בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פתאום היה לי ממש כיף לבלות עם הילדים": למה יצאנו לטיול משפחתי בגואה

למה רכבת הודית היא פתרון תחבורתי ידידותי לילדים? איך הג'וקים הפכו לדבר הכי טוב בטיול? והאם מדובר בטיול המשפחתי המושלם? אמא לשניים מרגיעה וממליצה - סעו להודו כדי להיזכר שמשפחה זה לא רק לחץ ומטלות

9תגובות
טיול עם הילדים להודו
מיטל נידם לשם

ספטמבר 2018. צפיפות החגים המאתגרת דווקא השתלמה השנה, כשלפתע היינו יכולים לקחת חודש שלם של חופש על חשבון עשרה ימי עבודה. שווה. הפעם החלטנו לוותר על התענוג הקבוע של טיול בשבועיים האחרונים של אוגוסט באירופה ולנסוע לחודש, עם שני ילדים קטנים (4 ו-6). אבל לאן לנסוע? כבר התחלתי ללכת לאיבוד בתכנון טיולי קרוואנים באירופה (משהו בין פורטוגל לאיסלנד) עד שבארוחה משפחתית אחת אחות קטנה זרקה – הודו! אני ובן זוגי הסתכלנו זו על זה. אף אחד מאיתנו לא היה בהודו קודם לכן, אבל איכשהו זה נשמע רעיון טוב. התחלנו לברר, עשינו חיסונים, סגרנו בית קטן ליד החוף בגואה לכל החודש דרך משפחה ישראלית שגרה באזור ונסענו. 

טיסה של 7.5 שעות למומבאי עברה די בקלות (טיסת יום, אם שאלתם, תודה לחברת התעופה הלאומית), ובשדה חיכה לנו רכב שאסף אותנו למלון (בחרנו בהייאט לטובת נחיתה רכה), לנוח קצת לפני הקונקשן לגואה למחרת בצהריים. גם בגואה חיכה לנו רכב שאסף אותנו לבית בחוף פט נאם (nature house, Canacona). כשחנינו בשביל צר ליד שלושה בתים בתוך הג'ונגל חשכו עיני. ממש לא ככה דמיינתי לי את "הבית על הים". איפה הים בכלל? הכל בוץ ועצים. למחרת בבוקר ראיתי שאמנם אנחנו לא על הים אבל גם לא מאוד רחוקים ממנו, כלומר במרחק שתי דקות הליכה. התאקלמנו קצת ולמחרת כבר התארגנו על טוסטוסים והמלצות על מקומות נחמדים באזור, באדיבות בעלי הבית הישראלים שגרים שם כבר עשור. 

אחרי שהתגברתי על ההלם הראשוני מהלכלוך והחיות שנמצאות בכל מקום, נכנסנו לשגרה מסוימת. בשבועיים הראשונים היום שלנו התחיל בארוחת בוקר בחצר הבית עם ספר, כשהילדים בינתיים משחקים עם הכלבים/צפרדעים/מרבי רגלים ובעלי חיים עם שתיים או ארבע ויותר רגליים שנמצאים בשפע שמסביב (מה אתם יודעים, מסתבר שזה יכול להעסיק אותם שעות). לקראת הצהריים עולים על הטוסטוסים ויוצאים לטייל. בהתחלה נסענו כל יום לחוף פאלולים - אמנם ספטמבר זו לא העונה בגואה אבל מזג אוויר הפתיע לטובה והיה נעים מה שגרם לכך שרוב החנויות בטיילת היו פתוחות, כמו גם המסעדה המעולה שעל החוף. אחרי ארוחה קלה, הגיע זמן לרביצה על החוף, לאיסוף סרטנים (לא אני כמובן, הילדים) שיט קצר, ואז ארוחת ערב מוקדמת מול השקיעה.

לאט לאט צברנו ביטחון בנסיעה על הטוסטוס (בכל זאת, רוב הרוכבים כאן בלי רישיון), בצד השמאלי של הכביש, בנתיב אחד בלי שוליים שעליו פשוט נמצאים כולם כולל אוטובוסים, הולכי רגל וכמובן - פרות. כך, הדרכים הובילו אותנו לחופים מרוחקים יותר, ולשמורות הטבע היפות שבאזור. 

טיול עם הילדים להודו
מיטל נידם לשם

שמורת טבע אחת שממש אהבנו ונסענו אליה שוב ושוב היא - Netravali Wildlife Sanctuary, South Goa. בשמורה המשתרעת על פני 200 קמ"ר יש שני מפלים גדולים וכמה נקודות תצפית יפות, השביל נוח להליכה גם עם ילדים קטנים ויפה פה, יפה כל כך. בכלל, בכל פעם שלוקחים פניה אחרת, מגיעים לאזורים מדהימים, נחלים או סתם מקומות יפים לטייל בהם. הקו המנחה היה לעקוב אחרי כל שלט שאומר waterfall. אפשר להתמצא בכבישי האזור די בקלות מאחר שיש מעט מאד פניות, אז פרט ליום הראשון אפילו לא הלכנו לאיבוד. 

אחרי שבוע וחצי של שגרה קבועה, פחות או יותר, החלטנו לנסוע לאום ביץ' לכמה ימים (כי זה מה שהומלץ ומה שהומלץ חייבים לבדוק). לא היו שם מלונות אז לקחנו מלון בחוף הסמוך - קודלי, מה שבדיעבד הסתבר כהחלטה מעולה. אין מה לנסוע לאום ביץ' עם ילדים. הוא מאוד לא נגיש, הים עצמו סוער וכשזו לא העונה החוף פשוט ריק ואין שם יותר מדי מה לעשות. בקודלי לקחנו מלון נחמד ביותר (Kudle beach view resort & spa) עם בריכה מול הנוף וצוות נהדר שהכין לנו אוכל לפי הזמנה (חביתות וצ'יפס לילדים ואוכל הודי לא חריף לי). הם גם ארגנו לנו סיורים באזור - למערת עטלפים כיפית ולאתר עתיקות (Mirjan fort) שיש המכנים אותו - הגרסה המקומית למאצ'ו פיצ'ו. 

תזוזה ממקום למקום היא אחת מה"בעיות" בכל הנוגע לנסיעה עם ילדים, ופתרון בטוח בהודו הוא דווקא הרכבת. הנסיעה מהירה ובטוחה, והדמויות שנוסעות בה, הודיות לתפארת, יעסיקו את הילדים למשך כל הנסיעה וגם אחריה. נסיעה ברכבת מומלצת לאין שיעור מהנסיעות הבין עירוניות. כבר נכתבו הררי מילים על הנהיגה ההודית והילדים גם לא מצליחים לישון בדרכים העקלקלות. השתדלנו שיהיו כמה שפחות נסיעות ומעברים ממקום למקום כי זה גם מסורבל ובמקרה שלנו הילדים גם לא אוהבים לארוז/לסחוב/לחכות לרכבת. את הנסיעות בטוסטוסים הם דווקא אהבו מאוד, אפילו שבאחד הימים היתה לנו נסיעה של שעתיים בגשם. הייתי בטוחה שיתלוננו אבל הם דווקא ראו בכל זה חוויה מלהיבה ונתנו לנו עוד קצת חומר למחשבה.

חוף פאלולים בגואה
Getty Images IL

קושי נוסף היה לאכול איתם בחוץ. מסעדות מקומיות זה נחמד אבל אחרי פעם אחת שהם איבדו את זה לגמרי במסעדה מקומית קטנה ונחמדה דווקא, עברנו לאכול במסעדות תיירים שנמצאות על החוף. ככה שאם הם רוצים לזחול ולהשתולל איפשהו, לפחות שזה יהיה על החוף.

חשש נוסף שהיה לי לפני הנסיעה הוא שלא יהיה לי לאן לברוח. בארץ יש לי את השגרה שלי ואת הפעילויות שהן רק שלי (קורסים, סדנאות, בילוי לבד עם חברות) וחששתי איך אשרוד חודש בלי מפלט. לשמחתי כל זה נעלם. לא הרגשתי את הצורך העז במפלט שיש לי בארץ, כנראה בגלל שהשגרה שלנו שם היתה פשוטה ורגועה (מה שלא קורה בארץ, בין הפקקים, לעבודה, ללימודים, לאיסופים ולחוגים) אבל כשהרגשנו קצת over dose  פשוט התפצלנו. אחד ירד עם הילדים לחוף והשני נשאר בבית לקרוא או לנוח. 

טיול עם הילדים להודו
מיטל נידם לשם

ההבדל בין טיול בהודו לעומת יעדים אחרים, הוא עצום. מעבר לעובדה שהמחייה שם זולה מאוד, להפתעתנו גילינו המון משפחות שמטיילות בהודו והכרנו לא מעט אנשים שחברנו אליהם לטיול קצר. בטיולים באירופה למשל, לא היה את הלחץ "הישראלי" אבל כן היה "צורך" להספיק רשימת אטרקציות, פארקים, מוזיאונים וכיוצא באלה, מה שגרם לכל העסק להיות אינטנסיבי נטול אווירת מנוחה. אם לא עשינו בעבר טיולי כוכב, מצאנו את עצמנו כל הזמן במעברים ובנסיעות. אבל מעל הכל ההבדל הוא בתחושה. הודו היא הודו ואם תרצו או לא, הקצב שלה אחר. מדבק.

כמובן שלא הכל ורוד. לבלות חודש אינטנסיבי כל המשפחה ביחד יכול להיות עניין מלחיץ ומאתגר לפעמים. אבל פתאום קלטתי עד כמה כל הלחץ והריצות, שהם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, פשוט מעיבים על הכל והופכים את הזמן המשפחתי לעוד מטלה שצריך לצלוח אותה. פתאום - היה לי ממש כיף לבלות עם הילדים. כשאין לחץ ולא צריך להספיק שום דבר ולרוץ מקום למקום. מין תחושה כזאת שהכל בסדר, ואם הם רוצים עכשיו לעצור באמצע הדרך כי ראו איזה זחל או משהו, אז עוצרים ומסתכלים. הכל בסדר.

טיול עם הילדים להודו
מיטל נידם לשם

הכל נעשה קל יותר כשלא מנסים לנהל את הטיול כל הזמן. לעומת חודש החגים בארץ, הזמן חלף במהירות ועזבנו את הודו עם דמעות ועם טעם של עוד. הילדים – אגב – עדיין מחפשים צפרדעים בכל שלולית שהם פוגשים בה. מסתבר שאי אפשר באמת לעזוב את הודו. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו