מטונפת, רועשת, יפה ומכוערת: מומבאי היא שער הכניסה להודו האמיתית - הודו - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מטונפת, רועשת, יפה ומכוערת: מומבאי היא שער הכניסה להודו האמיתית

לכתבה
השווקים של מומבאי מקס מורון

טיול במומבאי אינו מומלץ לכל אחד, אבל אם רוצים להבין מהי "הודו" באמת חייבים להקדיש לה לפחות יום אחד

25תגובות

צריך להודות על האמת, אין ברירה אלא להגדיר את מומבאי כ"עיר לאמיצים בלבד". כדי לטייל במומבאי חייבים להיות מסוגלים לעמוד בפני אתגרים קשים, להצטייד בקיבה חזקה (תרתי משמע) וגם חובבי צילום. שלושה ימים בעיר המטורפת, המרתקת, המהפנטת והססגונית הזו אינם יכולים להשאיר איש אדיש ובמקרה האישי שלי לתובנות רבות. על פניו, אם תקראו את הדברים בהמשך, אין ספק שיתעוררו בכם רגשות שינועו בין תימהון, סלידה וגועל, אבל אם רוצים להבין מה זו "הודו", חייבים לסייר בה, ולו ליום אחד בלבד.

מומבאי, עיר הניגודים הבלתי נגמרים

לפני שהגעתי למומבאי, שמעתי המון סיפורים על הניגודים הצורמים בהודו בין העושר והעוני. אין ספק, שמומבאי היא הדוגמה המובהקת לקיצוניות הזו. למשל, ברחוב אחד אפשר לראות עושר בלתי נתפס ומולו עוני מחפיר. בין מלון פאר, שבו הוצע לי משרת אישי ("Butler"), לקניון עם מותגי על שאינם נופלים מהמותגים בשדרה החמישית במנהטן, נמצאת שכונת פחונים עצומה במרחק הליכה של שלוש דקות, בה ילדים מאושרים משחקים עם בגדים קרועים וסחבות, וכשהם רואים תיירים מתקרבים הם מתחננים לכסף תוך שהם מסמלים עם היד תנועה של "אוכל, בבקשה, אוכל". לילדים אלו יש לפחות בית, אמנם גודלו אינו עולה על 2×2 מטר ובו יכולה להתגורר משפחה בת 4-5 נפשות, אבל לפחות זה בית. לעומתם, בפינותיהם של רחובות רבים, משפחות שלמות יושבות רק על קרטון מרובע שמשמש להם כבית.

מומבאי
מקס מורון
מומבאי
מקס מורון
מומבאי
מקס מורון

Balbunath Mandir הוא מקדש הינדי מהחשובים במומבאי, אליו מגיעים לכאן מדי יום לטקס הפוג׳ה (Puja). כדי להגיע למקדש צריך לעבור בין שני גנים ציבוריים פופולריים במיוחד בקרב זוגות הודיים צעירים. האחד הוא Pherozeshah Mehta Gardens מוצף פרפרים יפהפיים או בשמו המוכר "הגנים התלויים" (Hanging Gardens שהקשר בינם לבין גנים תלויים הוא מקרי בהחלט) והשני הוא פארק הילדים Kamala Nehru Children’s Park הסמוך, ממנו יש תצפית לא רעה על מפרץ בק (Back) המזוהם. השכונה בה נמצאים המקדש והגנים, היא שכונת היוקרה בהא הידיעה של העיר מומבאי. עם ההגעה לאזור חשים מיד בשינוי הדרמטי: הבניינים אסתטים, כלי הרכב החדישים כולם ממותגי יוקרה, הכבישים מתוחזקים באופן מרשים ומדהים לראות עד כמה נקי האזור (באופן יחסי, כן?) ושומו שמיים, אפילו פחי אשפה הוצבו בשכונה.

מומבאי
מקס מורון

ניגוד נוסף נמצא במרכז העיר, כשהכל מסריח מסביב נמצא מקום שמריח נפלא - Dhobi Ghat הידוע כ"המכבסה", אחת מנקודות החובה בביקור בעיר מומבאי. דהובי היא שיטת הכיבוס המסורתית בהודו, המבוססת על חבטת הבגדים הרטובים על סלע שטוח ונוקשה. מכל רחבי העיר מגיעים הבגדים, הסדינים והמגבות אל המכבסה הגדולה בעולם. אלפי גברים עומדים בשורות בתוך אמבטיות בטון מרובעות פתוחות וחובטים בכביסה עד שהיא מתנקה. ניתן להשקיף על הדהובי גהאט מהגשר החוצה את מסילת הרכבת ליד תחנת מאהאלאקשמי, אמליץ לרדת למטה ולנסות להכנס פנימה, אל סמטאות המכבסה. לידיעה, לא תוכלו לעשות זאת לבד, כיוון שתוך שניות יצוץ אחד מתושבי המקום ויודיע לכם שהכניסה למתחם היא בליווי שלו בלבד ובתשלום כמובן. בעבור 200 רופי תזכו לסיור בלתי נשכח במקום בו הזמן עצר מלכת ומשפחות שלמות גרות בדירת קובייה בעלת פתח במקום דלת כניסה וללא חלונות. מקום בו הכביסה נעשית ביד והגיהוץ באמצעות מגהץ פחמים.

מומבאי
מקס מורון
מומבאי
מקס מורון
מומבאי
מקס מורון

ניגוד צורם נוסף נמצא לצידו של חוף צ'ואפאטי (Chowpatty beach). רחוב Marine Drive, הוא כביש החוף ואזור הטיילת המשקיף על מפרץ בק. הרחוב, ששמו המקורי הוא Netaji Subhash Chandra Marg, הוא למעשה כביש בן שמונה נתיבים שלצדו המערבי טיילת רחבה שנבנתה ב-1920. הכביש נמשך בקשת, מאזור המשרדים שבדרום-המפרץ עד לחוף Chowpatty שבצפונו. הטיילת היא מקום טוב לחזות מקרוב בפערים הכלכליים הגדולים של העיר שמורגשים כאן בצורה החריפה ביותר. הבניינים שמשקיפים על הטיילת אמנם לא ירשימו את המטייל המערבי, אך ידוע שמי שמתגורר בהם אלו הודים שידם משגת, שיורדים לטיילת לריצת בוקר או סתם לטיול עם הכלב. כשתראו אותם, זכרו כיצד בצמתים מסתובבים מקבצי נדבות מכל הסוגים ועל המדרכות רוכלי רחוב שמציעים את מרכולתם.

ניגוד מרשים ביותר נמצא מאחורי Gate of India והוא כמובן Taj Mahal Intercontinental Hotel המפואר והעתיק, בו מתאכסנים כל המי ומי המגיעים למומבאי, החל ממדינאים ושייח'ים וכלה בתיירים עשירים. מי שלא מתאכסן במלון אבל רוצה לטעום קצת מהיוקרה שלו, יוכל לשבת לארוחה באחת המסעדות הרבות שבו או לשתות קפה בלובי.

הניגוד הגדול מכולם, ללא ספק, הוא למעשה הפנטזיה שנקראת בוליווד, עיר הסרטים של הודו הפועלת בצפון מומבאי ומפיקים בה יותר מאלף סרטים חדשים מדי שנה, בהם כוכבי הסרטים נמשלים לאלילים ממש ועושרם בלתי נתפס, כיאה למעמדם.

מומבאי הצבעונית

מרבית המבנים בעיר הם אפרפרים-חומים או פשוט מפויחים בעקבות זיהום האוויר או מתפוררים. פה ושם תמצאו שלטי פרסומת צבעוניים ובעיקר כרזות מצוירות של סרטי קולנוע, עליהם מתנוססות דמויות הכוכבים הגדולים מבית היוצר של בוליווד, אולם המונוכרומטיות נשברת כשמביטים בגובה העיניים - באנשים, או אז נפרשת לנגד העיניים פלטה מהפנטת של צבעים. נשים רבות, אם לא כולן, עדיין נעות במלבושים המסורתיים בינהם הסארי על שלל צבעיו ורקמותיו, והן יוצרות נהרות של צבע ברחובות. מראה משובב נפש.

מומבאי
מקס מורון
מומבאי
מקס מורון

השווקים של מומבאי

Crawford Market או בשמו המקומי Mahatma Jyotiba Phule Mandai, נמצא לא רחוק מתחנת ויקטוריה. זהו שוק האוכל העיקרי של מרכז מומבאי בו מעבר לדוכנים מוצאים חנויות תבלינים, ירקות וממתקים. בכניסה לשוק המקורה, מגדל בסגנון נורמני גותי והמבנה מקושט בתבליטים מעשה ידיו של לוקווד קיפלינג שגם עיצב את המזרקה שבמרכז השוק.

שוק מהפנט נוסף הוא Chor Bazaar נקרא "שוק הגנבים של מומבאי". זהו למעשה שוק העתיקות והפשפשים של מומבאי. לטעמי, זהו השוק המעניין מבין כל השווקים הרבים שבעיר. לא בטוח עד כמה התוצרת כאן תהלום אתכם, אך אם כבר החלטתם לקנות משהו מומלץ מאוד להתמקח על המחיר.

מומבאי
מקס מורון
מומבאי
מקס מורון

הרחוב הצבעוני ביותר אליו נקלעתי הוא הרחוב שמוביל למקדש Shree Mahalakshmi שנבנה לאלה הפופולרית ביותר במומבאי – לאקשמי, אלת היופי והשפע. בסופי שבוע המקדש עמוס במבקרים שמציפים את המקדש בהמוניהם ומשאירים בו מנחות לאלה. בדוכני החנויות שבמקום מוכרים חלק מהמנחות הרבות שנערמות במקום מדי יום. המבנה הנוכחי, שעומד על חוף הים הערבי, הוקם במאה ה-18 על שרידיו של מקדש שעמד במקום כבר לפני אלף שנים.

במומבאי מתנהגים אחרת

תושבי העיר הם אנשים חייכנים ומסבירי פנים. יריקות באמצע הרחוב של נוזל חום ורירי הן עניין שבשגרה. לשכב לנוח באמצע היום זה גם עניין מקובל. אפשר לעשות זאת על גריל כבוי, על ערמת זבל או חציר, או סתם על מזבח של האל גאנאש. עוד עניין שכדאי לקחת בחשבון: לא מעט פעמים המטייל המערבי הוא הוא האטרקציה ובקשות לתמונות סלפי. והמצחיק מכל, אם תסתובב עם מצלמה FUJI XT3 יבקשו ממך המקומיים שתצלם אותם. השאלה האמיתית היא מתי בדיוק הם יזכו לראות את התמונה?

מומבאי
מקס מורון
מומבאי
מקס מורון
מומבאי
מקס מורון

תושבי העיר זורקים אשפה בכל מקום. כנראה שהמושג "איכות הסביבה" עדיין לא הושרש בהודו. לא פעם נראה שגם התיירים מצטרפים לזה, ומעטים מהם אוספים את האשפה בשקית ומחכים לרגע המתאים להשליך את האשפה לפח האשפה. פרט לאלה, נראה שכולם זורקים את האשפה על הרצפה. Chowpatty beach הוא בהחלט לא חוף במובן המערבי הטיפוסי של המושג. הוא מזוהם מדי לרחצה ואין כל מצב שתראו מישהו משתזף כאן. למעשה עיקר העניין בחוף הוא בשעות הערב ובימי שבת כאשר תושבי העיר מגיעים לכאן, בזוגות או עם הילדים, כדי ליטול חלק בשלל פעילויות: לאכול, להסתפר, לנקות את האוזניים, להאזין לנגני רחוב, לירות למטרה, ליהנות מעיסוי ולקחת את הילדים לסבוב על גלגל הענק או לרכיבה על פוני, אסטרולוגים ישמחו לייעץ לכם באשר לעתידכם. כל הטוב הזה נמצא סביב חוף ים מכוסה אשפה, במילים אחרות: מרוב לכלוך לא רואים את החול.

הארכיטקטורה במומבאי

טביעת האצבע הבריטית הבולטת ביותר בעיר היא בתחום הארכיטקטורה. הבולטת מכולן היא תחנת הרכבת המרכזית המונומנטלית והעצומה - ויקטוריה ובשמה ההודי Chhatrapati Shivaji Terminus. התחנה ממוקמת צפונית לרחוב קולאבה באזור Fort, המרכז המסחרי של העיר. כאן נמצאים הבנקים, החנויות הגדולות ובנייני הפאר של מומבאי המעוצבים בסגנון ויקטוריאני, האופייני לצפון אנגליה. ברבות השנים התערבב הקסם הוויקטוריאני עם סגנונות חופשיים שהתפתחו בהודו. תחנת ויקטוריה בנויה בסגנון גותי מרשים ודומה יותר לקתדרלה מאשר לתחנת רכבת. המבנה מקושט בתבליטים של חיות (קופים, טווסים ואריות הניצבים בין צריחים), מגדלים וחלונות עם זכוכית צבעונית. למרות שזהו אחד המבנים המונומנטליים החשובים בהודו כולה, גם תחנת ויקטוריה סובלת מהזנחה איומה כמו מרבית האתרים במומבאי, את חלקם ההזנחה מוטטה מזמן. מבנים יפהפיים רבים (ביניהם מפעלים שננטשו גם בגלל התקדמות הטכנולוגיה) נותרו שוממים וחלקם פשוט התפוררו עם הזמן בשל חוסר תחזוקה. מבנים וצריחי מקדשים עתיקים אחרים, מסיבה לא ברורה, עטופים ביריעות פלסטיק אטומות לגשם בצבעים כחול או צהוב, ולמעשה מסתירים את כל היופי.

מומבאי
מקס מורון

במקרים אחרים, המקדשים והארמונות העתיקים, אם הם לא מכוסים ביריעות הניילון, נבלעים בין הביניינים עד שקשה לאתר אותם ובכך יופים לעתים מתגמד. דוגמה נהדרת לכך הוא מקדש Mumba-Devi מהמקדשים החשובים בעיר, שכל יופיו נעלם בין סביבתו. רק מפינת רחוב מסוימת ניתן לראות את צריח המקדש המרשים והצבעוני. אלת המקדש המיוחדת, שנקראת Maha-amba-aiee או בקיצור Mumba, נחשבת לאלה קדמונית ששמה הוא המקור לשם העיר מומבאי שבמדינת מאהאראשטרה, זאת לאחר שהוחלט בשנת 1996 על ידי ההודים לשנות את השם הבריטי בומביי.

מומבאי
מקס מורון

עוד דוגמה למבנה מרשים (אבל רק מרחוק) הוא מסגד Haji Ali Mosque שנמצא על אי קטן בקצהו של שביל בטון צר וארוך המוביל לתוך הים הערבי, הממוקם במערב העיר. המסגד, שנבנה במאה ה-19 על ידי מאמיניו של האג'י עלי, צבוע לבן, מצופה אריחי שיש לבן וגילופי שיש מרשימים, שהגישה אליו אפשרית רק בזמן שפל כאשר השביל המוביל אליו אינו מכוסה במים. לאורך השביל דוכני פיצעפקס וקבצנים בעלי מומים. מחזה עצוב של עלובי החיים. את המסגד המרשים ניתן לראות מקו החוף, אך ככל שמתקרבים אליו, ניתן לראות עד כמה לקויה התחזוקה שלו. הכל מתפורר והלכלוך בו ובסביבתו מזעזע. מאחורי המסגד נחשפים בזמן השפל, סלעים שחורים ענקיים, שמשמשים למבקרים כאתר מנוחה פופולרי.

מומבאי המטונפת

כאמור, אחד הדברים הבולטים במומבאי הוא הררי אשפה בכל מקום. לא פעם נשמעת בקרב מבקרים בעיר ההלצה כי נראה שמחלקת התברואה של מומבאי שובתת כבר שנים רבות. זריקת אשפה ברחוב מתקבלת בשוויון נפש על ידי ההולכים והשבים. גם כשמפליגים לשמורת הטבע לאי אליפנטה, אשפה נזרקת מהסיפון לים והררי אשפה מתגלים בשטחה, בתוך המבנים הארכיאולוגים או בצידי השבילים. כל מה שאפשר לראות בשמורה הזו, זה את הערמות בקבוקי הפלסטיק. מבחינת המקומיים, זו עובדה מוגמרת. הם מטיילים להם להנאתם בשמורה המזוהמת כשהזבל הוא חלק בלתי נפרד ממנה.

מומבאי
מקס מורון

האי השלו Elephanta Island על המקדשים החצובים בסלע והמערות שבו, הוא אחד ממוקדי העניין העיקריים לתיירים במומבאי. המקדשים בו נחצבו בין המאות ה-8 עד ה-4 לפני הספירה. כיום האי שמיושב על ידי אוכלוסיית דייגים קטנה הוא מקום מפלט מצוין מהמולת העיר, אך לאו דווקא מהאשפה. האי נקרא בעבר Gharapuri ושמו שונה במאה ה-16 על ידי הפורטוגזים שגילו בנמל פסל של פיל, זאת למרות שבאי דווקא מסתובבים להם חופשי אלפי קופיפים. המערה המעניינת ביותר באי היא מערת המקדש Cave Temple מהמאה ה-8 לפני הספירה והיא משתרעת על שטח של כ-5,000 מטרים רבועים ובה מתנשא לגובה של 20 מטרים פסל בעל שלושה ראשים של האל Shiva Trimurti הממחיש את שלושת תפקידיו כיוצר, משמר ומשמיד. ציורים של שיווה בהתגלמויותיו השונות מעטרים גם את קירות המערה המוגבהת, אליה מובילות יותר ממאה מדרגות. האי נמצא במרחק 10 קילומטרים צפונית מזרחית ל"Gateway of India" (כשעת הפלגה במעבורת בעלות של 200 רופי לנוסע). המעבורת יוצאת מאחורי "השער להודו" בשעות 9:00-14:30. כרטיסים ניתן לקנות בדלפקי מרכז התיירות הממוקמים בכניסה לרחבה. בכניסה לאי תשלמו אגרת תייר בסך 50 רופי וכניסה לאתר הארכיאולוגי 600 רופי.

מומבאי
מקס מורון

השער להודו, Gateway of India, נמצא על חוף הנמל של בומביי בקצה טיילת Apollo Bunder או בשמה המקומי PJ Ramchandani Marg. השער נבנה ב-1924 על ידי ג'ורג' וויט והוא מנציח את ביקורם של המלך ג'ורג' החמישי והמלכה מרי ב-1911. השער, שבנוי מבזלת צהובה ובסגנון בנייה הודי-מוסלמי, סימל באותם ימים בעבור הנכנסים מן הים את הכניסה אל תת היבשת וזכור כיום בתור המקום ממנו עזבו אחרוני החיילים הבריטים את הודו ב-28 לפברואר 1948. את השער מקיפה כיכר עליה משקיף פסל של Shivaji, כלומר "בן האדמה", שהיה לאומן ימני.

מומבאי
מקס מורון

מומבאי היא ככל הנראה העיר המלוכלכת ביותר בה ביקרתי, אי פעם. האשפה זורמת בנחלים, חוף הים המרכזי מלוכלך עד שלא ניתן להתרחץ בו, מי הים שחורים, הביוב זורם בין הביניינים ונשפך לרחוב כשהוא מושך אחריו בקבוקי פלסטיק, זבל ועטיפות חטיפים ביניהם חולדות מחפשות משהו לאכול. עיר ללא פחי אשפה, בה הכל מוצא את דרכו בסוף אל הרצפה. וכשהכל גם ככה מטונף, צואה של פרות, עיזים, כבשים, כלבים ותרנגולות, הן עניין של מה בכך. המזעזע מכל, שצריך להיזהר גם לא לדרוך על צואת אדם. עקב כך, הצחנה בחלקים מסוימים של העיר היא אינה פשוטה והסרחון הוא בלתי נתפס. לדוגמה Sassoon Dock, בו שולים וממיינים את הדגים שזה עתה נתפסו ברשתות הדייגים שחזרו בסירותיהם למזח. ריח ריקבון הדגים מתערבב עם ריח הביוב ולעיתים קשה לדעת מה נורא יותר. ובכל זאת, אם תהיה לי שעה אחת בלבד לסיור במומבאי, ללא ספק זהו המקום שאליו אגיע שוב. מומלץ להגיע בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר עדיין קריר ונעים, והפעילות בשיאה.

מומבאי
מקס מורון

מומבאי הכאוטית

כאוס, בלגן ופקק אחד בלתי נגמר. בכביש הראשי נוסעות מכוניות, משאיות, עגלות רתומות לסוסים או כאלו שנגררות על ידי בני אדם. פרות, עיזים או להקת תרנגולות משוטטות להן חופשי וברגע אחד נתקעות באמצע הצומת ויוצרות פקק מטורף שנראה שלעולם לא ניתן יהיה לצאת ממנו. פתאום, בהינף יד, הפקק נפתח. בהתאם, הרעש הוא רב ולעתים בלתי נסבל. כל אחד צופר. יותר מדויק: לא מפסיקים לצפור. צופרים כדי להזהיר את הנוסע שלפנים, צופרים כדי להזהיר את הולכי הרגל או את האיש הרתום לעגלה, צופרים כדי להזהיר את הפרה או סתם צופרים כדי לנסות להזיז מעט את הפקק. הצפירות בלתי פוסקות. כל מה ששומעים במהלך היום זה צפירות, צפצופים ושריקות צורמות.

מומבאי
מקס מורון

לפעמים חייבים שקט בעיר הכאוטית הזו. מקום מפלט קסום הוא אזור מקדש ג'איני Legend Palace Jain Temple. המקדש נבנה במקור לפני יותר מאלף שנים לאל החול, אך המבנה שניצב שם היום הוא משנת 1715. הקירות המובילים לאולם המרכזי של המקדש מקושטים מראות וציורים צבעוניים ובאולם עצמו אפשר לראות פסל עשוי שיש של הנביא הג׳איני אדינאת (Adinath) שלרגליו מנחות אורז שהניחו מאמינים. מתחת למקדש נמצא מאגר המים המעניין Banganga Tank בו רוחצים, עולי רגל המאמינים כי מי המקום פרצו לאחר שראמה (Rama) ירה מקשתו האגדית חץ באדמה. המאגר מרשים. השקט נפלא. ישבנו דקות ארוכות למרגלות המדרגות המקיפות את המאגר מכל צדדיו ולא יכולנו להפסיק להתרשם מהיופי, השקט, השלווה והטקסיות של המתרחצים.

מומבאי
מקס מורון

הפרה קדושה במומבאי

הפרות במומבאי מסתובבות חופשי ובאין מפריע ברחובות ובסמטאות העיר. לא פעם, הפרות עשויות לגרום לפקקי תנועה בכבישים, לכלוך, והן יכולות כך סתם לרבוץ להן בין דוכנים ולהפריע להולכי הרגל, והכל מתקבל בהבנה. אולם, כשהפרה מחטטת בפח האשפה, אין בעיה לגברת שעמדה ליד הפח להצליף בפרה בעוצמה רבה במוט דק, כדי להבריח אותה מהמקום. אם ממש חשקה נפשכם לראות עדר פרות באמצע עיר, אפשר ללכת למקדש Madhavbaug Temple, מעין מקלט מיוחד בו חוסות כ-400 פרות אותן אפשר לבקר ולהאכיל תמורת כמה רופי בודדים – סכום סמלי למדי כדי לשפר את מצב הקארמה האישית שלכם (המקום פתוח החל משעה 16:00).

מומבאי הטעימה

כמי שמטייל לא מעט במזרח עלי להודות על האמת: בהונג קונג ובבנגקוק אני אוכל ברחוב מבלי לחשוש לרגע. במומבאי לא העזתי. למעט דוכן מטוגנים בו אכלתי סמוסה טעימה (כיסון מטוגן בשמן עמוק ממולא מחית תפוחי־אדמה), את כל הארוחות אכלנו רק במלונות או במסעדות עליהן קיבלנו המלצות ממטיילים. ובקצרה, הנה כמה מסעדות מומלצות במומבאי:

SpiceKlub מסעדה הודית מודרנית צמחונית מעולה, עם אוכל פיוז׳ן-מולקולרי. מחיר ממוצע לארוחה: 2,600 רופי.

Foo על פניו מסעדת טאפאס אסייתית נשמעת כמו המצאה שאפשר למצוא רק כאן, אבל מדובר בביצוע מצוין ובמקום יפהפה, וכן - גם קצת יקר במונחים מקומיים. התפריט מציע סושי מתוחכם, דים סאם מושקעים ומעוצבים, מנות טאפאס קטנות עם השראה דווקא מהמדינות הסמוכות ולרעבים ממש מנות עיקריות גדולות. המחיר הממוצע לארוחה: 5,500 רופי.

Pa Pa Ya מסעדה ביסטרו בסגנון אסייתי מודרני, שברבות השנים נולדו לה כמה מסעדות משנה ברחבי העיר. גם פה התפריט יוצא מן המטבח ההודי ומגיע עד למחוזות יפן עם עצירות ביניים בתאילנד ובסין. לא מעט דגש ניתן פה על צלחות המנות וטכניקות הבישול משלבות בין מסורתי למתקדם. המחיר הממוצע לארוחה: 4,000 רופי.

Farsi Café למרות השם, מדובר במסעדה הודית בעיקרה, עם תפריט מסובך וארוך. במהלך הארוחה בה מצאנו את עצמנו מלקקים את האצבעות והיא חד משמעית מצוינת. מחיר ממוצע לארוחה הוא 3,000 רופי.

מסעדות מומלצות נוספות במומבאי תמצאו כאן.

___

ניסים קריספין הוא דייל אוויר, מטייל וכותב באתר המלצות הטיולים - טרולי.

הרשמה לניוזלטר

אוהבים לטייל בארץ ובעולם? הירשמו וקבלו המלצות ועדכונים בתחום

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות