המדריך הכמעט שלם לחופשה בסרדיניה - איטליה - הארץ

המדריך הכמעט שלם לחופשה בסרדיניה

בסרדיניה יש כל מה שאפשר לבקש בחופשה: חופים מבודדים, אוכל איטלקי משובח, מחירים נמוכים ומקומיים חביבים. עכשיו גם לא תיאלצו להתברבר בדרכים - יש לכם מדריך חופשה צמוד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
סרדיניה
סרדיניהצילום: marcociannarel / Shutterstock.co
יובל אשד

בסרדיניה מתאהבים בקלות: האי דליל באוכלוסייה, האיטלקים הסרדים חביבים, הים כחול והמים צלולים, החופים והנקרות מבודדים, ויש בו נופי טבע, פריחה מאוחרת אם מגיעים בחודש מאי, פיצות איטלקיות פריכות ודקיקות, גלידה וספלי אספרסו משובחים. מלבד זאת, האי מציע ערים עתיקות ואתרים שבהם נשמרו שרידי ציוויליזציה מהתקופה הפרה-היסטורית.

מצד שני, חרף הקרבה הגיאוגרפית לישראל - מסורבל להגיע לסרדיניה. אין טיסות ישירות ונדרשת לפחות עצירה אחת (לרוב ברומא), אבל ההכנות והמאמץ ראויים. נופש פעיל או רגוע, אתם תקבעו.

מתכוננים לטיול

איפה תבלו את החופשה הבאה? הירשמו עכשיו וקבלו המלצות ישירות למייל. להרשמה

אם בחרתם בחופשה בסרדיניה, כדאי שתחליטו מראש אם המטרה היא לראות ולהספיק הכל, או להותיר משהו לביקור הבא. אם באתם לחופשה, ייתכן שלא תספיקו להיות בכל המקומות: כבישים רבים בסרדיניה הם מפותלים, ולכן נסיעה של 65 ק"מ כאן אורכת שעה ברוטו.

לקראת הנסיעה יש להתכונן, לקרוא מידע ולעיין במפת האי. שטח סרדיניה קטן כשטחה של מדינת ישראל שלפני 1967, ומספר תושביה הוא פחות מ-2 מיליון איש. חלק משמות האתרים אינם באיטלקית, אלא בסרדית. תוכלו כמובן להתמצא גם בעזרת אנשי המקום: הסרדים הם אנשים השמחים לסייע, אף שרובם אינם מבינים אנגלית.

נמל . סרדיניה
סרדיניהצילום: Roman Babakin / Shutterstock.com

זה הזמן לרענן את אוצר המלים באיטלקית שרכשתם בטיול הקודם (בוקר טוב, שלום, סליחה, את/ה מדבר/ת אנגלית? תודה וצ'או), ואם לא, תרכשו אותן בקלות תוך כמה ימים.

האתרים המומלצים בסרדיניה הם קאליירי (Cagliari), הבירה בדרום האי והעיר הגדולה בו - בת 160 אלף תושבים, וכן וילזימיוס (Villasimius) בדרום מזרח, קוסטה זמרלדה (Costa Smeralda) והאתר פורטו צ'רבו (Porto Cervo) בפינה הצפון מזרחית, סנטה טרזה גאלורה (Santa Teresa di Gallura) בקצה הצפוני ביותר, אלגרו (Alghero) בצפון החוף המערבי וקוסטה ורדה (Costa Verde) בחוף המערבי. בכל הנוגע לארכיאולוגיה, פזורים ברחבי האי 7,000 אתרי התיישבות פרה-היסטוריים מהתרבות הנוראגית, שפרחה באי בין המאה ה-14 לפני הספירה למאה השלישית לפני הספירה.

פסטורליה כפרית

אם ים כחול, מפרצונים, נקרות ושילוב של הליכה ורכיבה על אופניים נשמעים לכם מעניינים, סעו אל מחוז אוליאסטרה (Ogliastra) לאורך החוף המזרחי. נקודת ציון מומלצת לטיול שם היא עיירת הנופש הקטנה סנטה מריה נאווארזה (Santa Maria Navaresse): כפרים רבים שם ממוקמים על צלע הר, ולבתי הכפר יש גגות אדומים היוצרים מראה פסטורלי.

ברובעים העתיקים של הכפרים ושל העיירות תמצאו עולם שנראה כאילו לא עבר מודרניזציה מעולם. ניכרים חוסר התכנון של הרחובות, המבנים הבלתי אחידים, המעברים הצרים בין הבתים כרוחב מכונית אחת, מי הקולחין הזורמים על פני השטח, וחלק מהקירות שכלל אינם מטויחים. בשעות הערב שבהן שוטטנו בסמטאות העתיקות של העיירה אורוזיי (Orosei), נתקלנו באנשים מעטים ברחובות. מדי פעם נשמעה שיחה מתוך בית, ובשני רחובות היה השיפוץ המודרני בעיצומו. לעומת שתי עיירות אלה, הסמטאות בעיירת הגראפיטי אורגוזולה (Orgosola) היו רחבות ומטופחות יותר.

אף שהגענו לסרדיניה עם מסלול שתוכנן מראש, התאמנו ושינינו אותו תוך כדי ההתקדמות. מחוסר זמן, נאלצנו לדחות לביקור הבא את הנסיעה אל הפינות הצפוניות ביותר: אזור חוף המיליונרים קוסטה זמרלדה (Costa Smeralda), פורטו צ'רבו (Porto Cervo), איי מדלנה, העיירה הצפונית סנטה טרזה גאלורה (Santa Teresa Gallura) ולשון היבשה קאפו טסטה (Capo Teste).

Gulf of Orosei
Gulf of Oroseiצילום: Lillusion / Shutterstock.com

בירה מהחבית ופיצה לבנה

רוב המסעדות בסרדיניה הן פיצריות. בתפריט של כל פיצרייה אפשר למצוא גם מאכלי ים. עד כמה שהבחנתי, בערב כולם הזמינו פיצות. הפיצות כאן הן משהו שמיימי - אפויות בתנור אבן, דקות ופריכות. בתפריט תמצאו גם את הפיצה הלבנה (Pizza Bianca), פיצה ללא רוטב עגבניות - כלומר מעין פוקצ'ה עם ירקות.

בתפריט הפיצות תמצאו כ-20 אפשרויות של שילוב תוספות, ואם לא נמצא הצירוף המועדף, תוכלו לבקש הרכב משלכם. לרשותכם גם מבחר של גבינות פיקנטיות, כמו גורגונזולה ופקורינו. שימו לב שבניגוד למקובל בישראל ובארה"ב, כאן פיצה פפרוני פירושה תוספת של פלפל אדום מתוק ולא תוספת נקניק.

הבירה המקומית טעימה ונקראת איקנוסה (Ichnusa), בירת לאגר מהחבית או מבקבוק. מחיר הבירה המוגשת הוא כמחירו של משקה מוגז בישראל.

סרדיניה
סרדיניה צילום: Romas_Photo / Shutterstock.com

רכב ונהיגה

לשם נופש בסרדיניה חובה להסתייע ברכב שכור. גם למזמינים מישראל, מחירי השכירות באיטליה גבוהים יחסית וכל שינוי קטן בנפח המנוע הוא קפיצה בדרגת ההשכרה. גיר אוטומטי מייקר משמעותית את ההשכרה.

ועכשיו לנהיגה עצמה - הכבישים הראשיים מכונים סופר סטראדה ומסומנים באותיות SS - הם יכולים להיות מפותלים ואטיים לעתים (למשל SS125), או מהירים ורחבים כמו כביש תל אביב-חיפה (SS131). כבישים מקומיים יותר מסומנים באותיות SP, למשל SP46. בכל הנוגע לשילוט הדרכים בסרדיניה, כל עוד מדובר בתנועה בכבישים - השילוט משובח, לרבות סימוני מרחקים נהדרים וברורים בק"מ. כשעוברים לנסוע בדרכי עפר אין שילוט בכלל, וצריך לאלתר.

מבט מלמעלה על חוף הים
סרדיניה צילום: travelwild / Shutterstock.com

מחירים וקניות

המטבע המקומי בסרדיניה הוא יורו, אבל בסעיפי ההוצאה העיקריים, כמו לינה ומסעדות, המחירים נמוכים מאלה שבישראל. הדלק יקר יותר, אבל ליטר גאזוליו בסרדיניה עולה כמחיר ליטר בנזין בישראל.

סביב העיר קאליירי פזורים סניפים של רשת המרכולים הענקית אושן (Auchan), שבהם אפשר להצטייד בשתייה, בלחמניות לדרך ובגבינות טובות. ביום האחרון לטיול, בדרך חזרה, אפשר לבקר במרכז הקניות הגדול לחנויות עודפים ולחנויות מפעל בססטו (Outlet Sestu), שלצדו מרכז קניות נוסף. נמצאים שם כל מותגי האופנה וכן בתי קפה ומרכולים.

הוראות נסיעה לססטו: בסימן 10.8 ק"מ של הדרך המהירה SS131 - מעט צפונה משדה התעופה של קאליירי - פונים מזרחה לפי השילוט לאאוטלט, כק"מ אחד מהכביש. החנייה חופשית ומרווחת.

קדימה לדרך

יום 1: בצהרי היום הראשון בעיר קאליירי, לאורך החוף ולאורך רחוב רומא (Via Roma), אפשר להבחין בחנויות, בבתי קפה ובאניות נוסעים העוגנות כ-100 מטר מהם. מעט למעלה, הדרכים מטפסות אל העיר העתיקה ואל חנויות המותגים. ביום שבת ב-16:00 הרחובות היו כבר שוממים למדי.

למעלה, בעיר העתיקה, נמצאת רחבה ענקית המשקיפה על העיר. ילדים שיחקו שם בכדורגל ואף צעקה לא נשמעה. מעליהם הבחנו בקתדרלה. באותו הזמן נערך שם טקס חתונה, אולם התפילה נמלא אורחים בבגדים הדורים ובישוף הקהילה נשא את דרשתו.

בדרך למטה, בחזרה לעיר המודרנית, הרחובות נהפכו להומים. הסמטאות הן מקום אידיאלי לשתות בו קפה. פיאצה ינה (Piazza Yenne) במורד הרחוב הראשי, היא מקום פופולארי לשבת בו לקפה או לגלידה.

סרדיניה
סנטה תרזה גאלורה צילום: משה גלעד

יום 2: ביום השני נסענו צפונה-מזרחה בכביש, בדרך מורוורה (Muravera) לאורך החוף, ולנו בסנטה מריה נאווארזה. מלון ניקולטה הוא מלון עממי קטן הסמוך לחוף הים, ומחיר לינה בו - 70 יורו ללילה. ההמלצה שקיבלנו עליו נמצאה מוצדקת. אפשר להזמין מקום במייל או בטלפון.

המשכנו למסעדת La Baia (המפרץ) בעיירת הנמל הסמוכה ארבטאקס (Arbatax). על אף שטעינו ברחובות הכפר, כל המקומיים הכירו את המקום וידעו לכוון אותנו אליה. מחצית מהסועדים היו מקומיים. הזמנו דגים ופירות ים. טיב המנות והשירות היה בינוני למדי.

לשכת התיירות (Ufficio Turistico) של מחוז אוליאסטרה, נמצאת ליד בית הקפה הפינתי וכיכר הנדנדות. היא נפתחת בבוקר ואפשר לקבל בה מידע, לרבות מסלולי הליכה למפרצונים היפים. העובדת היחידה בלשכה אינה מבינה אנגלית. הצבענו על המפה ותיקשרנו באיטלקית רצוצה ובתנועות ידיים. הפוסטרים הרב-לשוניים על הקירות מסייעים גם הם בתקשורת.

עוד לפני שהגענו לעיירה הבאה, באוניי (Baunei), ירדנו מהכביש הראשי לנקודת פדרה לונגה (Pedra Longa), מהלך נסיעה בת ארבעה ק"מ. ירדנו לחוף הסלעי, הצטלמנו אל מול הצוק המזדקר - וחזרנו למעלה לכביש 125 וימינה לבאוניי.

במרכז הרחוב הראשי והצר של באוניי, פונים לפי השלט לדרך צדדית ונוסעים כמה קילומטרים לכיוון כנסייה כפרית בשם סן פייטרו (S. Pietro). משם אפשר להמשיך למפרצון קלה גולוריצה (cala goloritze). זוהי נסיעה בדרך עפר קצרה, המסתיימת בחניון מוצל ובבית קפה - בקבוק מים לפני, קפה או בירה קרה אחרי. הצטיידו בנעלי הליכה וקחו בתרמיל בגדי ים, מגבות, מים ואוכל. הסימון היחיד שתראו מעתה ואילך, בכל ק"מ בערך, יהיה חץ עם שם המפרצון. כבר באמצע הדרך מתחילים לראות את הים.

קלה גולוריצה הוא מפרצון סלעי ומבודד, שבצדו ים כחול וצלול, נקרות, חבורות וזוגות של משתזפים ושל מתרחצים. המים קרים, ואין שירותי הצלה. לאחר הרחצה וההתחרדנות בשמש, הדרך חזרה מהים היא עלייה בשביל. שעתיים של טיפוס, כולל הפסקות מנוחה בכל עשר דקות. הלכנו מאחורי משפחה צרפתית, הורים עם שני ילדים בני שש ושמונה. נחנו בצל יחד אתם. כפי שהוערך, עברו שעתיים וכולנו הגענו בחזרה לבית הקפה שבחניון. אם הם עלו, גם אתם תצליחו.

יום 3: נסענו צפונה על כביש 125 החוצה את באוניי לביקור במחלבת גבינות קטנה הצמודה לכביש, מצפון לפנייה לאורצוליי (Urzulei). עצרנו בחוף קלה גונונה (Cala Gonone). זוהי עיירת נופש גדולה, ובתי המלון כאן הם בני ארבע קומות. גם כאן החוף נשקף מתחת לבתי המלון ומאוכלס בדלילות רבה. בשעות לפני הצהריים רבצו בו שבעה אנשים. גלידה טובה מומלצת ביציאה מהעיר.

פנינו לדרך דורגאלי (Dorgali) לנביעת המעיין סו גולוגונה (Su Gologone Sorgenti). זה מקום יפה, וכמות הנביעה מגיעה לשיאה בחורף. האתר ירוק ומזכיר במקצת את האתר The Flume בניו המפשייר שבארה"ב.

משם נסענו לעיירה ההררית אורגוזולה (Orgosola). היא בנויה על צלע הר וכדי לראות את כתובות הגראפיטי שבהן היא נודעה, יש להתפתל עם הכביש ולעלות עד למקום הגבוה בכפר.

מספרים שלפני עשרות שנים, סבלה העיירה מרמות פשיעה גבוהות. התיירים הגיעו אליה בעקבות המסרים הפוליטיים הצבעוניים המעטרים את קירות הסמטאות. ציורי הקיר נקראים מוראלס (murales) והם עזים וצבעוניים. נכנסנו לחנות מזכרות רק מפאת הסקרנות. נראה אם תצליחו להיחלץ מהמקום מבלי לרכוש אפילו מזכרת סמלית אחת.

מהכפר נסענו מזרחה לסיור רגלי בעתיקות הנוראגיות שבאתר סרה אוריוס (Sera Orrios) ומשם לעיירה אורוזיי (Orosei). אורוזיי לא הופיעה כהמלצה חמה, אבל התגלתה כבחירה מצוינת ללינה, לסעודה ולבילוי בחוף. נשארנו בה שני לילות.

חוף קיהצילום: משה גלעד

לא התאהבות מקרית

שעת אחר הצהריים. הנוהג בכביש הראשי לאורוזיי נכנס בלא משים לסמטאות העיר העתיקה. הרחובות ריקים למדי. לאחר התפתלויות ושאלות להכוונה, מגיעים למרכז העיר ובודקים כמה בתי מלון. קשה לדמיין שחוף הים נמצא קרוב כל כך. אחד משלטי המלונות הצביע לכיוון הים.

מלון באיה מרינה (Hotel Baia Marina) התגלה כמלון חדש ורחב ידיים בן 40 חדרים. בדקנו מראש את החדר - ענק, נקי וחדיש. ביקשו 60 יורו. אחר כך הבנו שבכל המלון שוהה מלבדנו רק עוד אורח אחד. המלון הושק כבר לפני כמה שנים, אך כנראה שהשיווק שלו לא הצליח.

בחיפושינו אחר מסעדות, הומלץ לנו להיכנס לפיצריה וילה פומוזה הסמוכה (Villa Fumosa, Via del Mare). מבנה המסעדה המרווח שקוע בגן שליו ורחב ידיים. קירות המסעדה עשויים קשתות. במקום עשרות שולחנות, אבל עונת התיירים בראשיתה, הפרנסה למקומיים קשה והתפוסה דלילה. מקומיים רבים באו להזמין ולקחת הביתה. בחרתי מהתפריט פיצה לבנה שעליה ארבע גבינות. המחירים עממיים והשירות אדיב וללא דופי.

לאחר האוכל, אין כמו שוטטות בסמטאות הציוריות של הרובע העתיק. הבתים מסוידים בלבן, הרחובות שקטים ואין בהם איש. פה ושם חולפת מכונית. כנסיות עתיקות וציוריות סובבות אותנו.

יום 4: יום קל ומועט נסיעות. ההתחלה בחוף הים ובמזח של אורוזיי: החוף ארוך ונקי, החול גס, החצץ דק, ויש אנשים מעטים. בלשכת התיירות קיבלנו המלצה לבקר בחוף ברקידה (Berchida Beach). הוא לא מסומן במפה ולא משולט, וגם החולף בדרך לא יידע להגיע אליו: נוסעים כ-15 ק"מ צפונה על כביש 125 ופונים ימינה לפי השלט לחוות התיירות מריאקרו (Agroturismo Su Meriacru).

קראוונים של מטיילים מהצפון התמקמו ליד החוף - היו שם גולשי רוח, פנסיונרים ורוכבי אופניים, שנשארו בחנייה לכמה ימים של מנוחה, משחקים ושיזוף. במרחק הליכה של 100 מטר מהרכב, לכל אחד רצועת חוף או גבעה משלו.

יום 5: נוסעים מערבה על כביש 129 לאלגרו (Alghero), דרך נאורו (Nuoro), מקומר (Macomer) ובוסה (Bosa) וצפונה לאורך החוף המערבי המפורץ. אלגרו נבנתה בתקופה הספרדית. העיר העתיקה בה יפה ומציעה סמטאות, כנסיות ומגדלים, חלונות ראווה ורכבת קטנה לתיירים ולילדים. היא מעניקה תחושה חגיגית משהו. מהמרינה נשקף מפרצון פורטו קונטה (Porto Conte), ומרחוק אפשר להבחין בלשון היבשה קאפו קאצ'ה (Capo Caccia). באלגרו נתקלנו בראשונה בצפיפות של תיירים.

הסדרי החנייה באלגרו העתיקה הם עם הפנים לתייר. בפיאצה סוליס, לא רק שהחנייה בשעות הפסקת הצהריים חופשית לכל, אלא שגם לאחר מכן, אינכם צריכים למהר ולשלשל מטבעות פן תיגררו. בהמשך מתחילה העיר המודרנית - צמודה לחוף ים נקי ועמוס כסאות נוח, שמשיות ובתי מלון. אפשר לדחות לערב את הסיור בעיר העתיקה, כדי להקדים ולנסוע מערבה (או להפליג מהנמל) אל קאפו קאצ'ה ואל מערת הנטיפים נטונו (Grotta di Nettuno).

בחזרה מקאפו קאצ'ה, לאורך ויה לידו, דגמנו כמה בתי מלון. במלון סן מארקו (Hotel San Marco), בן ארבעה כוכבים בעל חזות אפרורית על החוף, ביקשו 85 יורו. רוב האורחים היו נופשים מצפון אירופה. בערב, בבר וכן בארוחת הבוקר השירות היה אדיב. הגישה לאינטרנט מהלובי היא ללא תשלום. חוף הים, על כסאותיו ושמשיותיו, נמצא במרחק 80 מטר.

יום 6: המשכנו מאלגרו לקאליירי דרך הכפר איטירי (Ittiri), לכיוון הכביש המהיר 131. בדרך דרומה, אנחנו מבקרים בחצי האי סיניס (Sinis), אזור לגונות יפה, שבקצהו לשון יבשה נוספת ועתיקות ארכיאולוגיות שנחפרו - תארוס (Tharros). חזרה לכביש הראשי 131.

על הכביש, סמוך לקאליירי, אפשר לבקר באתר נוראגה (Noraghe) המפורסם, ליד הכפר בארומיני ((Barumini יורדים מהדרך מעט דרומה מסרנטי (Serrenti) ופונים צפונה אל כביש 197. אחר הצהריים בפאתי קאליירי, מעט לפני שהגענו לעיר, ביקרנו בחנויות המוזלות של ססטו וערכנו קצת שופינג לסיום. הו איטליה, איטליה. בשבילי את הרבה יותר מעוד התאהבות מקרית.

איך מגיעים בטיסה?

כיום אין טיסות ישירות מישראל לסרדיניה, אף שהיו כאלה בעבר (עדיין יש מפעם לפעם). עד שיחודשו הטיסות הישירות, אפשר לטוס דרך ערים שונות באירופה או בטיסות ישירות לאיטליה ומשם לקחת טיסה פנימית לאי, בדרך כלל לעיר קאליירי.

טיסות פנימיות כאלה מוצעות על ידי החברות אליטליה ובלו-אייר, למשל מרומא לאלגרו בצפון מערבה של סרדיניה, במחיר 150 יורו לנוסע בטיסה הלוך ושוב, בממוצע (תלוי בעונה). תיאומי הזמן בין שני מקטעי הטיסה גוזלים כמה שעות המתנה. קאליירי, העיר הגדולה באי, נמצאת במרחק טיסה של 50 דקות מרומא.

לינה ובתי מלון

אם תגיעו במאי או באוקטובר, אין חובה להזמין מראש את הלינה, למעט בית המלון שבו תשהו ביום הנחיתה. די להגיע ליעד בשעות הערב ולברר מחירים ואפשרויות בכמה בתי מלון. בעונת הקיץ סרדיניה עמוסה יותר בתיירים ועל כן כדאי להערך מבעוד מועד ויש שפע של ריזורטים ומלונות חדשים שמנצלים את תנופת התיירות אל האי, כמו גם שפע דירות באיירבנב.

נוסף על בתי המלון ודירות, יש אתרי לינה כפריים רבים לאורך הדרכים, חוות חקלאיות המציעות לינה ואכילה בשלווה מקומית ונקראות אגרו-טוריזמו (Agro Turismo), בהם המחירים נוחים וזולים משמעותית מהמלונות. מחירי הלינה שמוזכרים בכתבה הם לחדר לשני אנשים, כולל ארוחת בוקר ומסים. חלק מבתי המלון גובים תשלום עבור גלישה באינטרנט, למשל 6 יורו ליממה, וחלקם מאפשרים גלישה חופשית. מי שהדבר חיוני לו, רצוי שיבקש לכלול את המחיר במשא ומתן על מחיר הלינה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ