בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הודו למתקדמים: 2 אשראמים וסאדואים במקורות הגנגס

הרי ההימלאיה ההודים, ובמיוחד אזור מקורות הנהר הגנגס ההודי הענק, משופעים במספר רב של אתרים המקודשים בעיקר להינדים. הצצה להודו שמרבית הישראלים לא מכירים

תגובות
טפוואן, הרי ההימלאיה ההודיים
Getty Images IL

מספר מועט של עולי רגל ומטיילים חצו בזהירות את הקרחון העכור והבוצי של גמוק וטיפסו במעלה השביל הצר והתלול לכיוון טפוואן. רובם עצרו מתנשמים בכבדות כל כמה צעדים בשל בעיות הסתגלות לגובה, מעל 4,000 מטר. מעל הקרחון התנשא בגאווה "שיולינג", אחד ההרים הקדושים לאל שיווא. טפוואן הוא המקום הקדוש הגבוה ביותר שניתן להגיע אליו באזור. מעליו ומסביבו ישנם רק מדרונות תלולים וקרחונים. מתחתיו נמצא גמוק, "פי הפרה", המקום שבו אחד משלושת יובלי הגנגס, נהר באגיראתי, בוקע מתוך קרחון ומתחיל את דרכו הארוכה דרומה-מזרחה לעבר עמק הגנגס. רוב עולי הרגל הולכים רק עד גמוק וחלקם אף טובלים במימיו הקפואים, כשהם נזהרים מהסלעים המתדרדרים לתוך הנהר. העקשנים יותר טורחים לחצות את הקרחון ומעפילים במעלה התלול לאחד המקומות המופלאים ביותר בעולם, מקום שרק הודו יכולה להציע.

כשמדברים על "סאדואים", אותם נזירים סגפנים, המתבודדים בהרי ההימלאיה ומעבירים את החורף המושלג בבבדידות, טובלים במימי השלג וניזונים מכלום, מדברים על אזור זה של מקורות הגנגס. הרי ההימלאיה ההודים, ובמיוחד אזור מקורות הנהר ההודי הענק, משופעים בנזירים הללו, אמיתיים או מדומים, מסוממים וצלולים, רצינים ותאבי בצע שמחפשים טרף קל בדמות תרמילאים מערביים הנוהים אחר חברתם. כמעט לכל גורו וסאדו חשוב בהודו ישנה ביוגרפיה המכילה התבודדות של מספר שנים בהרי ההימלאיה לפני שירד חזרה לארץ כדי להפיץ את אורו.

בטפוואן מתגוררים מספר סאדואים - הבולטים שבהם הם השימלי-בבא ומטא-ג'י. למטא-ג'י - "אמא נכבדה", אשה קטנה וחייכנית, יש מערה קטנה עם מספר מוגבל של מקומות למאמינים ואילו לשימלי-בבא יש אוהל גדול שרוב עולי הרגל פונים אליו כדי להעביר את הלילה לקראת הירידה לערוץ הגועש למחרת.

בשנים האחרונות, עם התגברות זרם המטיילים ועולי הרגל, הגיעו סאדואים רבים לאזור, כשהם מנסים להשתלב בתעשיית הרוחניות. זה אינו עניין פשוט. רובם אינם מחזיקים מעמד בקור ושבים לחיקו החמים של העמק.

אי-אף-פי

עולי הרגל והמטיילים התמקמו באוהל של הבבא, שתו תה הודי מתוק מידיו, כחלק מקבלת הפנים, ולבשו את הבגדים החמים ביותר שהיו להם. על ההר, למרות אורה הבהיר של השמש, הקור גדול ויש להתגונן מפניו. השימלי-בבא, "הבבא המחייך", הודיע לנוכחים הלא רבים שארוחת הערב תוגש בשבע בדיוק. מטיילת קנדית אחת יצאה החוצה לנצל את דקות השמש האחרונות עד הארוחה כדי לצייר את החוויה הרוחנית ובן זוגה הלך לנוח מותש מהעלייה הקשה, עדיין סובל מבעיית גובה.

בשבע התאספנו כדי לקבל את מנת האורז והדאל (עדשים) שהכין עבורנו הקדוש. השימלי עבר בין האורחים כשהוא משרת כל אחד באופן אישי. התחלנו לאכול וכעבור כמה דקות נכנסו הקנדים באיחור. השימלי-בבא רתח. "החוצה", שאג לזוג, "כאן יש משמעת. כאן לא מאחרים לארוחות". הוא דיבר אנגלית והוסיף מדי פעם מלים קשות בהינדית. השניים ניסו להצטדק והביטו בנו נואשות, אבל אנחנו הבטנו איש בצלחתו. את הלילה הם בילו בחוץ, בגובה 4,500 מטר.

הודו נהנית כיום ממעמד של יעד-מוביל בקרב הישראלים, אך אזור מקורות הגנגס נמצא עדיין בשלב "טרום ההתנפלות הישראלית", דוגמת דרמסלה ומנאלי בצפון. בשנים האחרונות יש אמנם תנועת תרמילאים מהארץ, אך עדיין הוא נחשב אזור טיול "למתקדמים" ולכאלה שזה לא ביקורם הראשון שלהם בתת-היבשת.

לגנגס הזורם ממרומי ההימלאיה והחוצה את מזרח הודו, ישנם שלושה מקורות עיקריים: גנגוטרי, קדרנאת ובדריאנט. אזור המקורות (המכונה בחוסר דיוק גארוואל) הוא אזור המשתרע בלב לבו של רכס ההימלאיה ההודי ומכיל בתוכו מספר רב של אתרים המקודשים בעיקר להינדים. רובם של המקומות הללו ממוקמים לאורך שלושת היובלים והעלייה לרגל אליהם מהווה את אחד משיאי ההגשמה למאמין.

את הדרך לקדרנאט ניתן עדיין לעשות בנתיב הישן - דרך ה"יטרא" - היא דרך עולי הרגל הישנה מאוטרקאשי, מהלך שמונה ימים. דרך עתיקה זו מחברת את יובלי הגנגס השונים והיא נטושה כיום, כמו הכפרים המועטים שלאורכה. עולי הרגל כבר אינם פוסעים בה. רובם מעדיפים לנסוע באוטובוסים לסונפראיאג ואז לעלות ברגל את תשעה-עשר הקילומטר האחרונים ל"קדאר" הוא המקדש לשיווא.

כמו במיטב אתרי העלייה לרגל בהודו, גם בדרך לקדרנאט ניתן למצוא את השירותים הנלווים ההכרחיים למתקשים בהליכה. אפשר לרכב על סוסי פוני שעירים, או להשתמש בסבלים. הללו נושאים רוב הזמן הודיות שמנות על אלונקות עץ מחוספסות כל הדרך למקדש.

הבדרינאט הוא יובל הגנגס הנגיש ביותר בין השלושה וניתן להגיע אליו ברכב. נסיעה קופצנית מתישה בכבישי הרים צרים מביאה את עולי הרגל לאתר המקודש, הקרוב לגבול הסיני, שם גם מסתיים הכביש.

בדרינאט הוא קומפלקס צבעוני עמוס אשראמים, סאדואים והמוני עולי רגל, שבמרכזו מקדש חשוב - ה"אלאקאננדה". בריכות חמות בהן ניתן לרחוץ משלימות את הנוף הטבעי. משם מתפתלים אינספור שבילים הרריים לטיולים בנוף המושלג עוצר הנשימה, המשרה אווירה קסומה שאין כמותה בעולם. גם הקנדים הקפואים והמושפלים, אלה שהתחצפו לשימלי-בבא, שכחו את צרותיהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו