוטונומית של נזירים, שהכניסה אליה מותרת לגברים בלבד, באמצעות אשרה מיוחדת, שלא קל לקבלה. קוואלה הציורית, עיר נמל עתיקה עם אמת מים רומית מרשימה, היא העיר האחרונה בגבול מקדוניה. מזרחה מכאן משתרע תראקיה, הנידח בחבלי יוון. זהו החבל היחיד ביוון שבו הורשו טורקים- מוסלמים להתגורר גם אחרי 1923, ונוכחות המיעוט המוסלמי בולטת בעיקר בקומוטיני, בירת החבל, ובערי עמק נהר אוורוס, נהר הגבול, שבו התקיימו עד השואה קהילות מגורשי ספרד, שהתפרנסו על גידול תולעי משי. כאן חצתה האוריינט אקספרס את הגבול לטורקיה. האיחוד האירופי מממן בימים אלה את בניית הכביש המהיר והמרשים שיחבר בעתיד את איסטנבול עם חוף הים מול האי קורפו ויעבור בנתיב הוויה אגנטייה - הדרך הרומית שקישרה את רומא דרך נמל ברינדיזי לביזנטיום, היא איסטנבול.



מטאורה. פתאום מתנשאים מהמישור צוקים אנכיים כמעט


שניים מכפרי הזגורוכוריה. למעלה: סמטה במונודנדרי; למטה: מנורה בסגנון ונציאני מבית טוסיצה שבמצובו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו