בין חופים, כפרים והרים: מסלול טיול בסרדיניה

ד"ה לורנס היה כאן, מילנה אגוס מתגוררת באי וכתבה עליו ב"מחלת האבנים". מסלול טיול בסרדיניה משלב חופים, כפרים והרים, אתרים עתיקים וערים חדשות, וגם ביקור בכפר שקירותיו מעוטרים בציורים של לנין, רוזה לוקסמבורג וקסטרו

משה גלעד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
החופים של סרדיניהצילום: משה גלעד
משה גלעד

מפות עלולות לתעתע. סרדיניה, למשל, נראית ברוב המפות כאי מבטיח, מסקרן ולא כל כך גדול. זו כמובן טעות אופטית. סרדיניה הוא האי השני בגודלו בים התיכון, רק סיציליה גדולה ממנו. שטחו דומה לזה של מדינת ישראל.

אלא שמהתבוננות חפוזה וחסרת אחריות כזאת במפה השקרנית נרקמה לה תוכנית טיול. מכאן קצרה הדרך לנסיעה, שבה התברר שסרדיניה אמנם יפה ומרתקת, אבל בעיקר התברר שהיא מקום גדול. דרוש זמן רב כדי לראות את כל האתרים שכדאי לראות בה ודרוש זמן רב יותר כדי להכיר היטב את צפונותיה. מאחר שזמן הוא מצרך נדיר ויקר, נעשו תיקונים מחויבי המציאות בתוכנית המקורית, ובקצב אטי וקצת סביר יותר נרקם המסלול שמוצג כאן. הוא פוקד חלק מן האתרים המעניינים באי. יש בו שילוב מאוזן של חופים, כפרים, הרים, אתרים עתיקים וערים חדשות. אבל הוא כולל גם ויתורים כואבים והחמצות צורבות שרק ביקור נוסף בסרדיניה יוכל לשכך.

נחמה מסוימת אפשר למצוא בדברים שכתב כבר ב-1921 הסופר הבריטי ד"ה לורנס. יחד עם אשתו פרידה בא לורנס לביקור של כמה ימים באי. בני הזוג נסעו ברכבת מקליארי דרך מאנדאס לנואורו. למרבה השמחה הטקסט של לורנס, שפורסם בספר "סרדיניה והים", מעיד שגם הם הופתעו מגודלו של האי: "סרדיניה שונה לחלוטין מאיטליה. האי רחב יותר ופשוט יותר. האי מעניק תחושת מרחב שחסרה כל כך באיטליה. המבקר זוכה בנוף רחב ובמרחקים גדולים שעליו לגמוא. שום דבר לא גמור, שום דבר לא מוחלט. זה החופש עצמו". לורנס אמנם ביקר בסרדיניה לפני יותר מ-80 שנים, אבל המרחקים לא הצטמצמו. דבריו על ההבדל בין המגף האיטלקי לסרדיניה נכונים היום יותר מתמיד.

חיזוק נוסף לכך, עכשווי הרבה יותר, אפשר למצוא בספר "מחלת האבנים" של הסופרת בת סרדיניה מילנה אגוס שחיה בקאליארי. גם היא רואה בסרדיניה ארץ גדולה ורחבה שאפילו אלה שנולדו בה לא מכירים אותה. "מחלת האבנים", שראה אור לאחרונה בעברית (הוצאות כתר והספריה החדשה), זכה להצלחה רבה. הוא מעניק לקוראים מבט חד וממוקד בתושבי סרדיניה.

מאחר שמדור זה הוקדש בעבר לביקור באתרים הנוראגיים (בני תרבות קדומה שחיו בסרדיניה לפני 3,000 שנה והותירו אחריהם 7,000 מבני אבן עגולים ומסקרנים), המסלול שמוצע כאן מתעלם מהם כמעט לחלוטין. מסלול זה פונה לחובבי החופים, הכפרים והאתרים האחרים של סרדיניה. מי שרוצה לשלב בו ביקור באתרים נוראגיים - יכול לעשות זאת בקלות.

הגעה: יש כמה התחלות אפשריות לביקור בסרדיניה. המקובלת ביותר, שמוצעת כאן, כרוכה בטיסה לנמל התעופה של קאליארי. העיר הגדולה באי המוארך שוכנת בקצה הדרומי שלו. אפשרויות אחרות הן הגעה במעבורת מקורסיקה, שנמצאת מצפון לסרדיניה. ביקור כזה מתחיל בסנטה תרזה גאלורה שבקצה הצפוני או באחת המעבורות שמגיעות ישירות מן המגף האיטלקי. אלה עוגנות בדרך כלל באולבייה (Olbia) או בארבאטאקס (Arbatax), שתיהן בחוף המזרחי.

חוף קיהצילום: משה גלעד

מקאליארי צפונה: המפורסם שבאתרים הנוראגיים נקרא סו נוראקסי והוא שוכן ליד העיירה בארומיני, כשעה נסיעה צפונה מקליארי. ממזרח לו, לאחר שחולפים על פני העיירה איסילי (Isili) מגיעים לכפר מאנדאס. חובבי ד"ה לורנס ישמחו לדעת שבני הזוג האנגלים בילו כאן לילה בפונדק דרכים לפני שהמשיכו בדרכם, ברכבת שפועלת עד היום ומכונה "הרכבת הירוקה", אל החוף המזרחי.

ממאנדאס נמתח כביש 198 לכיוון צפון מזרח. הכביש המפותל עובר כמה רכסים שגובהם כ-1,000 מטר וחושף למבקרים נוף ירוק, כרי מרעה עצומים וכמה אגמים. הגדול שבהם נקרא אגם פלומנדוזה. הכביש ומסילת הברזל מקיפים אותו מצפון. המשך הדרך חולף בגבולן של כמה שמורות טבע ומגיע לבסוף, כשלוש שעות לאחר היציאה ממאנדאס, לארבאטאקס שעל החוף.

ארבאטאקס: סביב עיירת הנמל הקטנה הזאת, שאליה מגיעות כמה מעבורות, יש מפרצים כחולים, יפים ולא צפופים. על אחת מלשונות היבשה בקצה הדרומי של העיירה ניצב מגדל שמירה עתיק עשוי אבן. הטיפוס אליו מעניק מבט רחב על המפרץ כולו ומאפשר ליהנות מאוויר צח ומבדידות במקום נישא ויפה.

טיול לאורך חופו של המפרץ מגלה אתרים רבים שאפשר ללון בהם. בחלקים הצפוניים יותר יש חופים ששייכים לאתרי קמפינג גדולים ולכמה מלונות. המתגוררים במלון La Bitta ברצועת חוף זו זוכים לחוף חולי, נקי ונעים, סמוך מאוד לבניין המלון.

כדי לנסוע מארבאטאקס לאורך החוף צפונה יש לחזור תחילה מערבה לעיירה טורטולי (Tortoli) וממנה לעלות לכביש 125. קטע זה, שאורכו כ-60 קילומטרים מארבאטאקס צפונה עד דורגאלי (Dorgali), נחשב אחד הכבישים הנופיים היפים בסרדיניה וקטעים רבים ממנו חוצים שמורות טבע.

סנטה מריה נאוורזה: עיירת הדייגים הנעימה הזאת, כחמישה קילומטרים מצפון לארבאטאקס, נהפכת די במהירות לאתר תיירות פופולרי. יש ל-Santa Maria Navarrese נתונים מבטיחים מאוד. על גבעה שצופה לים ניצבים כנסייה עתיקה ומגדל אבן מימי הביניים ששימש לשמירה על הנכנסים למפרץ. החוף המקומי חולי וארוך ובמים פזורים סלעים גדולים. בעיירה יש כמה בתי מלון והאתר נחשב מתאים בעיקר למשפחות עם ילדים.

דורגאלי: המשכו של כביש 125 צפונה מתרחק מעט מקו החוף ועובר בין רכסי ההרים הגבוהים של אזור ג'נארג'נטו וסופרמונטה, שנזכרים ב"מחלת האבנים". דורגאלי אינה מושכת בשום צורה מיוחדת, אבל היא עשויה לשמש בסיס טוב לכמה טיולים מעניינים.

בצומת הכניסה לדורגאלי כדאי לפנות מזרחה ולרדת בכביש המתפתל אל החוף. הכפר הקטן בקצה הכביש נקרא קאלה גונונה (Cala Gonone) וסביבו נמתחות כמה מרצועות החוף היפות ביותר במזרח סרדיניה. אין באזור זה כבישים ולמעשה יש שתי דרכים להגיע אל החופים המבודדים - בהליכה באחד השבילים המתפתלים או בסירה שיוצאת מקאלה גונונה.

המסלול המומלץ ביותר מוביל לאורך כחמישה קילומטרים מקאלה גונונה לקאלה לונה (חוף הירח). הליכה זו נמשכת כשעה וחצי ומגלה לצועדים מפרצונים שוממים, מי טורקיז ומעט מאוד סימנים לכך שהציוויליזציה אכן פקדה את המקום כבר לפני אלפי שנים. אפשר גם לשוט מקאלה גונונה לגרוטה דל בואה מרינו (מערת כלב הים), שבה יש זקיקים ונטיפים יפים. כלבי ים לא נראו כאן למרבה הצער כבר שנים רבות.

אורגוסולו: הכביש מדורגאלי חולף בעיירה אוליינה (Oliena) ומגיע לכפר אורגוסולו (Orgosolo) בראש ההר. המוניטין של הכפר הגדול הזה שנויים במחלוקת. עיתונאית איטלקייה שפגשתי זמן מה לאחר הביקור במקום שאלה תחילה מי חטף אותי וטענה בתוקף שעלי להודות לבורא שיצאתי משם בשלום. בדיעבד התברר לי שאורגוסולו נודע כאחד ממוקדי הפשע בסיציליה ובעבר היו בסביבתו כמה ילדים שנחטפו בידי ארגוני פשיעה באיטליה והוחזקו כדי לקבל כופר.

בביקור בכפר אי אפשר כמובן לחוש כלל בהיסטוריה המפוקפקת הזאת. לעומת זאת קל להבחין במודעות החברתית והפוליטית החזקה של התושבים. עשרות מבתי הכפר מכוסים בציורי קיר גדולים שמוקדשים לגיבורים קומוניסטים כלנין, רוזה לוקסמבורג ופידל קסטרו. ציורים אחרים מוקדשים לאמנים שמאלנים כפרידה קאלו ודייגו ריוורה או לנושאים חברתיים כעבדות, קיפוח, אפליית נשים, הבעיה הפלסטינית וכדומה. תושבי הכפר, שחיים לצד הציורים האלה כבר עשרות שנים, נראים די משועממים למראה מבקרים שמצלמים בהתלהבות. מקורם של הציורים בבית ספר לאמנות בעל מודעות חברתית שפועל בכפר משנות ה-70. יש מעט אירוניה בעובדה שכיום משמשים הציורים בעלי התודעה המעמדית החזקה מנוף כלכלי, שמושך למקום מבקרים סקרנים ותיירים, שאוכלים במסעדות, שותים בבתי הקפה ומכניסים כסף.

האזור ההררי שבין אורגוסולו לגאבוי (Gavoi) ופוני (Fonni) מציג פנים אחרות של סרדיניה, קשוחות יותר ומעניינות יותר מאלה שרואים לאורך רצועת החוף. בכפרים רבים קל להבחין בכך שרוב הגברים ששוהים במקום הם קשישים, בעוד שהצעירים עזבו כדי לחפש פרנסה במקומות אחרים, מעבר לים.

בוזה: העיר בוזה (Bosa), על שפך הנהר קורטה אל הים בחוף המערבי, מעניינת בעיקר בזכות האדריכלות שלה. יש בה מרכז בארוקי עתיק ויפה, מבצר מרשים מן המאה ה-12 שצופה על עיקול הנהר ועל העיר וכנסייה רומנסקית על הגדה הדרומית של הנהר. קו החוף בין בוזה לאלגרו (40 קילומטר צפונה) מפורץ מאוד, לא מיושב כלל ויפה במיוחד. ליד בוזה פועל בית גידול לנשרים נדירים, שמאפשר את השבתם אל הטבע בתום תהליך ארוך. נסיעה בכביש 131 סוגרת את המעגל ומשיבה את המבקרים בחזרה דרומה לקליארי.

בתי מלון

חדר זוגי במלון La Bitta בעיר ארבאטקס עולה בקיץ 110 יורו ללילה. המלון בעל ארבעה כוכבים, באיכות טובה, על חוף מפרץ מבודד. טל' 0782667080, אתר רישמי

Albergo Santa Maria (ויה לה פלאמאס 30) בסנטה מריה נווארזה הוא מלון בעל שלושה כוכבים, שאורחיו נהנים מחוף פרטי ומשירותי הסעה של רכב המלון לשבילי ההליכה הרבים באזור. המחיר כ-80 יורו ללילה. אתר רישמי

מלון Sa Pischedda בעיר בוזה (Bosa) על החוף המערבי של האי, בין אוריסטאנו לסאסארי, הוא מלון שלושה כוכבים שפועל בבית מן המאה ה-19. מחיר חדר זוגי עם ארוחת בוקר 60 יורו ללילה. החדרים בקומות הגבוהות מעניקים נוף יפה על הנהר והעיר. טל' 0785373065, אתר רישמי

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ