טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברוכים השבים לטורקיה: המדריך לסוף שבוע זול באיסטנבול

תרבות, אמנות, קפה טורקי, בקלאווה וסיום מתוק בחמאם: סוף שבוע באיסטנבול לא חייב לעלות הון תועפות אם יודעים בדיוק לאן ללכת ומתי. מדריך לבילוי זול בעיר

תגובות
Getty Images IL

סוף שבוע ב-100 דולר נהפך לתחביב האהוב עלי. לאחר ניו יורק וריו דה ז’נרו אני חייב להתוודות: מדובר בלהטוטנות בלבד. אפשר בקלות להעביר סוף שבוע במטרופולינים הגדולים עם סכום פעוט בכיס. כמו כל הערים הגדולות, איסטנבול היא מקום יקר בתיאוריה, שבו ארוחה ליחיד במסעדה או אפילו נסיעת מונית משדה התעופה יכולה לעלות 100 דולר. אבל בכל הערים האלה יש גם פתרונות אוכל זולים ואירועי תרבות חינמיים שאפשר לאתר בעזרת חיפוש פשוט בגוגל או במודעות המרוחות על תחנות התחבורה הציבורית. איך הורגים שעתיים באיסטנבול בלי להוציא גרוש? נתקלים בטעות בפסטיבל מוסיקה סנגלית באזור המסגד הכחול, בחלק העתיק של העיר.

תקציב של 100 דולר אינו כולל לינה, אבל אני מנסה לדבוק באווירת החיסכון ולמצוא מקום לישון בו בחינם. הפעם השתמשתי באתר קאוץ’ סרפינג (www.couchsurfing.org), המאפשר לחברים לפרסם פרופיל ולהציע לחברים אחרים ללון בביתם. מציאת מקום לינה יכולה להיות משימה מאתגרת (אף על פי שאני מניח שזה קל יותר אם את צעירה חמודה בת 23 מאוקראינה או מהונג קונג), אבל הצלחתי להשיג מקום אצל ארול פאזליוגלו, מהנדס עצמאי שהציע לי מזרון מתנפח בחדר שינה נפרד בדירתו בקדיקוי, בצד האסיאתי של איסטנבול.

יקרה רק בתיאוריה. איסטנבול (צילום: dreamstime)

ארול ואני בילינו כמעט את כל סוף השבוע יחד, והוא סיפר לי על העירוב המרתק של חיי האסלאם ואופי החיים החילוני בעיר. ארול - שמגדיר את עצמו כאגנוסטיקן ממשפחה מוסלמית - אהב לתבל את תשובותיו במלה “מסורת” בחיקוי קולו של טוביה מ”כנר על הגג”.

שישי - גלריות במקום מוזיאונים עם 100 דולר (160 לירות טורקיות) בכיס לבזבז משישי עד ראשון, הפעולה הראשונה היתה להטעין את האקביל (Akbil) - הכרטיס לתחבורה הציבורית שנראה יותר כמו כפית טעימות של גלידה עם דיסק מתכתי בקצה. הכרטיס מאפשר גישה למעבורות, לאוטובוסים ולרכבת התחתית, והוא כולל הנחה.

לא לזרוק לפח בתום השימוש. כרטיס אקביל (צילום: alper, פליקר)

לאחר שחציתי את העיר לצדה האירופי באחת מהמעבורות הפופולריות (דולר לכרטיס), ביקרתי בתחנה הראשונה: שכונת טופאן שמאכלסת סצנה אמנותית פורחת. עבור תיירים שמתעניינים באמנות, גלריות הן פתרון חסכוני. לא רק שהן כמעט תמיד חינמיות וכמעט תמיד נטולות ריח של טחב, הן מספקות הצצה לסצנת האמנות המקומית שבמקרים אחרים תדרוש ציתות לשיחות בבתי קפה אופנתיים (שלא לדבר על בקיאות בשפה הטורקית). במרכז התרבות Depo הוצגו שני סרטים חדשים של הבמאי הנורווגי קנוט אסדאם.

התחנה השנייה היתה הגלריה Non, שהתחבבה עלי בגלל העיצוב הרב קומתי המשלב מדרגות מינימליסטיות התלויות מהתקרה עם כבלים. המדרגות נראו כמו גשרי חבלים עדכניים בלי אלמנט ההתנדנדות. התחנה הבאה היתה Daire, שם יצר האמן הטורקי ג’יילן אוזטורק עבודות מדהימות בשימוש במלים או במשפטים.

וגם בדמויות. גלריית Daire (צילום: האתר הרשמי)

עד כה צלחנו את הדרך בחינם, אבל צריך גם לאכול. בדרך כלל אני לא רודף אחר מתוקים לארוחת ערב, אז קודם כל עצרנו לאכול לחמעג’ון (1.25 דולרים) - מעין פיצה עם בשר טחון. לאחר מכן המשכנו לארמון הבקלוואה המפורסם, Gulluoglu. אכלנו שם מאפים דביקים עם אגוזים או פיסטוקים, שכל אחד מהם יותר טעים מקודמו. בתוספת תה, שילמנו 3 דולרים כל אחד.

פיצה, אבל בשרית. לחמעג'ון (צילום: Augapfel, פליקר)

בהמשך הגיע הזמן לראות ולהיראות וכמובן גם לשתות ליד רחוב איסתיקלל. לפי ההוראות שקיבלתי, “הקפה הטורקי הטוב ביותר” נמצא ב-Mandabatmaz. מצאנו שם אדם מכופף עם אף בולט וקו שיער בולט פחות, מכין קפה טורקי משובח בסיר קטן יחד עם כמות הסוכר המבוקשת, ומפעיל את הקסם שלו מעל הלהבה הכחולה (הקפה עלה 1.9 דולרים).

תשתה קפה טורקי - ותתעורר. (צילום: marmaduk, פליקר)

היינו קרובים לרחוב Nevizade שהיה עמוס בברים, והתיישבנו בשולחן צדדי בבר המועדף על ארול, Kameriye. התפעמנו מהסצנה השוקקת (וגם משולחן של חמש נשים בבר בעברו השני של הרחוב). מה שהיה אמור להסתכם בבירה אחת (4.40 דולרים) נהפך לשתי בירות ואז לשלוש. לאחר נשנוש לילי ומונית משותפת  (4 דולרים) חזרה לקדיקוי, ביזבזתי 38 דולר.

השינקין של טורקיה. רחוב Nevizade (צילום: vasenka, פליקר)

שבת - מרק וקבב רק בשבת, יום האטרקציות התיירותיות, הבנתי שאירוח על ידי מוסלמי יכול להיות יתרון - כי הוא יודע להגיד לי מתי המסגד הכחול סגור לרגל התפילה. כמובן שאפשר גם למצוא את המידע באינטרנט. בזמן שחיכינו שהתפילה תיגמר, הסתובבנו בגרנד בזאר - השוק המלא בתכשיטים, בשטיחים ובמזכרות, אך הוא לא הרשים אותי במיוחד כי הוא נראה יותר כמו קניון מאשר שוק - ואין לי כסף לקניון.

אחר הצהריים השתפר כשנפגשתי עם אנזל מולינס, יוצר הבלוג המפורסם Istanbul Eats, שהכיר לי צד של העיר עם מסעדות המתמחות במנות ממחוז Sanliurfa הנמצא ליד הגבול עם סוריה. בהמשך הוא לקח אותי לסיבוב מסעדות באזור. התחלנו עם מרק צוואר כבש ב-Ehli Kebap, לחמעג’ון עם פטרוזיליה ב-Beyzade וקבבים מבשר כבש, אחד עם חצילים ואחד עםפיסטוקים, ב-Urfali Haci Usta. שילמתי 17.50 דולר, ואכלתי בשביל שניים.

קבב חצילים ב-Urfali Haci Usta (צילום: האתר הרשמי)

התחנה האחרונה בצד האירופי היתה לא מתוכננת: פסטיבל מוסיקה סנגלית ליד המסגד הכחול. לזמר הסנגלי המוכשר היה קהל של מהגרים מערב־אפריקאים שהשתגעו למשמע הצלילים, והקהל המקומי ניסה להשתלב באווירה. חזרתי לצד האסיאתי כדי להעביר ערב רגוע וזול. קפה בבית קפה על המים, גלידה בגלידרייה Ali Usta ומשקה ראקי בטעם אניס תמורת 6.25 דולרים בחצר האחורית של הבר Lal ברחוב Kadife באזור היוקרתי קדיקוי. עד כה ביזבזתי 77.93 דולר.

ראשון - עיסוי וקרצוף שמרתי את ראשון למוזיאונים. תיכננתי ללכת למוזיאון לאמנות מודרנית (8.70דולרים) ולמוזיאון הארכיאולוגיה של איסטנבול (6.25 דולרים), אבל בלילה הקודם גיליתי שבתי המרחץ זולים יותר בצד האסיאתי. מוזיאונים יש בכל מקום, וכאן היתה לי הזדמנות לבקר בחמאם טורקי אמיתי בטורקיה. הלכנו ל-Carsi Hamami שנמצא ליד תחנת המעבורת בצד האסיאתי: שילמנו 9.40 דולרים ועוד 3 דולרים לעיסוי ולקרצוף להסרת העור המת.

אמבטיה באמצע היום. חמאם טורקי (צילום: dreamstime)

נותרתי עם לירה אחת והבנתי שעוד לא ניסיתי סימיט (Simit), שהוא בעצם בייגלה טורקי עם שומשום. עם המטבעות האחרונים שלי קניתי שניים. אם תאכלו רק סימיט בסוף השבוע, תוכלו להוציא 10 דולר בלבד. סך הכל: 99.54 דולר.

*#