טיול בצד האסיאתי של איסטנבול - איסטנבול - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצד האחר של איסטנבול

לכתבה
Kadikoy Serhat Keskin / Getty Images IL

החלק האסייתי של העיר הטורקית, שתיירים רבים מתעלמים ממנו, עשיר ומרתק – ואפשר להפיק בו הנאה רבה בתשלום מינימלי

7תגובות

איסטנבול, כידוע, היא עיר שנוגעת בשתי יבשות, אבל דווקא הצד האירופי של מצר הבוספורוס הוא זה שמושך את הרוב המכריע של התיירים המבקרים בעיר. הסיבה העיקרית למשיכה של תיירים לחלק האירופי של העיר היא האתרים המהוללים שממוקמים בה, כמו כנסיית איה סופיה (Hagia Sophia) והמסגד הכחול. אבל החלק האסיאתי של העיר, שתיירים רבים מתעלמים ממנו, ראוי לביקור בזכות האתרים המצויים בו. כך גיליתי בקיץ האחרון.

הרגשתי שאני יכול לבלות שבועות בקדיקוי (Kadikoy), רובע ענק המאכלס כחצי מיליון תושבים לאורך חוף הים, ובו אתרי קניות נפלאים, אוכל מעולה, אמנות רחוב רבגונית והרגשה אנרגטית ומתקדמת. במקום שבו התמקמתי, שכונת ילדגירמני (Yeldegirmeni) העצלה והבוהמיינית, יכולתי לספור על אצבעות יד אחת את התיירים שפגשתי בכל יום. היא גם נתנה לי שפע הזדמנויות לעשות מה שאני יודע לעשות: ליהנות ככל האפשר בתשלום מינימלי.

Kadikoy
Denizce / Shutterstock.com

בכל הנוגע לכסף, שער הלירה הטורקית ירד באופן דרסטי ביחס לדולר מאז הביקור האחרון שלי שם – מ-22 סנט ללירה ל-15 סנט ללירה – עוד מכה למדינה שחוותה ירידה משמעותית בתיירות בעקבות סערות פוליטיות ופיגועי טרור שאירעו בשנים האחרונות. כמה עצות: זכרו את הפרשי השער כשאתם יוצאים לקניות ונהגו בכבוד בסוחרים כשאתם עומדים על המקח. אל תעשו עניין, למשל, אם בדוכן של חברת סלולר בשדה התעופה ידרשו מכם מחיר גבוה תמורת כרטיס SIM מפני שאתם זרים (260 לירות טורקיות, 174 שקל, בשביל עשרה ג'יגה-בייט). כשביקשתי פרטים על תוכנית זולה בהרבה – הפרסומות טענו שאפשר לקנות כרטיס SIM  ב-50 לירות (34 שקל), המוכר הניד את ראשו ואמר: "התוכנית הזאת היא לטורקים".

Kadikoy
Stephen J. Boitano / Lonely Plan

הערה לוגיסטית: הורידו לטלפון שלכם את אפליקציית המוניות BiTaksi. אובר אינה פועלת באופן יעיל בטורקיה ונהגי מוניות ששוחחו איתי אינם אוהבים להשתמש בה. קשה לשכוח את הצהרתו המפורסמת של נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, כי אובר "גמורה" בטורקיה. זה לא ממש נכון, אבל היה לי נוח יותר להשתמש ב-BiTaksi.

לאורך הטיילת בשכונת מודה
theendup / Shutterstock.com

אנחנו התאכסנו במלון My Dora Hotel בילדגירמני. זה היה אידיאלי מכמה סיבות. המלון קרוב לשפת הים, למעבורת ולתחנת הרכבת התחתית. יש ממנו גישה נוחה לשכונת מודה (Moda) בדרום, על חיי הלילה שלה. גם המחיר נוח – 52 דולר (193 שקל) ללילה בחדר נקי וממוזג.

ילדגירמני היא שכונה מבוססת, מסבירת פנים וחסרת יומרות. תענוג ללכת ברחובותיה, שהם צרים אבל לא צפופים. אפשר למצוא בה אין ספור בתי קפה חמודים לארוחת בוקר ותצוגות של אמנות ברחוב Karakolhane. חובבי הקניות ימצאו מקומות יפים כמו Bee Vintages, חנות מקסימה לביגוד ולאביזרים ברחוב Recaizade. ברחובות השכונה נושבות כל הזמן רוחות קלות ובאוויר יש ריח קל אבל ברור של ים.

Bee Vintages

הרוחות המלוחות מגבירות את התיאבון, מה גם שתושבי איסטנבול בהחלט אוהבים לאכול, ולא סתם, אלא לאכול טוב. לקראת סוף צום הרמדאן, התקופה שבה ביקרתי בעיר, המסעדות התמלאו עם שקיעת השמש. אחת מהן היתה Yanyali Fehmi Lokansi, שאליה הגענו בהמלצת הבעלים של Bee Vintages. המסעדה המשפחתית ממוקמת במרחק צעדים ספורים ממסגד עותמאן אגא. האווירה הקלאסית, המיושנת מעט, הולמת את המסעדה שפועלת זה קרוב למאה שנה.

כמו במסעדות מסורתיות רבות אחרות בעיר, גם כאן מזמינים את האוכל בסגנון קפיטריה: מזמינים מנות שמבושלות במטבח במשך היום – והן מוגשות לשולחן. אני וחברתי קיבלנו עזרה מארגין, נכדו המנומס והסבלני של השף שהקים את המסעדה. הוא הביא סדרה של מנות טעימות לשולחננו: גרגירי חומוס מתובלים עם כבש, פשטידת קישואים בסגנון גרטן עם ציפוי גבינה בגוון זהוב מושלם וחצילים ופלפלים ממולאים בבשר טחון ואורז. על ארוחת ערב לזוג, כולל תה ופרוסה של עוגת פרג, שילמנו 76 לירה (51 שקל).

Kadikoy
Izzet Keribar / Lonely Planet Im

כמה רחובות מדרום לשם נמצאת Ciya, מסעדה פופולרית כל כך שיש לה שני סניפים נוספים באותו רחוב (אם תוכלו, מומלץ ללכת ל-Ciya Sofrasi. התפריט שלה מגוון יותר, בעוד שני הסניפים האחרים מתמחים בקבב לסוגיו). לא הצלחנו למצוא שולחן פנוי לארוחת הערב, אבל כשחזרנו למחרת לארוחת צהריים מיד מצאנו מקום. ואז נהנינו מהניסויים הבלתי פוסקים של השף מוסא דגדווירן (Musa Dagdeviren) במטבח האנטולי.

Ciya Sofrasi

לא זכור לי מתי טעמתי והרגשתי מגוון רחב כל כך של מרקמים וטעמים בפלטה של מזה קרים (17 לירה, 11 שקל. המחיר נקבע לפי המשקל). סלט בורגול אגוזי החליק בנעימות לעלי גפן ממולאים מרירים מעט.

מזה מצוינים אחרים היו חופן של מש, סלט אורגנו בר ריחני וסלט פשוט מחצילים וחומוס עם עשבי תיבול ביוגורט. על כל אלה התעלה סלט פשוט ופריך להפליא מסליקורניה (sea beans) – צמח בעל מליחות טבעית, מכיוון שהוא גדל סמוך לחוף הים.

17 לירות אינן מחיר גבוה לארוחת צהריים, אבל מי שרוצה יכול להימנע אפילו מלשלם את המחיר הזה. עמוק יותר בקדיקוי, בשכונת גוזטפה (Goztepe), מצאתי את מסעדת גזיאנטפ לחמעג'ון (Gaziantep Lahmacun), שמתמחה במאכל שעליו מבוסס שמה: תמורת שש לירות אכלתי מנה ענקית של לחמעג'ון, עלה בצק ועליו עגבניות, עשבי תיבול ובשר כבש טחון דק כל כך, שמרקמו מזכיר ממרח. את כל זה שטפתי בעזרת בקבוק של מיץ גזר תוסס (ארבע לירות, כשלושה שקלים).

Gaziantep Lahmacun

ועוד לא אמרנו מילה על המתוקים של איסטנבול, שיכולים לעמוד במוקד של אין ספור עלילות אפיות. ביילאן (Baylan), שהוקמה על ידי מהגר אמריקאי ב-1923, היא קונדיטוריה עם אווירה קלאסית. בפטיו שלה נהניתי מ-kup griye, גביע של גלידת וניל וקרמל, שמוגשת עם סירופ קרמל ועוגייה (21 לירה, 14 שקל).

אם אתם מעוניינים רק בגלידה, לכו ל-Pinar Dondurma, שם אדם בשם אלפ דורק (Alp Durak) מכין את הגלידה הלעיסה הנפלאה האופיינית לטורקיה. השילוב של מסטיקא (שרף של אלת המסטיק) וסחלב מעניק לגלידה גמישות נעימה. גביע עם שני כדורים עולה חמש לירות (שלושה שקלים). הזמנתי שוקולד מריר ואגוזי מלך. שני הטעמים היו מצוינים.

שווארמיה
Tim Graham / Getty Images IL

חובב סיפורי ממלכת נרניה השוכן בלבי אינו יכול להניח לי להתעלם מהרחת לוקום, עוד מעדן טורקי מתוק עם מרקם נהדר. הקוביות הקטנות הנימוחות, ממולאות אגוזים קצוצים, מתובלות במיני תמציות ומצופות אבקת סוכר, משנות איכשהו את טעמן כשאוכלים אותן בארצות אחרות. נסו אותן ב-Cemilzade Selamicesme, שם יש להן מרקם מושלם: לעיס, אבל לא דביק. חצי קילוגרם ב-41 לירה (28 שקלים).

אם נדמה לכם שכל הביקור סבב סביב אוכל (אכן, יש להודות שביליתי חלק ניכר מזמני באכילה), יש באיסטנבול מספיק מוקדי עניין שאינם קשורים למזון. נהניתי לטייל לאורך גדות המפרץ, ליד המעבורות, משם יש תצפית נהדרת על החלק האירופי של העיר, ובחוף הדרומי של איסטנבול בפארק Caddebostan Dalyan. בפארק יש שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים וחוף רחצה ותצפית על איי הנסיכים (Prince Islands) בדרום. בימים חמימים רבים מתושבי איסטנבול יוצאים לבילוי משפחתי בפארק. הם מביאים סיגריות, בירה וספרים ומעבירים את שעות אחר הצהריים במדשאות. נצלו את ההזדמנות להציץ בבתי האחוזה שלאורך החוף – בתים ענקיים כמו Sabiha Hanim Kosku ו-Ragip Pasa Kosku, שנבנו ב-1906.

Kadikoy
park1688 / Shutterstock.com
Kadikoy
Shutterstock.com

באיסטנבול קניות הן בילוי מענג לפחות כמו אכילה, וביקור בשוק קדיקוי הוא חובה, אם אתם באזור ביום שלישי או ביום שישי. הדרך הנוחה ביותר להגיע לשם היא נסיעה מהירה לתחנת הרכבת התחתית Goztepestation (קניתי כרטיס לנסיעה בתחבורה הציבורית באיסטנבול. משלמים פיקדון של שש לירות ואחר כך משלמים על כל נסיעה. במקרה הזה המחיר היה 2.60 לירה, 1.70 שקל). ממדיו העצומים של השוק מכים במבקר מיד עם בואו. יש בו אין סוף מוצרים ואפשר לקנות כמעט כל מה שעולה על הדעת.

ראיתי דוכנים שבהם נמכרים מכנסיים ב-30 לירה (20 שקל) וחולצות ב-10 לירות (שבעה שקלים). בין הדוכנים דילגתי בין כלובים של אפרוחים וברווזונים למכירה. יש בשוק שעונים, תיקי יד, בשמים, צעצועים וצעיפים. אפשר למצוא גם לבבות ארטישוק צפים במים וחולצות פולו ב-20 לירה (13 שקל). יש מבחר ירקות כבושים ומוחמצים שיענו על כל טעם, כיכרות לחם ענקיות ושזיפים ירוקים רעננים בשלוש לירות (שני שקלים) לקילו. קניתי שתי מגבות בעשר לירות (שבעה שקלים) ושקית של פלפל מאורפה בחמש לירות (שלושה שקלים וחצי).

Kadikoy
\ Denizce / Shutterstock.com
Kadikoy
\ Ipek Morel / Shutterstock

סביבת קניות ידידותית יותר אפשר למצוא ב- Evren Butik, חנות וינטאז' נעימה המנוהלת על ידי אלגודן קמלוגלו (Algodan Kemaloglu). קניתי שם מעיל וכמה צלוחיות להגשת תה. אחרי התמקחות המחיר ירד מ-60 לירה (40 שקל) ל-45 לירה (30 שקל). וכשהייתי בדרכי החוצה הוא שיכנע אותי לקנות מטחנת קפה שמעוצבת כמטחנת פלפל ישנה ב-15 לירה (עשרה שקלים).

בצד הזה של העיר יש גם תרבות ראויה להערכה. נהניתי מהביקור ב- Moda Sahnesi, מרכז לאמנויות הבמה בלב מודה. אחרי ששתיתי קפה טורקי מעורר בחמש לירות (שלושה שקלים), מצאתי הקרנה של Mr. Gay Syria, סרט דוקומנטרי על פליטים סורים הומואים (15 לירה, עשרה שקלים, או עשר לירות, שבעה שקלים, לסטודנטים). אחר כך מצאתי רסיטל לפסנתר בבית האופרה שברחוב הסמוך, Süreyya Opera House, בניין יפהפה שנבנה בשנות העשרים של המאה העשרים (15 לירות). קפה תאלס (Thales Cafe), בית קפה שהוקם באחוזה ישנה ויפה, הוא מקום מצוין לטעימה של בומונטי (Bomonti), בירה מקומית, ב-16 לירות (11 שקלים).

חנות ספרים ובית קפה בחוץ
franz12 / Shutterstock
Kadikoy
Shutterstock.com

בבוקר האחרון שלנו באיסטנבול הלכנו לגרדה (Garda), בית קפה קטן, לארוחת בוקר לפני הטיסה. בבית הקפה לא היו שולחנות פנויים וחשבתי לרגע שמזלנו אזל, אבל אז הופיע שולחן כאילו מהאוויר והונח בשטח פנוי על המדרכה. ב-27 לירה (18 שקל) אכלנו ארוחת בוקר טורקית כהלכתה: לחם, ריבה, זיתים, נוטלה, בשרים וגבינות. ואחרי כל זה הוגשה לנו מחבת לוהטת של שקשוקה.

כמו הרבה דברים אחרים שאכלנו בטיול הזה, גם היא היתה נפלאה. אני לא בטוח מדוע הייתי מופתע בשלב זה. כל מה שחווינו וטעמנו בימים המעטים שבהם ביקרנו בקדיקוי היה יוצא מן הכלל.

Kadikoy
Denizce / Shutterstock

הרשמה לניוזלטר

מחפשים מתכון לערב שבת? הירשמו ועדכוני אוכל ויין בדרך אליכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות