בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתולה על מים: חופשה בוונציה

עם מעט תושבים, הרבה תיירים ושקיעה מתמדת, לוונציה לא חסרות בעיות. אך הפרויקטים שקמים לצד האתרים הקלאסיים מבטיחים ביקור נפלא כתמיד

תגובות

רוברטו בנוונוטי, מהנדס בעיריית ונציה, מצביע בגאווה על מבנה גדול, שחזיתו מוסתרת על ידי בד לבן. "זה קולנוע 'רוסיני' והוא בעיצומו של שיפוץ מקיף", מסביר בנוונוטי, ומתקשה להבין מדוע איננו מפגינים את ההתפעלות הראויה. אחר כך הוא מוסיף עוד הסבר קצר: "בסוף שנות ה-70 פעלו בוונציה 12 בתי קולנוע. כיום נותרו רק שניים וגם הם מתקיימים רק בזכות מימון של העירייה שמסרבת לתת להם לגווע".

במקום שבו ניצב קולנוע "רוסיני" המשופץ יפעל בעתיד מתחם מסחרי ובו שלושה אולמות קולנוע וסופרמרקט קטן. סילביה צ'מולו, מלשכת העיתונות העירונית, מוסיפה בחיוך שתושבי ונציה שמחים הרבה יותר על פתיחתו הקרובה של הסופרמרקט מאשר על בתי הקולנוע. חנויות מכולת הן תופעה נדירה כיום במרכז העיר.

הביקור באתר הבנייה של קולנוע "רוסיני" המחודש, על גדת תעלה קטנה ובלב סבך הסמטאות של רובע סן מרקו במרכז ונציה, ממחיש היטב את מה שמתחולל בעיר הפלאית. מספר התושבים ירד בוונציה מתחת ל-60 אלף. מספר המבקרים בעיר בכל שנה מאמיר ל-20 מיליון. אם לא די בכל אלה, הנתונים מצביעים על כך שוונציה שקעה ב-100 השנים האחרונות ב-25 סנטימטרים. יסודות הבניינים, שניצבים כבר מאות שנים במים, אינם נעשים חסונים יותר והתעלות אינן נקיות יותר. למרות כל אלה, ביקור חורף בוונציה הוא חוויה נפלאה, רומנטית, פיוטית, שמאפשרת להבין היטב מהו יופי עירוני שאין כמותו בשום מקום אחר בעולם.

אי אפשר כנראה לכתוב על ונציה בלי לגלוש לפיוטיות יתר והרשימה הזאת אינה יוצאת דופן. המפגש עם נציגי מועצת העיר נעשה במסגרת ניסיון עיקש לתור אחר חידושים בעיר התעלות. במהלך ימי הביקור חזרנו בלי משים אל כמה מן האתרים הוותיקים ביותר והיפים בעיר. אי אפשר לוותר עליהם, או להתעלם מהם, אבל לצדם ניצבים גם לא מעט אתרים חדשים שכדאי לפקוד.

חותם מים

ביצירת מופת קטנה מסוף שנות ה-80 בשם "חותם מים" תיאר המשורר והסופר הרוסי, חתן פרס נובל, יוסיף ברודסקי את 17 החורפים שבילה בוונציה. במשך אותן שנים הקפיד להגיע לעיר רק בחורף ואלה חלק מנימוקיו: "החורף הוא עונה מופשטת, שהיא דלת צבע אפילו באיטליה, ועתירת אילוצים בגלל הקור ושעות האור הקצרות... היופי בטמפרטורות הנמוכות הוא-הוא היופי. בכל אופן, לעולם לא אבוא לכאן בקיץ, ואפילו יכוונו אלי קנה רובה" (הוצאת מאגנס, תרגום: לאה דובב).

בבוקר השלישי שלנו בוונציה ירד על העיר מסך ערפל סמיך. העיר נראתה כמו יצאה מתוך ספרו של ברודסקי. כאשר עמדנו בתחנת הוואפורטו ליד פיאצה סן מרקו ואימצנו את עינינו לא הצלחנו להבחין בתחנת סאלוטה, מרחק כ-50 מטרים משם, מעבר לתעלה הגדולה. בימים הקודמים שמחנו על האור הבהיר, אבל לפתע, בזכות הערפל, זכתה העיר ליופי כפול ומכופל. במשך כ-20 דקות, שבמהלכן שטנו בקו מספר 1 בקנאל גראנדה, התקשינו לזהות את הארמונות שעל גדת התעלה. דמויות, סירות, מזחים ומבנים צצו מתוך הערפל ונעלמו. אי אפשר לתכנן רגעי קסם כאלה. אי אפשר לשכוח אותם.

משה גלעד

מוזיאון בית המכס ופלאצו גראסי

מוזיאון בית המכס, או בשמו האיטלקי "Punta della Dogana", הממוקם ליד תחנת סאלוטה, הוא החידוש העכשווי והמרשים ביותר בוונציה. הוא ניצב על לשון יבשה משולשת שמפרידה בין הקנאל גראנדה לבין תעלת ג'ודקה. המרכז לאמנות עכשווית פועל מאז תחילת 2010 בבניין עתיק ששימש בעבר כבית המכס. מוצגות בו תערוכות מתחלפות מהאוסף של המיליארדר הצרפתי פרנסואה פינו. המבנה המקורי הוקם כבר במאה ה-17 ובמשך עשרות השנים האחרונות עמד נטוש.

האדריכל היפאני תדאו אנדו הופקד על השיפוץ והתוצאה נעימה לעין, מעניינת ואינה גוזלת את תשומת הלב מן העבודות שמוצגות במקום. בימים נטולי ערפל, מציע קודקודו של המשולש תצפית מעניינת ולא מוכרת לכיוון פיאצה סן מרקו שמעבר לתעלה. במוזיאון פועלים גם חנות ספרים טובה ובית קפה נעים.

לא רחוק משם, במעלה התעלה הגדולה, פועל מוזיאון ותיק יותר של אוסף פינו, ששופץ בידי אנדו כבר ב-2005. פלאצו גראסי מסוף המאה ה-18 הוא מבנה מרשים ביותר ונחשב לפלאצו הגדול האחרון שהוקם על הקנאל גראנדה. הכניסה לשני המוזיאונים בכרטיס אחד וחובבי אמנות עכשווית ירוו כאן נחת מן היצירות ובייחוד מן הדרכים המעניינות שבהן משלבים ומציגים אותן במבנים ההיסטוריים התובעניים. מידע והזמנת כרטיסים באתר www.palazzograssi.it

משה גלעד

הגשר הרביעי

במשך מאות שנים חצו רק שלושה גשרים את התעלה הגדולה בוונציה. הריאלטו, האקדמיה ופונטה די סקאלצי (גשר הנזירים היחפים) זכו למוניטין עולמיים. בספטמבר 2008 נוסף אליהם הגשר הרביעי, שתיכנן סנטיאגו קלטראווה הספרדי (שבנה גם את גשר המיתרים האימתני בירושלים). הגשר, שמחבר בין תחנת הרכבת סנטה לוצ'יה וכיכר רומא, שבה חונים כל האוטובוסים שמגיעים לעיר, הוא אחד המונומנטים הראשונים שרואה כל מבקר בוונציה. לאור זאת ולאור התכנון של הגשר אין פלא שבמהלך שלוש השנים האחרונות זכה קלטראווה לאינספור קיתונות של ביקורת ואפילו קללות.

החריגה מהמסורת, העיצוב המשעמם (ודאי בהשוואה לריאלטו) ובעיקר העובדה שחצייתו של הגשר כרוכה בדילוג על מדרגות רבות, עורר נגדו גל מחאה. היום קל למדי להתעלם ממנו. הוא לא מושך יותר מדי תשומת לב, ולא גוזל את ההנאה מן אתרים שמופיעים אחריו. לזכותו של קלטראווה יש לומר שהוא פעל בצניעות לא אופיינית, הבין את הזכות שנפלה בחלקו ולא ניסה להתבלט יתר על המידה בעיצוב יומרני. התוצאה מעט סתמית, אבל אולי מוטב כך.

משה גלעד

הגטו היהודי

העבר היהודי של ונציה אמנם מעניין, אבל הסיבה הטובה ביותר להגיע לגטו ברובע קאנרג'ו בצפון-מערב ונציה, היא שביקור כזה מאפשר להכיר שכונה ונציאנית שמנותקת כמעט לחלוטין מן המסלול התיירותי המקובל. נחיל התיירים שזורם ברחובות שבין הריאלטו לסאן מרקו אינו מגיע לגטו. ברחובות השכונה חיות משפחות רבות שתולות כביסה, ילדיהן משחקים ברחוב ובין הבתים אפשר למצוא גם חנויות מכולת.

המראה של הכיכר המרכזית הרחבה והשוממה של הגטו, המכונה "החדש", אינו מגלה דבר על האתרים המעניינים שפזורים סביב. בפינה אחת של הכיכר פועל המוזיאון היהודי של העיר וממנו יוצאים בכל שעה סיורים שפוקדים שלושה בתי כנסת ברובע. כיוון שאין דרך אחרת לבקר בבתי הכנסת האלה כדאי להיכנס למוזיאון. הסיור נמשך כשעה והוא מעניין ומפתיע. שלושת בתי הכנסת - האשכנזי, הלבנטיני וקנטון - מעוטרים יפה ומעידים על הקהילה הגדולה שחיה בעבר בעיר. למידע: www.museoebraico.it

משה גלעד

האחים הקטנים

כאשר ביקשנו מבני שיחנו הוונציאנים במהלך ארוחת ערב שימליצו בפנינו על אתר אחד שבו נוכל לבקר למחרת בבוקר, התעורר ויכוח ממושך. לבסוף, ההכרעה נפלה על המתחם של כנסיית פרארי (האחים הקטנים) ממערב לסן פולו, על הגדה הימנית של התעלה הגדולה. המתחם כולל למעשה שלושה אתרים: כנסיית סנטה מריה גלוריוזה די פרארי, הסקואולה גראנדה די סן רוקו וכנסיית סן רוקו. בכל אחד מהם אפשר לראות את פסגת הציור הוונציאני בתור הזהב שלו במאה ה-16: טינטורטו, טיציאן, בליני וחבריהם מוצגים כאן באופן שמאפשר להעריך את היצירות הגדולות האלה וליהנות מהן גם אם אינך מומחה באמנות הרנסאנס.

הידידים הוונציאנים רק שכחו לגלות לנו שאי אפשר לערוך את הביקור הזה במהירות. יש במתחם גודש ועושר כזה של יצירות, אולמות, תקרות מרהיבות ועיטורים שדורשים תשומת לב עד שהביקור נפרס לפחות על פני חצי יום. למרבה השמחה, בין האתרים ברובע יש כמה בתי קפה מצוינים ובאחת הכיכרות אפילו זכינו לשמוע אריה מרשימה ששר במיומנות זמר אופרה קשיש שכובעו מונח לפניו על המרצפת.

לה-פניצ'ה

יש משהו מעודד ואופטימי בביקור בלה-פניצ'ה. בית האופרה המפורסם של ונציה הוקם בסוף המאה ה-18 ורכש מוניטין כאחד היפים והמוצלחים באירופה. אבל עיקר העניין נובע מיכולתו של לה-פניצ'ה (עוף החול) לקום מן האפר לאחר שתי שריפות קשות. בינואר 1996 נשרף הבניין כליל במה שהתברר לאחר מכן כהצתה מכוונת של חשמלאים שעבדו במקום. בסוף 2003 הושלמה בנייתו המחודשת של בית האופרה. במהלך שנתיים, בעלות של 90 מיליון יורו, שחזרו הבונים במדויק את המבנה, העיטורים והגוונים של עוף החול. כיום מועלות במקום אופרות ונערכים בו קונצרטים בכמה אולמות. בכל בוקר נערכים במקום סיורים מודרכים. למידע: www.teatrolafenice.it

בינוי ושינוי בוונציה

אלסנדרו מאג'וני כיהן לפני מספר שנים כסגן ראש העיר ונציה וכאחראי על העבודות הציבוריות בעיר. בראיון ל"הארץ" שנערך במשרדו, הצופה על הקנאל גראנדה ועל גשר הריאלטו, הוא הבהיר עד כמה הקשיים עמם מתמודדת ונציה גדולים. "זאת עיר קטנה, עם הרבה מאוד תיירים. למרות זאת, אין לנו כוונה להגביל את מספר המבקרים, כי בלי תיירים העיר תקרוס ותמות. העיר כולה מתפרנסת היום מתיירות. בלי תיירים הוואפורטו יגיע פעם בחמש שעות ולא בכל חמש דקות. חשוב שגם תושבי ונציה יזכרו שכולנו נהנים מן התיירים".

בשנים קודמות מנעו הפגנות של קבוצות תושבים את סגירת השוק הוותיק ליד גשר הריאלטו, מרחק הליכה קצר מן המקום שבו אנו יושבים, אבל מאג'וני מסביר שהעניין כולו נובע מאי הבנה. לעירייה אין, לדבריו, כל כוונה לסגור את שוק הריאלטו. להיפך, יש לה תוכניות לשפצו. כולם מסכימים שהשוק במצב מדורדר, אך ישנן בעיות תקציביות. בעבר, זכתה ונציה לתקציב ממשלתי בסך 200 מיליון יורו בשנה שנועד לשימור מבנים בעיר. כיום, בעקבות המשבר הכלכלי, חוסל תקציב זה לחלוטין.

כדי לקדם את הפרויקטים של שימור ושיקום שעומדים בראש סדר העדיפויות של מועצת העיר, מחפשים כיום שותפים מסחריים שישקיעו ממון בתמורה לפרסום ותדמית. כך, למשל, הושלם בימים אלה שיפוץ של הפלאצו דוקאלה (ארמון הדוכסים) בפיאצה סן מרקו, בשיתוף שתי חברות בנייה מסחריות גדולות. הפרויקטים העתידיים ייעשו בדרך דומה גם בגשר הריאלטו ובגשר האקדמיה המשוועים לשיפוץ.

מאג'וני מודע היטב לביקורת שנמתחת בעיר על פעילות כזאת, שמכניסה גורמים מסחריים ופרטיים לעבודות הציבוריות, אך לדבריו אין ברירה אחרת. לא רק שהוא לא מוצא בכך טעם לפגם, אלא הוא משווע לשותפים מסחריים שירצו להשקיע. רשימת הפרויקטים העתידיים שמציג מאג'וני ארוכה: המדרכות באזור פיאצה סן מרקו, שיקום התעלות שחלקן מתמוטטות וקורסות, מערכת הכרחית של ברזי כיבוי אש, שיקום התשתית בגטו היהודי ועוד. כל זאת מבלי להזכיר עדיין את הפרויקט הגדול ביותר שמתנהל בלגונה של ונציה: פרויקט "MOSE" שנועד לבניית שלושה שערים שיחסמו את הכניסות ללגונה ויאפשרו שליטה במי הגאות המציפים כמה פעמים בשנה את הרחובות והכיכרות בוונציה. פרויקט ענק זה נעשה במימון של ממשלת איטליה ומבוצע בידי קונסורציום של שש חברות בנייה.

האירועים הרבים שמתקיימים בוונציה במהלך כל השנה (הקרנבל, הביאנלה לאמנות ולאדריכלות, פסטיבל הקולנוע) הם לדברי מאג'וני חלק בלתי נפרד מן הכלכלה של העיר. המטרה של מארגני האירועים ושל העירייה היא לפזר אותם על פני כמה רובעים שאפשר, ולא למקד את כל הפעילות באזור אחד. כך, למשל, התקיימו השנה רבים מאירועי הביאנלה לאמנות ברובעים מרוחקים מן הארסנלה שבו מתקיימת הביאנלה באופן מסורתי. כאשר אני מבקש ממנו לבחור אתר בעיר שאהוב עליו במיוחד, הוא מתלבט זמן רב ומסביר שכיליד ונציה הוא מתקשה לבחור. לבסוף הוא מצביע על אזור הארסנלה. "זה אזור אופייני לעיר, אבל יש בו גם הרבה גנים ירוקים". כפוליטיקאי מיומן הוא מזדרז לציין שהעיר השקיעה לא מעט בשיפוצו של אזור זה בשנים האחרונות.

לינה ואוכל

* לינה: ונציה עדיין יקרה. פתרון לינה טוב הוא באחד מן ה-B&B הרבים שפועלים עכשיו בעיר. המלצה חמה אפשר לצרף לבית הארחה חדש בשם "Microvenice" ברובע סן מרקו, קרוב לכיכר. יש במקום ארבעה חדרים חדשים ונקיים. ההגעה אליהם כרוכה בטיפוס במדרגות. המחיר: 55-85 יורו ללילה. www.microvenice.com

* אוכל: האמירה המוכרת בוונציה היא שיש בעיר רק עשר מסעדות שבהן אפשר לאכול. לכל השאר לא אכפת שהאוכל גרוע, כי התיירים ממילא מגיעים רק פעם אחת. זה אולי מוגזם, אבל לא שגוי לחלוטין. שתי מסעדות טובות הן: Osteria Ai Assassini (הרוצחים) ברחוב בעל שם זהה, לא רחוק מלה-פניצ'ה, שמגישה אוכל ונציאני מסורתי טוב. כ-25 יורו לאדם. www.osteriaaiassassini.it. השנייה היא Tratoria da la Marisa ברובע קנרג'יו, לא רחוק מהגטו היהודי. מקום קטן עם אווירה מצוינת ואוכל טעים שמוגש בלי תפריט, לפי בחירת בעלי הבית. הכתובת: San Giobe a Canaregio Fondamenta. כ-35 יורו לאדם.

* תחבורה: הוואפורטו, סירות גדולות שמשייטות לאורך התעלות המרכזיות, הן התחבורה הציבורית הנוחה בעיר. כדאי לרכוש עם ההגעה כרטיס ל-48 או 72 שעות ולשוט כמיטב יכולתכם. ממילא הרגליים יכאבו בסוף הביקור הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו