לא רק חופים וטברנות: לגלות את יוון האחרת דרך הרגליים

ברכבי שטח או על סירות רפטינג, בין נקיקים צרים לאגמים פתוחים - הליכה, סנפלינג, טיפוס הרים ואפילו סצנת סקי מסקרנת, מגלים את צדדיה הנוספים של יוון

רותם מימון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
 ראפטינג בנהר ווידומאטיס
ראפטינג בנהר ווידומאטיסצילום: kostasgr / Shutterstock.com
רותם מימון

הנסיעה הקצרה במעבורת שיצאה מנמלה של כאריסטוס, ספק כפר גדול-ספק עיירה קטנה שבאי היווני אוויה, לא הכינה אותנו לקראת הבאות. לפני רגע עוד שרצנו בים, נאנקים מהחום שתפס את יוון בסוף חודש יוני, מסרבים לצאת מהמים. מים קרירים כחולים-שקופים ממכרים בחוף יפהפה כל כך, גורמים לנו למחשבות שניות בנוגע לתכניותנו העתידיות, אבל לוח זמנים הוא לוח זמנים והתחנה הבאה בהמשך הטיול חיכתה לנו בקרפניסי. 

< בחזרה לפרויקט יוון

קרפניסי

הרעיון היה פשוט: עוזבים את האיים לטובת היבשת. לראות קצת נוף אחר. לטעום משהו מיוון שלא הכרנו. שעתיים אחר כך, אחרי שהוואן צלח את שלל פיתולי הדרך שהלכה וגבהה (לא בלי בחילות) הנוף השתנה. לחלוטין. אוטוסטרדות פינו מקומן לכבישים קטנים, איטיים ומפותלים; גבעות הפכו להרים וחורשות ליערות. מי חשב שכמה דקות אחר כך, במהלך סיבוב קצר בקרפניסי כבר נידרש לחולצה ארוכה באמצע היום, ביוני.

מי שציפה לקבל עיירה יוונית מנומנמת, כפי שפגשנו קודם לכן באי, נכונה לו הפתעה גמורה. אמנם קרפניסי קטנה ומשובצת בלב ההרים, אך גם בחודש קיצי שכזה היא עמוסה בתיירים שחולפים בה. באותו רגע עוד לא הבנו עדיין לאן, אך התשובה לא איחרה לבוא. 15 דקות נסיעה משם אומנם מצוי לו אחד מאתרי הסקי הגדולים של יוון, אבל למי ששכח מדובר בחודש יוני. אז מה העניין? ובכן, מיד התברר כי בעונת הקיץ משמש האזור כולו קרקע פורייה דווקא לטיולים אתגריים מסוג אחר - כל רכבי הארבע על ארבע למיניהם, רייזרים ומבריקס, מסלולי הליכה אתגריים, טיפוס הרים ורפטינג. מכאן ועד גבולותיה הצפוניים של יוון, הקיץ, כך מתברר, הוא העונה הנכונה לטייל.

"בעבור רוב המטיילים הישראלים יוון היא חופים ואיים, אבל מרבית המדינה היא בכלל הררית, ובשנים האחרונות יותר מטיילים מתחילים לרצות לגלות את הפן הזה", אומר צחי כפרי, בעל חברת טיולים אתגריים במרכז ובצפון יוון ומוותיקי המטיילים באזור. לדבריו, תיירות היתר באיים, כמו גם המחירים הגבוהים בהם והרצון לטייל בצורה קצת אחרת, לחוות משהו שנותר אותנטי מיוון של פעם - דוחפים יותר מטיילים אל עבר טיולי הספורט האתגריים. כמובן שגם הריגושים והאדרלין הגבוה שמספקים אותם טיולים, הם ערך נלווה לא קטן, כמו גם הרצון לטעום תצורות נוף נוספות מעבר לחופים. כפרי החל בטיולים אלה כבר בשנת 1999, אז שלטו בנוף טיולי הג'יפים בעיקר, אך כיום יוון ההררית היא קרקע פורה לשלל פעילויות אתגריות, בדרגות קושי משתנות, לפי מידת הרצון ויכולת המטיילים. במקרה הספציפי של כפרי, בתהליך אבולוציוני מתבקש הפכו הרכבים למשוכללים יותר, קטנים יותר ומגיעים לפינות נידחות יותר, "שהתייר הסטנדרטי לא מגיע אליהן בדרך כלל ולא מכיר". 

נעים להכיר: יוון ההררית

הרי יוון אומנם מתחילים אי שם בצפון, בגבולות עם בולגריה, צפון מקדוניה ואלבניה, אך זולגים מטה אל מרכז המדינה עד קו המים כמעט. בדרך הם חולפים על פני שמות שעלו על מפת התיירות בשנים האחרונות כמו דרמה, הר האולימפוס, הפלופונז, צומרקה וזגוריה (שני כפרים חשובים במחוז אפירוס) מצד אחד, רכס הפינדוס והכפרים יואנינה ומצובו מן הצד השני; ועוד דרומה ומרכזה אל קרפניסי בירת מחוז אבריטניה (Evritania), שכבר נקראת בשם הרשמי "יוון ההררית" שחולשת למעשה על מרכז יוון וממשיכה עד לאזור דלפי ואראכובה. שם היא אומנם מתקרבת אל הים, אך עוד שומרת על הגובה בהר פרנסוס, שם גם מסתתר אתר סקי נוסף שנעלם מעיני הישראלים, אך היוונים שומרים אותו כסוד הכמוס שלהם. 

הדרך מקרפניסי לפסגת הר ה-Velouchi, הנקודה הגבוהה ביותר באזור נמשכת כמעט 20 דקות. אומנם רק 12 קילומטרים מפרידים בינה לבין אתר הסקי שלה אבל הכביש המתפתל מחייב נסיעה איטית. אין גם צורך למהר, בחודשי הקיץ מתגלה בדרך מראה בלתי נשכח של רכסי הרים מאופק עד אופק, רוח קרירה מנשבת ופה ושם צץ לו איזה נהר משובץ במטיילים במהלך שיט רפטינג במים גועשים.

"טיול באזור הזה הוא הזדמנות לחוות את יוון האחרת", אומר כפרי, "כשהרווח כאן הוא מצד אחד מספר מטיילים נמוך משמעותית מהאיים ומצד שני עוד הכל שמור וטרם נהרס. האוכל יותר אותנטי, הכפרים שומרים על אותה זהות יוונית וההגעה באמצעות כלי הרכב העבירים מאפשרת להגיע למקומות שקודם לכן אי אפשר היה כמעט להגיע, בוודאי שלא באוטובוס תיירים". לדברי כפרי, אם מוסיפים לזה טבע פראי ובלתי נגוע שכולל שילוב מושלם בין הרבה מאוד נהרות עם מפלים קרירים, אגמים, יערות ירוקי עד ומצד שני הרים - מקבלים את "האלפים של יוון".

מי שטייל כבר באיי יוון ודאי ראה איזה הר או שניים, אך כאן מדובר בסיפור מעט שונה. ההרים גבוהים ומשוננים יותר, שהחודשים הטובים ביותר לטייל בהם, כך לדברי כפרי, הם ממאי ועד ספטמבר. אחר כך כבר קר מדי לטיול רכבי שטח והאזור מתכונן לעונת הסקי. פה ושם, על פסגת הוולוחי ובכלל מכאן ועד רכס פינדוס, עוד רואים הקיץ שרידים של שלג - זכר לעונת החורף המוצלחת שהיתה פה השנה. בקרב חובבי הספורט האתגרי, דווקא אזור זה המשתרע סביב רכס הרי פינדוס ואפירוס הוא החבל הנחבא של יוון, שטרם התגלה להמון.

להכיר את יוון דרך הרגליים

יוון האחרת אינה מתגלה רק באמצעות רכבי שטח, כאלה ואחרים, אלא גם בעבור המטיילים במו רגליהם. מעבר לעובדה שאת יוון חוצה מקצה לקצה חלק מרשת השבילים האירופית, אפשרויות הטרקים בה הן אינסופיות, בהתאם ליכולת, לזמן ולקצב של כל מטייל ומטיילת: מהר האלים, האולימפוס, עד למנזרים התלויים של מטאורה; משביל מנלון שבלב הפלופונז למסלול המאתגר מפסגת טייגטוס דרך נקיק נהר הווירוס למפרץ קרדמילי; מהכבישים הרומיים העתיקים של אפירוס וקניון ויקוס-אאוס, שנחשב לאחד המסלולים המרהיבים ביותר ביוון ועד יערות פיליון. במקרה הזה גם שבילי החמורים של האיים שהפכו ברבות השנים למסלולי הליכה מאתגרים ומוערכים, כמו באי אנדרוס, בקורפו ואפילו בכרתים, כולם הפכו אבן שואבת למיטיבי לכת מנוסים. באי קאלימנוס נמצא גם אחד מעשרת אתרי הטיפוס על סלעים הטובים בעולם, ובכרתים טיול בשערי הברזל של קניון הנחל הארוך ביותר באירופה שנמצא בשמורת סמריה, הפכו לאחד האתרים המאתגרים באי ותחנת חובה לחובבי קניונינג (כן, יש דבר כזה). בקיצור, ההזדמנות להגיע לפסגות, אגמים, נהרות וחופים, כמו שאי אפשר באף דרך אחרת.

על פני מים גועשים

אחרי שחוצים את יוון ברגליים או באמצעות מספר גלגלים, הספורט האתגרי ביוון מציע גם מענה למי שרוצה לחוש אותה דווקא דרך המים. אזור קרפניסי ויוון ההררית בכלל, הוא שוב המקום האידיאלי לשיט במים גועשים, ואם יש שם שחוזר על עצמו כאחד המקומות המובילים במדינה זה נהר הווידומאטיס Voidomatis בזגוריה. זהו אחד המסלולים המרשימים ביוון שלא רק מתחתר בערוץ עמוק ודרמטי, אלא גם חולף על פני גשרי אבן עתיקים בתצורות נוף מתחלפות והוא נחשב כנהר המתאים ביותר לחובבי רפטינג מתחילים. מדובר, אחרי הכל, במסלול גועש אך קליל. נהר נוסף שמתאים לרפטינג קל (יחסית) הוא Evinos שמציע תשעה קילומטרים של שיט, ובהמשך למטיילים מנוסים יותר מציע גם מסלול המשך סוער.

מסלול חובה נמצא בארכאתוס (Arachthos), שיט לאורך 17 קילומטרים בנקיק מרהיב וזרם סוחף מיועד כבר למתקדמים. הקטע בין גשר טיבובו לגשר האבן של פלאקה, הגשר המקושת הגדול בעולם, הוא מרשים במיוחד, אם כי ככלל מדובר באחד הנהרות היפים. על רכס פינדוס ובמרחק שעה נסיעה מיואנינה מתחיל מסלול הרפטינג של ונטיקוס (Venetikos) - ברובו נהר רוגע, אך חשוב לדעת שהוא כולל גם כמה מקטעים קשים במיוחד. חובבי קניונינג, זה הנהר שלכם. למטיילים באזור מטאורה כדאי להכיר את אליאקמונאס (Aliakmonas), הנהר הארוך ביותר ביוון, שזורם לאורך 297 קילומטרים. בזכות אורכו הוא מציע מספר מסלולים שעשויים להתאים הן לרפטינג משפחתי, במלים אחרות - בינוני יחסית בפיתוליו ומפליו והן לשייט אתגרי. זה גם אחד האזורים הבודדים שמקיימים רפטינג גועש גם בחורף.

איך אומרים סקי ביוונית?

ואם כבר חורף ויוון האחרת, קשה לדבר על ספורט אתגרי מבלי להזכיר בנשימה אחת את הסקי. יותר מ-20 אתרי סקי ביוון, כשלפחות שבעה מהם חוצים את קו גובה אלפיים מטר. בעבור היוונים זה לא סוד גדול, אבל בעבור שאר אירופה, הסקי היווני עלה על המפה בשנים האחרונות בהתלהבות רבה ולא רק בגלל המחיר. בחלק מהאתרים אפשר למצוא שלג בכל השנה ולחשוב שאפשר בטיול אחד לשלב רחצה בים וטיפוס להר מושלג  זה לא קורה בהרבה מקומות בעולם. זהו המקרה למשל של אתר הסקי Agrioleukes שנמצא בפיליון ומרוחק רק שני קילומטרים מהים. האתר הפופולרי מכולם הוא זה של הר פרנאסוס, מעל עיירת הסקי אראכובה (שסמוכה לדלפי העתיקה). הוא גם האתר הגדול ביותר ביוון והוא כולל למעלה מ-19 מסלולים בדרגות קושי שונות וגובה פסגתו מגיע ל-2,260 מטרים. על אף גובוהו, האתר פתוח רק בין דצמבר למאי לגלישה. לא רחוק ממנו, על מורדותיו הדרומיים של הפרנאסוס נמצא את סקי נוסף, צנוע בהרבה, בשם גרונטוברקסוס (Gerontovraxos) שבו ביום טוב אפשר לגלוש ולראות באופק את הים. כאן גובה הפסגה אמנם 2,200 מטרים אולם רק שלושה מסלולים פתוחים לקהל.

אתר סקי גדול וחשוב נוסף, נמצא כשעתיים נסיעה מסלוניקי והוא Kaimaktsalan, שפועל כבר מסוף נובמבר ונסגר באפריל. האתר ממוקם בהר ווראס, השלישי בגובהו ביוון וביום בהיר ניתן לראות ממנו אפילו את האולימפוס. כאן אפשר למצוא 13 מסלולי סקי שמתחילים בגובה 2,040 מטר, כשהפסגה מגיעה לגובה של 2,500 מטר. כבר הזכרנו קודם את קרפניסי ואת אתר הסקי שלה, ולוצ'י, מהוותיקים באתרי יוון. האתר פתוח כבר מאז 1974 ובשל קרבתו היחסית לאתונה, הוא מסומן כאתר הסקי המקומי האהוב ביותר על היוונים. עוד אזור עולה בשנים האחרונות על מפת הספורט האתגרי הוא מצובו, ביואנינה שם לא רק אפשר לערוך טיולים רכובים או רגליים, אלא גם לערוך סקי באחד משלושה אתרים סמוכים זה לזה, מהוותיקים ביוון (האתרים פועלים מאז 1968).

בניגוד לאתרי סקי אחרים ביוון, המסלולים של מצובו נחשבים לקלים יותר ומיועדים למי שאינו מאוד מנוסה בסקי, או למי שרוצה להפוך את החופשה לרבת תופינים, שכן אתרי הסקי מוקפים בבקתות עץ ואתרי נופש שונים. האתר הנחשק ביותר בקרב חובבי הספורט האתגרי נמצא בסמוך לעיר דרמה והוא משקיף על צפון מקדוניה ובולגריה - Falakro שפסגתו מתנשאת לגובה של 2,200 מטרים ובו אפשר למצוא 20 מסלולים שחלקם מוקדשים ללימודי סקי בסגנון אלפיני. 

סקי, רפטינג, הייקינג וקניונינג וכמובן סיורי שטח רכובים, הם רק חלק קטן ברשימה ההולכת ומתארכת של ספורט אתגרי ביוון. נסו לדמיין באיזו מדינה אפשר במרחק נסיעה כה קצר לעבור מהרים מושלגים לחוף ים שקט ולבל נשכח את הבונוס שמחכה בסוף, בדמות האוכל היווני שאפילו עוד לא התחלנו להלל. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ