ביקור בדלפי, יוון: מסע למרכז העולם

ביקור בדלפי הוא חוויה מעוררת, בדומה לשחזור הדרך שעשו המבקרים היוונים שבאו לשמוע בעצתו של האורקל בעת העתיקה. הגיע הזמן להקדיש לדלפי וסביבתה טיול שלם

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
התיאטרון העתיק בדלפי

הפסגות של הר פרנאסוס התנשאו ביום אביב חמים מעל למקדשים של דלפי העתיקה. בעמק הירוק שמתחתיו השתרעו מטעי זיתים עד הים. השמש נעה בקשת זהובה בשמים התכולים. עמדתי במישור בתוך התיאטרון הטבעי הזה והבטתי למעלה. מצאתי את עצמי במרכז העולם.

בחזרה לפרויקט יוון

Ruins of an amphitheater in Delphi
Ruins of an amphitheater in Delphiצילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

או לכל הפחות מרכז העולם כפי שהיה מוכר ליוונים בעת העתיקה. מולי היה האומפאלוס – אבן שחורה אובלית שמונחת במקום שבו, לפי המיתולוגיה היוונית, נפגשו שני נשרים שזאוס שלח לעופף בעולם. האבן הזאת סימנה את דלפי כאחת החידות הגדולות ביותר של היקום העתיק.

הגעתי לדלפי לביקור קצר של אחר הצהריים, כשהייתי באתונה לאחרונה. דלפי ידועה כמשכנו של האורקל המפורסם – שאת דברו נשאה כוהנת רבת עוצמה שידעה את עתידם של מלכים ועמים. כוונתי היתה לפחות לזכות בהצצה אל המסתורין לפני שאמשיך במסעותי.

דלפי
דלפי צילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

אבל כשעמדתי במישור העתיק הרגשתי מסומרת למקומי. העמודים השבורים של מזבחות הענק העתיקים התרוממו באוויר הטהור כמו רוחות. איצטדיון שאותות הזמן ניכרים בו ואמפיתיאטרון אבן מפואר שלטו בדממה על ההרים. מקדש אפולו, שבו מסרה הכוהנת את נבואותיה המסתוריות, הוקף שבילים שסללו מחפשי אמת, שבמאמץ רב עברו את הדרכים התלולות המוליכות ממפרץ קורינתוס אל העמק התלול.

התברר לי שאני בראשיתה של חוויה מעוררת, שצריך להקצות לה זמן. זמן רב ככל שאוכל להרשות לעצמי.

דלפי
צילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

בעוד שרוב התיירים קובעים את בסיסם באתונה, ויוצאים משם לאתרים המפורסמים של יוון הקלאסית, שינוי המגמה ושימוש בדלפי כמרכז לטיול רב-יומי יכול להניב יתרונות מפתיעים. בסופו של דבר, בשביל רוב הנוסעים בעת העתיקה הביקור בדלפי היה מסע של פעם בחיים.

לדלפי, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ראוי להקדיש יום שלם, שיכלול סיור בין חורבות השיש וביקור במוזיאון הארכיאולוגי היפה של דלפי, שבו מוצגים פסלים נפלאים, כותרות עמודים מעוצבות ביד אמן ועוד פנינים שנמצאו בחפירות. את היום השני אפשר להקדיש למערות ולמעיינות המיתולוגיים של דלפי. את הטיול ביניהם תלווה שירת הציפורים המקננות בחורשות הירוקות.

טברנה בדלפי
טברנה בדלפיצילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

העיר דלפי, על בתי המלון המדורגים, הטברנות הכפריות והחתולים המהממים שלה, היא בסיס מקסים ונוח. מהעיר יש נקודות תצפית רבות, שמהן אפשר לראות ללא הפרעות את העמק רחב הידיים המלא עצי זית עתיקים. מטע הזיתים הגדול ביותר ביוון משתרע עד המים הכחולים של מפרץ קורינתוס.

מהעיר למפרץ מגיעים בפחות מחצי שעה במכונית, אבל כדאי להפוך את הנסיעה לשפת הים ליום טיול נוסף, שלישי במספר. לאורך הדרך יש כפרים ציוריים, שבהם ביקרו בוודאי נוסעים בעת העתיקה שהיו בדרכם מהמפרץ לדלפי. באביב הכפרים מתעוררים לחיים ומתקיימות בהם חגיגות קרנבל שמשחזרות מנהגים פגאניים.

עתיקות דלפי
עתיקות דלפיצילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

דלפי העתיקה נמצא במרחק נסיעה קצרה באוטובוס, או טיול נעים, מהעיר המודרנית. כביש רחב שלצדו צומחים עצי אורן, דפנה וברוש מוביל אל הדרך הקדושה. כאן, לפי האגדות, הלכו אדיפוס המלך, אלכסנדר הגדול, הקיסר הרומאי נירון ואנשים ונשים מפשוטי העם לאין מספר שהיו צמאים לשמוע את דברי האורקל.

הפיתיה, כוהנת אפולו, היתה מוקד המשיכה העיקרי של דלפי ובזכותה העיר עשתה לעצמה שם כמו ערי המדינה העשירות והחזקות. שליטים רבי עוצמה בנו בתי אוצר מפוארים, שהיו מלאים במנחות מרהיבות, שבאמצעותן ביקשו לעודד את אל השמש לעמוד לצדם במאבקים צבאיים ופוליטיים. רבים העניקו לדלפי מחוות הוקרה בעקבות ניצחונות שהושגו הודות להנחייתו של האורקל ולסיוע אלוהי מצדו של אפולו. הם הקימו פסלי ענק, ובהם פר כסף עצום והעתק של הסוס הטרויאני.

דלפי
דלפי צילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

את העליונות של דלפי כמרכז מקודש מסמל יותר מכל האומפאלוס, ביצת האבן שהיוונים בעת העתיקה כינו "טבור העולם". בעוד שהמקדשים המפוארים התפוררו עם השנים, האומפאלוס גרם עורר בי צמרמורת והותיר אותי מלאה ביראת כבוד לנוכח המחשבה על המקום החשוב שתפסה דלפי בהיסטוריה.

דלפי הר פרנסוס, דלפי
הר פרנסוס, דלפיצילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

בסוף הדרך המקודשת נמצא מקדש אפולו, שהיום לא נשאר ממנו דבר פרט ליסודות ובימי גדולתו קידמו את פני המבקרים הכתובות "דע את עצמך" ו"הכל במתינות". כוהנת אפולו, הפיתיה, היתה אשה בת יותר מ-50 שישבה על כיסא תלת-רגלי מעל סדק בקרקע וענתה לשאלות ולבקשות. זה מאות שנים ניטש ויכוח בשאלה אם מקור ההשראה שלה היה אדי-אתר שעלו ממקור מים עתיק – המעיין הקסטלייני הסמוך.

תהיה האמת אשר תהיה, תיירים בני ימינו יכולים לראות את המעיין הזורם בערוץ סלעי ליד מוזיאון דלפי, כמוסת זמן ארכיאולוגית שבמרכזה פסל ברונזה מרהיב בגודל טבעי המתוארך לשנת 475 לפני הספירה, הידוע בכינוי "הרַכָּב מדלפי" או "אוחז המושכות". עם הגלימה הזורמת, העיניים העשויות אבני חן והיציבה המלכותית, יצירת המופת הזאת – מעשה ידיו של אמן אלמוני – מגלמת את המסתורין של החוכמה נוסח דלפי.

את היום הבא כדאי להקדיש לביקור במערת פאן (Corycian Cave), תחנה שמשחרי פניו של האורקל בעת העתיקה לא יכלו לדלג מעליה. המקדש לאל הרועים והטבע, שאליו מגיעים במסע רגלי של שלוש שעות וחצי לכל כיוון מדלפי העתיקה, נבנה כנראה בתקופה הניאוליתית. בתחילת המסע השביל עולה מעל לאמפיתיאטרון השיש של דלפי ומשם הוא מתפתל בין יערות אורן מקסימים. הנופים הנפלאים של האתר העתיק נשקפים מעבר לכל פיתול של השביל. אם אתם מעדיפים לחסוך את הזיעה בחודשי הקיץ החמים, אפשר גם לנסוע למערה במכונית.

טברנה על שפת המים בדלפי
טברנה על שפת המים בדלפיצילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

אין כמו ביקור בטברנה מסורתית בדלפי אחרי יום טיול ארוך. To Patriko Mas, שממוקמת במקום מעורר השראה מעל העמק, היא נקודה קסומה. התפריט כולל, בין השאר, דגים ובשר צלויים על גחלים, פלפלים קלויים, פטריות ממולאות ועוד מבחר מנות צמחוניות.

גלקסידי
גלקסידיצילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

ביום המחרת כדאי ללכת בנתיב שבו הלכו האנשים שבאו לשמוע בעצת האורקל בעת העתיקה. כדאי ללכת בכיוון ההפוך – להתחיל בדלפי ולסיים בארוחת ערב בגלקסידי (Galaxidi), עיירת דייגים מקסימה במפרץ קורינתוס.

יצאתי מדלפי במכונית וירדתי במורד ההר אל קריסו (Chrisso), כפר קטן שבתיו בנויים אבן, הממוקם באתר שבו שכנה בעת העתיקה – במאה ה-12 לפני הספירה – עיר מדינה רבת עוצמה. בקריסו יש כנסיות קטנות ומים המפכפכים בתעלות גרניט צרות, שמנקזות את מי המעיינות של הר פרנאסוס.

אמפיסה
אמפיסהצילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

תושבי האזור מתעלים את המים לגנים שלהם, שם הם מגדלים מעדנים ששמעם יצא למרחוק – ירקות בייבי בסירופ. מומלץ לטעום מהם בלוויית קפה יווני חזק באחת הטברנות שבכיכר המרכזית. המשכתי אל העיר אמפיסה (Amfissa) למרגלות ההר. בימי תהילתה של דלפי היתה במקום מצודה חשובה, שנקראה על שם המאהבת של אפולו. היה לה אקרופוליס משלה והיא היתה מוקפת חומה גבוהה. היום נשים זקנות במטפחות ובחצאיות צמר פוסעות בדרכים בצעד אטי, נשענות על מקל.

בתקופת השלטון העותמאני נבנה מעל החומה העתיקה מבצר המשקיף על העמק. ביקרתי במקום בעונת הפריחה של עצי השקד. דבורים מילאו את האוויר בזמזום אטי ובריח צוף מתוק. האגדה מספרת שמעיין הרמנה, שלידו בית מלאכה לעיבוד עורות, מוגן על ידי רוחותיהם של זוג צעירים – קונסטנטיס ולניו – שסיפור האהבה שלהם הסתיים באופן טרגי. באביב מקיימים תושבי המקום חגיגה לילית ליד המעיין, בתחפושות של רוחות ופיות, עם מסכות יפות.

אולם תיאטרון שהוסב לבית קפה
אולם תיאטרון שהוסב לבית קפהצילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

מומלץ לעצור ב-Megalo Kafeneio 1929, אולם תיאטרון שהוסב לבית קפה בכיכר המרכזית של אמפיסה, ולטעום מבחר של זיתים, גבינות ויינות מקומיים. משם כדאי להמשיך אל Itea, נמל מודרני שהוקם ליד הנמל העתיק Kirra, שבו עגנו נוסעים שבאו ממרחקים כדי להתייעץ עם האורקל.

בימינו ספינות תיירים מביאות לנמל המונים, שגודשים אוטובוסים הנוסעים לדלפי. בטברנות שעל שפת הים תושבי העיר נוגסים בשרימפס ובאנשובי טריים, ומלווים את הנשנוש בלגימת ראקי.

הקיפו את המפרץ כדי להגיע לגלקסידי הציורית, על בתי האבן החזקים, עצי הדקל המתנודדים ברוח והנמל הנוח שלה. בעבר, עד להמצאת ספינות הקיטור, היתה גלקסידי מרכז ספנות חשוב. משערים שהיה בה מקדש לאפולו. כנסיית סנט ניקולס, פטרון יורדי הים, ממוקמת היום במקום שבו היה המקדש. הכנסייה מעוטרת בלוח שנה סולארי נדיר, הבנוי לפי המחזור של גלגל המזלות.

הטרמוסלטה (taramosalata) בגון ורוד-פנינה, עם נגיעת השום הנעימה
הטרמוסלטה (taramosalata) בגון ורוד-פנינה, עם נגיעת השום הנעימהצילום: MARIA MAVROPOULOU / NYT

במוזיאון הימי בעיירה מוצג אוסף ייחודי של ציורי אוניות וחפצים יקרים ונדירים, כמו כלים פרה-היסטוריים מאובסידיאן (זכוכית געשית) ואמפורה, וכלי אחסון מלפני כ-4,000 שנה, שנמצא בבטנה של אונייה טבועה.

ארוחת ערב כדאי לאכול ב-To Barko tis Maritsas, בית קפה שעבר הסבה לטברנה, המקושט בסגנון ימי. אל תוותרו על הטרמוסלטה (taramosalata) בגון ורוד-פנינה, עם נגיעת השום הנעימה או על דג הבס הפרוס לפרוסות דקות כנייר, המושרה במרינדה והמנוקד בגרגרי פלפל.

אחרי הארוחה טיילתי לאורך שפת הים והבטתי בשמש השוקעת מעבר למפרץ. בעת שהשמים התכסו בגוני ורוד-מוזהב, הפסגות של הר פרנאסוס השקיפו מלמעלה על העיר דלפי. נדמה היה שגגות הרעפים הכתומים של בתי העיר האפורים מנסים להיצמד למצוקי ההר.

מעליהם נצצה דלפי העתיקה כאבן חן מלוטשת – חלקה ופשוטה כמו האבן שבלבה, שסימנה פעם את מרכז העולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ